1ומשש ואילך אף אם היא חולנית וגרוע מבת שש אפ"ה לא כפינן אא"כ הוא אמוד הגמ"ר בקידושין דף תרס"ד עד שיהיו גדולים פי' עד שיביאו שתי שערות כ"פ:1ואם אינו רוצה כו' לא קאי אדלעיל אבנים קטנים עד שש דאז כופין לזון אפילו אינו אמוד כדאיתא בפרק אע"פ אלא דוקא אבנים גדולים משש ואילך קאי ומשום תקנת אושא כו' ולא התקינו אלא כה"ג להכלימו אם לא ירצה מ"ו:1גרוע מעוף טמא לשון הגמ' דמכריזין עליו האי "עורבא בעי בני והאי גברא לא בעי בני ונראה דהרמב"ם ורבינו דקדקו לכתוב עוף טמא משום דעוף טמא הוא אכזר שהרי הוא דורס ואוכל:1אבל אם הוא אמוד כו' עיין בדרישה:1ואם הלך למ"ה כו' מוכרים מנכסיו נראה דאפילו בתוך שלשה חדשים מיד מוכרים דהכא לא שייך לומר חזקה אין אדם מניח ביתו ריקן דאם אנו רואין שאין בביתו כלום ימותו ברעב דמי יפרנסם ואין זה דומה לאשה שגדולה היא ויכולה לפרנס את עצמה וק"ל:1אם היה רוצה כו' ודוקא שאינו אמוד אבל אמוד וזה שלא כדעת הרמב"ם אף לפי מ"ש עליו המ"מ כמ"ש בסמוך כ"פ אף שלא בפניו יורדים לנכסיו כ"כ הר"ן עיין בפרק נערה:1ונותנין לה במה שתתקשט רצה לומר אף שבמי שהלך בעלה למ"ה כתב לעיל בסי' ע דאין נותנין לה לצורך קישוטין לזו נותנין אבל מי שנשתטה כו' מפרנסין בניו כו' ול"ד למי שהלך למדינת הים התם כיון שיצא לדעת היה לו לצוות אבל נשתטה יצא מן העולם שלא לדעת אמרינן מסתמא ניחא כו' כ"פ:1והרמב"ם כתב דבשניהם ר"ל ההולך למ"ה ומי שנשתטה וכתב מ"ו בזה לא דק דדעת הרמב"ם דוקא באינו אמוד שוים שניהם אבל באמדו מי שנשתטה אפילו יותר מבני שש זנין מנכסיו כן פירש ה"ה וכן פירש הר"ן בפרק נערה ע"ש עכ"ל. וכ"כ ב"י וע"ש שהביא דברי הרמב"ם וה"ה שמפרש דברי הרמב"ם דלא קשה עליו ול"מ:
