רד"ק על תהילים י״ז:ד׳

4 לפעלות אדם בדבר שפתיך במה שצוית ומנעת

5 אני שמרתי ארחות פריץ: כלומר: עשיתי כמעשה הרשע והפריץ. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: מלפניך משפטי יצא שתענישני אם עיניך לא תחזינה במישרים; וכל זה רחוק בעיני. והקרוב אלי כי הוא כמו כי עשית משפטי ודיני שם ט ה שפרושו: שתקח משפטי מאויבי; וכן הוא מלפניך משפטי יצא, שתשפטני מאויבי. עיניך תחזינה מישרים: תראה שהמישרים עמי והעול והחמס עמהם. וכן רוב המזמור על האויבים כמו שאמר למטה ז ממתקוממים בימינך. ואמר שם ט: מפני רשעים זו שדוני. תראה כי המזמור על אויביו ידבר, ובעבורם היה מבקש רחמים; ואמר שיראה האל יושר מעשיו, וכי אויביו שונאים אותו חנם. ואמר: בחנת לבי כי אתה בוחן לבבות וידעת אם דברי אמת. פקדת לילה. ובלילה בעת שיחשוב האדם בכמה ענינים שהוא פנוי מעסקי העולם ואין לו מעשה בלילה ובזמן שהוא ער הוא חושב, ואתה פקדת לבי ומחשבתי וצרפתני ולא מצאת בי רק טוב. וממחשבתי לא עבר דבר אלא כפי לבי, כמו שאמר: בלא שפתי מרמה; וזהו שמתי בל יעבר פי. וכמו שאני נזהר בעצמי כן אני מזהיר אחרים במה שאני רואה. וזהו שאמר: לפעלות אדם בדבר שפתיך במה שצוית והזהרת אני מתבונן לפעלות אדם ומונע מהם העברות. וזהו: אני שמרתי אחרות פריץ, מנעתי שלא ילך אדם בארחות פריץ ורשע. וכמוהו לשמר את דרך עץ החיים בראשית ג כד, שלא ילך בה. וכן שמר הפרדס נחמיה ב ח. ואמר שספר לפני האל יושר פיו ולבו ומעשיו התחנן לפני האל שיתמוך אשוריו שלא ימושו לפני אויביו ואמר: