1אם אין בני משפחתו רגילין להניק שומעין לה כו' דעולה עמו ואינה יורדת עמו שנאמר והוא בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו כ"פ ומכ"ש אם הוא בהיפך שאין בני משפחתה רגילין ובני משפחתו רגילין ששומעין לה מה"ט:1צריך לבדוק אחריו כו' וענין הבדיקה מפורש בפרק אף על פי כתובות דף ס' ע"א דמותבינן לה בשורה של נשים ושקליה לברא וקא מהדר ליה עליה ואם מביט בפניה יותר מבאחרים הרי הוא מכירה ואם התינוק סומא שאינו יכול להכירה בראיה אמרינן התם שמכירה בריחא ובטעמא:1אפילו בן שנה אין כופין אותה והא דאמרינן לעיל בסימן י"ג שאלמנה צריכה להמתין מלהנשא עד שיהיה לולד כ"ד חדש אפילו אם תרצה להשכיר לו מניקת היינו טעמא דהתם אין לו אב חיישינן אם תנשא שמא תתעבר ולא יהיה לה חלב וחיישינן שמא לא יהיה לו מה לאכול וימות ברעב שבעלה לא יתן לו לאכול אבל הכא שיש לו אב והוא יתן לו מזונות כראוי שהאב מרחם על בניו כאם:1דהא דאמרינן בת אצל האם דמשמע אבל לא אצל שום אדם היינו דוקא באלמנה שאין לה אב וא"ת אם אין לה אב פשיטא שתהא דוקא אצל האם דהיא קרובה לה יותר מאחרים ע"ז אמר לא שבקינן לה בהדי קרובי אביה שראויין ליורשה ר"ל דהו"א הואיל שראויין ליורשה במקום אביה עומדין קמ"ל דדוקא אצל האם:1אבל בגרושה שבקינן לה אצל אביה דהוא קרוב לו כמו האם:1והרמ"ה כתב דה"ה נמי בגרושה לא שבקינן לה אצל האב דהא דאמרינן בת אצל האם משמע לעולם אמרינן שתהא אצל האם אפילו אם יש לה אב. וז"ל מ"ו שראויין ליורשה פירוש דחיישינן דלמא קטלה כן נראה לפרש לכאורה. וליתא דהא בגדולה לא חיישינן דלמה קטלה אלא ה"ק לא שבקינן בהדי קרובי האב אף שראוי ליורשה לפי שהיא עדיפא מן הקרובים אבל בגרושה שאביה חי אביה עדיף מדידה בפרט מאחר שהוא מיזן אותה וק"ל עכ"ל:1וכן כתב הרמב"ם שלמו כ"ד כו' מכאן ועד סוף הסימן הכל הוא מדברי הרמב"ם:1ולאחר ו' שנים יכול כו' משום דמכאן ואילך הוא צריך לאביו שילמוד עמו לאפוקי בת שאינה צריכה ללמוד שבקינן לה אצל האם אפילו אחר ו' שנים משום שהאם צריכה לה להתעסק עמה בגדוליה ובתמרוקי הבנות שאין האב יכול לעשות:1ראוי לצדקה כדלעיל בסימן ע"א ועיין בדרישה:
