רבנו בחיי, דברים ח׳:ד׳

« רבנו בחיי Devarim 8:3 רבנו בחיי Devarim 8:5 »

4 שבת פתח ↗

דְּעַבְדַהּ כִּי כִיסְתָּא. מַתְנִי׳ הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, וְכׇל הַמְקַלְקְלִין — פְּטוּרִין. וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן — שִׁיעוּרוֹ כִּמְתַקֵּן. שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה — כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל, וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין — שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וּבְאֶבְלוֹ וְעַל מֵתוֹ — חַיָּיב, וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, יָצָא יְדֵי קְרִיעָה! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּמֵת דִּידֵיהּ, הָא בְּמֵת דְּעָלְמָא. וְהָא ״מֵתוֹ״ קָתָנֵי! לְעוֹלָם בְּמֵת דִּידֵיהּ, וּבְהָנָךְ דְּלָאו בְּנֵי אֲבֵילוּת נִינְהוּ. וְאִי חָכָם הוּא — חַיּוֹבֵי מִיחַיַּיב, דְּתַנְיָא: חָכָם שֶׁמֵּת — הַכֹּל קְרוֹבָיו. הַכֹּל קְרוֹבָיו סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: הַכֹּל כִּקְרוֹבָיו, הַכֹּל קוֹרְעִין עָלָיו, הַכֹּל חוֹלְצִין עָלָיו, הַכֹּל מַבְרִין עָלָיו בָּרְחָבָה. לָא צְרִיכָא, דְּלָאו חָכָם הוּא. וְאִי אָדָם כָּשֵׁר הוּא חַיּוֹבֵי מִיחַיַּיב, דְּתַנְיָא: מִפְּנֵי מָה מֵתִים בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים — כְּדֵי שֶׁיִּבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר. כְּדֵי שֶׁיִּבְכֶּה?! עֶרְבוֹנָא שָׁקְלִי מִינֵּיהּ?! אֶלָּא: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּכָה וְהִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר, שֶׁכׇּל הַבּוֹכֶה עַל אָדָם כָּשֵׁר מוֹחֲלִין לוֹ עַל כׇּל עֲוֹנוֹתָיו בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁעָשָׂה. לָא צְרִיכָא, דְּלָאו אָדָם כָּשֵׁר הוּא. וְאִי דְּקָאֵי בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה — חַיּוֹבֵי מִיחַיַּיב, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָעוֹמֵד עַל הַמֵּת בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה — חַיָּיב לִקְרוֹעַ, הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה — לְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרָף! לָא צְרִיכָא, דְּלָא קָאֵי בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה. תִּינַח מֵתוֹ, אֶלָּא חֲמָתוֹ אַחֲמָתוֹ קַשְׁיָא! חֲמָתוֹ אַחֲמָתוֹ נָמֵי לָא קַשְׁיָא, הָא — רַבִּי יְהוּדָה, הָא — רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָא רַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר מְלָאכָה שֶׁאֵין צְרִיכָה לְגוּפָהּ — חַיָּיב עָלֶיהָ. הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר מְלָאכָה שֶׁאֵין צְרִיכָה לְגוּפָהּ — פָּטוּר עָלֶיהָ. אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בִּמְתַקֵּן, בִּמְקַלְקֵל מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אָבִין: הַאי נָמֵי מְתַקַּן הוּא, דְּקָעָבֵיד נַחַת רוּחַ לְיִצְרוֹ. וּכְהַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם חִילְפָא בַּר אַגְרָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: הַמְקָרֵע בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָאָה — ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר״, אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה יֵצֶר הָרָע. לָא צְרִיכָא, דְּקָא עָבֵיד לְמִירְמָא אֵימְתָא אַאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ. כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה שָׁלֵיף מְצָבְיָיתָא, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב תָּבַר מָאנֵי תְּבִירֵי, רַב שֵׁשֶׁת רָמֵי לַהּ לְאַמְתֵּיהּ מוֹנִינֵי אַרֵישָׁא, רַבִּי אַבָּא תָּבַר נִכְתְּמָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם — רָאוּי לְקוֹבְרוֹ בְּחַיָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ״, מְלַמֵּד שֶׁרָגַשׁ עֲלֵיהֶן הַר לְהוֹרְגָן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם, אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים — מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה״. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן: ״וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה׳ כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ״! אֲמַר לֵיהּ, בַּבְלַאי: יָמִים הֶאֱרִיכוּ, שָׁנִים לֹא הֶאֱרִיכוּ. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״ — יָמִים וְלֹא שָׁנִים? בְּרָכָה שָׁאנֵי. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁמֵּת —

4 שמלתך לא בלתה מעליך. הנה זה היה נס גדול בשנוי טבעו של עולם, כי הבגדים הם בלין בהתמדת הלבישה בדרך הטבע, וכאן באנשי המדבר נשארו בחדושם תמיד ואין הזמן והזיעה שולטין עליהם לכלותם.

5 ובמדרש שאל רבי אליעזר את רבי שמעון מהיכן היו ישראל לבושין כל ארבעים שנה, אמר לו ממה שהלבישום מלאכי השרת, שנאמר יחזקאל ט״ז:י׳ ואלבישך רקמה, מהו רקמה, רבי סימאי אומר פורפירא, אמר לו ולא היו בלין, אמר ולא קרית מעולם שמלתך לא בלתה מעליך, אמר לו והיו הקטנים גדלים עמהם, אמר צא ולמד מן החומט הזה שלבושו גדל עמו, אמר לו ולא היו צריכין תכבוסת, אמר לו הענן היה שף בהן ומגהצן, אמר לו ולא היו נשרפין, אמר לו צא ולמד מן הסיטין הללו שאינן מתגהצין אלא באור, ולא היו עושין מאכולת, אמר לו במיתתן לא עשו בחייהם לא כל שכן, אמר לו ולא היו מסריחין מריח הזיעה כשלא היו מחליפין בגדיהם, אמר לו הבאר היה מעלה להם מיני דשאים שהיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו והיו מנענעין בהן שנאמר תהילים כ״ג:ב׳ בנאות דשא ירביצני וגו', בא שלמה ע"ה ופירש שיר השירים ד׳:י״א וריח שלמותיך כריח לבנון, עד כאן במדרש תהלים במזמור ה' רועי לא אחסר. ופירוש סיטין בגדים, והבגד שיעור זרת נקרא סיט.

6 ובפרקי ר' אליעזר סיט כפול, ופירושו זרת. ובשם של ע"ב כשהוא רוצה להראות אלהותו ותקפו מושיט ידו בעכו"ם ומעבירם מן העולם, והבן זה.

7 ורגלך לא בצקה לא נפחה, מלשון בצק, כי כן המנהג בהולכי דרכים שיתנפחו רגליהם.

8 או יאמר זה כלפי הלוים שהיו נושאין הארון במדבר על כתפיהם יחפים, ואע"פ שמשפט הכהנים לשאת את הארון והוא דבר מסור להם ולא ללוים, היו הכהנים עכשיו במדבר מועטין עד שנתרבו ונטלו את שלהם.

9 ודעת אונקלוס בזה שלא נתקלקלו המנעלים שברגליהם.

4 מדרש תהילים פתח ↗

מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני. זהו שאמר הכתוב שיר השירים ב טז דודי לי ואני לו. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולם הוא לי לאלוה ואני לו לאומה. הוא לי לאלוה שמות כ ב אנכי ה' אלקיך. ואני לו לאומה ישעיה נא ד ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב שנאמר ירמיה לא ח כי הייתי לישראל לאב. ואני לו לבן שנאמר שמות ד כב בני בכורי ישראל. הוא לי לרועה ואני לו לצאן שנאמר יחזקאל לד לא ואתן צאני צאן מרעיתי. הוא לי לאח ואני לו לאחות. הוא לי לאח שיר השירים ח א מי יתנך כאח לי. ואני לו לאחות שנאמר שם ה ב פתחי לי אחותי רעיתי. אני אמרתי ה' רועי לא אחסר. והוא אמר שם ז ג שררך אגן הסהר אל יחסר: דבר אחר ה' רועי לא אחסר. זהו שאמר הכתוב תהלים קיט ק מזקנים אתבונן. אמר ר' יוסי בר חנינא את מוצא שאין אומנות בזויה מן הרועה שכל היום הולך במקלו ותרמילו ודוד קרא להקב"ה רועה. אלא אמר דוד מזקנים אתבונן. יעקב קרא לו רועה שנאמר בראשית מח טו האלקים הרועה אותי. אף אני קורא אותו רועה שנאמר ה' רועי לא אחסר. דבר אחר זהו שאמר הכתוב דברים ב ז כי ה' אלקיך ברכך בכל מעשה ידיך. רבי אליעזר בן יעקב אומר כי ברכך. יכול אפילו יושב ובטל תלמוד לומר בכל מעשה ידיך. אם עשה הרי הוא מתברך ואם לאו אינו מתברך. מהו שם ידע לכתך. הילוכך ליכלוכך צערך בפרנסתך. רבי יהודה בשם רבי אלעזר אמר שלשה דברים הדרך עושה. מכלה את הכסות ושוחקת את הגוף וממעטת את היציאה. אבל הקב"ה לא עשה כן לישראל שנאמר שם ח ד שמלתך לא בלתה מעליך. שם ב ז לא חסרת דבר. זו היציאה. ה' אלקיך עמך. אמר רבי יודן בזכות שאמרתם שמות טו ב זה אלי ואנוהו. נתתי לכם זה ארבעים שנה. שמלתך לא בלתה. רבי יהודה אמר מלך במדינה אין המדינה חסרה כלום. כך דברים ב ז ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר. בנוהג שבעולם אדם מקבל אורח. יום ראשון שוחט לו עגל. יום שני שה. יום שלישי תרנגול. רביעי קטנית. חמישי ממעט והולך. לא דומה יום ראשון ליום אחרון. יכול אף זה כן תלמוד לומר שם זה ארבעים שנה. יום ראשון כיום אחרון. רבי נחמיה אומר לא חסרת דבר. דלא הויא חסיר אלא מימר והוא מתעביד. אם אמר יעשה המן כבשר עגל הוא נעשה. יעשה שמן פטומה והוא נעשה. אם את מבקש קמח במדבר יא ח שטו העם ולקטו. קונדיטון שם או דכו במדוכה. אשישות שם ועשו אותו עוגות. לכך נאמר לא חסרת דבר. אלא מה שתדבר בפיך מה אתה רוצה. לחם שמות טז ד הנני ממטיר לכם לחם. מים אתה מבקש תהלים עח כ הכה צור ויזובו מים. שליו אתה מבקש שמות טז יג ותעל השליו. אמרו בשר אנו מבקשים כיון ששמע משה כך הלך אצל הקב"ה אמר לו ריבונו של עולם בניך מבקשים בשר. אמר לו הקב"ה תן להם. אמר לו במדבר יא יג מאין לי בשר. שם כב הצאן ובקר ישחט להם. אם ככה את עושה לי. מהו הרגני נא הרוג. אמר לפניו ריבונו של עולם אם לא אתן להם הורגין אותי ואם אדבר כנגדן הורגין אותי מכאן ומכאן הרוג אני. בבקשה ממך הרוג נא את ההרוג שנאמר הרגני נא הרוג. מיד חרה לו להקב"ה שנאמר תהלים קו לב ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם. אמר לו הקב"ה תן בשר לבני. אמר לו מאין לי בשר. אמר לו צפרדעים היה לך במצרים כנים היה לך במצרים וכל כך היית שם עשיר ועכשיו נעשית עני. אמר לפניו ולא משלך היה לי. אמר לו במצרים היה לי וכאן לא היה לי במדבר יא כג היד ה' תקצר. רבנן אמרי לא חסרת דבר. לא היו חסרים דברים אלא היו מהרהרים בלבם והוא נעשה. רבי שמעון בן יוחאי אמר אתיא כההיא דאמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו תהלים עח יח וינסו אל בלבבם. שהיו מהרהרין בלבם והוא נעשה. רבי שמעון בן יוחאי אמר לא חסרו אלא דבר דברי נבואה. תדע לך שכן הוא שכל אותן הימים שהיו ישראל מנודין לא היה הדבור עם משה שנאמר דברים ב טז ויהי כאשר תמו. מה כתיב בתריה שם יז ויאמר ה' אלי לאמר. רבי יוחנן אמר לא חסרו אלא תשובה. שנאמר הושע יד ג קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. רבי איבו אמר לא חסרו אלא דבר שכל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה מלאך המות מכתת מהם חמשה עשר אלף ופרוטרוט וכמה הוא פרוטרוט אחד מארבע מאות ושמונים ותשע: בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות. שאל רבי אלעזר את ר' שמעון ואמר לו כשיצאו ישראל ממצרים כלי קוריים הוציאו עמהם. אמר לו לאו. ומהיכן היו לובשין כל ארבעים שנה. אמר להם לו ממה שהלבישום מלאכי השרת שנאמר יחזקאל טז י ואלבישך רקמה. ומהו רקמה רבי סימאי אמר פורפרייא. אמר לו ולא היו בלין. אמר ולא קרית דברים ח ד שמלתך לא בלתה מעליך. אמר לו ולא היו הקטנים גדלים. אמר לו צא ולמד מן החלזון הזה שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. אמר לו ולא היו צריכין תכבוסת. אמר לו הענן שף בהן ומגהצן. אמר לו ולא היו נשרפין. אמר לו צא ולמד מן הסיטון הזה שאינן מתגהצין אלא על ידי האור. ולא היו עושין כנימות. אמר לו במותן לא עשו בחייהן לא כל שכן. ולא היו מסריחין מריח הזיע שלא היו מחליפים את בגדיהם. אמר לו הבאר היה מעלה להן מיני דשאים והיו מגעגעין בהן שנאמר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. והיה ריחם נודף מסוף העולם ועד סופו. בא שלמה ואמר שיר השירים ד יא וריח שלמותיך כריח לבנון. ואומר עוד שם יד נרד וכרכם קנה וקנמון. וכל אלו מהיכן היו שם טו מעין גנים באר מים חיים. כיון שראו ישראל האיך הקב"ה מגהצן ומעדנן במדבר התחילו מקלסין ואומרים את הוא רעיא טבא לא חסרא טובתך לעולם. ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. אמר רבי שמואל יש לך מים שהן נאים לשתות ואין נאים לרחוץ בהם. נאים לרחוץ בהם ואין נאים לשתות. אבל מי הבאר נאים לזה ולזה: נפשי ישובב. בתורתך. שנאמר תהלים יט ח תורת ה' תמימה משיבת נפש. ינחני במעגלי צדק. במן בבאר בשלו בענני כבוד. לא שיש לי זכות אלא למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמות. בקדקדו של מדבר. לא אירא רע כי אתה עמדי. שמות יג כא וה' הולך לפניהם יומם. שבטך אלו היסורין. ומשענתך זו תורה. המה ינחמוני. יכול בלא יסורין תלמוד לומר אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי: תערוך לפני שלחן. זה המן. איסי בן עקיבא אומר גבהו של מן חמשים אמה. ומי שאינו מאמין אל יראה באותה הטובה. שנאמר איוב כ יז אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה: דבר אחר בנאות דשא. מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול. מה כתיב שם שמואל-א כב ה וילך שאול ויבא יער חרת. שהיה מנוגב כחרת והרטיבו הקב"ה מטובו של עולם שנאמר תהלים סג ו כמו חלב ודשן תשבע נפשי. נפשי ישובב. זו המלכות. שלא היה לי זכות אלא למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמות. זה מדבר זיף. לא אירא רע. למה כי אתה עמדי. שבטך אלו הייסורין. משענתך זו תורה. המה ינחמוני. יכול בלא יסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר אך טוב וחסד ירדפוני. תערוך לפני שלחן זו המלכות. נגד צוררי זה דואג ואחיתופל. דשנת בשמן ראשי. יכול על ידי יסורין וכו'. ושבתי בבית ה' זה בית המקדש. ורבנן פתרי קרא בישראל. בנאות דשא יחזקאל לד טו אני ארעה צאני ואני ארביצם. על מי מנוחות ינהלני שם מז יב ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה. מהו שם ועלהו לתרופה. רב ושמואל. חד אמר להתיר פה של אלמים. וחד אמר להתיר פה של עקרות. נפשי ישובב לעולם הבא:

« רבנו בחיי Devarim 8:3 רבנו בחיי Devarim 8:5 »