רד"ק על תהילים צ״ה

1 לכו. כן יאמרו ישראל בימות המשיח איש לאחיו שירננו לאל שהושיעם וכבר פירשנו כי מלת לכו ולכה הוא במקומות ענין זירוז המעשה לא הליכה ממש:

2 נקדמה. ענין הזמנה:

3 בתודה. בתודת שפתים שנודה לו הטוב שעשה לנו:

4 כי. זה נאמר אז כי אז לא נמצא מכחיש כמו שהם מכחישים בזמן הזה על בלתי יכולתו או על בלתי השגחתו, כי אז בימות המשיח יהיה ניכר וידוע לכל כי הוא יכול גדול:

5 ומלך גדול על כל אלהים. והם צבא השמים שהם אלהים ושופטים בארץ, ואז יכירו כי הוא מלך עליהם ולא יעשו דבר אלא בשליחתו:

6 מחקרי. המ"ם בסגול, וכמו שגבוהים השמים והארץ בידו והוא מלך עליהם כן בידו תחתיות הארץ, ואמר בהם לשון מחקר על דרך ויחקרו מוסדי ארץ למטה:

7 ותועפות הרים לו. זכר תחתיות הארץ וזכר גבהי הארץ והם הרים הגבוהים, זהו ותועפות הרים לו:

8 אשר. זכר הארץ בכלל ועתה זכר בפרט הים והיבשה כי הכל לו כלומר בידו וברשותו:

9 והוא עשהו. תקן אותו שיהיו נקוה המים אל מקום אחד, ויצר היבשה להיות כל חי וצומח עליה, והואיל ובידו הכל מעלה ומטה בידו להגביה ולהשפיל מי שירצה ונתן אותנו שפלים בגלות ועתה רוממנו:

10 בואו. יאמרו איש לאחיו בואו ונשתחוה כי חייבין אנו להודות לו ולכרוע לפניו בכל מיני כריעות:

11 נשתחוה. הוא שטוח כל הגוף בארץ בפישוט ידים ורגלים:

12 ונכרעה. כריעת הראש עם קצת הגוף כמו שאנו כורעים בברכות:

13 נברכה. היא כריעת הברכים בארץ:

14 לפני ה' עושנו. מגדלנו ומרוממנו כי הוא שופטנו:

15 ואנחנו עם מרעיתו. שרעה אותנו עד הלום:

16 וצאן ידו. שנחה אותנו בשבט אמונתו:

17 היום. קנה אותנו מבית עבדים ונהיה צאן ידו והוא אלהינו:

18 אם בקולו תשמעו. שלא תהיו כאבותיהם דור המדבר, כי תכף שגאלה מבית עבדים נסו אותו ברפידים כמו שעשו אבותיכם במריבה:

19 כיום מסה. שם המקום נקרא מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין:

20 אשר. כמה פעמים נסוני גם ראו שבקעתי להם הים והמן שהורדתי להם והצור שבקעתי להם ואף על פי כן ניסוני זהו פירוש גם כי אפילו אחר שראו פעלי קודם הניסים אעפ"כ לא האמינו בי ונסוני:

21 ארבעים שהכעיסוני בדבר המרגלים עד שאמרתי שיהיו מתאחרים במדבר ארבעים שנה: ופיר' אקוט. מן ראיתי בוגדים ואתקוטטה ענין קטטה: ופירש בדור. בדור המדבר אמר:

22 עם תועי לבב הם. אמר שתועי לבב הם ולבם למרע ולא יאמינו בי:

23 והם לא ידעו דרכי. לא הכירו כל הניסים שעשיתי עמהם ופחדו להכנס לארץ ולא בטחו בי על כן נשבעתי שלא יבאו שם ומתו במדר מבן עשרים שנה ומעלה:

24 אשר. בעבור זה קצפתי עליהם ונשבעתי שלא יבואון אל מנוחתי והיא ארץ ישראל שנאמר עליה אל המנוחה ואל הנחלה כי שם נחו ישראל: ואמר מנוחתי. כלומר המנוחה שנתתי להם: ופירוש אם. בדרך שבועה כמו שאדם אומר יהיה כך וכך אם יהיה זה: