הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה רס״ד

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה רס״ד
1 מי ראוי למול ובמה מלין וכיצד מלין. ובו ו' סעיפים: הכל כשרים למול אפי' עבד אשה וקטן וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ואם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם לכלם וי"א דאשה לא תמול סמ"ק והגהות מרדכי וכן נוהגין להדר אחר איש אבל עובד כוכבים אפי' הוא מהול לא ימול כלל ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית: הגה וי"א דחייבים לחזור ולהטיף ממנו דם ברית טור בשם סמ"ג וכן עיקר. מומר לכל התורה כולה או שהוא מומר לערלות דינו כעובד כוכבים כ"מ בש"ס פ"ב דע"א ובטור וב"י בשם הר' מנוח וב"ה וד"מ שבא"ז מסתפק . תינוק שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה אין חילוק בין ישראל לעובד כוכבים דכל תוך ח' לא מיקרי מילה מיהו אם נשארו ציצין המעכבין המילה או שמל ולא פרע יגמור ישראל המילה לח' או לאחר שיתרפא רשב"א ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק א"ז ואם נתנו לאחד אסור לחזור בו מיהו אם חזר בו הוי חזרה מרדכי ס"פ כל הגט ואין מועיל בזה קבול קנין הגהות מרדכי דשבת ותשובת הרא"ש כ"ב אבל אם נשבע לו היו כופין אותו שיקיים שם בהרא"ש ואם נתנו לא' ולא היה בעיר והאב היה סבור שלא יהיה שם בזמן המילה ושלח אחר אחר ובתוך כך בא הראשון ימהלנו הראשון דודאי לא חזר מן הראשון ב"י בשם תשו' ר"מ ומהרי"ק שורש ע"ו אשה אינה יכולה ליתן לאחר למול דהרי אינה שייכה במצות למול את בנה שם בתשובה בשם ר"מ:
2 בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת חוץ מבקרומית של קנה לפי שקסמים נתזים ממנה ויבא לידי כרות שפכה ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים ונהגו למול בסכין:
3 כיצד מלין חותכין את הערלה כל העור החופה העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטייה או אבק סמים העוצרים הדם: הגה ויהיה נזהר אם יש לאספלנית שפה שיהפכנו לחוץ ולא לפנים שלא לדבק במכה ויבא לידי סכנה ר' ירוחם נתיב א':
4 מל ולא פרע כאלו לא מל:
5 יש ציצים המעכבים המילה ויש שאינם מעכבים אותה כיצד אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של עטרה אפי' במקום א' זהו המעכב את המילה וכאלו לא נימול ואם לא נשאר ממנו אלא מעט ואינו חופה רוב גובהה של עטרה אינו מעכב המילה ומ"מ אם הוא בחול לכתחלה יטול כל הציצים הגדולים אף שאינן מעכבים טור:
6 קטן שבשרו רך ומדולדל או שהוא בעל בשר הרבה עד שנראה כאילו אינו מהול רואים אם בעת שמתקשה נראה מהול אינו צריך למול פעם שנית ומ"מ משום מראית העין צריך לתקן רבוי הבשר שמכאן ומכאן ואם אינו נראה נימול בעת הקישוי צריך לחתוך כל הבשר המדולדל עד שיהיה נראה כנימול בשעת קישויו: הגה ואינו צריך שיהא נראה בעת קישוי רוב העטרה הואיל ונימול פעם אחת כהוגן אפי' אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי ואין צריך למולו שנית ומ"מ אם אפשר יתקן ע"י שימשוך העור וידחקנה לאחוריה ויקשרנה שם עד שתעמוד ולא תחזור למטה ת"ה סי' רס"ד:
פירוש הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה רס״ד
1 סי' רס"ד מעייד' א' שמתו אחיו מחמת מילה. משמע דמומר לערלות אף שאינו להכעיס פסול למול והפר"ח בספרו מ"ה כת' ג' השיג בזה ודעתו דכל שאינו להכעיס כשר למול כמו דמיקרי בר זביחה לעיל סי' ב' ס"ב וע' ת' בית יעקכ סי' ק"ד וע' באבן העוזר א"ח סי' קפ"ט:
2 שם בהג"ה מומר לערלות דינו כעובד כוכבים. תמוה לי דהא מדברי תוס' ממה דהקשו דאמאי לא אמר דא"ב מומר לערלות דלאו בכלל לשמור ברית הוא כדאמרינן בגיטין דמומר לאו בר קשירה הוא ולמ"ד המול ימול איכא הרי דמפשט דמומר לערלה הוי כמאן דמהילי ולר"י כשר וכיון דאנן קיי"ל דאשה כשרה למול כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור משום דקיי"ל בליכא איש כשרה ועכ"פ אם מלה א"צ להטיף דם ברית וממילא ה"נ במומר לערלות ולומר דתוספות מיירי בלתאבון והרמ"א מיירי בשלא לתאבון דבזה לא כמהילי הוא דז"א דהא גם התוס' ע"כ מיירי בשלא לתאבון דבתאבון הא מקרי בר קשירה כמו דמקרי בר זביחה ולומר דתוס' בשלא לתאבון ושלא להכעיס אלא דאינו חושש למול והרמ"א מיירי בלהכעיס אף דלישנא דהרמ"א דחוק לפרש מ"מ מלשון הש"ך סק"א שכתב אבל מתכוין להפר ברית לא משמע דרק במתכוין להפר ברית הוא דפסול אבל לענ"ד א"א לומר כן דאי הרמ"א מיירי בלהכעיס מאי אי' במומר לערלות אף בדבר אחד הא להכעיס הוי מין ומומר לכה"ת וכדאיתא בש"ע לעיל סי' ב' ס"ד וביותר דאף במומר לכה"ת נראה דדעת תוס' להכשיר דלפי תירוצם דוקשרתם היינו במקום קשירה וצ"ל דלתאבון מקרי מקיים קשירה וזביחה כיון דבאם לא ימצא מניעה יקשור ויזבח אבל מקרי לשמור ברית אם יחפוץ ממילא גם במומר לכה"ת הכי הוא כיון דמצווה בכך ואם ירצה ישמור מקרי בכלל שמירת ברית וא"כ ממילא מוכח דמקרי ג"כ כמאן דמהילי דאל"כ יקשה בהיפוך דלימא א"ב מומר לכה"ת דבכלל לשמור ברית הוא ואינו בכלל המול ימול אע"כ דמקרי ג"כ בכלל המול ויש נ"מ טובא בההיא דש"ע לעיל סי' רי"ז בנדר מערלים ובב"י שם דדייק מלשון רש"י דדוקא מתו מחמת מילה כמאן דמהילי וזהו תמוה דהא עכ"פ לתאבון הוי בכלל מהילי וא"כ תמוה לי על הרמ"א דעת תוס' בזה אח"כ ראיתי בביאור הגאון ר"א מווילנא שכתב על הרמ"א מלות קצרות אבל דעת תוס' בהיפוך והיינו דמדברי הדמ"א מוכח דאפילו לר"י פסול דלאו כמהילי ולדברי תוספות אף לרב כשר עכ"פ כיון דדברי תוספות ברורים דמומר לכה"ת כשר ובא"ז הביא בד"מ מסופק במומר ואפשר דס"ל ג"כ דהוי בכלל מהילי אלא דהספק רק אם קיי"ל כרב או כר"י וא"כ ממילא למה דקיי"ל אשה כשרה ה"נ במומר לכה"ת א"כ עכ"פ בדיעבד במל דדעת מרן דאפילו בעובד כוכבים א"צ להטיף ד"ב יש לסמוך עכ"פ ע"ז במומר ואפשר דגם הרמ"א מדלא כתב תחלה מומר לכה"ת דינו כעובד כוכבים ואח"כ וי"א דחייבים לחזור ולהטיף ד"ב אפשר דלא מכרע' להרמ"א כן במומר ומ"ש דינו כעובד כוכבים היינו במה דעובד כוכבים לכ"ע פסול אבל לענין עבד ומל לא וצ"ע:
3 שם חזר בו הוי חזרה. ביש"ש ב"ק פ"ח סי' ס' כתב דאם רגיל ככר ליתן לו המצוה וגם נדר לו ליתן לו לכ"ע א"י לחזור דהוי כמו אסטימתא אלא א"כ נדר לו קודם שנולד הולד ע"ש:
4 ס"א בהג"ה ומהרי"ק שורש ע"ו. ומבואר שם אף דלא נתן להדיא להראשון אלא שהיה רגיל למול את בניו:
5 ש"ך סק"ט ואינו מכוון יפה. ע' תבואות שור בחי' לשבת דף קל"ז ע"א:
6 ש"ך ס"ק י"ב בשום פעם כהלכתו. ע' ת' ב"ח סי' ק"כ: