1ותלאו בתשמיש אבל אם לא תלאו בתשמיש אין בידו לאוסרה להתקשט במה שאינו שלו וכמ"ש בי"ד סימן רל"ה וכמו שכתב בסימן ע"ב:1שאמר קונם תשמישך עלי אבל אם אומר קונם תשמישי עליך אינו חל דמשועבד לה כמ"ש בסימן ע"ב:1תתקשט מיד צער הוא לה בלא קישוט אפי' שעה א' כמו באכילת פירות דלעיל בסי' ע"ב. ותיאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים כאילו הדירה מתשמיש סתם דקי"ל כב"ה דאמר ז' ימים יקיים אותה שאין האשה מקפדת אם עומדת ז' ימים בלא תשמיש ומתוך כך שמא יתחרט ויתיר נדרו וגם היא סברה שמא מירתח רתח עילאי והשתא מותב דעתה ולא תצטער עצמה עד לאחר ז' ימים לאפוקי אם נדרה היא שלא תתקשט ותלאה בתשמיש וקיים לה איהו דסברה מיסנא סני לי מדקיים הנדר שקשה לה לישב עמו אפי' שעה אחת שאין דעתה מיושבת לישב עם בעל ששונא לה ויותר ניחא לה לישב כל ימיה בדד בלא בעל ולכן צריך להוציאה מיד וליתן כתובה דהוא נתן אצבע בין שיניה מדקיים לה:1נדרה היא שלא תתקשט ולא תלאה בתשמיש או שאמר קונם תשמישך עלי אבל אי אומר קונם תשמישי עליך אינו חל דמשועבדת לו וכבר כתבתי לעיל בסימן ע"ב דאע"ג דרבינו כולל נדרה היא סתם או אם תלאה בתשמיש בחדא בבא מכל מקום אינם שוים דבנדרה היא סתם ולא תלאה בתשמיש מיירי דוקא שנדרה שלא תתקשט בעודה תחתיו שלאחר שיגרשנה תהא מותרת בקישוט ויוציאנה מיד משום שא"א לה בלא קישוט אפי' שעה אחת דאי נדרה שלא תתקשט לעולם לא הוי אמרי' שיוציא שלא תרויח כלל בנתינת הגט דטעמא דסברה מיסנא סני לי לא שייך אלא היכא שתלאה הנדר בתשמיש שעיקר אישות תלוי בזה אבל אם תלאה הנדר בתשמיש אפי' אמרה שלעולם תיאסר בתשמיש של שום אדם בעולם אם תתקשט וא"כ אם יגרשנה לא תרויח כלום כי עדיין תהיה אסורה להתקשט אפ"ה אמרינן דיוציא מיד משום דסברה מיסנא סני לי מאחר שתלאה בתשמיש שעיקר אישות תלוי בו והוא קיים הנדר ואין אדם דר עם נחש בכפיפה א' אפי' שעה אחת ולא תסבור שמא מרתח רתח עלאי כו' כמו שאמרינן כשהדירה הוא וימצא פתח לנדרו דאין סברא כלל דמתרמי דבאותו פעם כשנדרה היא כועס עליה וע"ל בסימן ע"ב מ"ש שם:1והרמב"ם כתב הדירה שלא תתקשט ר"ל בין שהוא הדירה ותלאו בתשמיש ובין שנדרה היא סתם וקיים הוא או שנדרה היא ותלאה בתשמיש הכל מקרי הדירה והראייה דבסמוך קאמר הדירה שלא תלך לבית האבל כו' אם נדרה היא כו':1בעניות שנה אחת ר"ל שמפרש בנדרו שנה אחת וכן בעשירות ל' יום וכן ברמ"ה שכתב רגל א' כ"פ שאינה מקפדת על קישוטיה כמו עשיר ולכן שנה א' יקיים דאינה מקפדת על קישוטיה שנה אחת. ועשירה מקפדת בקישוטיה אם הוא יותר מל' יום:1והרמ"ה כתב רגל א' ר"ל בענייה וסברת מחלוקתם שהרמב"ם פוסק כרבי יוסי אליבא דרב יהודא אמר שמואל. והרמ"ה פסק כוותיה אליבא דרב חסדא:1אסר הבעל כלי שכניו עליו או כליו על שכניו ולא תלאן בתשמיש דאילו תלאן בתשמיש הוי אמרינן דיקיים אותה ז' ימים כמו גבי קישוט מטעם שנתבאר שם:1או שאמרה היא קונם תשמישך עלי אם אשאל כו' דאם לא תלאה בתשמיש א"א לו לקיים הנדר שאין זה לא מדברים שהם עינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה. וטעם של דין זה מפרש בגמרא מפני שיוציא עליה שם רע משכנותיה ולכן א"א שלא תשאל להם מכליו או תשאל מהם אפילו יום אחד מכח הש"ר ולכן יוציא מיד כדאמרינן בפירות ובקישוט:1והרי היא נאסרת מיד פי' מתשמיש שא"א לה שלא תשאיל להם או תשאול מהם משום ש"ר רק שימתין ז' ימים כדין המדיר את אשתו מתשמיש:1כדי שלא יחזיקו כו' פירוש שהיא לא תוכל להשאיל כליו להם דאם כן יחזיקו לה טובה והיא אסרה על עצמה כליו שלא תהנה מהן:1שנדרה שלא לארוג בגדים נאים לבנו נראה דמכיון שילך בנו קרוע ובלוע וימאס בעיני הבריות בזה הוי כאילו השיאתו ש"ר בשכיניו. ואע"ג דבסימן פ' כתב רבינו דאינה מחויבת לעשות מלאכה אלא לבעלה ולא לבנו ולאביו הא כתבתי שם בשם הר"ן דכשסמוכין על שלחן בעלה חייבת היא לטרוח גם עבורן ושם כתב בשם הרמב"ם דאם מנהג העיר דהנשים אורגות חייבת היא לארוג ע"ש. ומ"ש רבינו שנדרה שלא לארוג בגדים לבנו ?בי"ד ובגמרא כתב שם לבנה ואין לדקדק בזה כי בנה ר"ל גם בנו וק"ל:1והוא אינו יכול להפר כו' וא"כ לא שייך לומר שהוא נתן אצבע בין שיניה על שקיים נדרה ולא הפר לה שהרי אינו יכול להפר ולכן תצא בלא כתובה מפני שמשיאה ש"ר בשכיניו ומיירי שלא תלאה בתשמיש וק"ל:1שמשיאתו שם רע בשכיניו עיין בדרישה:1אינו יכול להפר פירוש ולא הוי אמרינן שיוציא ויתן כתובם שהרי הוא לא נתן אצבע בין שיניה דאין זה דברים שבינו לבינה ואין בידו להפר כ"פ:1נדרה עד חדש יקיים דכשאביה בעיר עד חדש יכולה למיקם אנפשה מלילך אליו ולא יותר ואם אינו בעיר אלא בעיר אחרת יכולה למיקם אנפשה עד רגל אחד ולא יותר דדרך בנות ישראל שהיו הולכין לבית אביהן כל רגל לשמוח עמהן ולכן אם לא נדרה אלא עד חדש הוי כאילו לא נדרה כלל שהרי לא תיאסר מידי מכח נדרה אבל נדרה יותר מחדש שאינה יכולה למיקם אנפשה וא"א לה שלא לילך הוי דינו כמו בקישות ובפירות וסברה מדקיים לה מיסנא סני לה ויוציא מיד ויתן כתובה וכן הדין ברגל א' או יותר מרגל:1או סתם משמע עד עולם. היא רדופה פירוש רגילה כ"פ:1יותר מחדש או יותר מרגל ר"ל יותר מחדש כשאביה בעיר ויותר מרגל כשאינו בעיר והיא רדופה לילך אליו יוציא מיד אחר ז' ועיין בדרישה:1שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה כו' ומניעת הליכת לבית האבל ולבית המשתה הוא צער לה מפני שנעל בפניה מלצאת וכמי שאסרה בבית הסוהר כ"פ כהדרת מפירות וקישוט ולכן אם נדרה היא ותלאה בתשמיש דאז יש ביד הבעל להפר והוא שמע ולא הפר שייך טעמא דמיסנא סני לה כמ"ש לעיל אבל אם לא תלאתה בתשמיש אין ביד בעלה להפר וכמ"ש לעיל בנדרה שלא לילך לבית אביה ועיין בב"י ס"ס ע"ו שמביא דברי הר"ן משמע מדבריו דלבית אביה ובית המשתה ובית האבל הוי נדרי עינוי נפש ובידו להפר וכ"כ רבינו ירוחם והביאו ב"י בי"ד ס"ס רל"ד כ"פ:1ואם הדירה הוא שאמר קונם כו' הוא ג"כ כדין הדירה מפירות וקישוט הנ"ל:1אם הוחזקו שם נאמן פירוש וא"צ ליתן כתובתה:1כתב הרמב"ם הדירה כו' מכאן ועד סוף הסימן הכל הוא מדברי הרמב"ם בפי"ג מה"א:1ה"ג ותהיה היא הולכת להם כשאירע להם דבר ותלך לבית כו' וכ"ה במיימוני:1ה"ג ואחיותיך ואיני שוכבת עמהם בחצר אחת מפני שמריעין ומצירין לי שומעין לה כו' וכ"ה במיימוני ועיין בדרישה:1שאין כופין האדם שיבואו אחרים ברשותו אע"ג דזהו רשות דידיה לא רשות דידה והכי ה"ל שומעין לה מפני שמצירין לה ועוד דחצר אין רשות שלו ושלה וי"ל דה"ק שאין כופין האדם כו' ר"ל כי היכי שאין כופין האדם שיבואו אחרים לרשותו ה"נ שומעין לה שלא יכנסו אחרים אצלה או ישכנו עמה בחצר הואיל שיש לה רשות לדור שם אבל לענין זה נקרא רשותה שאחרים לא יכנסו שם:
