1הבטלניס שאין להם מלאכה כו' עיין בא"ח ריש סימן ר"מ ולעיל סימן כ"ה:1והפועלים שאין לנין כו' ע"ל סימן כ"ה ובא"ח סימן ר"מ שלא הזכיר רבינו חלוקה זו ואפשר שזה היה דעת בית יוסף להשוותן אבל לי נראה דהאי טעמא שקיצר בסימן כ"ה ובאורח חיים משום דר"י פליג עליה ולא סבירא ליה האי חלוקה שלישית ועיין בדרישה:1וביום השמיני שבים פירוש צריכין לשוב לצורך העונה:1והחמרים פרש"י בהולכין לכפרים להביא תבואה למכור בשוק:1והגמלים סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק:1והספנים פורשי הים הגדול לקצוי ארץ וז"ל רש"י בפי' החומש בפרשת וישלח על פסוק עזים מאתים ותישים עשרים כו' וז"ל בב"ר דורש מכאן לעונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום הפועלים שתים בשבת כו' ואיני יודע לכוין מדרש זה בכיוון אך נראה בעיני שמלמדנו מכאן שאין העונה שוה בכל אדם אלא לפי הטורח המוטל עליו שמצינו כאן שמסר לכל תיש עשר עזים וכן לכל איל לפי שהן פנויין ממלאכתן דרכן להרבות בתשמיש ולעבר עשר נקבות ופרים שעוסקין במלאכה לא מסר לזכר אלא ד' נקבות וכן כולם לפי הטורח המוטל עליו ע"ש:1ודרך ת"ח לשמש מטתו מליל שבת כו' וז"ל הגמרא ועונת ת"ח אימתי אמר רב יהודה מע"ש לע"ש "פרש"י והר"ן מע"ש לע"ש שהוא ליל תענוג ושביתת הנאת הגוף ועיין בדרישה:1לפי מה שאומדין אותו עיין מ"ש בשם הרמב"ם בס"ס זה:1אלא חדש בחוץ וחדש בביתו כרב ויליף לה מדכתב לכל דבר המחלקות פסוק בדברי הימים במחלקות משרתים שהיו עובדים את דוד המלך כ"פ הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה ורבי יוחנן אמר חדש כאן וב' חדשים בביתו שנאמר בבנין בית המקדש כ"פ חדש יהיו בלבנון ושנים בביתו ופסק הרמ"ה כר' יוחנן:1אבל מי שתורתו אומנתו כו' דאם לא כן כל הני רבנן דפרק אף על פי דנפקי טובא היכי עבדי הכי:1והרמ"ה פסק דאפילו בלא רשות כו' אפשר דהרמ"ה סבר דאפי' אם אין תורתו אומנתו יכול לילך:1ועבדי עובדא בנפשייהו פירוש שנענשו בגופם ומתו משום דהלכה כר"א. והא דמצינו דר"ע יצא ללמוד שני טובא שאני התם דאיתתיה פתחה ליה ובקשה ממנו שיצא ללמוד תורה:1ועבדי עובדא בנפשייהו רצה לומר מה שאמר רב שעבדי עובדא בנפשייהו כוונתו שאע"ג דהלכה כרב אדא מ"מ לא מבעי להו לעגוני לנשיהן כולי האי. וז"ל בית יוסף הא דהיו נענשים אינו ענין וכו' ע"ש:1וכ"כ הרמב"ם קאי אמ"ש הלכה כחכמים ולא אמ"ש לא מיבעי להו לעגוני לנפשייהו כו' ב"י ורצה לומר שהרמב"ם פסק כחכמים דמותר לצאת ארבע שנים ולא זכר מזה שאמר רב ועבדי עובדא בנפשייהו דמשמע שצריך ליזהר שלא לעגוני כולי האי כי הרמב"ם לא פסק הלכה כחכמים מכח רב שאמר סמכי רבנן אדרב אדא כו' שמשמע מינה שאסור לעגוני כולי האי מדהיו נענשים כמו שפסק הרמ"ה דהלכה כחכמים מכח רב דאמר סמכי רבנן כו' אלא פסק כן מדמשמע מדרב אדא דהלכה כחכמים וסבר הרמב"ם מה שהיו נענשים אפשר שלא מתו מכח העונש של נשיהם אלא מתו מכח ד"א או כדרך כל הארץ שהגיע זמנם למות: אין האיש רשאי לשנות כו' כגון מחמר לגמל מדאמר מחמר לגמל אין רשאי לשנות משמע מטייל לחמר שהוא פ"א בשבת רשאי לשנות אפילו בלא רשות. וכן משמע בתוס' ועיין בדרישה. מיהו יש לדקדק מדאמר אח"כ חוץ מאדם בטל יכול לחזור ת"ח שעונתו פ"א בשבת ומטעם שחוזר ללמוד תורה אינה מקפדת משמע הא מטייל לחמר אין רשאי לשנות ומ"ש התוספות ודקדקו מהמשנה דמותר לשנות היינו דוקא בפועל שמלאכתו בעירו ועונתו ב"פ בשבת מותר לשנות ולעשות מלאכתו חוץ לעירו ולהיות עונתו פ"א בשבת וזהו שדקדק רבינו ג"כ וכתב אין רשאי לשנות "ממלאכה כגון מחמר "לגמל הא ממלאכת פועל שמלאכתו בעירו לפועל שמלאכתו חוץ לעירו מותר לשנות וכמה שכתבו התוספות ולעולם מטייל לפועל וכל שכן לחמר אין רשאי לשנות בלא רשותה ואפשר מפני שאין דרכו לשנות למי שבידו להיות טייל ולהיות פועל לא דברו ממנו וק"ל כ"פ:1שיש בה ריוח יותר דרוצה אשה בקב ותיפלות מט' קבין ופרישות גמרא ועד"ר:1דכיון שהוא אצלה כו' פירוש אף על גב שעכשיו עונתה מועטת מבתחילה מ"מ כיון שהוא אצלה תמיד וגם חוזר ללמוד תורה אינה מקפדת ועיין בדרישה:1אחר הנשואין רבותא קאמר דאע"ג דמתחלה נשאה סתם: אבל אם לא קיים פריה ורביה כו' ביאר הרמב"ם בזה שמצות פריה ורביה ומצות עונה הם שני דברים ואין זו תלויה בזו מגיד משנה בית יוסף כ"פ:1כמה נשים ודוקא במקומות שרגילין לישא כמה נשים אבל במקומות שאין רגילין אסור ליקח אפילו ברשותה כתקנת רבינו גרשון וע"ל סימן א':1אפילו מאה רצה לומר אם הוא טייל ויש לו כח בתשמיש לתת עונה לכולם לפחות פ"א בחדש וזה שכתב והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת ומה שכתב אחר כך כיצד פועל שיש כו' זה מיירי שאין לו כח יותר מסתם בני אדם והוא פועל:1והוא שיהיה ראוי ליתן שאר כסות ועונה לכל אחד וסיים וכתב ואינו יכול לכופן שישכנו בחצר אחד משום דדירה בכלל הכסות הוא וכמו שנתבאר לעיל סימן ע"ג ז"ל ובכלל הכסות שהוא חייב לה כלי בית ומדור כו' וק"ל ונראה דגם אינו יכול לכפותן דיאכלו יחד אף על גב דברכת הבית ברובה ונר לאחד נר למאה וק"ל:1כיצד פועל ועונתו שני פעמים בשבוע ויש לו שתי נשים יגיע לכל אחד עונה בשבת היו לו ארבע נשים יגיע לכל אחד עונה אחד לשתי שבתות וכן אם הוא ספן שעונתו לששה חדשים ויש לו ארבע נשים יגיע לכל אחד עונה לשתי שנים והיינו שכל אחד מפסידה שלשה עונות דומיא לאדם שיש לו ארבע נשים והוא תלמיד חכם שמגיע לכל אחת פעם אחד בחדש:1כדי שיגיע לכל אחת עונה בחדש נראה שס"ל כיון שמותר לכל אדם לישא כמה שירצה אם כן מסתמא אדעתא דהכי נושאה מתחלה שישא עוד נשים עליה אלא שמ"מ לא יגרע עונתה פחות מפעם אחת בחודש דהא אפילו כשנתנה לו רשות אין לו להתאחר יותר כמ"ש לעיל בסימן זה וה"ט נמי דפועל שעונת אשתו שני פעמים בשבוע כשישא ד' נשים יהיה עונתה פ"א לב' שבתות דהיינו בערך אשה שעונתה פ"א בשבוע ואם נתנה לו רשות מותר לו להתאחר ג' עונות יותר וכן בספן שעונתו לו' חדשים וברשותה מותר להתאחר שני שנים כי העונה שקבעו החכמים לכל איש אינה לאשה אחת אלא שהאיש לא ימנע מלשמש מטתו ולפרות ולרבות יותר מזמן שקבעו לו והשתא א"ש דלעיל בסימן כ"ה כתב העיקר העונה האמורה בנשים עונתה לא יגרע היינו היכא שרואה שהיא משתוקקת אליו ששם איירי בעונת האיש לאשה ודו"ק ועיין בדרישה:1בין שהדירה סתם ע"ל בסימן ע"ב וע"ד מ"ש שם:1שעונתו לששה חדשים בגמרא נותן טעם לדבר מפני שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פירוש לענין תענית וה"ה נמי בענין זה דאף דעונתה לו' חדשים נוחה לבעלה שמא יבא בתוך הזמן אבל משהדירה הרי היא כמי שאינו מצפה לבעל כ"פ: או שנשבע שלא לשמשה איני חל משום דמשועבד לה לתשמיש כ"פ:1או יטול ממנה רשות ואף על גב דאמרינן לעיל דאפילו אם נותנת לו רשות אל יאחר יותר מארבע שבועות שאני הכא דאי אפשר בענין אחר שאינו יכול לבעול: נדר של עינוי נפש או מדברים שבינו לבינה נתבאר בי"ד סימן רל"ד ולעיל סימן ע"ב וע"ד כ"פ:1ונמצא שלא הותר הנדר וא"א לה שתקיים הנדר ולכן יוציא ויתן כתובה לפי שהוא קיים לה הנדר הרי הוא נתן אצבע בין שיניה כדלעיל סימן ע"ב וע"ד:1על מנת שתתהפך מיד אחר התשמיש כדי שתנפץ השכבת זרע ולא תתעבר כ"פ:
