רד"ק על בראשית ט׳:ט״ז

16 וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. תִּהְיֶה בּוֹ לְאוֹת. וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, וְהֶחָכָם רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא פֵּרֵשׁ שֶׁהִיא תָּמִיד בֶּעָנָן בְּכֹחַ שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָהּ אֶלָּא הָאֵל קֹדֶם צֵאתָם לַפֹּעַל.

17 בֵּין אֱלֹהִים. כְּאִלּוּ אָמַר ״בֵּינִי״, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, וְכֵן ״וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה׳״ שמות כד:א וְהַדּוֹמִים לוֹ; וְאָמַר אֱלֹהִים שֶׁפֵּרוּשׁוֹ דַּיָּן וּמַנְהִיג, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי כְּשֶׁהָיָה הַדּוֹר רָע שֶׁרָאוּי לְדוּנָם בְּרִשְׁעָם וּלְהַשְׁחִיתָם אֶזְכֹּר הַבְּרִית וְאֶחְדַּל מִלְּהַשְׁחִיתָם.