הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה ע׳

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ע׳
1 דין מליחת הרבה בשר ביחד. ובו ו' סעיפים: מולחין הרבה חתיכות זו על גב זו אע"פ שהתחתונה גומרת פליטתה קודם לעליונה לא אמרינן שחוזרת ובולעת מדם העליונה לפי שהוא שוהה הרבה לפלוט ציר וכל זמן שפולטת צירה אינה בולעת ואפילו מתקבץ הרבה ציר ועומד בגומא שבין החתיכות מותר במה דברים אמורים במולח בשר עם בשר ואפילו בשר שור עם בשר גדיים וטלאים ואפילו עם עופות שאי אפשר להם לגמור כל פליטת צירן עד שיגמור בשר שור לפלוט את דמו: הגה ומכל מקום נוהגין להחמיר לכתחלה שכל חתיכה שיש לה בית קיבול כגון דופן שלימה מהפכין אותה שיזוב הדם אבל בדיעבד אין לחוש א"ו הארוך חתיכה שמלח אותה ב' פעמים מותרת ולא חיישינן שמלח השני מבליע הדם הנשאר ממליחה הראשונה פסקי מהרא"י סימן ס"ו: אבל בשר עם דגים אפילו בשר עופות עם דגים אסור למלוח לפי שהדגים פולטים כל צירן קודם שיפלוט העוף את דמו ואם עבר ומלחן יחד העופות מותרין אבל הדגים צריך ליטול מהם כדי קליפה ואם לא ניטלו קשקשיהם כשנמלחו מותרים: הגה ויש אוסרין כל הדגים ארוך כלל י"ג אם אינן ס' נגד העופות דאנו משערין במליחה בס' והכי נהוג ודוקא דלית בהו קשקשים דרפו קרמייהו ופלטו מיד אבל אי אית בהו קשקשים מותרים דאינן פולטים מיד ולא בלעי מן העופות הרא"ש ושם דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי מידי דהוי אשני חתיכות שנמלחו יחד:
2 במה דברים אמורים כשמלח שניהם יחד או שהעוף מליח ודג תפל אבל אם דג מליח ועוף תפל ונתנם זה אצל זה או זה על גב זה אף דגים מותרים בלא קליפה: הגה וכן אם הדגים מונחים על העופות מותרים אפילו נמלחו יחד דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה ולא גרע מחתיכה המונחת בציר דמה שלמעלה מן הציר שרי ארוך כלל י"ג וכן אם לא הניח הדגים אצל העופות אלא לאחר ששהו העופות במלחן שיעור מליחה אף הדגים מותרים אע"פ ששניהם מלוחים ד"ע וכן משמע בארוך ואם נמלחו דגים בכלי שמלחו בו בשר הדגים מותרים דאין הדגים בולעים הדם שבכלי דאין מליחה לכלים ב"י בשם רשב"א סימן קכ"ט והא דאמרינן דאם הדג תפל והעופות מלוחים אסורין היינו דוקא שהדג פלט כבר דמו והודח אבל אם עדיין לא פלט דמו ולא נמלח מעולם מותר דאגב דיפלוט דם דידיה יפלוט גם כן הדם שבולע מן העופות סברת עצמו וכן משמע בארוך כלל י"ג בשם הסמ"ק כמו חתיכה שנפלה לציר קודם מליחה דמותר מהאי טעמא כמו שיתבאר לקמן סימן זה ועיין לקמן סימן צ"א באיזה מליחה אמרינן דהוי כרותח:
3 בשר שחוטה שמלחו עם בשר טריפה או שהטריפ' מלוחה והכשיר' תפילה והם נוגעי' זה בזה אסור כדי קליפה שאע"פ שאינו בולע מדם הטריפה בולעת מצירה אבל אם הכשירה מלוחה והטריפה תפילה מותרת בהדחה בלא קליפה בין נתן כשירה למעלה בין נתנה למטה ויש מי שאוסר בנוגעים זה בזה וסובר שלא הותרו אלא בעומדים בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה: הגה וכשהטריפה מלוח וכשר תפל אפילו בכהאי גונא אסור וע"ל סימן ק"ה מאלו דינים:
4 הא דאמרינן דאינו אוסר אלא כדי קליפה היינו כששתיהן כחושות אבל אם אחת מהן שמינה אפילו אם חתיכת הטריפה כחושה וחתיכת הכשרה שמינה מפעפע האיסור בכולה אם היתה הטריפה המלוחה למטה משום דתתאה גבר. ועיין לקמן סימן ק"ה כיצד נוהגין:
5 יש אומרים שבשר שנמלח אסור להשהותו במלחו לאחר פליטת כל צירו דהיינו י"ב שעות לפי שחוזר ובולע מלחלוחית דם שעליו ושעל המלח ויש מתירים להשהותו במלחו אפילו כמה ימים ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים ובדיעבד מותר:
6 יש אוסרים ליתן בשר שלא נמלח כלל או שנמלח ופלט כל דמו עם בשר שנמלח קודם פליטתו דם לפי שהבשר שלא נמלח או שנמלח ופלט כל דמו חוזר ובולע ממה שחבירו פולט ויש מתירים ע"י מליחה שימלחנו אחר כך כי אז יפליט כל דם שבלע ויש מתירים בכל זה ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים: הגה ואפילו בדיעבד נוהגין לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה מהרא"י בהגהת ש"ד ויש אומרים שכל מעת לעת לאחר שנמלח פולט ציר ואם נגע תוך זמן זה לבשר שנמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה אינו נאסר וכן נוהגין ש"ד בשם הגאונים ומהרא"י וסה"ת ומרדכי בשם ר"י אך במקום שאין הפסד מרובה יש לאסרו לאחר י"ב שעות וקודם לזה אין להחמיר כלל וכל שכן אם לא נמלח כלל דאפילו אם נפל לציר ממש אין לאסרו דאמרינן על ידי שיפלוט דם דידיה יפלוט גם כן מה שבלע ממקום אחר ואפילו נמלח הבשר ולא שהה עדיין שיעור מליחה ונפל לציר יש להתיר ארוך כלל ה' אם לא נכבש בתוכו יום שלם אך אם שהה שיעור מליחה ונפל לציר יש אוסרין אותו אף על פי שלא כלה זמן פליטת צירו עדיין רש"ל בא"ו שלו ומ"מ לצורך הפסד גדול יש להתיר גם בזה כל זמן פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות ע"י שיחזור וידיחנו הגהת ש"ד ויחזור וימלחנו וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה ידיחנו ויחזור וימלחנו מיהו אם מלחו בלא הדחה לאחר שנפל לציר שרי בדיעבד ארוך כ"ה . וכל זה לא מיירי אלא בציר שהוא כרותח כמבואר לעיל סימן ס"ט אבל דם בעין שנפל על בשר שהוא תוך שיעור מליחתו והוא חשוב כרותח כמבואר לקמן סימן צ"א נאסר הבשר דלגבי דם בעין לא אמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלע ולא כבולעו כך פולטו שם והא דאסרינן אותו כשנפל לציר היינו דוקא מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מן הציר שרי מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר. בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע דינה כאילו היתה הציר בכלי בית יוסף בשם ש"ד ואו"ה שם בשר שנגע בחתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב ונאסרה דינה כאילו נגעה בציר ד"ע ספק ציר ספק מים מותר דציר דרבנן וספיקא להקל מרדכי פכ"ה ציר מעורב עם מים אפילו היו המים מועטים לא חשיבי עוד רותח ואינה אוסרת ב"י בשם אגור . דין כבוש עיין לקמן סימן ק"ה:
פירוש הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה ע׳
1 סימן ע' ש"ך סק"ה ונ"מ דאם נמלחו הדגים. בלא"ה נ"מ בפשוטו דאם דגים חמים מונחים על איסור קר דקיי"ל תתאה גבר ומהני קליפה. הדגים מותרים בלא קליפה שהקשקשים במקום קליפה:
2 ש"ך סק"ו שכן דעת רבותיו. אין מזה ראיה. דהם כיון דסוברים דמליחה מהני גם אדם שממקום אחר והא דדגים אסירי ע"כ משום דמסרך בדגים ביותר א"כ ממילא גם דגים טפילים אסורים אבל להטור דהיתר דמליחת ב' חתיכות משום איידי דיפלוט דם דידיה אבל דם דמעלמא לחוד אינו יוצא במליחה ודגים אסורים משום דקדמי ופלטי ואין בהם דם של עצמן א"כ י"ל דגים טפילים מותרים משום איידי דיפלוט עכ"פ להמחבר צדקו דברי הש"ך דהא המחבר בסעיף ו' פסק לעיקר דמהני מליחה לדם שממקום אחר ומוכח דגים מסרך ביותר גם טפילים אסורים:
3 ט"ז סק"ח ויש כאן ס' דאורייתא. זה תמוה דהא הוא דם שמלחו דליכא דאורייתא:
4 בא"ד הרי בהדיא כמ"ש לאיסור. בד"מ כאן הביא לדברי או"ה אלו וכתב עלה ואין נראה אלא כמו שכתבתי:
5 ש"ך סק"כ שלא במקום הפ"מ ובכנה"ג סי' צ"א בב"י אות ט"ז השיג דשם בסי' ק"ה לא נזכר תיבת מרובה. ודעת הרמ"א להקל אף בהפסד קצת:
6 סעיף ה' ובולע מלחלוחית דם ובדיעבד צריך קליפה וכן הוא דעת החינוך מצוה קמ"ה וכתב שם דמ"מ לצלי מותר בלא קליפה:
7 ש"ך סקכ"ד הלכך סמכינן וכו' יש לעי' הא בלא"ה ג"כ מתירים היכי דהוי רק לחלוחית בעלמא כמ"ש הש"ך סקי"א דהא התם ליכא סניף שיטת ר"ת דמישריק דבדגים גם לר"ת לא משריק כיון דסריך:
8 ט"ז סקט"ז וצ"ל דאותו הרב אינו רבינו יונה לענ"ד אין ראיה כלל אלא דהר"ן ס"ל דל"א איידי דיפלוט ציר יפלוט דם מבואר בדבריו דף ש' ע"א בההיא דהניח בשר בתוך כלי שא"מ דתוך שיעור מליחה נהי דבלע דל"ש ביה איידי דטרוד כיון דמכבש תחתיו מ"מ אמרינן איידי דיפלוט אבל אחר שיצא דמו אסור דאיידי דיפלוט ציר ל"א אלא דבהניחו אצל חתיכה מלוחה אמרינן איידי דיפלוט ציר לא בלע מש"ה בהודח אחר מליחה דעתה אין טרוד לפלוט ובלע אין לו תקנה במליחה דהא ל"א איידי דיפלוט ציר יפלוט דם או אם כבר פלט צירו דאינו טרוד לפלוט אסור אבל לומר דנסתם נקבי הפליטה אינו הכרח ונ"מ בחתיכה שהודח אחר שיעור מליחה וחזרה ומלחה עם חתיכה אחרת שנמלחה להוציא דמה דמותרת דטרודה לפלוט ולא בלע:
9 ש"ך סקל"ו ועוד י"ל דהכא. ע' בת"ח כלל ו' ד"ג וכ"ז ד"ב וס"ל להש"ך דמ"ש הת"ח כ"ז ד"ב לחלק בין היכא דיש להציר מקום לזוב היינו דבאין מקום לזוב מיתסר מה שבתוך הציר מיד דחיישי' דפירש ממקום למקום ומ"מ לא הוי ממש ככלי שאינו מנוקב לאסור גם מה שלמעלה מהציר כיון דמונח ע"ג עצים כמ"ש בש"ך סק"מ אבל לענין כבוש כמבושל ס"ל להש"ך בתירוצו הא' דאין לחלק בכך וא"כ מדמצריך כאן נכבש יום שלם מוכח דאף דהוי כבוש מ"מ המלח מפליטו וא"כ היכא דליכא חשש פירש ממקום למקום דהיינו בחתיכה טפילה קודם שנמלחה שנפלה לציר אף בכשא"מ ושהה כדי שיתן על האור וירתיח מהני מליחה ועל זה כתב הש"ך אח"כ די"ל כיון דעכ"פ מוכח מדברי הת"ח דמיירי הכא ביש לציר מקום לזוב דהא מיירי הכא בנמלח ונפל תוך שיעור מליחה א"כ יש לחלק ג"כ לענין דין כבוש ולומר דמש"ה בעי' יום שלם דאין בזה דין כבישת ציר כיון דהוא כלי מנוקב ויש לציר מקום לזוב אבל באין מקום י"ל אף בחתיכה טפילה אף בשהה כדי שיתן על האור וירתיח אין לו תקנה במליחה דהוי כבוש גמור ולפ"ז אין ראיה דהרא"ש חולק אף דהרא"ש גבי נמלחה בכשא"מ אוסר רק מה שבתוך הציר ומדין כבוש ואעפ"כ אוסר בכבישת ציר דהיינו שהה כדי שירתיח דשאני התם דאין לציר מקום לזוב ודוק וכפי הנראה ס"ל להש"ך לעיקר כתירוצו הב' ולהחמיר ונ"מ גם לקולא באם חתיכה קודם הדחה הראשונה נפל לציר שאין לו מקום לזוב דלתירוצא קמא דהוי כבוש אלא דמ"מ יוצא במליחה בזה כיון דהדם בעין נבלע אין לו תקנה במליחה אבל לתירוצו הב' כה"ג לא מיקרי כבוש ודוק:
10 בהג"ה ומ"מ לצורך הפסד גדול. משמע דאחר פליטת כל צירו אסור גם בהפ"מ כל ההתיכה כמ"ש אח"כ מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד וקשה הא הרמ"א סס"י ק"ה כ' דבהפ"מ אף בדבר שיש בו סרך שמנונית אינו אוסר במליחה רק כ"ק וראיתי שכן תמה בפמ"ג סימן ק"ה:
11 ש"ך סקמ"ז בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי. ולפמ"ש הש"ך סקל"ו בתירוצו הב' יש נ"מ גם בלא נמלח כלל לענין אם שהה כדי שירתיח דבכלי מנוקב לא הוי כבוש ובכלי שאינו מנוקב הוי כבוש ואין לו תקנה במליחה:
12 ש"ך סקמ"ט אזיל מספיקא לחומרא. ולענ"ד י"ל בציר שבקרקע דליכא נ"מ אלא בנפל תוכו תוך שיעור מליחה. וכמ"ש הש"ך סקמ"ז וכן לפ"מ שכתבתי שם בגליון דנ"מ ג"כ בחתיכה טפילה ושהה כדי שירתיח דכיון דעדיין לא יצא החתיכה מידי דמה הוי כמו אתחזק איסורא. ואמרינן שמא קרקע הוי כשא"מ ולא מהני המליחה וע' ש"ך סי' ס"ה סקל"ד דמוכח כן דזה מקרי חזקת איסור משא"כ בספק ציר ספק מים דהנ"מ בנפל תוכה חתיכה שפלט כל דמה דהוי חזקת היתר ובאמת י"ל בחתיכה טפילה שלא נמלח ונפל לתוך מקום ספק ציר ספק מים ושהה כדי שירתיח וכן בנפל לתוכו תוך שיעור מליחה אסור מה שבתוך הציר ודוק:
13 ש"ך סק"נ בעי' שיהיו מרובין מהציר. במג"א סי' תמ"ז סקל"ט כתב ולא משמע כן דעת הרמ"א ונ"ל דהכל לפי ראות עיני המורה עכ"ל: