1אם היא רוצה כופין אותו מיד להוציא לכאורה נראה דהאי מיד ל"ד קאמר דהא כבר נתבאר בסימן ע"ב וע"ד וע"ו דהמדיר אשתו מתשמיש המטה ממתינין לו שבעת ימים אלא הכי קאמר אף על גב דבמרדה היא ממתינין לה ארבע שבועות או שנים עשר חדש וע"ד שיתבאר בסמוך במורד הוא אין ממתינין כל כך ומשום דסתם אשה אינה מקפדת בתשמיש שבעת ימים כמו שנתבאר לעיל מש"ה קאמר מיד וצ"ע. אבל יותר נראה לחלק בין מורד למדיר ולומר דדוקא במדיר שנדר בעת כעסו ויתפייס נתנו לו זמן שבעה ימים למצא פתח לנדרו ויתיר לו מה שאין כן במורד דאין צריך המתנה אי יתפייס יתפייס מיד או יוציא ויתן כתובה והשתא א"ש דגם לקמן בר"ס קצ"ד כתב רבינו דבאומר איני זן או מורד מתשמיש כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה:1ומוסיפין לה על כתובתה ואעפ"כ עובר בלאו דלא יגרע ואין לוקין עליו כדרך לאו שאין בו מעשה כ"פ:1שהן ל"ו שעורין ז"ל ה"ה לפי שדינרים אלו הם של דבריהם רצה לומר דינר מדינה כ"פ שהם שמינית מדינר צורי ובצורי יש בו צ"ו שעורים נמצא שהשמינית הוא שנים עשר שעורים ועולה לשלשה דינרים ל"ו שעורים ועיין בדרישה:1כופין אותו לזונה כו' פירוש אפילו אם אינו מורד אלא ממזונות ואנו כופין אותו ליתן מזונות מכל מקום מקרי מורד הואיל שלא זונה אלא בכפייה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה ולכן מוסיפין שלשה דינרים על כתובתה בכל שבוע אשר"י ודקדק רבינו לכתוב כופין אותו לזונה ולא כתב כופין אותו לשמש עמה משום דבלא דעת נפש לא טוב כמו שכתבתי לעיל סי' כ"ה דצריכין דעתה לתשמיש וה"ה או כ"ש דבעינן דעתו ג"כ כי אין קישוי אלא מרצון נפשו:1שבעה דינרים לשבוע ובפרק אע"פ דף ס"ד ע"ב פריך מה בין מורד למורדת כלומר כשהוא מורד אין מוסיפין אלא שלשה דינרים וכשהיא מורדת פוחתין ז' דינרים ומשני צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי ופירש רש"י הוי אומר האיש שוכר את האשה ש"מ צערו מרובה ד"א זה יצרו מבחוץ וזה יצרה מבפנים ופירש רש"י יצרו מבחוץ קשויו ניכר ומתגנה:1עד כדי כתובתה כו' פירוש שמנכין לה כל שבוע.' דינרים עד שלא נשאר לה כלום בכתובתה ואז יוציאנה:1ושוב תקנו כו' בימי התנאים כדאיתא שם בברייתא לפי שראו דתקנה ראשונה לא הועילה כלום דאם חזרה ממרדה קודם כלות כתובתה ולא גירשה אפילו כתובתה אלף זוז לא הפסידה כלום מכתובתה וכמ"ש הב"י בשם הגמ' אם כן כל אחת ואחת עשתה כן ולא תפסיד כלום לכך הוצרכו לתקן שתפסיד הכל אחר ההתראה כ"פ:1בד' שבתות פירש רש"י יום שאינו של מלאכה והכל מצויין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וכתב הר"ן דעת הגאון שאם חזרה בהן תוך ארבע שבתות לא הפסידה כלום וכ"ת אתיא לאיערומי. דמרדה שלשה שבתות ובארבע הדרא בה וכן לעולם. ליתא דאפשר דכל שעבר עליה ארבע שבתות של הכרזה בין הפעמים כולם הפסידה כתובתה ואחרים אומרים דבתוך ארבע שבתות פוחתין שבעה ומשום הכי לא אתיא לאיערומי אבל אינה מפסדת כתובתה בבת אחת אלא בארבע שבתות רצופים עד כאן לשונו:1כדי לביישה כתב הר"ן מעולם לא הוזכרה הכרזה באומרת מאיס עלי כי אם במורדת דלא בעינא ומצערנא ליה והטעם כדי שתתבייש ותחזור ובמחמת מאיס ודאי לא תחזור אפילו אחר כמה הכרזות:1ושוב הוסיפו בימי חכמי תלמוד אחר שראו שגבהו בבית ישראל וכאשר היה להם כעס עם בעליהן היו מורדות והבעל מגרשה מיד כיון שפטור מכתובתה ואחר כך מתחרטות הנשים לכן תקנו כ"פ שימתינו לה שנים עשר חדש אפילו באומרת מאיס עלי דשמא יפייסו אותה וי"א דבזמן הזה דאין נושאים שני נשים אין משהינן ליה רמ"א והוא מהמרדכי ס"פ אף על פי ורמ"א בשם הג"מ דיש חולקין ואין להתיר לישא אחרת כ"פ:1שימתינו לה שנים עשר חדש ז"ל בית יוסף ומלשון רבינו שכתב ושוב הוסיפו לתקן שימתינו לה שנים עשר חדש משמע שמלבד הכרזת ארבע שבתות תקנו שלא יתן לה גט עד שנים עשר חדש וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל: ואז יגרשנה וכתב המ"מ פרק י"ד דאישות דלאחר שנים עשר חדש אינה יכולה לחזור ותוך שנים עשר חדש יכולה לחזור כ"פ:1ומעשה ידיה הואיל שלא נתן לה מזונות:1וחייב בפדיונה ובקבורתה דפדיונה תחת פירותיה תקנו וקבורתה תחת כתובתה ואם כן הואיל שהוא יורשה ונוטל פירותיה חייב בפרקונה ובקבורתה:1דאדעתא למישקל ולמיפק כו' ואף על גב דלעיל בסימן ט"ו גבי תוספת כתובתה לא אמרינן אדעתא למישקל ומיפק מינה כו' שאני התם דבע"כ מגרש לה:1ונכסי צאן ברזל שלה ע"ל סימן ס"ו איזה נקרא צ"ב ובדברי הרא"ש הן הנדוניא כדבסמוך ובריש סימן פ"ה דיני צ"ב ונ"מ ע"ש:1ואם הם מטלטלין כו' דאבעיא הוא בגמרא ולא איפשטא והמוציא מחבירו עליו הראיה: ומה שלא תפסה משמע שאף אם גם הבעל לא תפס אין נותנין לאשה כל זמן שלא תפסה דאין הבעל צריך תפיסה ריב"ש בית יוסף כ"פ:1בעינא ליה ומצערנא פירוש בעינא ליה אם לא יגרשני ויתן לי כתובתי ומצערנא ליה לעגוני עד כלות כתובתי בשבעה דינרין תו':1בין באומרת מאיס עלי ומבקשת שיגרשנה מיד רצה לומר אפילו הכי תקנו שאסור לגרשה תוך שנים עשר חדש אפילו שניהן רוצים אלא שאחר כך בדיני מתיבתא תקנו שאם שניהם נתרצו הרשות בידו לגרשה אפילו תוך שנים עשר חדש וכמ"ש הרא"ש פירושו דברשות האיש תליא משום שראו מוכן הקלקלה בבנות ישראל כו' משמע ומוכח דלפני תקנת המתיבתא היה אסור אפילו שניהם רוצים. אבל אין לפרש מה שכתב דהאי תקנתא בין באומרת מאיס עלי כו' רצה לומר אפ"ה אין כופין אותו לגרש תוך שנים עשר חדש דא"כ מאי איריא תוך שנים עשר חדש אפילו לאחר שנים עשר חדש נמי אין כופין כמו שנתבאר לפני זה דדוקא אם "ירצה יגרשנה קאמר:1שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה הקשו עליו לא יגרשנה ולא תבעל לו עיין בבית יוסף שהביאו:1נוטלת בלאותיה הקיימין כו' פירוש אף בלא תפיסה:1ור"ת פירש דלעולם אין כופין אותו לגרש פירוש אחר י"ב חדש וכ"כ רבינו לעיל בסמוך הוסיפו לתקן שימתינו לה י"ב חדש "ואז "יגרשנה "אם "ירצה כו' וי"ב חדש תקנו לטובתה שאם ירצה לגרשה בתוך י"ב חדש צריך ליתן לה כתובה ושאר דברים שפרט בסמוך:1ואין ביניהם פירוש בין אומרת בעינא ליה ומצערנא ליה לבין אומרת מאיס עלי:1שלעולם אין כופין אותו לגרש ק"ק דכפל לשון הוא ואפשר דה"ק כיון דלא מצינו בשום מקום שכופין לגרש במורדת אלא לעולם אסור לגרש משו"ה ה"נ אין חילוק ביניהן ולעולם אין כופין לגרש:1שיש מנהגות אחרות במורדת רצה לומר מנהג דיני דמתיבתא דכתב הרי"ף בסמוך וע"ז כתב הרמב"ם שאין לנהג כמותם בדין הממון ולא בענין ליתן גט מיד במורדת דבעינא ומצערנא ליה אבל מורדת מחמת מיאוס ס"ל להרמב"ם שגם לדין התלמוד כופין לגרש ועד"ר:1ואומרת לא בעינא להאי גברא פירוש טוענת מאיס עלי וכ"כ הרז"ה דכל מקום שנזכר בגמרא לא בעינא ליה ר"ל מאיס עלי וכן כתב הרמב"ן במלחמות ה' וכן מוכח ממ"ש רבינו בשם הרא"ש ומהר"ם דבעינא דלא יהא צד ערמה בטענת מאיס עלי מזה מוכח דדוקא במאיס עלי נתקנה:1ונ"מ דלא נתחייב באחריותן כ"פ אם ישנן בעין או דבר הבא מכחן כגון שמכרו בתים וקנו שדות כו' נקט האי לישנא משום דאיפכא אסור וכמ"ש רבינו לקמן סימן פ"ה ז"ל א' אומר לקנות בתים ואחד אומר שדות שומעין לזה שאומר שדה:1ובנצ"ב דנתחייב באחריותן כ"פ כל שישנן בעין כו' ובזה יש חילוק בין דייני דמתיבתא לדינא דגמרא דלדינא דגמרא לא נטלה כלום אפי' אם הכל בעין אלא אם תפסה נטלה מה שתפסה ולהרמב"ם דוקא מה שהוא בעין נטלתה אבל לא בעינן לשלומי לה מידי מכיסיה ולדינא דמתיבתא לא בעינן תפיסה גם מהר"ם פסק כן לענין ממון וכדפי' ב"י דבריו גם בסמוך שמסיק וכתב בשם מהר"ם ז"ל ממונה ישאר בידה אינו ר"ל שתפסה אלא בכל מקום שהוא. בידה וברשותה מקרי וק"ל:1כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה אשה כו' הכניס דברי הרא"ש בין דברי הרי"ף לומר שמלבושים שהכניסה לבעלה שהיו לבושים עליה אין דיינין בהו כנצ"ב:1וחזינא לגאון לשון הרי"ף עד אלא בגירושין כ"פ הוא:1דלא ליהוי בנות ישראל הפקר מכאן נמי מוכח דדייני מתיבתא מיירי במאיס עלי דאי בעינא ומצערנא ליה איהי אפסדה אנפשה:1לית לה אבל מדינא דגמרא אפילו עיקר כתובה לא יהבינן לה:1נחלה דאורייתא שיטה זו למאן דסבר ירושת הבעל דאורייתא:1ואי מתה פירוש מורדת גם אדלעיל קאי כ"פ ולא תימה הואיל דדינא ליתן לה גט ליהוי כאילו נתן לה גט מזמן שנעשית מורדת ולא ירשנה:1ונתנו רשות לבעל לגרשה כו' דלדינא דגמרא אין לו רשות לגרשה בלא כתובה עד י"ב חודש ואתא הרא"ש לאשמעינן דלא תימא מ"ש הרי"ף "יהיבנא "לה "גיטא "לאלתר ר"ל שכופין אותו ליתן גט לאלתר אלא ר"ל שיש לו רשות ליתן גט ובדידיה תליא מילתא לאפוקי מדינא דגמרא דאם נתן הגט קודם י"ב חדש צריך ליתן לה כתובה:1אבל לא שיכפוהו לגרשה וכ"כ לקמן בסי' קצ"ד ע"ש וכ"כ המרדכי בשם ר"ת שביאר כן דברי הרי"ף בתשובה. אבל ק' דב"י הביא כמה תשובות מהרא"ש דמשמע מינייהו דס"ל להרא"ש ג"כ דכופין אותו לגרשה בטוענת מאיס עלי ע"ש דף צ"ט ע"ג ע"ש וע"ד:1ואל ירבו ממזרים בישראל פי' כשמעשין על הגט ונישאת לאיש אחר בניה ממנו ממזרים ועיין בב"י שהביא הרבה תשובות שלא לעשות ולכפות על הגט וכ"פ רמ"א כר"ת ומהר"ם והרא"ש עיין בהגהתו סעיף ג':1וכן היה דן רמ"מ כו' פירוש לעניין ממון ועיין הדרישה:1ומכלה ממונו בפסקיו פרק אע"פ כתב ומכלה כל הממון ע"כ:1בכולן דינן כשאר מורדת משום שאינו דומה מי שיש לו פת כו' גמרא:1וכן ארוסה שאינה רוצה לינשא ז"ל הרמב"ם ארוסה שהגיע זמנה לינשא ומרדה כדי לצערו ה"ז מורדת מתשמיש:1מחרימים פי' חרם סתם אכולי עלמא וק"ל:1אבל לבעול וע"ל סימן קנ"ד בדין טענת תשמיש אימתי כופין לגרש:
