רד"ק על מלכים ב' ד׳:ל״א

מהדורה: פירושי הרד״ק - נביאים וכתובים

« רד"ק על מלכים ב' ד׳:כ״ט רד"ק על מלכים ב' ד׳:ל״ד »

31 ספרי זוטא; מדרשה של לוד פתח ↗

ברם שאלתם ביחס לבנה של שונמית "מהו שיטמא" אינה ברורה. רש"י פירש "מהו שיטמא לאחר שהחיהו מי חשוב כמת",77רש"י, שהמדרש שלנו היה שגור בפיו, והביאו מפורש בשמו, ולפעמים שלא בשמו עיין לדוגמא בשנו"ס אצל הורוביץ, עמ' 329, שורה 21, ולהלן שם בהערותיו, עמ' 330, שורה 1 לא היה יכול לפרש שהכוונה היתה אם הוא מטמא במותו לפני שהחיהו אלישע, שהרי תשובת ר' יהושע היתה שהוא כחי, ולפנינו כאן מפורש שבשעת מיתתו היה מטמא טומאת שבעה, ואף לא היה יכול לפרש שהשאלה היתה אם היה מטמא כאב הטומאה כאדם שנגע במת, שהרי ר' יהושע השיב: ואין חי מטמא, ואדם שנגע במת חי הוא. ולא בחנם פירש רש"י דברים של בורות "דברים של שטות" שאין לך שטות גדולה מזו שאדם חי יטמא כל ימי חייו כמת. ועיין בתוספות הרא"ש שם ע' סע"ב, וכוונתו היא למה לא שאלו אותו אחרי שהשיב להם שאינו מטמא כאבי אבות הטומאה, שהרי הוא פירש כרש"י, כפי שמוכח ממה שכתב לעיל שם בסמוך. ועיין במאירי עמ' 313, ובהערה ד' שם, ולא דק, ומעולם לא אמר שלר"י בן השונמית נעשה אב הטומאה לאחר שחיה, אלא שביאר את שאלתם שהם שאלוהו אם בן השונמית הוא אבי אבות הטומאה כפירש"י, והשיב להם על שאלתם שאינו כמת להיות כאבי אבות הטומאה. וכן מפורש להלן בדבריו שם: ואח"כ שאלו בכלל על כל המתים, הן בבן השונמית הן בכל המתים לאחר תחיה, אם נעשו מיהא טמאים מתים מצד עצמן להטעינם הזאה שלישי ושביעי וכו', ויישב בזה את קושיית הרא"ש. ולא ידעתי אם גם אני טעיתי בפירוש דברי המאירי שם, או שהשאלה היתה בעל פה, עיי"ש בהערה. אבל במאירי שם, עמ' 313: "ויש מפרשים בבן השונמית ששאלתו היתה אם טימא במיתתו, ואינו כלום, שאם כן בשאר מתים היה לו להשיב כן, ולא פירש כן אלא מי שלבו נוקפו להיות נוטה אחר דעת האנדלוסיים,78עיין בהערה למאירי שם הערה ו'. וכתבתי שם שכ"ה גם דעת רבינו פרץ בשט"מ ב"מ קי"ד ב'. אבל האמת היא שרבינו פרץ לא אמר כן אלא בבנה של הצרפית שהחיה אלישע, ושם באמת אינו מבואר בכתוב שהוא מת ממש. וכן כתב הרדב"ז בתשובה ח"ה, שני אלפים ר"ג והעיר עליה בהגהות מהר"ץ חיות במקומו: יש אומרים שלא מת ממש, והכי משמע מדכתי' עד שלא נותרה בו נשמה. וכן נראה ממה שתרגם יונתן בן עזיאל מ"א, י"ז, כ', לא יתבאש לה ולא ימות ברה משמע שעדיין לא מת, והכי משמע נמי בסוף נדה דאיבעיא להו בן השונמית מהו שיטמא, ומדלא אבעיא להו בבן הצרפית דקדים משמע דס"ל דלא מת. ומכאן שאין לנו עסק שם בדעות הנפסדות, שהרי בעניין בנה של שונמית לא דבר רבינו פרץ כלל. וה' הטוב יכפר בעד". אבל ברד"ק למלכים ב' ד', ל"א באמת פירש כן עיין בהגהות הרש"ש במקומו.79השגת המאירי על פירושם מן התלמוד כאן אינה חזקה, שהרי בנה של שונמית אותו הגוף ממש חיה, מה שאין כן בתחיית המתים, אפילו אם לא נקבל את דבריו המפולפלים של בעל ערוך לנר שם, ד"ה צריכין הזאה. וסובר ר' יהושע שאין לומר באותו הגוף ממש שהוא חי עכשיו שיטמא בשעה שהיה מת. וכ"ה, לכאורה, הפירוש הפשוט,80ובני אלכסנדריא וחלוקת לבם אין אחריותם עלינו. ועיין לעיל הערה 77, ובארנו שם מה דחק את רש"י לפרש שהשאלה היתה לאחר שחיה. וידידי פרופ' רא"ש רוזינטל העירני על דברי Strack-Billerbeck בKommentar וכו' ח"א, עמ' 888, שהסמיך את שאלת הצדוקים לאותו האיש לשאלת בני אלכסנדריה. ובאמת ההבדל הוא עצום: בשאלת הצדוקים כבר כלול לעג לאמונה בתחיית המתים אבל בנידון שלנו למראית עין שאלה תמימה היא בהלכה. ובספרי זוטא כאן באו להוציא מדעת ר' יהושע שענה שבן השונמית לא טימא אפילו במותו, ולפ"ז אין כאן דברים של מה בכך, אלא עניין של אמונות ודעות, והואיל ור' יהושע אמר מה שאמר, חלק התנא שלנו עליו ואמר שלא השיבם כהוגן.81וכשהיה מת היה מת ממש, ואפילו כשחזר לתחיה מה שטימא מתחילה טמא. ונראה שאף הרישא שלנו שהיא תמוהה מאד תשובה היא לשאלה השלישית של בני אלכסנדריא, ואמרה "נוגע במת טמא אין המת עצמו טמא", וממילא אין המתים צריכים הזייה לעתיד לבוא משום "וכי באיזה מת נגע זה", וכר' יוסי במשנת כלים פכ"ז מ"י ועיין בבלי חולין ע"ב ב'.82אבל באשתו של לוט לא דנו כלל, שאינה גרועה מאפר שרופים אהלות פ"ב מ"ב. וכרבינא בנדה כ"ח א'. ועיין מ"ש בזית רענן כאן.

31 ואין קול. לענות:

32 ואין קשב. לשמוע כי אילו היה שומע ולא היה יכול לענות היה מתנועע או רומז בעיניו או בידיו אבל זה לא היה בו לא זה ולא זה:

33 לא הקיץ הנער. מצאנו הקיצה למת כמו הקיצו ורננו שוכני עפר והסברא אשר אמרנו בילד שהחיה אליהו היא הסברא עצמה בזה הנער שהחיה אלישע ומצאנו לו סמך בדברי רז"ל ששאלו בן השונמית מהו שיטמא והיתה התשובה מת מטמא ואינו מטמא חי:

« רד"ק על מלכים ב' ד׳:כ״ט רד"ק על מלכים ב' ד׳:ל״ד »