הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה ס״ו

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ס״ו
1 דברים האסורים משום דם. ובו י' סעיפים: דם בהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורים אסור. וכן דם שליל אבל דם דגים וחגבים מותר:
2 דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח פירוש שהתחילה להתהוות בו צורת האפרוח חייבים עליו אבל אם אינו ידוע שהוא מרוקם האפרוח אין חייבין עליו אבל חכמי' אסרוהו:
3 נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר והוא שנמצא בחלבון. אבל אם נמצא בחלמון כל הביצה אסורה: הגה וי"א דאם נמצא על קשר החלבון וגם מבחוץ דהיינו שנתפשט מן הקשר דכל הביצה אסורה הרא"ש ורשב"א ורש"י ותוס' וע"פ. וכתב רא"ש וטור ור' ירוחם שיש להחמיר כב' השיטות ויש מחמירין עוד דכל שנמצא על הקשר של חלבון אפילו לא נתפשט כלל אסור א"ו הארוך ריש כלל מ"ב ומהרא"י ש"ד ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה דם ואין מחלקין בין חלמון לחלבון ובמקום דנוהגין להקל לזרוק הדם ולהתיר הביצה במקום דמותר צריך ליטול כדי קליפה עם הדם כשזורקו ארוך שם בשם סמ"ג:
4 ביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון של אחד מהם אף על פי שזרקו החלמון שעליו הדם אסורות מפני שמאחר שהן טרופות בקערה החלבון שהוא דק מתערב ביחד והכל אסור אבל ביצים שבורות יחד בקערה ולא טרופות ונמצא דם בחלבון של אחד מהם יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחד בפני עצמו והם מותרין וישאיר אותה אשר בה הדם בקערה עם חלבוני השאר ויזרקם: הגה וכל זה כשידעינן שהיה הדם במקום האוסרו אבל אם היה ספק אם היה במקום האוסרו או לא יש להתיר התערובות סברת עצמו בפי' תשובת הרא"ש הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטיל אבל אם הביצה לבד אסור וכן אם נתבשלה או נצלה ביצה ולא ידעינן אם הוא במקום האסור הכל מאו"ה ועיין ת"ח כלל ס"ב דין ג':
5 נמצא הדם בביצה במקום שאינו אוסר את כולה ולא זרק הדם ושכח וטרף הביצה עם הדם נראה לי שהוא מותר:
6 נמצא דם בביצה ששמוה על החמין להצטמק כיון שאין במקום הביצה רוטב מותר כל החמין:
7 ביצים המוזרות פירוש שנפסדו ונעשו כעין מטוה אפילו ישבה התרנגולת עליהם ימים הרבה מותר לאכלם ובלבד שיזרוק הדם:
8 מותר לאכול ביצים צלויות אף על פי שאינם יכולות ליבדק: הגה וכן א"צ לבדוק הביצים אם יש בהם דם דסומכין על רוב ביצים שאין בהם דם הגהות מיימוני וארוך ומכל מקום נהגו להחמיר כשעושין מאכל עם ביצים ביום שרואין בהם אם יש בהם דם:
9 דם דגים אף על פי שהוא מותר אם קבצו בכלי אסור משום מראית עין לפיכך אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר:
10 דם אדם אם פירש ממנו אסור משום מראית עין לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו ע"ג הככר צריך לגרדו אבל שבין השינים מוצצו: הגה וכל דם דגים ודם אדם הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו מיימוני פ"ז דמאכלות אסורות בשם רשב"א והוא בת"ה בית ג' שער ה':
פירוש הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה ס״ו
1 סימן ס"ו ש"ך סק"ו אפילו היא ביצה בת יומא. ובתפל"מ מסתפק בנמצא הביעי במעי אמה דבזה י"ל כיון דהביצה אינה ראויה כלל לגדל אפרוחים כדאיתא פ"ק דביצה הוי כמו ספני מארעא דשרי לקמן בסעיף ז':
2 ש"ך סק"י רק באחד נראה דמותר. והפר"ח והעתיקו הכריתי והמנ"י הסכימו דאין להתיר רק חד בתרי:
3 ש"ך ס"ק י"ג ומדברי הרב נראה מבואר וכו' אינה מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב. הקשה לי חכם אחד דהא קיי"ל בדבר בלוע מכלי יוצא בלא רוטב. והיינו כיון שאין לו טעם של עצמו לא כחוש טעמו. וא"כ הקליפה דביצה דמי לכלי ואינו דומה לההיא דמחתיכה לחתיכה. ואפשר לומר כיון דקיי"ל דקליפה אין לו שיעור והוא מעט אפשר דקליפת הביצה בעצמו לא נבלע בכל עוביו רק מעט מעוביו שהוא במקום הקליפה והשאר הוי כמו שני כלים הנוגעים זה בזה אף דהוא מחובר ככלי אחד. מ"מ אינו יוצא מצד זה לצד זה. דדוקא מכלי למאכל יוצא בלא רוטב. אבל מכלי לכלי לא וכן צריכים אנו לומר במאכל שמונח על כלי שניהם חמים דמשמע דמהני קליפה לכלי כדין צלי ע' סי' ק"ח. ולא אמרי' כיון שהכלי הם יוצא מקליפה זו לקליפה שסמוכה לזה. ותאסר כל הכלי דהא דבר הבלוע יוצא מכלי בלא רוטב. אע"כ דמצד זה לצד זה בכלי אחד ג"כ אינו יוצא בלא רוטב. אף דאם נגע דבר חם מגבו של כלי שנאסר מן הכלי מגבו כ"ק. ואח"כ בשלו באותו כלי אמרינן דהרוטב מוציא הבלוע ונאסר התבשיל. ואלו בב' כלים כה"ג שיש בכל אחד רוטב ונוגעים זה בזה אינם אוסרים כמבואר סס"י צ"ג הרי דבכלי אחד מצד זה לצד זה לא מקרי ב' כלים. י"ל דדוקא כשיש רוטב בתוכו שכח הרוטב נכנס בכל עובי הכלי מש"ה מוציא כל מה שבעוביו. ולא משכחת לגבי הד כלי מצד זה לצד זה בלא רוטב. דהרוטב שבתוכו מתפשט בכל עוביו. אבל כל שאין רוטב בתוכו מקרי ב' כלים לענין שאין הבלוע יוצא מצד זה לצד זה כנלע"ד: ובזה נדחה מה שהוכיח הש"ך דלא כהרמ"א דקליפת הביצה לא מקרי בלוע מדתלה הרשב"א טעם ההיתר דאין צלי אוסר יותר מכד"ק ולא נקט טעם ההיתר דהוי דבר בלוע. ולדברינו לק"מ דאלו היה אוסר עד ס' והיה הבלוע נכנס בכל קליפת הביצה היה מאכל אסור אף שהוא בלוע דקליפת הביצה הוי ככלי ומכלי יוצא בלא רוטב. לזה נקט הרשב"א דאינו אוסר יותר מכד"ק. וממילא אף לדידן דצלי אוסר עד ס'. ואנו דנין ג"כ דנאסר כל קליפת הביצה. היינו דוקא לגבי הקליפה בעצמה. אבל לאסור המאכל כיון שאלו היה כחוש לא היה אסור אף המאכל אף כד"ק דהא אם הוא כחוש לא נאסר מקליפת הביצה בעצמה רק כד"ק. והוי ב' כלים שוב לא אמרינן אין אנו בקיאים כמו לענין שאינו יוצא מחתיכה להתיכה בלא רוטב דל"א א"א בקיאים כיון שאינו יוצא כלל. וה"נ בנ"ד כיון דכחוש אינו יוצא כלל ל"א א"א בקיאים. וגדולה מזו כתב הש"ך בסימן ק"ה לענין בלוע בכלי אם המאכל מונח בתוכו אין בו לחלוחית דאינו נאסר בכדי נטילה רק כ"ק לא אמרינן א"א בקיאים. ב"ש בנ"ד דבכחוש אינו אוסר כלל. ועדיין הדבר צריך תלמוד כיון דהכא אם באמת נבלע בכל קליפת הביצה אף אם הוא כחוש יוצא ממנו דמכלי יוצא בלא רוטב. והדרינן לכללא דא"א בקיאים. רק דהכא בכחוש אינו אוסר הוא מטעם אחר דבכחוש לא נבלע בקליפת הביצה רק כד"ק. ובזה כבר היינו דנין כשנבלע ט"ד בהקליפה שנבלע בכולו מכח א"א בקיאים. והיינו אוסרים כל הקליפה. ממילא אסור גם המאכל. בשלמא בדבר כחוש שנבלע בחתיכה אף שמתחלה דנין לומר אא"ב ונאסר כל החתיכה. מ"מ לענין חתיכה אחת אמרינן שהוא כחוש ואינו יוצא ממנו. אבל לא סתרי' הדבר שכבר היינו דנין שנאסר כל החתיכה. משא"כ בנ"ד שאנו באין לדון ולהתיר שהוא כחוש ולא נאסר כל הקליפה הביצה בזה אפשר כיון דלענין הקליפה עצמה אוסרי' כולה ממילא אסור ג"כ המאכל וצ"ע לדינא:
4 שם איסור בלוע מה שהיא בתוך הקליפה. והטעם בזה דלא מקרי בלוע די"ל דהקליפת ביצה דאין לו טעם של עצמו הוי כמו כלי דהבלוע יוצא ממנו בלא רוטב:
5 שם סקי"ד עכ"ל טור ורש"י וכתב בת"ח דאין להתיר רק בידוע שהוא ספני מארעא כגון שהתרנגולת סגורה בלול או שאין תרנגול אצלה עד ס' בתים ומנ"י כתב או שנהר מפסיק ואין בו נשר וכ' הפר"ח דבעי' שתהא סגורה כ"א יום משך עבורה:
6 סעיף ט' כגון שיש בו קשקשים. לשון הש"ס דאית בי' קשקשים וכתב רש"י דאית ביה בדם קשקשים משמע לכאורה דבדם מעורב קשקשים אבל להניח אצל הדם קשקשים לא שריא ואפשר גם ליקח קשקשים וליתן בתוך דם לא אלא דמעצמו נשאר בו קשקשים ע' בסוגיא ובתוספות שם דבדם מהלכי שתים ל"ש ביה קשקשים ואמאי ל"ש הא אפשר ליתן קשקשים לתוך דם מהלכי שתים והרואה יסבור שהוא דם דגים אלא משמע דלא מהני ואולם מלשון הרמ"א לקמן סימן פ"ז ס"ג משמע דהכא שרי להניח אצלו קשקשים גם נראה דאם בישל הדם מותר לאכלו לדעת הרמ"א סי' פ"ז דאף אם הוא דם בהמה ליכא דאורייתא דהוי דם שבשלו ודמי לבשר עוף: