רד"ק על דברי הימים ב' ל״א:ה׳

« רד"ק על דברי הימים ב' ל׳:כ״ז רד"ק על דברי הימים ב' ל״א:ו׳ »

1 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן — אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן — אָסוּר בַּכֹּל, וּמוּתָּר בְּפֵירוֹת הָאִילָן וּבַיָּרָק. גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּ״דָגָן״ — כֹּל דְּמִידְּגַן מַשְׁמַע. מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה לָרֹב וְגוֹ׳״, וְאִי אָמְרַתְּ דָּגָן — כֹּל דְּמִידְּגַן מַשְׁמַע, מַאי ״כִּפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ״? אָמַר אַבָּיֵי: לְאֵתוֹיֵי פֵּירוֹת הָאִילָן וְיָרָק. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּנוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: שָׁוִין בַּנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: ״תְּבוּאָה״ — כׇּל מִלֵּי מַשְׁמַע, קָמַשְׁמַע לַן דְּלָא מַשְׁמַע כׇּל מִלִּי. מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כּוּ׳״, אָמַר רָבָא: ״תְּבוּאָה״ לְחוּד, ״תְּבוּאַת שָׂדֶה״ לְחוּד. בַּר מָר שְׁמוּאֵל פַּקֵּיד דְּלִיתְּנוּן תְּלֵיסַר אַלְפֵי זוּזִי לְרָבָא מִן עֲלַלְתָּא דִּנְהַר פַּנְיָא. שַׁלְחַהּ רָבָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף: ״עֲלַלְתָּא״ הֵיכִי מִיקַּרְיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף, מַתְנִיתִין הִיא: וְשָׁוִין בַּנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? ״תְּבוּאָה״ — לָא מַשְׁמַע אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, ״עֲלַלְתָּא״ — כׇּל מִילֵּי מַשְׁמַע. אַהְדְּרוּהוּ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר: הָא לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי דַּ״עֲלַלְתָּא״ כׇּל מִילֵּי מַשְׁמַע. הָדָא הוּא דְּאִיבַּעְיָא לִי: שְׂכַר בָּתִּים וּשְׂכַר סְפִינוֹת מַאי? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּפָחֲתָן, לָאו עֲלַלְתָּא הִיא. אוֹ דִילְמָא: כֵּיוָן דְּלָא יְדִיעַ פְּחָתַיְיהוּ — עֲלַלְתָּא הִיא. אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אָמַר: וְכִי מֵאַחַר דְּלָא צְרִיךְ לַן, אַמַּאי שְׁלַח לַן? אִיקְּפַד רַב יוֹסֵף. שְׁמַע רָבָא, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי. אַשְׁכְּחֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ דַּהֲוָה קָא מָזֵיג קַמֵּיהּ כָּסָא דְחַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי דְּאֶמְזִיג לֵיהּ אֲנָא. יְהַב לֵיהּ, וְקָא מָזֵיג אִיהוּ כָּסָא דְחַמְרָא. כִּי קָא שָׁתֵי אֲמַר: הָדֵין מִיזְגָּא דָּמֵי לְמִיזְגָּא דְּרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא. אֲמַר לֵיהּ: הוּא נִיהוּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא תִּיתֵּיב אַכַּרְעָךְ עַד דְּאָמְרַתְּ לִי פֵּירוּשָׁא דְּהָדֵין מִילְּתָא: מַאי דִּכְתִיב: ״וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת״? אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם אֶת עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, שֶׁהוּא מוּפְקָר לַכֹּל — תּוֹרָה נִיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה״. וְכֵיוָן שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה — נְחָלוֹ אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל״. וְכֵיוָן שֶׁנְּחָלוֹ אֵל — עוֹלֶה לִגְדוּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת״. וְאִם הִגְבִּיהַּ עַצְמוֹ — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשּׁוֹקְעִין אוֹתוֹ בַּקַּרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן״. וְאִם חוֹזֵר בּוֹ — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ

1 וכפרץ הדבר. שהתחילו להביא התרומות והמעשרות. ורבותי' ז"ל דרשו ב' נדר' נה,א כי לפיכך אמ' "וכפרץ" – שפרצו בהבאת המעשרות, והביאו אף מפירות אילן וירק שאינן חייבין מן התורה:

2 ראשית דגן. בכורים, או תרומה גדולה שהיא "ראשית" דב' יח,ד.

3 ודבש הוא התמרים, כי מהדבש לא יביאו בכורים ולא תרומה. וכן פרשו רבותי' ז"ל ספרי דב' רצז "ארץ זית שמן ודבש" דב' ח,ח כי הוא התמרים, כי מאותן שבעת המינים הנזכרים בפסוק מביאים בכורים מש' בכורים א,ג:

4 וכל תבואת שדה. פרות שאר האילנות – גפן ותאנה ורמון, שגם מהם מביאין בכורים:

« רד"ק על דברי הימים ב' ל׳:כ״ז רד"ק על דברי הימים ב' ל״א:ו׳ »