רד"ק על בראשית כ״ב:י״ג

13 וַיִּשָּׂא. נָשָׂא עֵינָיו אִם יִרְאֶה שׁוּם בְּהֵמָה טְהוֹרָה קָרוֹב אוֹ רָחוֹק, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.

14 וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל אַחַר נֶאֱחַז. אַחַר שֶׁנֶּאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וְזֶה הָיָה לוֹ הַזְמָנָה מֵאֵת הָאֵל דֶּרֶךְ נֵס, שֶׁאַיִל זֶה נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ נִפְרָד מִשְּׁאָר הַצֹּאן וְלֹא הִרְגִּישׁ עָלָיו הָרוֹעֶה, וְזֶה מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פסחים נד אַף אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, וְאִם מָצָא אַבְרָהָם אֶת הָרוֹעֶה נָתַן לוֹ מְחִיר הָאַיִל, כִּי לֹא הֶעֱלָה עוֹלָה לַה׳ חִנָּם.