רד"ק על בראשית ל״ב:כ״ז

27 וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי. כְּלוֹמַר אֲנִי שׁוּלַּחְתִּי אֵלֶיךָ מֵאֵת הָאֵל לְהַבְטִיחֲךָ לְהַרְאוֹת אֵלֶיךָ בְּמַעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתִי שְׁלִיחוּתִי; שַׁלְּחֵנִי, כְּלוֹמַר אִם לֹא תִרְצֶה יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵלֵךְ לִי, וְיַעֲקֹב אָמַר לוֹ אֶרְצֶה יוֹתֵר וְלֹא תֵלֵךְ בִּרְצוֹנִי עַד שֶׁתְּבָרְכֵנִי.

28 וְטַעַם כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. כְּלוֹמַר לֹא תִפְחַד בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִיחֲךָ יְחִידִי, כִּי כְּבָר עָלָה הַשַּׁחַר וְיוֹם הוּא וְתִמְצָא עוֹבְרִים וְשָׁבִים בְּדַרְכֶּךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכָּאן שֶׁלֹּא יֵצֵא אָדָם יְחִידִי בַּלַּיְלָה חולין צא, וְלֹא הִנִּיחוֹ הַמַּלְאָךְ עַד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם.