1מעשה ידיה שלהן דהא תקנו מע"י תחת מזונותיה וכשם שאין הבעל יכול לומר צאי מע"י במזונותיך ה"ה יתומים ואלמנה שאמרה יצאו מע"י למזונות ש"ד כ"כ ירושלמי שס"ד ל"ד כ"פ ע"ל סי' ס"ט ופ':1חוץ ממזיגת הכוס כו' דכל אלו אינה עושה לבעלה אלא משום חיבה:1ומציאה ופירות דטעמא דמציאתה לבעלה משום איבה הכא תיהוי לה איבה פירש"י דהא ע"כ זנין אותה וכן פירותיה לבעלה משום פדיונה והיורשים אין חייבין לפדותה:1לד"ה הוא ליורשים דבחיי בעלה הוי הבלאות לאשה כדי לכסות בהן בימי נדותה שלא תתגנה על בעלה בימי טהרתה כשלובשת בגדים שלבשה בימי נדות הכא תתגנה ותתגנה גמרא בס"פ אע"פ:1כתב הרמב"ם כשבאה לב"ד כו' עד ילכו לדרכם כן דקדק מסוגיית הגמרא ואני אומר שאם היורשים כו' אין זה לשון פלוגתא אלא שבא לפרש שהגמרא מיירי דוקא בגדולים. אבל אם הם קטנים ב"ד מחשבין עמה כו' שהב"ד הם אביהן של יתומים ה"ה:1כתב רשב"ם אלמנה כצ"ל ולא גרסי' הרמב"ם כ"פ:1אלמנה שניזונת מן היתומים כו' פי' דס"ל דמה שאמרינן בגמרא אשה יורשת שאין לה אפילו שכר טרחה אלא כל השבח לאמצע והיינו במקום שיש לה חלק בהנכסים וממילא במקום שאין לה חלק כל השבח ליורשים דמחלה טרחתה כמ"ש לקמן בח"מ סי' רפ"ז הא שאר אשה יש לה היינו דוקא באינה ניזונת אבל בניזונת לעולם אינה נוטלת כו':1שאינה יכולין לשנותה פי' לכפותה שיניחה מלאכת טוויה ואריגה לעשות בעבודת קרקע:1ולענין לשלם ליתומים שכר בטילה של מעשה ידיה יש מחייבין ויש פוטרים עיין בח"מ ר"ס קע"ז בתשובת הרא"ש בשותפין שהתנו שיהיו שותפין בכל דבר חוץ במלאכת ידם כו' דשם כתב דומה לזה אם יקח לנפשו כפי מלאכת ידו ע"ש:1וכתב עוד "הרשב"ם כצ"ל: אם אמרה ראו מה שהניח כו' כל זה מבואר היטב בח"מ סי' רפ"ז ע"ש כ"פ:1השביחה הנכסים סתם פירוש שלא אמרה ראו מה שהניח בעלי ואשביח לעצמי:1וכתב א"א הרא"ש ז"ל משמע מתוך לשונו שאינה נוטלת כו' ז"ל מ"ו פירוש היכא שניזונית מן היתומים עכ"ל וע"ש בב"ב דף רי"א ע"ד ושם הביא דברי הרשב"ם ולא כתב שם מ"ש הראב"ד ורבינו שהביא דברי הראב"ד וכתב אחר כך מ"ש הרא"ש עליו הל"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב אלא שאין דרכו של רבינו לדקדק בהכי וכמ"ש הב"י עליו כמה פעמים. וג' פלוגתות יש בדבר לדעת הרשב"ם אינה נוטלת כלום בשבח ולדעת הראב"ד נוטלת כל השבח ולדעת הרא"ש נוטלת שכר טרחה כל זה כתבתי לפי פירוש מ"ו אבל לי נראה פשוט דהרא"ש לא קאי אלא אסיפא דדברי הרשב"ם אאלמנה שאינה ניזונת ועיין בדרישה שבארתי הכל באר היטב:1אשה יורשת ואחין כצ"ל פי' רשב"ם בפרק מי שמת בבא בתרא דף קמ"ד כגון מי שאמר תטול אשתי בין הבנים או שנושא ראובן בת שמעון אחיו ומתו ראובן ושמעון וירשו בני ראובן ובת שמעון את נכסי יעקב אבי אביהן. ועיין בח"מ סימן רפ"ז דשם פירש רבינו בע"א וז"ל שם כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ולא היו בנים לשמעון אלא בנות וראובן שנשאה אין לו יורש ומת שמעון ואחר כך מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצא אשתו יורשת נכסיו עם שאר אחיותיה עכ"ל וזה הפירוש נ"ל עיקר דלפירוש רשב"ם קשה דלא הול"ל אשה יורשת כיון דאינה יורשת מכח האישות וגם אינה יורשת מאישה כלום משא"כ לפירוש רבינו קמ"ל דאף ע"ג דהיא אשתו וגם כן בת יורשת אפ"ה מחלה אהדדי:1דמחלי אהדדי פירוש שאם האשה יורשת אז היא דומה לאחין שעמד א' מהן והשביח השבח לאמצע ואינו נוטל אפילו שכר טרחו אבל אינה יורשת אין חילוק במה שניזונת:1ונוטלת שכר טרחה פירוש שכר טרחה יתר על ההוצאה אם עשוי ליטע. והיותר נראה דכאן מיירי בשבח שהשביח מחמת נכסים ולא הוציאה משלה כלום כמבואר בח"מ סימן רפ"ז דדוקא בכה"ג אמרינן שם דמחלי אהדדי ואם איירי כאן שהוציאה משלה כלום קשה אהרשב"ם הלא אפילו האחין לא מחלי אהדדי בכה"ג אלא שהרא"ש מסיים וכתב שבאם עשתה ונטעה בשדה שאינו עשויה לנטעה בזה אין לה שכר טירחא כלל ואפי' הוצאה אין לה אלא כשיעור שבח ודו"ק:1כיון שלא קבלה עליה אחריות דאם קבלה עליה אחריות המעות היו ברשותה והיתה נוטלת כל השבח ומ"ש ואם הן מעות אינה נוטלת אלא שכר טירחא דבר מועט הל' נראה דאינו מדוקדק דהא גם בשאר מלאכות אינה נוטלת אלא שכר טירחא אלא שבא לומר שבמעות שכר טירחא מועטת ואפ"ה אינה נוטלת יותר א"כ הל"ל איפכא ובמעות אינה נוטלת אלא דבר מועט שהוא שכר טירחא:1והיא השביחתן פי' סתם:1משום שלא אמרה ראו "והשביחה כצ"ל וכן הוא ברא"ש שם ונלע"ד דכתב זה לפי דבריו של הרשב"ם דסבירא ליה דתולה באמירתה ראו דאפ"ה כיון שלא אמרה ראו השבח ליתומים כו' אבל הוא סבר דאף אם אמרה ראו מ"מ אינה גובה מהם כמו שמסיק ודו"ק:1כל השבח ליורשים ולא תטול כו' משום דהוי ראוי:
