רד"ק על תהילים ע״ג

1 מזמור. זה המזמור נאמר על מבוכת בני העולם על שלום הרשעים ורעות הצדיקים בעולם הזה, ואסף המשורר הזה מדבר על לשונו או על לשון כל נבוך: אמר אך טוב לישראל אלהים. אע"פ שהם בגלות אלהים טוב להם וישמור להם עוד מעשיהם הטובים וכן הוא טוב לברי לבב שהם בשאר האומות אע"פ שהם ברע בעה"ז טוב יהיה להם בעולם הבא. וטעם אך ר"ל אך זה אני יודע באמת יהיה מה שיהיה כי עוד ייטיב להם:

2 ואני. נטוי כתיב וקרי נטיו והוא פעול ר"ל כל איש נבוך נטוי בזה:

3 שפכה כתיב בה"א לשון נקבה על כל רגל, והקרי שפכו בוי"ו על שתי הרגלים שהם האשורים. ופירוש הפסוק כמעט נטיו רגלי מן האמונה בראותי שלום הרשעים: ופירוש כאין שפכו. כמעט הוטלתי מאמונתי לארץ, כלומר כאילו בלא דבר עמדתי שלא נפלתי, כל כך היה הדבר המעמידי מעט כאילו אינו לפיכך אמר כאין:

4 בהוללים. הם הרשעים כי הם מתעסקים בהנאות בעולם הזה שהוא הוללות וסכלות ולא יחושו בזה אם יעשו כל רע למלאות תאותם ואראה אותם בשלום ולזה קנאתי עד אשר כמעט נטיו רגלי:

5 כי אין חרצבות למותם. כל כך הם בטובה כל ימיהם עד יום המיתה כי אפילו בעת מותם ימותו בנחת בלא צער, כי פירוש חרצובות קשרים ומי שהוא מת בצער ובקושי הוא כאילו יש לו קשרים בהפרד החיים ולא יותרו הקשרים ההם אלא בקושי, אבל הם במנוחה ימותו כאילו אין קשרים למותם:

6 ובריא אולם. ובריא כחם:

7 אולם מן יש לאל ידי, אמר בחייהם כח טבעם בריא וחזק ובמותם ימות בנחת:

8 בעמל. בעמל שאר האנשים שמחייתם בעמל וביגיעה הם אינם בכללם אלא בלי עמל ישיגו מחייתם והנאתם, וכאשר יבואו נגעים וחלאים לשאר בני אדם הם לא ינוגעו עמהם:

9 לכן. מן הגאוה ישימו ענק לצואריהם ולגרוגרותיהם ולבוש מחמס, וזהו יעטף שית חמס למו. יעטפו להם שית החמס וישימוהו תמיד כו שיעטוף האדם מלבושו תמיד כל היום:

10 יצא. מרוב שומן ידמו שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים, כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים:

11 עברו משכיות לבב. מתרגמינן מנעה סכותא וכן נקרא הלב שכוי, שצופה הדברים במחשבה כלומר כל מה שצופה לבם מטובת העולם שיבואו להם יותר ויותר יבוא להם עברו על מה שחשבו:

12 ימיקו. ימסו בני אדם בדבריהם הרעים ומנחי העי"ן לא נמצא במקרא אלא זה אבל בדברי רבותינו נמצא ומפעלי הכפל נמצא המק בשרו וזולתו:

13 וידברו ברע עשק. לא יראו לדבר בעושק שעושים ולא יתכסו בו אבל ידברו ברע שידברו בו:

14 ממרום. לאמר כי אין מרום עליהם שיענישם בזה:

15 שתו. הדגש תמורת הנח אשר בשתו עלי ואדוני אבי ז"ל פירש מפעלי הכפל שרשו שתת כלומר נגר ורץ פיהם בשמים כלומר שמדברים באלהים שאין לו ידיעה בהם:

16 ולשונם תהלך בארץ. כלומר פירהם ולשונם ההולכים בארץ הם משימים אותם בשמים:

17 ישוב. כמו ביו"ד ר"ל ישיב אותו האל וקרי ישוב בוי"ו אמר עמו שהוא רואה שלות הרשעים ישוב פעם אחר פעם:

18 הלום. כמו אל תקרב הלום כלומר בזאת הטענה אם יוכל למצא טענה כנגדה להצדיק הדין:

19 ומי מלא ימצו למו. חסר המתואר ר"ל ומי כוס מלא תרעלה ימצא להם מענין שתית ומצית כלומר ימצו מים מרים לתוך פיהם מזה הענין:

20 ואמרו. זאת הטעה שטענו בה כל היום לדעת מה היא: ואמר איכה ידע אל. דרכי בני אדם והלא אל אמונה הוא אם ידע דרכי בני אדם איך ירע לעמו ההולכים בדרכיו וייטיב לכופרים בו ולרשעי העולם ואם יש דעה בעליון איך יהיה זה:

21 הנה אלה. הם רשעים והם שלוי עולם והרבו נכסים וכבוד:

22 אך. אני שאני עבדו לריק זכיתי לבבי ולריק רחצתי בנקיון כפי כלומר לבי נקי ומעשי נקיים ואני ברעה הם בשלוה:

23 ואהי. אני טוב ונגוע ביד הרשעים:

24 כל היום. כל הימים: וכן לבקרים. תמיד בכל בקר ובקר תוכחתי ויסורי בידם:

25 אם אמרתי. זה מאמר אסף או כל חסיד בכל דור ודור אם אמרתי אספרה זאת הטענה כמו שהם אומרים דור בניך הנה בגדתי בך, מלת הנה מוקדם ומאוחר אם אמרתי אספרה כמו דור בניך הנה בגדתי וכמוהו רבים במקר':

26 ואחשבה. הנה יראתי מלספר בפי כמו שאמרו איכה ידע אל והנה עמל הוא בעיני כלומר בעיני לבי כי אהפך ואהפך בזאת הטענה ולא אמצא דבר בלבבי לדעת מה זאת: וכתוב הוא. ביו"ד על הטענה והתשובה על זה וקרי הוא בוי"ו על הדבר והענין אחד:

27 עד. תרתי בלבי לדעת זאת בעמל גדול ולא מצאתי עד שבאתי במחשבות לבבי אל מקדשי אל והוא עולם המלאכים והרוחות כי שם סוף השכר הקיים כי טוב העולם הזה אינו עומד אבל באחרית והוא עולם הנפשות בו יבחנו הטובים וזה שאמר אבינה לאחריתם:

28 אך. מה ששמת להם כן הארכה בעולם הזה להפילם לעולם הבא כמו שילך בדרך חלק שיראה לו דרך טוב ובמעט קט ימעדו רגליו ויפול למטה, כן בעולם הזה אין טובתם לאורך זמן וגם במותם לא ישאר טובתם לבניהם אחריהם וזהו שאמר בפסוק הבא אחריו:

29 איך. כל רואיהם יתמהו עליהם ויאמרו איך היו לשמה כרגע:

30 כחלום מהקיץ. הנה הם כמו החלום שמעת הקיץ לא ימצא דבר ממה שרואה בחלום, כן הרשעים עתה תראה בשלותם ועתה אינם:

31 בעיר צלמם תבזה. פירש אדוני אבי ז"ל בעיר כמו בהעיר המתים צלם הרשעים וצורתם תבזה כמו שאמר הכתוב אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם וצלמם תפרש אם תרצה על הגוף או על הרוח כמו בצלמנו כדמותינו או על שניהם:

32 כי. קודם שהבינותי היה מתחמץ לבבי בזה הענין מענין חומץ יין כלומר שלא הייתי מוצא דבר מתוק וערב בלבבי שאנוח בו מהמבוכה הגדולה:

33 וכליותי אשתונן. חסר בי"ת השימוש אמר ובכליותי גם כן שהיו יועצות אשתונן על זה הדבר:

34 אשתונן. מגזרת חץ שנון הייתי עמהם בנשאי ונתני בדבר ביני לבני:

35 ואני בער. קודם שהבינותי זה הייתי בער והוא אדם שאין לו דעת כמו שברא הקב"ה הבהמה:

36 בהמות הייתי עמך. בעבדי אותך כי לא הייתי יודע אם יש גמול אם לאו:

37 ואני תמיד. ואני בהיותי תמיד עמך ודבק בך ובעבודתך מתעסק בחכמה עזרתני בדבר זה עד שהבינותי מה הוא וזהו שאמר:

38 אחזת ביד ימיני. עזרתני והקימתני:

39 בעצתך. וכמו שעזרתני בזה והנחתני בעצתך כן נחני תמיד בעצתם ותלמדני כל ימי חיי:

40 ואחר כבוד תקחני. רוצה לומר הפרד החיים וישאר הכבוד:

41 תקחני. כלומר תאסוף כבודי אליך: ומלת אחר. אינה דבקה עם כבוד והנגינה מפריד ביניהם לפיכך יתפרש בפני עצמו:

42 ואחר. אחרי מותי:

43 תקחני. תקח כבודי שהואר הנפש:

44 מי. בבעלי האמונות הרעות יש מאמינים בשמש או באחד הכוכבים ואני אין לי חפץ אלא בך לבד לא שמתי לך שותף לא בשמים ולא בארץ:

45 ובארץ. רוצה לומר בארבע יסודות כי יש עובדים המים וכן הרוח והעפר:

46 כלה. כשיכלה שארי שהוא הבשר ויכלה לבבי והוא הנפש החיה אשר בלב כל חי:

47 צור לבבי. לא יכלה והוא השכל שהוא קיום הלב כי פעולות השכל בו יפעלו והוא צור לבבי וחלקי שהוא יהיה אלהים לעולם כי הנה חלקי יהיה לעולם לפי שדבקתי בך אבל רחקיך יאבדו:

48 הצמתה כל זונה ממך. כל תועה מדרכיך תצמיד אותו שלא יהיה לו חלק בך אחרי מות הגוף:

49 ואני. הרשעים הם רחוקים ולפיכך יאבדו אבל אני קרבת אלהים לי טוב שאצפה בקרבתי אליך שכר טוב בעולם ובך שתי מחסי שתלמדני לספר כל מלאכותיך כלומר כל מעשיך שאדע ואוכל לספר ולהבין בחכמת הטבע שהוא דעת כל מעשיך הגופנים התחתונים והעליונים ומשם אעלה לדעת מעשיך ואז אדע דעת עליון: