רד"ק על ירמי׳ ל״ב

1 הדבר. מבואר הוא וטעמו נמשך עד ויאמר ירמיהו כי דבר חננאל הוא שהיה אליו בשנה העשירית ואחרי השלימו הדבר ספרו ירמיהו לאנשי המטרה:

2 בחצר המטרה. בחצר שהיו נשמרים שם האסורים מטרה שרשו נטר ענין שמירה כמו הינטור לעולם ותרגום ויאסוף אותם למשמר לבית מטרא:

3 הנתון. מקור בחולם וכן הנתון תנתן ואם האכול יאכל:

4 עד פקדי אותו. רוצה לומר שאקח נשמתו:

5 ויאמר ירמיהו. חנמאל בן שלום דודך, שלום היה דוד ירמיהו אחי אביו כמו שאומר חנמאל בן דודי בא אליך שהוצרך למכור שדהו והנה הוא בא אליך ויאמר לך שתקנהו:

6 משפט הגאולה. אם מכרתיו לאחר לך משפט הגאולה שתגאלהו מידו אף כי אתה ראוי לקנותו מידי:

7 כדבר ה'. כמו שאמר ה' שיבא אלי כן עשה:

8 כי דבר ה' הוא. ידעתי כי מהשם הוא שאקנהו כי אם לא היה מאתו למה אמר אלי שיבא חנמאל אלי למכור שדהו ויש מפרשים כי חנמאל בא ע"פ הדבור לירמיהו:

9 ואשקלה לו. הקו"ף בשוא ופתח:

10 את הכסף. הכסף שהתנתי עמו שבעה שקלים ועשרה הכסף, השקלים הם מנים והכסף הוא סלעים וכן תירגם יונתן שבעה מנין ועשר סלעין דכסף:

11 ואכתוב בספר ואחתום. כתבתי דברי המקנה בספר ואחר כך חתמתי הספר בחותם:

12 ואעד עדים. במקנה שקניתי העדתי עדים כלומר בפני עדים שזמנתי לכך קניתי השדה והם היו חותמים בספר המקנה:

13 ואשקול הכסף במאזנים. וכבר אמר למעלה ואשקלה לו אלא רוצה לומר שבפני עדי המקנה שקל לו הכסף משקל ישר במאזנים כדי שלא יוכל להיות ביניהם דברים על משקל הכסף:

14 ואקח, את החתום. ר"ל ספר המקנה החתום כמש"א ואחתום:

15 המצוה והחקים. ר"ל ספר המצוה והחקים וספר שזכר עומד במקום שנים וספר זה הוא תנאי המכירה כמו מספר שני תבואות שהיא מצוה בתורה והחקים מנהגים שהיו נוהגים בזמן ההוא בענין המכירה וכל זה כתוב בספר אחד:

16 ואת הגלוי. רוצה לומר ספר הגלוי כי שני ספרים כתב במקנה האחד שהיה חתום ואחד שהיה גלוי כשירצו לראותו ולקרותו שיעשו כדי שלא יפתחו החתום והנה הם שלשה ספרים ואדוני אבי ז"ל פירש הגלוי ספר שכתב בו שגלה אזן הגואלים אם ירצו לקנות כמו שעשה בעז וי"ת ית שטרא דזביני וגו' כבעמוד:

17 ואתן את הספר המקנה. בא בה"א הידיעה עם הסמיכות כמו ממלכות הארץ כמו שכתבנו למעלה:

18 לעיני חנמאל דודי. רוצה לומר בן דודי כי בן דודו היה כמו שאמר למעלה וכן ואת לוט אחיו רוצה לומר בן אחיו או חנמאל זה היה אחר שהיה דודו אחי אביו והמוכר היה בן דודו אבל חנמאל זה שהיה דודו היה שם בעת המקנה ובאמרו שנתן לו ספר המקנה ר"ל עם הספרים האחרים אלא שזכר ספר המקנה שהיא העיקר:

19 הכותבים בספר המקנה. ר"ל שחתמו בו שמם לעדות:

20 לקוח. מקור במקום צווי כמו זכור את יום השבת הלוך וקראת והדומים להם:

21 ואת החתום. ספר המצוה והחקים וגם הוא היה חתום:

22 למען יעמדו ימים רבים. עד שוב הגולה שאז תתקיים נבואת עוד יקנו בתים ולהיות לאות לשיבת הגלות צוה האל לקנות השדה לנחמם לישראל שלא יחשבו שאבדה תקותם אם יגלו:

23 אהה, אתה עשית את השמים ואת הארץ. וכיון שעשית אותם לא יתכן שיפלא ויעלם ממך כל דבר הנעשה בהם בין בשמים בין בארץ ואם תנתן העיר ביד הכשדים אתה ידעת וחשב ירמיהו כי אולי שב אפו מהם מרוב חסדיו וזכר להם חסדי אבות הראשונים לפיכך אמר עושה חסד לאלפים שאם לא כן למה אמר שיקנה השדה והעיר קרובה להכבש וזהו ענין תפלתו:

24 אל חיק בניהם אחריהם. כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כמו שכתוב בתורה לשונאי:

25 האל הגדול הגבור. אמרו רז"ל למה לא אמר ירמיהו והנורא אמר כשדים מרקדין בהיכלו ואיה נוראותיו:

26 גדול העצה. שעצותיו גדולות ומעשיו רבים מהשיגם:

27 העליליה. המעשה:

28 על כל דרכי בני אדם. לא כמו שאמרו אין ה' רואה אותנו:

29 לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ואשר בפרשה ה' עזי למעלה ולתת כפרי וזה לתת וכפרי והסימן וכלו:

30 עד היום הזה. פירוש עד היום הזה הם ידועים בבני אדם:

31 ובישראל ובאדם. ובישראל עושה אותות ומופתים ובשאר בני אדם בעבור ישראל:

32 ותעשה לך שם. אתה נודע באותות ומופתים ובהם ידעוך בני אדם על כרחם ובמדרש ובישראל ובאדם ובישראל ובמצרים עשית מופתים כאחד לזה טוב ולזה רע והוא שאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה אותו מזל ששמש חשך למצרים שימש אור לישראל וי"ת ולישראל עבדת פרישן בגו בני אינשא:

33 ותצא, ובאזרוע. באל"ף נוספת מאותיות אמתי"ן:

34 ויבאו וירשו. ביו"ד איתן לבד ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב:

35 ובתרותך. כתוב והוא דרך פרט על התורות וקרי ובתורתך דרך כלל כי כל התורה אחת:

36 ותקרא. מן כי הקרה ה' אלהיך וכתוב באל"ף במקום ה"א ואמר כן להודיע כי המקרה הרע הבא להם איננו מקרה גמור הבא מאליו אלא הוא ית' הקרה אותו:

37 הנה הסוללות. הם העצים שמשליכים בהם האבנים בחומות העיר להכותם ויונתן תירגם הא מליתא עלו על קרתא למכבשה והוא תל עפר שצוברין סביב החומה לעלות משם על החומה וכן בדרז"ל מליא בנצא:

38 הנה, הממני יפלא. באמת לא יפלא וידעתי שהעיר תנתן ביד הכשדים כי לא שב אפי מהם כי רבו עונותיהם להכעיסני ואע"פ כן אמרתי לך לקנות השדה להיות להם נחמה שישובו מהגלות ויקנו שדות ובתים בארץ הזאת:

39 ואת הבתים. כמש"א ואת כל הבית הגדול שרף באש כי היו מקטרים על הבתים הגדולים והגבוהים על גגותיהם:

40 מנעורותיהם. מימי נעורים והם ימי המדבר כמו שפירשנו:

41 כי היו בני ישראל. כי הם החלו להכעיסני תחלה ואחר כך בני יהודה וטעם אך לאמת הדבר כמו אך עצמי ובשרי אתה אך לשקר שמרתי והדומים להם:

42 למן היום אשר בנו אותה. כי בימי שלמה שבנה את העיר והבית החלו לזבוח בבמות ונשי שלמה עבדו לאלהים אחרים למן היום ההוא היתה על אפי ועל חמתי כלומר היתה קיימת על אפי ועל חמתי כי באפי היה להסירה והארכתי אפי עד היום הזה ולא אאריך עוד, ובדרש ביום שהוסד הבית נשא שלמה את בת פרעה:

43 ונביאיהם. הנביאים שלהם שהם נביאי שקר:

44 ולמד אותם. ע"י נביאי האמת:

45 וישימו שקוציהם. אחז ומנשה:

46 אשר לא צויתים. בג' מקומות נאמר זה הענין במלות שונות ביניהם מעט והענין אחד הראשון בפ' גזי נזרך אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי, והשני בפ' וקנית בקבוק אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי, השלישי בזו הפרשה אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת:

47 למען החטי את יהודה. עניינו פירשנו בפרשת גזי נזרך, החטי בחסרון האל"ף למ"ד הפעל וכן אשר החטי את ישראל בה הלך דאך לא סרו חסר אל"ף למ"ד הפעל:

48 ועתה לכן כה אמר ה'. פרשה זו עתידה ומבוארת כי כה אמר ה', ופרשה זו לזמן שתשוב גלות בבל לשבעים שנה ומה שזכר ההר והשפלה והנגב כי חלק יהודה בשלשתן כמו שכתוב בספר יהושע: