1כהן הדיוט כב"י דאילו כהן גדול אינו אסור באלו בלבד דאף באלמנה אסור ועוד כ"ז אינו בזמנינו.1ואסור בחלוצה מדרבנן דדמיא לגרושה שנתגרשה ג"כ מיבמה שהוא בעלה כ"פ:1ספק חלוצה א"צ להוציא דהואיל דחליצה דרבנן לא גזרו בספיקו לאפוקי גרושה דהוי מה"ת ספיקא נמי אסור וה"ה דספק זונה וחללה נמי אסורה:1ואפי' ריח הגט פוסל וכופין אותו להוציא כ"פ דדרשינן מדכתב ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה לבד פסולה ואפי' לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא ואין נותנין גט רק משום חומרא מקרי ריח הגט ופסולה לכהונה תשוב' הרשב"א סי' תק"ן וכ"כ רמ"א כ"פ: ואע"פ שלא הותר כו' פי' ואם הבעל הוא בעצמו כהן אסור לקיימה ואסורה נמי לעלמא אלא יתן להגט אחר. א"נ דמת בעלה אחר שגרשה בזה הגט אסורה אח"כ לינשא לכהן:1מותרת לכהן פי' לאיש אחר:1שהמיאון מבטל הגט דגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטא רש"י כ"פ:1מיאון דחברי' לא מבטל גיטא דידיה כגון אם מתחלה גרשה הראשון ונשאת לאחר ומיאנה בו אסור הראשון להחזירה משום איסור מחזיר גרושתו אחר שנשאת:1ה"מ לענין שלא תחזור כו' פי' הואיל ולא יצאת מהראשון במיאון אלא בגט שהוא גרשה מרצונו י"ל שהיא אהבת אותו ואזל ומשבש לה פי' מפייס לה כדי למאן כ"פ לאפוקי אם גרשה הראשון ואח"כ חזרה ומיאנה בו ואחר המיאון נשאת לאחר ומיאנה או נתגרשה ממנו מותר להחזירה הואיל שיצאת מהראשון במיאון מסתמא אינה אוהבת אותו ול"ל דאזל ומשבש לה וע"ל סימן קנ"ה ושם מבואר כדברי רבינו:1שאין חוששין לקלא דבתר נשואין וכן לקלא דבתר אירוסין נמי לא חיישינן גמ' כ"פ:1ואם מת ונשאת לכהן אחר תצא דלגבי דידיה הוא קודם נישואין:1לנתינת הגט כתיבה ואע"ג דלכתיבה לחוד קורין נמי כתיבה מ"מ מחמרינן למיחש לקלא לפי שהקול הזה לא לחנם יצא אלא לאוסרה על בעלה וכיון שהכתיבה אינה כלום ודאי משום נתינה יצא הקול כ"כ התוס' והר"י ומ"ה קאמר יצא קול פלוני כהן כתב כו' דבלא כהן אין מוציאין קול על גרושין כ"א בכהן לאסרה על בעלה ר"ל כוונתם כן הוא אבל אין יכולים לאוסרה כ"א מת זה כו' כ"פ שאם מת זה הכהן אסורה לינשא לכהן אחר כמ"ש לעיל וקיצר כאן דלא בא אלא ללמדינו דאע"ג דלא יצא הקול אלא על הכתיבה הו"ל כאילו יצא הקול שגרשה:1חוששין לקול לאוסרה לכהן פי' אסורה אפילו לכהן זה שיצא הקול עליו שקדשה וגרשה אסורה לו אח"כ לחזור ולקחת אותה דאין כאן קול שלאחר נישואין שהרי הקול הזה שיצא עליה שהיא מקודשת אותו הקול נמי הודיע שחזר וגרשה נמצא שלענין אם ירצה ליקחנה קול דקודם נישואין הוא גמ'. ומ"ש ואם נתגרשה מיד לאפוקי אם הוחזקה קול של קידושין קודם שנתגרשה דהוי קול דלאחר נישואין:1אין חוששין לקול. דהו"ל קלא ושוברו עמו ואוקמיה לה אחזקתה כ"פ:1בגירושין ולא בקידושין דאי יש אמתלא בקידושין אע"ג דאין אמתלא בגרושין נתבטל כל הקול מאחר שאין הקידושין כלום מכ"ש שאין ממש בגירושין וק"ל.1ואין חוששין לקול הגירושין לאסרה לכהן פי' אם מת הראשון שיצא הקול עליו מור"ש. א"נ שזה שיצא הקול עליו הוא עצמו כהן וקאמר שאין הקול אוסרה עליו דהו"א דהוי קול מקמי קידושין וכמ"ש בסמוך:1ואם אח"כ נתברר כו'. על כל הא דלעיל קאי. ואפילו לא היה שם אמתלא כ"פ:1לא תדור עמו במבוי כו' הואיל והיא פנויה קיל ליה חיישינן שיבוא עליה משא"כ בישראל שגירש לאשתו ונשאת לאחר דחמירא דלא אסרה לדור עמה אלא בשכונה תוס' ועיין בב"י דדעת התוס' דמבוי גדול ממשכונה לשכונה דאינו אלא ג' בתים כ"פ שכ' דלהרא"ש שכונה גדולה ממבוי וכן מוכח לקמן בסי' י' ע"ש וכ"מ כאן שכתב וחוץ למבוי מותר דקשה פשיטא דחוץ למבוי מותר דמדכתב לא תדור עמו במבוי ממילא משמע שחוץ למבוי מותר אלא הא קמ"ל דאע"ג דחוץ למבוי עדיין הוא בשכונה א' וזה אסור בישראל שגירש ונשאת אפ"ה בכהן מותר וכן מוכיח הר"ן בס"פ האשה שנתארמלה וס"ל דהסברא איפכא דבא"א החמירו ואסרו בכל השכונה משא"כ בגרושת כהן שאינו אלא לאו בעלמא סגי בהרחקת מבוי ועיין במ"ש בסי' קי"ט:1היא נדחת מפניו דקשה טלטולא דגברא מדאיתתא כ"פ:1לוה ממנה בנכסי אביה פרש"י בנכסי מלוג כ"פ דאל"כ מהיכן לקחה מעות ללות לו הא כל מה שיש לה לאשה יש לה לבעלה:1והוא תובעה וה"ה והיא תובעתו וחדא מנייהו נקט:1מנגדינן להו פי' דהיו מנדין אותן והא דפי' לקמן בסי' קי"ט דהיו משמתין אותן תירצתי לקמן סי' קי"ט ע"ש וע' בב"י:1שגירשה מן הנשואין דאז מכרת ברמיזותיו וחיישינן שיבעלה באיסור ועד"ר. וחייבי מיתות ב"ד וחייבי כריתות הם עריות המפורשים בתורה כ"פ:1כין באונסבין ברצון ז"ל רש"י בפ' הבע"י שוגג כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת. מזיד ' לשום זנות ולא לשום מצוה וז"ל התו' שם א"ל דמזיד ורצון תרי גופא נינהו דרצון היינודמכוין למצוה ואע"ג דפשיטא הוא מ"מקתנילה והכי אורחי' בכל דוכתא אבל בפ"ט דב"ק גבי אדם מועד לעולם קש' מה בין מזיד לרצון וי"מ דה"ק בין שיהי' אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו אותו לעשות כן בין שהוא ברצון עכ"ל:1משהערה בה פי' גילה ור"ל הכנסת עטרה וי"א זו נשיקת אבר ויש להחמיר כ"פ:1ובלבד שתהיה מבת שלשה כו' ויהיה הוא מבן ט' כו' דפחות מכאן אין ביאתן ביאה ר"ל שאין טועמין טעם ביאה כ"פ ולא נעשית זונה:1חוץ מבא על הנדה כו' אע"ג דבא עליה חייב כרת כ"פ שהריהיא אשתו בקידושין והוא אינו זר אצלה ר"ל דלא קרינן ובת כהן כי תהיה לאיש זר שאסורה להנשא למי שזר אצלה ואף הבא על הפנויה נדה היא מותרת להנשא לו לאותו שנבעלה כ"פ:2ואפי' חייבי לאוין דשאר בשר כגון אנוסת אביו דהוא בלאו דלא יגלה כנף אביו וכן נושא חלוצתו דהוי בלאו דלא יבנה כ"פ:1דאיהי נמי לא תפסי בה קידושין דכתיב לא תהיה אשת המת וגו' ול' הויה מ"מ צריכה גט מחומרא כדלקמן סי' י"ח וסי' קנ"ט מור"ש:1הנבעלת לא' מחייבי לאוין כגון פ"ד וכרות שפכה וכ"ש לא' מהעריות כחייבי כריתות ומיתות ב"ד. עיין ברמב"ם פ"א דאישות כ"פ:1ואינן מיוחדים פי' לאפוקי כ"ג שבא על האלמנה וכן הדיוט על גרושה חללה שלאווין אלו אינו שייך אלא בכהנים ואין עושין בבעילתן להגרושה או חללה לזונה. וכשבא כהן אחר אח"כ עליה אין מתרין בו משום זונה אלא משום גרושה או חללה משא"כ עמונית ומואבית שהוא לאו שנוהג בכל אם בא עליה א' מישראל עשאוהו בבעילתו לזונה ואם ירצה לבא עליה אח"כ כהן מתרין בו משום זונה ולוקין עליה וכן במצרית ואדומית נעשין זונה מביאת ישראל כיון שאיסורו שוה בכל:1או מאיסורי עשה כגון מצרי ואדומי שהם בעשה תוך ג' דורות דכתיב דור שלישי יבא להם ולא קודם דור ג' ולאו הבא מכלל עשה הוא עשה עיין מה שתמה הב"י על הראב"ד ורבי' אין חולקי' על הרמב"ם בזה והלא ברייתא ערוכה היא דעמוני ומואבי פוסלין מכהונה כו' לע"ד לק"מ שהן מחלקי' בין אוכלין מהכהונה דהיינו תרומה ובין עשיית' לזונה והארכתי בדרישה לקמן:1הויין כזונות ואסורות לכהונה שאע"פ שלא נבעלת קרויה זונה לפי שהכותים שטופי' זימה הן ובניהם ילדי' זנונים הנה ה"נ משום דכתיב בתולות מזרע ישראל אבל רבי' שכתב הויין כזונות משמע דס"ל כטעם הראשון:1ומשום טומאה דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לקחתה אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה שאסורה לכהן אפילו באינון כ"פ רש"י ועד"ר: ! אע"פ שמותרת לבעלה דכתיב והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת.1אסורה לכהונה פי' אם מת בעלה לא תנשא לכהן משום דגבי כהן אפי' אנוס אוסרה עליו וז"ל הרמב"ם בפי"ח מהא"ב פרט לך הכתוב באשת ישראל שמותרת לבעלה כשנאנסה שנ' והיא לא נתפשה אבל אשת כהן באיסור עומדת שהרי היא זונה:1ואסורה לכהן אחרי מות בעלה אפי' נתנה אמתלא לדבריה שלא אמרה אלא כדי שיגרשנה בעלה אינה נאמנת כ"פ: עד א' והעיד לו כ' דאין דבר שבערוה פחות מב' ומ"ש או העד נאמן לו כו' כבי תרי כ"פ:1יוציא כדי לצאת ידי ספק ל"ד בכהן דה"ה בישראל ברצון כ"פ ועיקר הדין זה לקמן סי' קט"ו וקע"ו וע"ש.1אבל ישראל שטען טענה זו כו' משום דהוי ס"ס ספק קודם נישואין ספק אחריו ואת"ל אחרי נשואין שמא נבעלה באונס לאפוקי כהן שאף אם היה באונס אסורה משום זונה ואין כאן כ"א ספק א' וא"ל הלא יש כאן ב' ספיקות שמא מוכת עץ היא דדבר שאינה מצוי הוא ואין חוששין כ"פ: ואם קדשה כשהיא קטנה פחותה מבת ג' שנים ויום א' ואחר זמן בא עליה וטען שלא מצא בתולים אפי' בישראל אסורה דאין כאן אלא ספק א' דאם היתה נבעלת קודם שקדשה היו הבתולים חוזרים:1אסורה לכהן משום ספק זונה דג' פעמים כתיב ונטמאה אחד לבעל וא' לבועל וא' לכהונה ור"ל לבעלה אסורה בין כהן בין ישראל אלא שאם מת בעלה אסורה להנשא לכהונה כ"פ.1בין שיש לה שם עדות שמנעה פי' שיש עדות שנטמאה ואז אינה שותית ועדות דנקט לאו דוקא דאפילו אם ע"א מעיד שנטמאה אינה שותית:1בין שהיא מן הנשים שאינן ראוייה לשתות כגון שהיא אשת קטן וסומא ומפורשי' הן במיימוני הפ"ב דהל' סוטה.1ואפי' קנאו לה ב"ד כגון שב"ד ראו בה דבר מכוער ובעלה במדינת הים או שהיא שוטה ואז ב"ד קוראין אותה ומקנין לה ואמרו שאותן שב"ד מקנא להם לא להשקותה אמרו אלא לפוסלן מן הכהונה כ"כ המ"מ פי"ט דא"ב כ"פ ואם אח"כ אפילו בא בעלה אינה שותת מפני שלא קינא לה בעלה כ"כ הרמב"ם בפ"א דהלכות סוטה:1אשה שיצא עליה שם רע שהיא מזנה פרש"י לעבד או לכותי שפוסלין אותה מן הכהונה אין חוששין לה לאסירה לכהונה רק פריצותא דעלמא הוא דחזו ששוחקת בשוק או מיעך לה בין דדיה:1והיא ובתה כשרים פי' שלא תאמר דוקא היא כשרה דהוה בחזקת כשרות ולא בתה דלא הוי לה חזקת כשרות:1אפי' בדיעבד תצא כו' משום דמעלה עשו ביוחסין:1לא תנשא לכתחלה פי' לכהן דהרמב"ם ה"ל דאפילו בטוענת לכשר נבעלתי לא מכשירין לה לכתחלה אלא בתרי רובי אבל הטור סובר כשאמרה לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולים אצלה לא תצא בדיעבד ולכתחלה בחד רוב סגי כמ"ש הב"י ע"ש ומיהו בדיעבד מודה הרמב"ם דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולין אצלה ואין שום רוב כשרות אצלה וכ"כ המ"מ והר"ן משמו והוא דעת התו' והרא"ש עכ"ל מור"ם גם בהא פליגי דלהטור וסיעתו היכא דאיכא תרי רובי סגי לכתתילה אפילו באינה אומרת כלום ולהרמב"ם אינה מותרת לכתחילה אלא בעינן ג"כ אומרת לכשר נבעלתי הכי מוכח שם וכ"כ בד"מ:2ונראה דאפילו נתעברה בעיר כו' תנשא לכתחלה כו' פי' אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי:1אם הלך הבועל אליה כו' משום דכל דפריש מרובא קפריש ולא בעינן שיפרשו כולם כ"א משום גזירה שמא יקח מן הקבוע כגון באותו ואת בנו שנתערבו בי"ד ס"ס י"ו ובסי' ק"י אבל כאן לא שייך הך גזירה:1אא"כ הלכה היא אליו דאז הוי קבוע ואפי' תרי רובי לא מהני הואיל שאינה אומרת לכשר נבעלתי אבל אם הולך אליה אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש:1שאין ידוע וכו' הטעם ע"ז ע' בב"י גם י"ל דמסתמא הוא הולך אחריה דהכל ממנו ולא ממנה ואין להם עזות פנים לתובעו כמ"ש רש"י בפסוק ואל אישך תשוקתך כ"פ:
