רבנו בחיי, דברים כ״ט:כ״ח

« רבנו בחיי Devarim 29:27 רבנו בחיי Devarim 30:2 »

28 סנהדרין פתח ↗

״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאָבֶן״ – ״אֹתוֹ״ וְלֹא בִּכְסוּתוֹ, ״אָבֶן״ שֶׁאִם מֵת בְּאֶבֶן אַחַת יָצָא. וְאִצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״אָבֶן״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״אֲבָנִים״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אָבֶן״, הֲוָה אָמֵינָא: הֵיכָא דְּלָא מֵת בַּחֲדָא, לָא נַיְתֵי אַחֲרִיתִי וְנִיקְטְלֵיהּ. כְּתַב רַחֲמָנָא ״אֲבָנִים״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אֲבָנִים״, הֲוָה אָמֵינָא: מֵעִיקָּרָא נַיְיתֵי תַּרְתֵּי. כְּתַב רַחֲמָנָא ״אָבֶן״. וְהָא הַאי תַּנָּא ״נֶאֱמַר״ קָאָמַר? ״אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר״ קָאָמַר, וְהָכִי קָאָמַר: אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר קְרָא, הָיִיתִי אוֹמֵר גְּזֵירָה שָׁוָה. עַכְשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר קְרָא, גְּזֵירָה שָׁוָה לָא צְרִיךְ. רַב אָשֵׁי אָמַר: מֹשֶׁה הֵיכָא הֲוָה יָתֵיב? בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה. וַאֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא: ״הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל״ – חוּץ לְמַחֲנֵה לְוִיָּיה. ״אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ – חוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. ״וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל״ – לַעֲשִׂיָּיה. עֲשִׂיָּיה בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״. הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ, חַד לִסְמִיכָה וְחַד לִדְחִיָּיה. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב אָשֵׁי: לְדִידָךְ, כֹּל הָנֵי ״הוֹצִיא״ דִּכְתִיבִי בְּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים, מַאי דָּרְשַׁתְּ בְּהוּ? קַשְׁיָא. אֶחָד עוֹמֵד כּוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: פְּשִׁיטָא לִי, אֶחָד אֶבֶן שֶׁנִּסְקָל בָּהּ, וְאֶחָד עֵץ שֶׁנִּתְלֶה בּוֹ, וְאֶחָד סַיִיף שֶׁנֶּהֱרָג בּוֹ, וְאֶחָד סוּדָר שֶׁנֶּחְנָק בּוֹ – כּוּלָּן מִשֶּׁל צִבּוּר. מַאי טַעְמָא? דְּמִדִּידֵיהּ לָא אָמְרִינַן לֵיהּ: ״זִיל וְלֵיתֵיהּ וְלִיקְטוֹל נַפְשֵׁיהּ״. בָּעֵי רַב הוּנָא: סוּדָר שֶׁמְּנִיפִין בּוֹ, וְסוּס שֶׁרָץ וּמַעֲמִידָן – מִשֶּׁל מִי הוּא? כֵּיוָן דְּהַצָּלָה דִּידֵיהּ, מִדִּידֵיהּ הוּא? אוֹ דִילְמָא, כֵּיוָן דְּבֵי דִּינָא מְחַיְּיבִין לְמֶעְבַּד לֵיהּ הַצָּלָה, מִדִּידְהוּ? וְתוּ, הָא דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר רַב חִסְדָּא: הַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג מַשְׁקִין אוֹתוֹ קוֹרֶט שֶׁל לְבוֹנָה בְּכוֹס שֶׁל יַיִן כְּדֵי שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ״. וְתַנְיָא: נָשִׁים יְקָרוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ מִתְנַדְּבוֹת וּמְבִיאוֹת אוֹתָן. לֹא הִתְנַדְּבוּ נָשִׁים יְקָרוֹת, מִשֶּׁל מִי? הָא וַדַּאי מִסְתַּבְּרָא מִשֶּׁל צִבּוּר, כֵּיוָן דִּכְתִיב ״תְּנוּ״ – מִדִּידְהוּ. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת״, וְנִשְׁתַּתֵּק, מַהוּ? מְנַפַּח רַב שֵׁשֶׁת בִּידֵיהּ. נִשְׁתַּתֵּק? אֲפִילּוּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם נָמֵי! הָתָם לָא קָאָמַר, הָכָא קָאָמַר. מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים שֶׁזִּיכָּה וָמֵת, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ חַי וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ. זִיכָּה – אִין, לֹא זִיכָּה – לָא. זִיכָּה – פְּשִׁיטָא לִי; אָמַר – תִּיבְּעֵי לָךְ. אֲפִילּוּ הוּא כּוּ׳. וַאֲפִילּוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה? וְהָתַנְיָא: פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, בֵּין שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו בֵּין שֶׁאֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – מַחְזִירִין אוֹתוֹ. מִכָּאן וָאֵילָךְ, אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – מַחְזִירִין אוֹתוֹ, אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא: תַּרְגּוּמַהּ מִפַּעַם שְׁנִיָּה וְאֵילָךְ. מְנָא יָדְעִי? אָמַר אַבָּיֵי: דְּמָסְרִינַן לֵיהּ זוּגָא דְּרַבָּנַן. אִי אִיכָּא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – אִין, אִי לָא – לָא. וְלִימְסַר לֵיהּ מֵעִיקָּרָא? אַגַּב דִּבְעִית, לָא מָצֵי אָמַר כֹּל מַאי דְּאִית לֵיהּ. מַתְנִי׳ מָצְאוּ לוֹ זְכוּת – פְּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו – יוֹצֵא לִיסָּקֵל. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו: ״אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִיסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵירָה פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. כׇּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבֹא וִילַמֵּד עָלָיו״. גְּמָ׳ אָמַר אַבָּיֵי: וְצָרִיךְ לְמֵימַר בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִית, וּבְמָקוֹם פְּלוֹנִי. דִּילְמָא אִיכָּא דְּיָדַעי וְאָתֵי וּמַזֵּים לְהוּ. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו. לְפָנָיו – אִין, מֵעִיקָּרָא – לָא. וְהָתַנְיָא: בְּעֶרֶב הַפֶּסַח תְּלָאוּהוּ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי, וְהַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו אַרְבָּעִים יוֹם: ״יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי יוֹצֵא לִיסָּקֵל עַל שֶׁכִּישֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל. כׇּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו״. וְלֹא מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, וּתְלָאוּהוּ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח. אָמַר עוּלָּא: וְתִסְבְּרָא? יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי בַּר הַפּוֹכֵי זְכוּת הוּא? מֵסִית הוּא, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו!״ אֶלָּא שָׁאנֵי יֵשׁוּ, דְּקָרוֹב לְמַלְכוּת הֲוָה. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי – מַתַּאי, נַקַּאי, נֶצֶר, וּבוּנִי, וְתוֹדָה. אַתְיוּהּ לְמַתַּי. אֲמַר לְהוּ: מַתַּי יֵהָרֵג? הָכְתִיב ״מַתַּי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים״? אָמְרוּ לוֹ: אִין, מַתַּי יֵהָרֵג, דִּכְתִיב: ״מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ״. אַתְיוּהּ לְנַקַּאי. אֲמַר לְהוּ: נַקַּאי יֵהָרֵג? הָכְתִיב ״וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג״? אָמְרוּ לוֹ: אִין, נַקַּאי יֵהָרֵג, דִּכְתִיב: ״בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי״. אַתְיוּהּ לְנֶצֶר. אָמַר: נֶצֶר יֵהָרֵג? הָכְתִיב ״וְנֵצֶר מִשׇּׁרָשָׁיו יִפְרֶה״? אָמְרוּ לוֹ: אִין, נֶצֶר יֵהָרֵג, דִּכְתִיב: ״וְאַתָּה הׇשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב״. אַתְיוּהּ לְבוּנִי. אָמַר: בּוּנִי יֵהָרֵג? הָכְתִיב ״בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל״! אָמְרוּ לוֹ: אִין, בּוּנִי יֵהָרֵג, דִּכְתִיב: ״הִנֵּה אָנֹכִי הוֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ״. אַתְיוּהּ לְתוֹדָה. אָמַר: תּוֹדָה יֵהָרֵג? הָכְתִיב ״מִזְמוֹר לְתוֹדָה״? אָמְרוּ לוֹ: אִין, תּוֹדָה יֵהָרֵג, דִּכְתִיב: ״זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַזּוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ וּמִתְוַדֶּה עָלָיו, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ כִּיבְּדוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, דִּכְתִיב: ״זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי״. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה – שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ, מִנְחָה – שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״. מַתְנִי׳ הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: ״הִתְוַדֵּה״, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כׇּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. שֶׁכׇּל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: ״בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה״. ״וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אׇמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי וְכָזֹאת וְכָזֹאת וְגוֹ׳״. וּמִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה׳ בַּיּוֹם הַזֶּה״. בְּיוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַודּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ, אֱמוֹר: ״תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כׇּל עֲוֹנוֹתַי״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזוּמָּם, אוֹמֵר: ״תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כׇּל עֲוֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה״. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יְהוּ כׇּל אָדָם אוֹמְרִין כֵּן כְּדֵי לְנַקּוֹת עַצְמָן. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״נָא״ – אֵין ״נָא״ אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי חָטָא? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי דֵּילָטוֹר אֲנִי? לֵךְ הַפֵּל גּוֹרָלוֹת. הָלַךְ וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת, וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל עָכָן. אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, בְּגוֹרָל אַתָּה בָּא עָלַי? אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אַתֶּם. אִם אֲנִי מַפִּיל עֲלֵיכֶם גּוֹרָל, עַל אֶחָד מִכֶּם הוּא נוֹפֵל. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תּוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָלוֹת, שֶׁעֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק בְּגוֹרָל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ״. ״תֵּן תּוֹדָה״. אָמַר רָבִינָא, שַׁחוֹדֵי שַׁחֲדֵיהּ בְּמִילֵּי: כְּלוּם נְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא הוֹדָאָה? תֵּן לוֹ תּוֹדָה וְהִיפָּטֵר. מִיָּד: ״וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אׇמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי״. אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁמָּעַל עָכָן בִּשְׁלֹשָׁה חֲרָמִים, שְׁנַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה וְאֶחָד בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי״. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: חֲמִשָּׁה, אַרְבָּעָה בִּימֵי מֹשֶׁה וְאֶחָד בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָנֹכִי חָטָאתִי וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי״. וְעַד הַשְׁתָּא, מַאי טַעְמָא לָא אִיעֲנוּשׁ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: לְפִי שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת עַד שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן. כְּתַנָּאֵי: ״הַנִּסְתָּרֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם״. לָמָּה נָקוּד עַל ״לָנוּ וּלְבָנֵינוּ״ וְעַל עַיִן שֶׁבְּ״עַד״? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת עַד שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת לְעוֹלָם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״עַד עוֹלָם״! אֶלָּא, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת, כָּךְ לֹא עָנַשׁ עַל עוֹנָשִׁין שֶׁבַּגָּלוּי עַד שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן. אֶלָּא

28 משנה תורה, הלכות יסודי התורה פתח ↗

דָּבָר בָּרוּר וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא מִצְוָה עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֵין לָהּ לֹא שִׁנּוּי וְלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג א "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ". וְנֶאֱמַר דברים כט כח "וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה מְצֻוִּין אָנוּ לַעֲשׂוֹתָן עַד עוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וְנֶאֱמַר דברים ל יב "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא". הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה. לְפִיכָךְ אִם יַעֲמֹד אִישׁ בֵּין מִן הָאֻמּוֹת בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל וְיַעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְיֹאמַר שֶׁה' שְׁלָחוֹ לְהוֹסִיף מִצְוָה אוֹ לִגְרֹעַ מִצְוָה אוֹ לְפָרֵשׁ בְּמִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמּשֶׁה. אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאוֹתָן הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל אֵינָן לְעוֹלָם וּלְדוֹרֵי דּוֹרוֹת אֶלָּא מִצְוֹת לְפִי זְמַן הָיוּ. הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה. וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק עַל שֶׁהֵזִיד לְדַבֵּר בְּשֵׁם ה' אֲשֶׁר לֹא צִוָּהוּ. שֶׁהוּא בָּרוּךְ שְׁמוֹ צִוָּה לְמשֶׁה שֶׁהַמִּצְוָה הַזֹּאת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם במדבר כג יט וְ"לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב":

28 מדרש תהילים פתח ↗

למנצח על מות לבן. זה שאמר הכתוב קהלת ג יא את הכל עשה יפה בעתו. ר' ברכיה בשם רבי יונתן אומר אל תהי קורא שם גם את העולם נתן בלבם. אלא גם אהבת עוללים נתן בלבם של אבותם. משל למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן הגדול מכובד והקטן מטונף אף על פי כן הוא אוהב את הקטן יותר מן הגדול. דבר אחר א"ר יונתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם. רב בריה דשמואל בשם רבי שמואל אמר בראשית א לא וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. זה יצר הרע. שאלמלא יצר הרע לא נשא אדם אשה ולא היה מוליד בנים ולא היה העולם מתקיים ולא בונה בית. דבר אחר גם את העולם. העלים הקב"ה מבריותיו יום המיתה ויום הדין. אמר דוד על ידי שהעלמת אותם ממני אני אומר עליו שירה. על מות לבן: דבר אחר למנצח על מות לבן. זה שאמר הכתוב קהלת יב י בקש קהלת למצוא דברי חפץ. ביקש שלמה לעמוד על עסקי פרה דאמר ר' יצחק כל העוסקין בפרה מטמאין בגדים והיא עצמה מטהרת טמאין. אמר לו שם וכתוב יושר דברי אמת. כבר כתבתי על ספרו של יושר שנאמר יהושע י יג הלא היא כתובה על ספר הישר. עשה בישרות עשה בתמימות גזרה גזרתי חקות חקתי ואין מי שיהרהר אחריה דכתיב במדבר יט ב זאת חקת התורה. דבר אחר בקש שלמה לעמוד על מתן שכרן של תורה כמה דאמר משלי ג טו יקרה היא מפנינים. אמר לו הקדוש ב"ה וכתוב יושר. כבר כתבתי לך בספרו של יושר ישעיה סד ג עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. דבר אחר בקש לעמוד על מתן שכרן של צדיקים כמה דכתיב מלאכי ג יב כי תהיו אתם ארץ חפץ. וכל הענין ומה רב טובך. דבר אחר בקש לעמוד על מתן שכרן של מצוות כמה דאמר הושע ו ו כי חסד חפצתי. וכל הענין מה רב טובך יקרה היא מפנינים. אמר לו הקב"ה וכתוב יושר. כבר כתבתי לך בספרו של יושר ישעיה סד ג עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. דבר אחר בקש לעמוד על הקץ כמה דאמר שיר השירים ג ה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. ישעיה סג ד כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ר' שאול מתני בשם ר' יהודה אומר אם יאמר לך אדם מתי יבוא קץ הגאולה אל תאמן שנאמר כי יום נקם בלבי. ליבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי. ר' ברכיה ורבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר שלשה דברים סימנתי לך לקברו של משה סימן בתוך סימן. שנאמר דברים לד ו ויקבור אותו בגיא וגו'. וסוף שם לא ידע איש את קבורתו. בדבר שנתתי לך בו סימנין אין כל בריה יכולה לעמוד עליו. עת הקץ שנאמר בדניאל דניאל יב ט כי סתומים וחתומים הדברים. על אחת כמה וכמה. א"ר חייא משלי ה ו אורח חיים פן תפלס. שלא יהא שוקל מצותיה של תורה אי זה מצוה היא שכרה מרובה ועושה אותה למה שם נעו מעגלותיה לא תדע. מטולטלים הן שבילי דאורייתא. תנא רבי חייא משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלין ולא גילה להן לא שכר פעולתן ולא שכר נטיעתן שאלו היה מגלה להם היו רואין אי זו נטיעה יפה שכרה מרובה ונוטעין אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת. לכך לא גילה להן הקב"ה לישראל שכר מצותיה של תורה שלא יהו רואין אי זה מצוה שכרה מרובה ומקיימין אותה ונמצאת התורה מקצתה קיימת ומקצתה בטלה. ועל כן שנו חכמים בלשון המשנה הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה. הוי נעו מעגלותיה לא תדע. רבי אחא בשם רבי אמר טילטל הקב"ה מתן שכרן של מצוות בעולם הזה שיהו ישראל עושין אותן משלם וכשיבוא הקב"ה ליתן שכרן יתן שכר אמנה ושכר עשייה. לכך אמר דוד למנצח על מות לבן. על שהעלמת שכר מצוות כדי שתהא תורה מתקיימת כולה: דבר אחר על מות לבן. שאתה גוזר על הבן ומלבינו מעונותיו. אלו ישראל שנקראו בנים למקום. דבר אחר על מות לבן על העלמות שהבן עושה ויום הכפורים בא ומכפר ומוחל לו. דבר אחר על מות לבן רבנן אמרי כל זמן שהיה אותו הבן חי היה דומה לו שלבו של הקב"ה עליו כיון שמת ידע שאין לבו עליו: אודה ה' בכל לבי. מדבר ביצר טוב ויצר רע שלא יהא בלבי נקף. זה שאמר הכתוב קהלת ד יג טוב ילד מסכן וחכם. ולמה נקרא שמו ילד דהוא מכוין ברייתא לארחן טבן. ולמה צווחין ליה מסכן דלית כל עמא שמעין ליה. ולמה צווחין ליה חכם דקא מזדווג לבר נש מי"ג שנין ולעילא. שם ממלך זקן. זה יצר הרע. ולמה צווחין ליה מלך דכל אברים שמעין ליה. ולמה צווחין ליה זקן דהוא מזדויג ליה לבר אנש מן טליותא עד סיבותא. הדא הוא דכתיב בראשית ח כא כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משננער ממעי אמו. ולמה צווחין ליה כסיל דהוא מכווין לברייתא בארחן בישן. קהלת ד יד כי מבית הסורים. דהא מכשכש לברייתא כמין ביני סוריאתא. שם כי גם במלכותו נולד רש. במלכותו זה של יצר הרע נולד יצר טוב. אספרה כל נפלאותיך הפליאה הזאת יש בה לשעבר ויש בה לעולם הזה ויש בה לעולם הבא: אשמחה ואעלצה בך. בך בתורתך בך בישועתך. אזמרה שמך עליון שמך המעולה. בשוב אויבי אחור. רבי יודן אמר שחזרו לגנותן כמו שהיו. ורבי פנחס אמר שחזרו לאחוריהם. כדאמר שמואל-א כג כז ומלאך בא אל שאול. מלאך מלמעלה היה. הוא שדוד אומר תהלים נז ד ישלח משמים ויושיעני. דבר אחר בשוב אויבי אחור. אמר רבי הונא שחזרו לבושת שהיא מתוקנת להם לעתיד לבוא. כההיא דשמואל דאמר שמואל לעתיד לבוא באין העכו"ם ומתחבטין לפני אלקיהן ואין בהם כח להועילם שנאמר שם יח מב ישועו ואין מושיע. ואחר כך חוזרין על הקב"ה שנאמר שם על ה' ולא ענם: יכשלו ויאבדו מפניך. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אפילו אין בידם אלא אותו חטא שנכנסו בביתך והחציפו פנים כנגדך. יכשלו ויאבדו מפניך: כי עשית משפטי ודיני. זה אחד מחמשה דברים הכפולים במקרא משפטי ודיני. עדי וסהדי. פרא וערוד. עצמיו וגרמיו. זקנה ושיבה. אמר רבי יהושע בשם ר' אידי אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אני חוייבתי לך בלכלוך מעשים רעים שעשיתי ואומות העכו"ם משעבדין בי: גערת גוים. זה עמלק שנאמר במדבר כד כ ראשית גוים עמלק. אבדת רשע. זה עשו הרשע שנאמר מלאכי א ד וקראו להם גבול רשעה. שעבר על חמשה עבירות ביום אחד. בא על נערה מאורסה. והרג את הנפש. וכפר בתחיית המתים. וכפר בעיקר. ובז את הבכורה. שמם מחית שנאמר שמות יז יד כי מחה אמחה את זכר עמלק. אמר ר' לוי כתיב בראשית כה כג ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך. מה אמר לה. מסתורין זה אני מגלה לך ראשית גוים עתיד לצאת ממך שנאמר ירמיה ב ג קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. שהיתה יודעת במה שגילה לה הקב"ה. רבי אלעזר בשם רבי יהושע אמר מעולם לא נזקק הקב"ה לסוח עם אשה אלא עם אותה צדקת ואף היא על ידי עילה. ר' בשם ר' יוסי אמר על ידי שם בן נח. בראשית כה כג שני גוים. אמר לה מנח ובניו העמדתי שבעים אומות שנאמר שם ט יט שלשה אלה בני נח. כיצד מיפת י"ד גומר ומגוג כו'. ומחם ל'. ומשם כ"ו. הרי שבעים. שם י ה מאלה נפרדו איי הגוים. ואת שני גוים בבטנך. מן האחד אני מעמיד שבעים נפש והן פרין ורבין. דבר אחר שני גוים זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו. אדרינוס באומות העולם ושלמה בישראל. דבר אחר שני גוים שנאיהון דאומייא במעיך הכל שונאין לעשו והכל שונאין ליעקב. דבר אחר שני גוים ששונאין זה את זה. ממעיך יפרדו. מכאן אנו לומדים שנולד יעקב מהול חד גזור וחד לא גזור. זה אחד מי"ג שנולדו מהולים. אדם הראשון. שת. חנוך. נח. שם. תרח. יעקב. יוסף. משה. שמואל. דוד. ישעיה. ירמיה. אדם תחלת בריאתו של הקב"ה. שת שנאמר שם ה ג ויולד בדמותו כצלמו. חנוך שנאמר שם ה כב ויתהלך חנוך. ונאמר שם ו ט התהלך נח לגזירה שוה. נח שנאמר שם צדיק תמים. שם שנאמר שם יא יא אלה תולדות שם. שכל מי שנכפל שמו נולד מהול. שם שם נח נח תרח תרח. יעקב שנאמר שם כה כז ויעקב איש תם. ואומר שם מו ב יעקב יעקב. יוסף שנאמר שם לז ב אלה תולדות יעקב יוסף. מלמד שנולד מהול כמוהו. משה שנאמר שמות ג ד משה משה. ונאמר שם ב ב ותרא אותו כי טוב הוא. שנולד מהול. שמואל-א ג י. צ"ל שמואל דכתיב שמואל שמואל. ישעיה שנאמר ישעיה מט א ה' מבטן קראני. ירמיה שנאמר ירמיה א ה בטרם אצרך בבטן. דוד שנאמר תהלים טז א מכתם לדוד מך תם. ורב יעבוד צעיר. אמר רב הונא אם זכה יעבד ואם לאו יעבוד. וכיון שראה דוד היאך עשו משעבד לישראל אמר לפני הקב"ה גערת גוים אבדת רשע: האויב תמו חרבות לנצח. האויבים תמו וחרבותיהם קיימות לנצח. כגון קוסטאנטינוס בנה קוסטאנטינא. פילוס בנה פיליא. אנטיוכוס בנה אנטוכיא. אלכסנדרוס בנה אלכסנדריא. סקילוס בנה סיציליא. הם תמו וחרבותיהן קיימין. ואתה כביכול ערים נתשת. עיין ישעיה סד ט ציון וירושלים עיר קדשך היו מדבר שממה. אבד זכרם המה וה' לעולם ישב. דבר אחר האויב תמו חרבות. כגון קסרין ורומי. וערים נתשת מלאכי א ד כי תאמר אדום רוששנו. פיליפוס שאל את רבי אלעשא לא כך אמר הנביא כי תאמר אדום רוששנו המה יבנו ואני אהרוס. והרי כל בנין שבנינו קיימין. אמר לו לא דבר הכתוב כנגד הבנין אלא כנגד העצות. שכל מה שאתם יושבין ומחשבין בלבבכם לבנות עלינו לכלותנו הוא הורס את עצתכם. אמר לו חייך כך אנו יושבים בכל שנה לכלות אתכם וחד סב אתי ומבטל לן: דבר אחר האויב תמו חרבות. תני בשם רבי אלעזר שבועה נשבע הקב"ה בכסא כבודו שלא להשאיר זכר עמלק תחת השמים. איוב יח יט לא נין לו ולא נכד בעמו. שלא יאמרו אילן זה של עמלק היה שנאמר אבד זכרם המה. א"ר לוי בשם רבי חמא כל זמן שזרעו של עמלק קיים לא השם שלם ולא הכסא שלם עד שיאבד זכרו של עמלק שנאמר שמות יז טז כי יד על כס יה. היה צריך לומר על כסא ה'. וכשיאבד זכרו של עמלק מן העולם השם שלם והכסא שלם. שכן כתיב האויב תמו חרבות לנצח. מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו וגו': והוא ישפוט תבל בצדק. א"ר לוי בשעה שהקב"ה דן את האומות הוא דן אותם בלילה בשעה שהם ישנים מן העבירות. ובשעה שהוא דן את ישראל הוא דן אותם בשעה שעוסקין בתורה. רבי אלכסנדרי אמר ולא קמת רות מנהון ורחב ויתרו מנהון. א"ר יהושע בן לוי כתוב אחד אומר שמואל-ב יז כה ושמו יתרא הישראלי. וכתוב אחד אומר דברי הימים-א ב יז הישמעאלי. ר' שמואל בר נחמני אמר ישמעאל היה שמו ולמה נקרא שמו ישראלי שפעם אחת נכנס לבית המדרש ושמע קולו של ישי שהיה יושב ואומר ישעיה מה כב פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ. מיד נתגייר ונתן לו ישי את בתו. ורבנן אמרי ישראלי היה ולמה קורא אותו ישמעאלי שחידד חרבו כישמעאל ונעצו בבית המדרש ואמר או אהרוג או אהרג או אקיים דברי רבותי. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית: ויהי ה' משגב לדך. א"ר יוחנן כל מקום שנאמר דך עני ואביון מך בישראל הכתוב מדבר שאין עניות זזה מהם משחרב בית המקדש: ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'. זמרו לה' יושב ציון. אמר רבי יוחנן ממה שעשה בציון. על ביתו לא חס כשיבוא ליפרע ממחריבין על אחת כמה וכמה. אמר רבי חנינא זמרו לה'. אימתי כשיבוא להחזיר שכינתו בציון. אמר לו ר' יוחנן קרא מסייע לך תהלים קב יז כי בנה ה' ציון נראה בכבודו: כי דורש דמים אותם זכר. כשיבוא הקב"ה לתבוע דמו של ר' עקיבא הוא תובע דמו של בר קפרא. לא שכח צעקת ענוים. אינו שוכח דמן של ישראל מן האומות ולא דמן של צדיקים שנהרגו. ואלו הן - רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע ור' ישבב הסופר ורבי חוצפית התורגמן ור' יוסי ור' יהודה בן בבא ור' יהודה הנחתום ור' שמעון בן עזאי ור' חנינא בן תרדיון ור' עקיבא. ועליהם הכתוב מדבר כי דורש דמים אותם זכר. ועתיד הקב"ה לתבוע דמן של בר קפרא ושל ר' יהודה הנחתום. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שיהרג ר' יהודה הנחתום. מה עשה בר קפרא עשה עצמו דיין ודן אותו וכשהוא בא ליתן לו ספקולא גזר שישחט אחר תחתיו ויעשו אותו חתיכות ויעלו אותו ורץ לשון הרע ואמר שלא נהרג וגזרה מלכות הרשעה שיהרגו שניהם ויעשו אותם חתיכות ונהרגו שניהם. ועתיד הקב"ה לתבוע דמן שנאמר כי דורש דמים אותם זכר. ר' אבהו בשם ר' אלעזר אמר כל צדיק וצדיק שאומות העכו"ם הורגין כביכול הקב"ה כותבו בפורפורייא שלו שנאמר תהלים קי ו ידין בגוים מלא גויות. והקב"ה אומר להם למה הרגתם פלוני ופלוני. והם כופרין ואומרין לא הרגנו. מה הקב"ה עושה מוציא פורפורייא שלו ודן אותם ונותן להם איפופסין. הוי לא שכח צעקת ענוים: חננני ה'. חנני אין כתיב אלא חננני. שלש נוני"ן כנגד שלש מלכיות. ראה עניי משונאי. כמה דאמר מלאכי א ג ואת עשו שנאתי. מרוממי משערי מות מגיהנם. וכשאתה עושה לי כן אספרה כל תהלתך. וכשתעלה שכינתך לשערי ציון אגילה בישועתך. אגילה בישועתך. אמר ר' אבהו זה אחד מחמשה מקראות הקשין שישועתן של ישראל ישועתו של הקב"ה: טבעו גוים בשחת עשו. זה פרעה. ברשת זו טמנו זה סיסרא. נלכדה רגלם זה סנחריב: נודע ה' משפט עשה. בדין שעשה במצרים שנאמר שמות ז ה וידעו מצרים כי אני ה'. בפועל כפיו נוקש רשע זה פרעה. ואנו מה עלינו לומר הגיון סלה. שמות טו א אז ישיר משה ובני ישראל: ישובו רשעים לשאולה. א"ר אלעזר כל הגוים אין להם חלק לעולם הבא. אמר לו רבי יהושע אלו אמר כל גוים ושותק יפה היית אומר. ומה תלמוד לומר שכחי אלקים הוי באומות העכו"ם הכתוב מדבר. א"ר נחמיה כל תיבה שלא נתן למ"ד ברישה ניתן ה"א בסופה. כגון בראשית כח י וילך חרנה. לחרן. מתיבין ליה הכתיב לשאולה. א"ר אבא בר זבדי לדיוטא התחתונה שבשאול: כי לא לנצח ישכח אביון. רבי יודן אמר מהו שאמר תקות ענוים תאבד לעד אלא כשם שלא לנצח ישכח אביון כך תקות ענוים לא תאבד לעד: קומה ה' אל יעז אנוש. אל יתעזזון במלכותן ואל יתעזזון בשלותן. ישפטו גוים על פניך. מעשה תדיוטוס שלהן. שיתה ה' מורה להן. שיתה יראתך עליהם הכנס בהן את השטות. שכן בלשון יוני לשטיא קוראין מורא. תן פרומביא בפיהם כחמורים של טחנין. ידעו גוים אנוש המה סלה: דבר אחר על מות לבן. אמר שלמה שיר השירים ח ד השבעתי אתכם בנות ירושלים. חולת אהבה חולי שאינה של מעים ולא של ראש. ממה אני חולה מאהבתו. הוי שם ב ה כי חולת אהבה אני. ולא אהבה בלבד אלא מות שנאמר שם ח ו כי עזה כמות אהבה. שנאמר שם א ג לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. אי זו אומה בעולם שאמר לה הקב"ה רדי לים וירדה אלא זאת אמר דוד עד מתי הבן אוהב את אביו. וכן נבוכדנצר אמר דניאל ג טו כען הא איתיכון עתידין. וכתיב שם טז ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר. אם לטסין אם לארנוניות כל מה שאתה גוזר אתה מלך עלינו. אבל לכפור בהקב"ה אתה נבוכדנצר והכלב שוין. והם נשאו קל וחומר בעצמן מהצפרדעים שנאמר שמות ז כח ובתנוריך ומשארותיך. ואפילו אינו מצילנו. לאלהך לית אנחנא פלחין. ומה הוא אומר כשיצאו דניאל ג כח ענה נבוכדנאצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו. שלא נתנו עצמן על מנת להנצל אלא להשרף. למה שיר השירים ח ו כי עזה כמות אהבה. הוי למנצח על מות לבן:

28 הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. כתב רש"י ז"ל, נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן דעד, לדרוש שאף על הנגלות לא ענש הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה. ומביא הירושלמי שאמר כן, אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קבלו עליהם הנסתרות, אמר להם יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם הנסתרות באין מים ושוטפין אתכם, אמר רבי שמעון בן זבידא תדע לך שהרי עכן חטא ורובן של סנהדרין נפלו בעי. אמר להם בכם הותרה הרצועה, יצאה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות. ופירוש בכם הותרה הרצועה שאתם לוקים עכשיו על הנסתרות. ויש שפירש בכם הותרה הרצועה כשאמר משה בכם, כלומר פן יש בכם, אז הותרה הרצועה להענש על הנסתרות,

29 ורש"י פירש שם במסכת סנהדרין כי משקבלו עליהם השבועה נתחייבו בנסתרות, והיה ראוי לינקד לה' אלהינו כדי לדרוש שאין הנסתרות לה' לבדו כי גם לנו הם, אבל לפי שאין כבוד השם לינקד ונקד לנו ולבנינו במקומו. ועל כן הוצרך לינקד עי"ן כנגד אותיות לה' אלהינו להשלים י"א אותיות.

30 והרמב"ן ז"ל כתב, דעתי בדרך הפשט כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותן, כמו תהילים י״ט:י״ג שגיאות מי יבין מנסתרות נקני, יאמר הנסתרות לה' לבדו הם, אין בהם לנו עוון אשר חטא, אבל הנגלות שהן הזדונות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חקת עולם, שכך קבלנו על אשר איננו פה לדורות עולם, ולפי שהביא באלה את ישראל לעשות כל המצות הוציא מן החרם העושה בשגגה, שלא יקולל באלה הזאת, עד כאן.

31 והחכם רבי אברהם ז"ל פירש, הנסתרות מי שיעבוד עבודה זרה בסתר משפטו ביד השי"ת והוא יפרע ממנו אין לנו בו חיוב.

32 ושמעתי בשם הרמב"ם ז"ל בפירוש פסוק זה, הנסתרות לה' אלהינו, יאמר סודות התורה הנסתרים וטעם המצות לשם יתעלה הם, ואם יזכה אדם שיקח אזנו שמץ מנהם בידיעת שרש המצוה ועקרה בנסתר שבה אל יפטר בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני, אין לו להמנע מזה, שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות. והפירוש הזה בעצמו שהם יקר וספיר, אבל אינו בענין הפרשה.

33 ויתכן לפרש הנסתרות לה' אלהינו, כי מפני שהזכיר בפסוק של מעלה ויתשם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, וגלות הנדחים והנפוצים הוא ארוך ביותר, והקץ סתום ונעלם ונסתר, לכך סמך מיד ואמר הנסתרות לה' אלהינו, כלומר אין לנו בו שום ידיעה כי הוא ענין נסתר לה' אלהינו לבדו ואין אתנו יודע עד מה, והנגלות לנו ולבנינו, כלומר כשיהיו אותן הנסתרות נגלות לנו ולבנינו עלינו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ולמדנו הכתוב הזה כי תורתנו קיימת לעולם, לא תבטל בזמן מן הזמנים, ואפילו בזמן המשיח, וקיום תורת משה שוה בכל זמן, בין בזמן הנסתרות שהוא הגלות בין בזמן הנגלות שהיא הגאולה. ומזה דרשו רז"ל דברים ט״ז:ג׳ ימי חייך, העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. ועם הפירוש הזה יהיה הפסוק מכוון ונקשר עם מה שהזכיר בפרשה למעלה ולמטה.

34 ויש לך להתעורר במלת הנסתרת שהוא חסר וא"ו, הנסתרת כתיב, וירמוז הכתוב על השכינה. ומה שקראה הנסתרת לפי שהיתה מסתתרת בענן, והיא הנסתרת ממנו בזמן הגלות שאנחנו בו ובהסתר פנים ממה שכתוב שם לב אסתירה פני מהם, ויאמר הכתוב כי הנסתרת מבקשת רחמים לה' אלהינו שיגלה הקץ לנו ולבנינו. וכן מצינו כמה כתובים שמצריכין גאולה לעצמו, וכן דרשו רז"ל תהילים ט׳:ט״ו אגילה בישועתך, בישועתנו לא נאמר אלא בישועתך, וכן שם ס הושיעה ימינך וענני, וכן כתיב שמואל ב ז׳:כ״ג אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. והתבונן בדבר הנביא ע"ה שאמר ישעיהו ל׳:י״ח ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם, וכבר העירותיך על סוד פסוק זה בחבור זה. ויש לך להשכיל עוד כי מהפסוק הזה יוצא שם מומחה לשאלת חלום בצרוף אותיות והם שלשה שמות, כל שם ושם של שלש אותיות וכולן הן תשעה, והוא סוד הטי"ת הכפולה בשם הידוע, והשם הזה מעיד שאין במלת הנסתרות וא"ו, אמנם מצאנו וא"ו של אלהינו שנשארה יחידית מן הצרוף, וזה מבואר.

28 תלמוד ירושלמי סוטה פתח ↗

משנה: וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבַּחֵ וְסָדוּהוּ בַסִּיד וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֵר הֵיטֵב וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן. הלכה: תַּנֵּי. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. בְּכָל יוֹם וְיוֹם אוּמּוֹת הָעוֹלָם מְשַׁלְּחִין נוֹטָרֵיהֶן וּמַשִּׂיאִין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. לֹא לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. עוֹד הוּא מַעֲשֵׂה נִיסִּים. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה בְלֵב כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה וְהִשִּׂיאוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. נִיחָא וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מַה מְקַיֵים וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. בֵּין כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת סִיד. מִסִּיד נָטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהַגּוֹיִם חָרוֹב יֶחֱרָבוּ. מֵחוֹרֵב נָטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. וָאֲבַנִים שֶׁהִנִּיחַ יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. וְאִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָן. פָּשִׁיט לֹן. אַרְבָּעָה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד. וְיֵאוּת. אִין תֵּימַר. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. אִין תֵּימַר. אֲבָנִים שֶׁהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. מְשׁוּקָּעוֹת הָיוּ בַמַּיִם. אִין תֵּימַר. אִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. כְּבָר נִכְנְסוּ עִמָּהֶן לָאָרֶץ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין בָּאֲבָנִים שֶׁהֵקִים לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ עַל גַּב הַיַּרְדֵּן. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בַּר אִלְעַאי אוֹמֵר. אַבָּא חֲלַפְתָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶן מַתְּיָה וַחֲנִינָה בֶּן חֲכִינַאי עָמְדוּ עַל אוֹתָן הָאֲבָנִים וְשִׁיעֲרוּם כָּל אַחַת וְאַחַת מַשּׂוּי אַרְבָּעִים סְאָה. מִיכָּן אַתְּ לָמֵד כַמָּה הָיָה בָאֶשְׁכּוֹל. כְּתִיב וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מִן אַרְעָא לְכָתְפֵיהּ לְהַהוּא דִטְעַן מֵאַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ. וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָתְפֵיהּ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מִן אַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָתְפֵיהּ לְהַהוּא דְאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ. לָא דָמִי הַהוּא דְּאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ לְהַהוּא דִטְעִין בִּתְּרֵיין. כְּתִיב אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִים הֵן. 3 שְׁנֵים עָשָׂר הָיוּ. שְׁמֹנֶה בָאֶשְׁכּוֹל וְאַרְבַּע בַּתְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. 2 עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּהוּא אוֹמֵר לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן. 1 עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָיוּ. שִׁשָּׁה עָשָׂר בָּאֶשְׁכּוֹל וּשְׁמוֹנֶה בַּתְּאֵינִים וְרִימּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. 4 עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל טורטורין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה טורטורין וטורטורי טורטורין. כְּתִיב וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיּוֹרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אָדָם קִרְיָיה וְצָרְתָן קִרְיָיה. שְׁנֵים עָשָׂר מִיל מִזּוֹ לְזוֹ. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כְּמַצַּד צָרְתָן. וְכִי אֵי זֶה קַל. הַמַּיִם אוֹ אָדָם. הַמַּיִם קַלִּין מֵאָדָם. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל כֵּיפִין. רִבִּי לֵוִי אָמַר. עַד לִבּוֹ שֶׁלָּרָקִיעַ. תַּמָּן אָמְרִין. עַד בָּבֵל. נֶאֱמַר כָּאן הַרְחֵק וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֵל. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיל הָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל גַּבֵּי כֵיפִין עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם. הָדָא הִיא דִכְתִיב. וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְכָל הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם וגו׳. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בַּיַּרְדֵּן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַנִּסְתָּרוֹת. אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ. אִם אֵין אַתֶּם מְקַבְּלִין עֲלֵיכֶם אֶת הַנִּסְתָּרוֹת הַמַּיִם בָּאִין וְשׁוֹטְפִין אֶתְכֶם. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבִּדָא. וְיֵאוּת. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי עָכָן חָטָא וְרוּבָּהּ שֶׁלַּסַּנְהֶדְרִין נָפְלָה בָּעַי. אָמַר רִבִּי לֵוִי. בְּיַבְנֶה הוּתְּרָה הָרְצוּעָה. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה. אֵין לָכֶם עֶסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת.

28 ברכות פתח ↗

אֶלָּא, אִי אָמְרַתְּ ״אַהֲבָה רַבָּה״ הֲווֹ אָמְרִי, מַאי בְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ? דִּלְמָא הַאי דְּלָא אָמְרִי ״יוֹצֵר אוֹר״ מִשּׁוּם דְּלָא מְטָא זְמַן ״יוֹצֵר אוֹר״, וְכִי מְטָא זְמַן ״יוֹצֵר אוֹר״ הֲווֹ אָמְרִי. וְאִי מִכְּלָלָא מַאי? דְּאִי מִכְּלָלָא, לְעוֹלָם ״אַהֲבָה רַבָּה״ הֲווֹ אָמְרִי. וְכִי מְטָא זְמַן ״יוֹצֵר אוֹר״ הֲווֹ אָמְרִי לֵיהּ. וּמַאי ״בְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ״ — סֵדֶר בְּרָכוֹת. וְקוֹרִין עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת ״שְׁמַע״, ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״, ״וַיֹּאמֶר״, ״אֱמֶת וְיַצִּיב״, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַף בִּגְבוּלִין בִּקְּשׁוּ לִקְרוֹת כֵּן, אֶלָּא שֶׁכְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בִּגְבוּלִין בִּקְּשׁוּ לִקְרוֹת כֵּן, אֶלָּא שֶׁכְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין. רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה סְבַר לְמִקְבְּעִינְהוּ בְּסוּרָא, אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: כְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין. אֲמֵימַר סְבַר לְמִקְבְּעִינְהוּ בִּנְהַרְדְּעָא, אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: כְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא. מַאי בְּרָכָה אַחַת? אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא אוֹמֵר לַמִּשְׁמָר הַנִּכְנָס: ״מִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, הוּא יַשְׁכִּין בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵיעוּת״. מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ. פְּשִׁיטָא הֵיכָא דְּקָא נָקֵיט כָּסָא דְחַמְרָא בִּידֵיהּ וְקָסָבַר דְּשִׁכְרָא הוּא, וּפָתַח וּמְבָרֵךְ אַדַּעְתָּא דְשִׁכְרָא, וְסַיֵּים בִּדְחַמְרָא — יָצָא. דְּאִי נָמֵי אִם אָמַר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״ — יָצָא. דְּהָא תְּנַן: עַל כּוּלָּם אִם אָמַר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״ — יָצָא. אֶלָּא הֵיכָא דְּקָא נָקֵיט כָּסָא דְשִׁכְרָא בִּידֵיהּ וְקָסָבַר דְּחַמְרָא הוּא, פְּתַח וּבָרֵיךְ אַדַּעְתָּא דְחַמְרָא, וְסַיֵּים בִּדְשִׁכְרָא, מַאי? בָּתַר עִיקַּר בְּרָכָה אָזְלִינַן, אוֹ בָּתַר חֲתִימָה אָזְלִינַן? תָּא שְׁמַע: שַׁחֲרִית, פָּתַח בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ וְסִיֵּים בְּ״מַעֲרִיב עֲרָבִים״ — לֹא יָצָא. פָּתַח בְּ״מַעֲרִיב עֲרָבִים״ וְסִיֵּים בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ — יָצָא. עַרְבִית, פָּתַח בְּ״מַעֲרִיב עֲרָבִים״ וְסִיֵּים בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ — לֹא יָצָא. פָּתַח בְּ״יוֹצֵר אוֹר״ וְסִיֵּים בְּ״מַעֲרִיב עֲרָבִים״ — יָצָא. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם. שָׁאנֵי הָתָם דְּקָאָמַר ״בָּרוּךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״. הָנִיחָא לְרַב דְּאָמַר כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם אֵינָהּ בְּרָכָה — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ מַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא כֵּיוָן דְּאָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: כְּדֵי לְהַזְכִּיר מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, כִּי קָאָמַר בְּרָכָה וּמַלְכוּת מֵעִיקָּרָא — אַתַּרְוַיְיהוּ קָאָמַר. תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא: ״כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם״. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר לְאֵתוּיֵי מַאי? לָאו לְאֵתוּיֵי הָא דַּאֲמַרַן? לָא, לְאֵתוּיֵי נַהֲמָא וְתַמְרֵי. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דַּאֲכַל נַהֲמָא, וְקָסָבַר דְּתַמְרֵי אֲכַל, וּפְתַח אַדַּעְתָּא דְתַמְרֵי וְסַיֵּים בִּדְנַהֲמָא — הַיְינוּ בַּעְיָין! לָא צְרִיכָא: כְּגוֹן דַּאֲכַל תַּמְרֵי, וְקָסָבַר נַהֲמָא אֲכַל, וּפְתַח בִּדְנַהֲמָא, וְסַיֵּים בִּדְתַמְרֵי — יָצָא. דַּאֲפִילּוּ סַיֵּים בִּדְנַהֲמָא — נָמֵי יָצָא. מַאי טַעְמָא — דְּתַמְרֵי נָמֵי מֵיזָן זָיְינִי. אָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ שַׁחֲרִית, וֶ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ עַרְבִית — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת״. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַמִּתְפַּלֵּל, כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף — זוֹקֵף בַּשֵּׁם אָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי טַעְמָא דְרַב — דִּכְתִיב: ״ה׳ זוֹקֵף כְּפוּפִים״. מֵתִיבִי: ״מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא״. מִי כְּתִיב ״בִּשְׁמִי״? ״מִפְּנֵי שְׁמִי״ כְּתִיב. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב: בַּר אוֹרְיָאן, תָּא וְאֵימָא לְךָ מִלְּתָא מְעַלַּיְיתָא דְּאָמַר אֲבוּךְ. הָכִי אָמַר אֲבוּךְ: כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ — כּוֹרֵעַ בְּ״בָרוּךְ״, כְּשֶׁהוּא זוֹקֵף — זוֹקֵף בַּשֵּׁם. רַב שֵׁשֶׁת, כִּי כָּרַע — כָּרַע כְּחִיזְרָא. כִּי קָא זָקֵיף — זָקֵיף כְּחִיוְיָא. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ אָדָם מִתְפַּלֵּל ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״, ״מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״, חוּץ מֵעֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁמִּתְפַּלֵּל ״הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ״, וְ״הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט״. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אֲפִילּוּ אָמַר ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״ — יָצָא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּגְבַּה ה׳ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה״. אֵימָתַי ״וַיִּגְבַּה ה׳ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט״ — אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְקָאָמַר ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״. מַאי הֲוָה עֲלַהּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״ וּ״מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״. רַבָּה אָמַר: ״הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ״ וְ״הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט״. וְהִלְכְתָא כְּרַבָּה. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כֹּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ — נִקְרָא ״חוֹטֵא״. שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה׳ מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם״. אָמַר רָבָא: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, צָרִיךְ שֶׁיַּחֲלֶה עַצְמוֹ עָלָיו. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְאֵין גּוֹלֶה אֶת אָזְנִי״ — דִּילְמָא מֶלֶךְ שָׁאנֵי. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵירָה וּמִתְבַּיֵּישׁ בּוֹ — מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים״. דִּילְמָא צִבּוּר שָׁאנֵי. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וַה׳ סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה״. וְאִילּוּ ״אוּרִים וְתֻמִּים״ לָא קָאָמַר. מִשּׁוּם דְּקַטְלֵיהּ לְנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וּמִנַּיִן דְּאַחִילוּ לֵיהּ מִן שְׁמַיָּא — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל מָחָר וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ״עִמִּי״ — בִּמְחִיצָתִי. וְרַבָּנַן אָמְרִי, מֵהָכָא: ״וְהוֹקַעְנוּם לַה׳ בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה׳״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה ״בְּחִיר ה׳״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בֶּן זוּטַרְתִּי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר זְבִידָא: בִּקְּשׁוּ לִקְבּוֹעַ פָּרָשַׁת בָּלָק בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּמִפְּנֵי מָה לֹא קְבָעוּהָ — מִשּׁוּם טוֹרַח צִבּוּר. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ: ״אֵל מֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם״ — לֵימָא פָּרָשַׁת רִבִּית וּפָרָשַׁת מִשְׁקָלוֹת דִּכְתִיב בָּהֶן יְצִיאַת מִצְרַיִם. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ הַאי קְרָא: ״כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ״. וְלֵימָא הַאי פְּסוּקָא וְתוּ לָא. גְּמִירִי: כֹּל פָּרָשָׁה דְּפַסְקַהּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ — פָּסְקִינַן, דְּלָא פַּסְקַהּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ — לָא פָּסְקִינַן. פָּרָשַׁת צִיצִית מִפְּנֵי מָה קְבָעוּהָ? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: מִצְוַת צִיצִית, יְצִיאַת מִצְרַיִם, עוֹל מִצְוֹת, וְדַעַת מִינִים, הִרְהוּר עֲבֵירָה, וְהִרְהוּר עֲבוֹדָה זָרָה. בִּשְׁלָמָא הָנֵי תְּלָת מְפָרְשָׁן. עוֹל מִצְוֹת, דִּכְתִיב: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳״. צִיצִית, דִּכְתִיב: ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית וְגוֹ׳״. יְצִיאַת מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי וְגוֹ׳״. אֶלָּא: דַּעַת מִינִים, הִרְהוּר עֲבֵירָה, וְהִרְהוּר עֲבוֹדָה זָרָה — מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״אַחֲרֵי לְבַבְכֶם״ — זוֹ מִינוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים״. ״אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם״ — זֶה הִרְהוּר עֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי״. ״אַתֶּם זוֹנִים״ — זֶה הִרְהוּר עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים״. מַתְנִי׳ מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא. שֶׁנֶּאֱמַר ״לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״. ״יְמֵי חַיֶּיךָ״ — הַיָּמִים, ״כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״ — הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ״יְמֵי חַיֶּיךָ״ — הָעוֹלָם הַזֶּה. ״כֹּל״ — לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם בֶּן זוֹמָא לַחֲכָמִים: וְכִי מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ! וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי אִם חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם״. אָמְרוּ לוֹ: לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ, אֶלָּא שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת עִיקָּר, וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר: ״לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ״,

« רבנו בחיי Devarim 29:27 רבנו בחיי Devarim 30:2 »