רד"ק על בראשית ב׳:י׳

10 וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת־הַגָּן. כִּי הָאָדָם אֲשֶׁר שָׂם בּוֹ הָאֵל הִפְקִידוֹ לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, אֲבָל לְהַשְׁקוֹתָהּ לֹא הָיָה צָרִיךְ כִּי הַנָּהָר הַזֶּה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ מִכָּל צַד.

11 וּמִשָּׁם יִפָּרֵד. כְּשֶׁיָּצָא מִן הַגָּן אַחַר שֶׁהִשְׁקָהוּ הֵנָּה וְהֵנָּה, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּחָלֵק הַנָּהָר הַהוּא לְאַרְבַּע חֲלָקִים, וְכָל אֶחָד מֵהֶם נִקְרָא נָהָר.

12 רָאשִׁים. פֵּירוּשׁ חֲלָקִים, כִּי כָּל חֵלֶק הוּא רֹאשׁ לַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ.