1עד שיכסה את לבו דתניא בפ' מי שמתו ופירש"י היתה הטלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא ק"ש אבל לתפלה צריך הוא לראות את עצמו כאלו עומד לפני המלך ולעמוד ביראה ועיין בדרישה סי' ע"ד וה"ה שאר ברכות כק"ש דמי ומותר. ר"ן ורש"ל:2פי' לאחר שהתיר אזורו פי' כדי לאכול:3מכאן יש ללמוד שצריך אדם לאזור כו' כ' ב"י דלשאר ברכות די באבנט שאין לבו רואה את הערוה וא"צ אזור:4אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה נראה דה"ט דמסתמא מיירי אפי' ביש לו אבנט דאל"כ היה לו לפרש בהדיא דביש לו אבנט אין צריך אזור ועוד נראה דע"כ מיירי בהכי דאל"כ היאך היה מברך ברכת המוציא הא לבו רואה את הערוה דס"ל כהנך בתראי דמייתי דאפי' ברכות בעינן שלא יהא לבו רואה את הערוה אלא ודאי ביש לו אבנט מיירי:5באפונדתו הוא חגור חלול ומשימין בו מעות והוא דרך ביזוי. רש"י ור"י ס"פ הרואה:
