רבנו בחיי, דברים ז׳:ט״ז

« רבנו בחיי Devarim 7:15 רבנו בחיי Devarim 7:20 »

16 בבא קמא פתח ↗

אֲבָל אִיתֵיהּ בְּמָתָא – לָא; דְּאָמְרִינַן: אֵימַר לָא אֲמַרוּ לֵיהּ, דְּאָמְרִי: אַשְׁכְּחִינְהוּ אַשְׁכְּחֵיהּ שְׁלִיחָא דְּבֵית דִּין, וַאֲמַר לֵיהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא חָלֵיף אַבָּבָא דְּבֵי דִּינָא, אֲבָל חָלֵיף אַבָּבָא דְּבֵי דִינָא – לָא; אָמְרִי: אַשְׁכְּחוּהּ בֵּי דִינָא, וְאָמְרִי לֵיהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּאָתֵי בְּיוֹמֵיהּ, אֲבָל לָא אָתֵי בְּיוֹמֵיהּ – לָא; אֵימָא אִישְׁתְּלוֹיֵי אִשְׁתְּלִי. אָמַר רָבָא: הַאי מַאן דִּכְתִיב עֲלֵיהּ פְּתִיחָא עַל דְּלָא אָתֵי לְדִינָא – עַד דְּאָתֵי לְדִינָא, לָא מְקָרְעִינַן לֵיהּ. עַל דְּלָא צָיֵית לְדִינָא – עַד דְּצָיֵית, לָא מְקָרְעִינַן לֵיהּ. וְלָא הִיא, כֵּיוָן דְּאָמַר: ״צָיֵיתְנָא״ – קָרְעִינַן לֵיהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא: קוֹבְעִים זְמַן שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי – זִמְנָא וְזִמְנָא בָּתַר זִמְנָא, וּלְמָחָר כָּתְבִינַן. רַב אַסִּי אִיקְּלַע בֵּי רַב כָּהֲנָא. חֲזָא הָהִיא אִיתְּתָא דְּאַזְמְנַהּ לְדִינָא בְּפַנְיָא, וּבְצַפְרָא כְּתֻיב עֲלַהּ פְּתִיחָא. אֲמַר לֵיהּ, לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: קוֹבְעִין זְמַן שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי? אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי גַּבְרָא, דַּאֲנִיס וְלֵיתֵיהּ בְּמָתָא; אֲבָל אִיתְּתָא, כֵּיוָן דְּאִיתַהּ בְּמָתָא וְלָא אָתְיָא – מוֹרֶדֶת הִיא. אָמַר רַב יְהוּדָה: לָא יָהֲבִינָא יָהֲבִינַן זִמְנָא לָא בְּיוֹמֵי נִיסָן וְלָא בְּיוֹמֵי תִּשְׁרֵי, לָא בְּמַעֲלֵי יוֹמָא טָבָא וְלָא בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. אֲבָל מִנִּיסָן לְבָתַר יוֹמֵי נִיסָן, וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי לְבָתַר תִּשְׁרֵי – קָבְעִינַן. מִמַּעֲלֵי שַׁבְּתָא לְבָתַר מַעֲלֵי שַׁבְּתָא – לָא קָבְעִינַן. מַאי טַעְמָא? בַּעֲבִידְתֵּיהּ דְּשַׁבְּתָא טְרִיד. אָמַר רַב נַחְמָן: לָא יָהֲבִינַן זִמְנָא לָא לִבְנֵי כַלָּה בְּכַלָּה, וְלָא לִבְנֵי רִיגְלָא בְּרִיגְלָא. כִּי הֲווֹ אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לְהוּ: וְכִי לְדִידְכוּ כִּנּוּפַיְיכוּ?! וְהָאִידָּנָא דְּאִיכָּא רַמָּאֵי – חָיְישִׁינַן. אִם הָיָה דְבַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת – חַיָּיב לְשַׁלֵּם. מַתְנֵי לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ: לֹא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת מַמָּשׁ, אֶלָּא אֲפִילּוּ פָּרָה וְחוֹרֵשׁ בָּהּ, חֲמוֹר וּמְחַמֵּר אַחֲרָיו – חַיָּיבִין לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן. בָּעֵי מִינֵּיהּ רַב כָּהֲנָא מֵרַב: מִטָּה וּמֵיסֵב עָלֶיהָ, שׁוּלְחָן וְאוֹכֵל עָלָיו, מַהוּ? אָמַר לוֹ: ״תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד״. מַתְנִי׳ אֵין פּוֹרְטִין לֹא מִתֵּיבַת הַמּוֹכְסִין, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק. גְּמָ׳ תָּנָא: אֲבָל נוֹתֵן לוֹ דִּינָר, וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הַשְּׁאָר. וּמוֹכְסִין. וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא! אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר כָּהֲנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמוֹכֵס שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי: בְּמוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא: לֹא יִלְבַּשׁ אָדָם כִּלְאַיִם אֲפִילּוּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה בְּגָדִים, לְהַבְרִיחַ בּוֹ אֶת הַמֶּכֶס. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: אָסוּר לְהַבְרִיחַ אֶת הַמֶּכֶס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: מוּתָּר לְהַבְרִיחַ אֶת הַמֶּכֶס. בִּשְׁלָמָא לְעִנְיַן כִּלְאַיִם, בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר, וּמָר סָבַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר. אֶלָּא לְהַבְרִיחַ בּוֹ אֶת הַמֶּכֶס – מִי שְׁרֵי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא! אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר כָּהֲנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמוֹכֵס שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי: בְּמוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי אַהָא: נוֹדְרִין לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וְלַמּוֹכְסִין – שֶׁהִיא שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁהִיא שֶׁל בֵּית מֶלֶךְ; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מֶלֶךְ: וְלַמּוֹכְסִין?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא! אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר כָּהֲנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמוֹכֵס שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי: בְּמוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו. רַב אָשֵׁי אָמַר: בְּמוֹכֵס גּוֹי. דְּתַנְיָא: יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁבָּאוּ לַדִּין, אִם אַתָּה יָכוֹל לְזַכּוֹתוֹ בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל – זַכֵּהוּ, וֶאֱמוֹר לוֹ: כָּךְ דִּינֵינוּ. בְּדִינֵי גּוֹיִם – זַכֵּהוּ וֶאֱמוֹר לוֹ: כָּךְ דִּינְכֶם. וְאִם לָאו, בָּאִין עָלָיו בַּעֲקִיפִין; דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין בָּאִין עָלָיו בַּעֲקִיפִין, מִפְּנֵי קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. וְרַבִּי עֲקִיבָא – טַעְמָא דְּאִיכָּא קִידּוּשׁ הַשֵּׁם, הָא לֵיכָּא קִידּוּשׁ הַשֵּׁם – בָּאִין; וְגֶזֶל גּוֹי מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּבַר זֶה דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁבָּא מִזְּפִירִין: מִנַּיִן לְגֶזֶל גּוֹי שֶׁהוּא אָסוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחֲרֵי נִמְכַּר, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ״ – שֶׁלֹּא יִמְשְׁכֶנּוּ וְיֵצֵא. יָכוֹל יִגְלוֹם עָלָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ״ – יְדַקְדֵּק עִם קוֹנֵהוּ! אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא; הָא, בְּגוֹי, הָא בְּגֵר תּוֹשָׁב. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָא תַּרְוַיְיהוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי כְּתִיבִי: לֹא לְךָ, אֶלָּא לְגֵר – שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְגֵר״. וְלֹא לְגֵר צֶדֶק, אֶלָּא לְגֵר תּוֹשָׁב – שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְגֵר תּוֹשָׁב״. ״מִשְׁפַּחַת גֵּר״ – זֶה הַגּוֹי; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אוֹ לְעֵקֶר״ – זֶה הַנִּמְכָּר לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֶלָּא אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּגְזֵילוֹ, וְכָאן בְּהַפְקָעַת הַלְווֹאָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: עֶבֶד עִבְרִי – הַפְקָעַת הַלְווֹאָתוֹ הוּא! רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: עֶבֶד עִבְרִי גּוּפוֹ קָנוּי. אָמַר רַב בִּיבִי בַּר גִּידֵּל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: גֶּזֶל גּוֹי אָסוּר, אֲבֵידָתוֹ מוּתֶּרֶת. גְּזֵילוֹ אָסוּר – דְּאָמַר רַב הוּנָא: מִנַּיִן לְגֶזֶל הַגּוֹי שֶׁהוּא אָסוּר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכַלְתָּ אֶת כׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ״ – בִּזְמַן שֶׁהֵן מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁאֵינָם מְסוּרִין בְּיָדְךָ. אֲבֵידָתוֹ מוּתֶּרֶת – דְּאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: מִנַּיִן לַאֲבֵידַת הַגּוֹי שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְכׇל אֲבֵדַת אָחִיךָ״ – לְאָחִיךָ אַתָּה מַחְזִיר, וְאִי אַתָּה מַחְזִיר לְגוֹי. וְאֵימָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אֲתַי לִידֵיהּ, דְּלָא מִחַיַּיב לְאַהְדּוֹרֵי בָּתְרַהּ; אֲבָל הֵיכָא דְּאָתֵי לִידֵיהּ, אֵימָא לַיהְדְּרַהּ! אָמַר רָבִינָא: ״וּמְצָאתָהּ״ – דַּאֲתַאי לִידֵיהּ מַשְׁמַע. תַּנְיָא, רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם, אֲפִילּוּ אֲבֵידָתוֹ אָסוּר. אָמַר שְׁמוּאֵל: טָעוּתוֹ מוּתֶּרֶת. כִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל זְבַן מִגּוֹי לָקָנָא דְּדַהֲבָא בְּמַר דְּפַרְזְלָא – בְּאַרְבַּע זוּזֵי, וְאַבְלַע לֵיהּ חַד זוּזָא. רַב כָּהֲנָא זְבַן מִגּוֹי מְאָה וְעֶשְׂרִין חָבְיָתָא בִּמְאָה, וְאַבְלַע לֵיהּ חַד זוּזָא; אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי, דַּעֲלָךְ קָא סָמֵיכְנָא. רָבִינָא זְבַן דִּיקְלָא הוּא וְגוֹי לְצַלָּחָא, אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: קְדֵם וְאַיְיתִי מֵעִיקָּרוֹ, דְּגוֹי מִנְיָינָא יָדַע. רַב אָשֵׁי הֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא, חֲזָא שִׁיבְשָׁא דְגוּפְנָא בְּפַרְדֵּיסָא, וּתְלוּ בַּהּ קִיטּוּפֵי דְּעִינְבֵי. אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: זִיל חֲזִי, אִי דְּגוֹי נִינְהוּ – אַיְיתִי. אִי דְּיִשְׂרָאֵל נִינְהוּ – לָא אַיְיתִי לִי. שְׁמַע הָהוּא גּוֹי דַּהֲוָה יָתֵיב בְּפַרְדֵּיסָא, אֲמַר לֵיהּ: דְּגוֹי שְׁרֵי?! אֲמַר לֵיהּ: גּוֹי שָׁקֵיל דְּמֵי, יִשְׂרָאֵל לָא שָׁקֵיל דְּמֵי. גּוּפָא – אָמַר שְׁמוּאֵל: דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא. אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּקָטְלִי דִּיקְלֵי וְגָשְׁרִי גִּישְׁרֵי – וְעָבְרִינַן עֲלַיְיהוּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּאִיַּיאוּשׁ לְהוּ מִינַּיְיהוּ מָרַיְיהוּ! אֲמַר לֵיהּ: אִי לָא דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא, הֵיכִי מִיָּיאֲשִׁי? וְהָא לָא קָא עָבְדִי כִּדְאָמַר מַלְכָּא – מַלְכָּא אָמַר: זִילוּ וּקְטֻלוּ מִכֹּל בָּאגֵי, וְאִינְהוּ אָזְלוּ וְקָטְלוּ מֵחַד בָּאגָא! שְׁלוּחָא דְמַלְכָּא – כְּמַלְכָּא, וְלָא טָרַח; וְאִינְהוּ אַפְסִיד אַנַּפְשַׁיְיהוּ – דְּאִיבְּעִי לְהוּ דְּאִינְקוּט לְמִינְקַט מִכּוּלֵּיהּ בָּאגֵי, וּמִשְׁקַל דְּמֵי. אָמַר רָבָא: מַאן דְּמִשְׁתְּכַח בְּבֵי דָרֵי, פָּרַע מְנָתָא דְּמַלְכָּא. וְהָנֵי מִילֵּי שׁוּתָּפָא, אֲבָל אֲרִיסָא – אֲרִיסוּתֵיהּ הוּא דְּקָא מַפֵּיק. וְאָמַר רָבָא: בַּר מָתָא אַבַּר מָתָא מִיעֲבָט. וְהָנֵי מִילֵּי דְּבֹרָלָא אַרְעָא וּכְרָגָא דְּהַאי שַׁתָּא, אֲבָל שַׁתָּא דַּחֲלֵיף – הוֹאִיל וְאִפַּיַּיס מַלְכָּא, חֲלֵיף. וְאָמַר רָבָא: הָנֵי דְּדָיְירִי דָּרֵי בְּתוֹךְ הַתְּחוּם – אָסוּר לִיקַּח מֵהֶן. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דִּמְעָרְבָא חֵיוְתָא דְמָתָא בַּהֲדַיְיהוּ. חוּץ לַתְּחוּם – מוּתָּר לִיקַּח מֵהֶם. אָמַר רָבִינָא: אִם הָיוּ בְּעָלִים מְרַדְּפִים אַחֲרֵיהֶם, אֲפִילּוּ חוּץ לַתְּחוּם אָסוּר. מַכְרֵיז רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא: דְּסָלְקִין לְעֵילָּא וּדְנָחֲתִין לְתַתָּא – הַאי בַּר יִשְׂרָאֵל דְּיָדַע סָהֲדוּתָא דְגוֹי וְלֹא תְּבָעוֹ מִינֵּיהּ, וְאָזֵיל וּמַסְהֵיד לֵיהּ בְּדִינָא דְגוֹיִם עַל יִשְׂרָאֵל חַבְרֵיהּ – מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ. מַאי טַעְמָא? דְּאִינְהוּ מַפְּקִי מָמוֹנָא

16 ואכלת את כל העמים. תכלה אותן ותאכלם כלחם, כלשון במדבר י״ד:ט׳ כי לחמנו הם.

17 אשר ה' אלהיך נותן לך. דרשו רז"ל, בזמן שמסורין בידך, מכאן למדנו שגזל הגוי אסור בזמן הזה, ואמרו חכמים ז"ל שהוא יותר חמור מגזל ישראל מפני חלול השם, וכבר בארתי זה בפסוק ויקרא כ״ה:נ׳ וחשב עם קונהו.

« רבנו בחיי Devarim 7:15 רבנו בחיי Devarim 7:20 »