1שכל גט שפוסל באשתי לכהונה כו' ר"ל אפי' גרשה פירוש אפי' גרשה רק בגט כזה וכ"ש בגט מעליא כ"ש וא"ל הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שגט כזה אינה מגורשת בו בעלמא אבל לכהונה פוסל כמ"ש לעיל סי' י' דילפינן מדכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו ואפי' לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו כ"פ פוסל נמי ביבמה וכתב הרא"ש הטעם כיון דגט זה דיבמה אינו אלא לפסול וגם זה הואיל ופוסל בכהונה אי לא פסול הכא אתי למימר דגט מעליא נמי לא פסיל.1שאם א' מהאחין נתן לה גט פסלה ז"ל הגמרא בפרק ר"ג מ"ט אמרו רבנן גט ביבמה מהני וכו' ע' ב"י: נאסר בקרובות שתיהן דהוי כאילו קרובות גרושתו מב' נשים כ"פ:1למ"ד כמ"ש בס"ס זה שהוא פלוגתא דרב ושמואל:1חליצה פסולה ר"ל חליצה גרועה שאינה ראויה לייבם צריך לחזור על כל האחין דהיא זקוקה לכולן ולא מיפקעת זיקה דתרוייהו בחליצה גרועה דחד. דאלימא זיקה רש"י:1בשני יבמין ויבמה א' כו' ר"ל ואחד מהן נתן גט ליבמה צריכה חליצה כו':1וכתב הרמב"ן והה"נ ביבם אחד וב' יבמות שנתן גט לשתיהן ונראה דדוקא קאמר שנתן גט לשתיהן דאילו לאחת מהן לא היה צריך לחלוץ לשתיהן אלא בחליצת השני שלא נתן לה גט היה נפטרה ג"כ בעלת גט דל"פ רב אשמואל בסברא זו וכמ"ש לשמואל בסמוך דמפטר בזה אע"ג דלמפטר צרתה גם שמואל מודה דלא מפטר הכשרה בחליצת הפסולה ה"נ לרב כיון דלא נעבד שום מעשה בהשנייה וק"ל:1ביבם א' וב' יבמות נפטר א' בחליצת חבירתה שכל הזיקה שהיתה לו נפקעת ול"ד לב' אחין ויבמה א' שאע"ג שנפקע זיקת א' זיקת השני עדיין במקומו עומד שהרי היא היתה זקוקה לשניהן:1או אחין בה פירוש אחין עשו מאמר באותה שעשה האח הראשון מאמר:1וחליצה לאחת מהן לפטור שתיהן היונו כדעת הרא"ש דסבר כרש"י דבסמוך דהיכא דנעשה מעשה בשניהן ושוין הן גם צרתה נפטרה בחליצת הפסולה ונראה דבזה אפי' נתן גט בהדיא למאמרה לא מהני כיון דנאסרו עליו שעה אחת דהיינו בשעה שעשה מאמר בהשנייה: וכן אם עשה מאמר בזו כו' מכאן ואילך מבאר רבינו דרך הג' גט וחליצה וביאה אחר מאמר היכן מצינו בין ביבם א' בין בב' יבמין ואחר סעיף ט"ו שמתחיל רבינו וכן אם נתן לה גט מבאר דרך הד' מאמר וביאה וחליצה אחר הגט כ"פ:1או לצרתה או שבא על צרתה כצ"ל ובי"ס כתוב או שבא עליה או על צרתה אבל אינו נכון דא"כ למה לא יועיל הביאה באשה שקידש תחלה הלא זה דרך כל הארץ ובסמוך גרסינן ליה שפיר:1עשה בה מאמר ונתן לה גט צריכה חליצה ואף אם ירצה לכונסה לא יכנוס דכיון שהתחיל בגירושין קיימא עליה בלא יבנה ומיירי בשנתן לה גט סתם דאילו פי' ואמר שנתן הגט למאמרה יתבאר בסמוך דהוה ליה כאילו נסתלק המאמר ומותר לייבמה:1עשה בה מאמר וחלץ צריכה גט דחליצה אפקעה לזיקה ובעי גט לאפקועי קידושין דיליה דחליצה לא מפקעת קידושין:1ונתן הוא או אחיו גט לזו פסל הגט את שתיהן מלהתייבם הואיל שהתחיל בגירושין קמו להו בלא יבנה:1צריכות שני גיטין רצה לומר לכל אחת גט אחד זה למאמרו וזה לביאתו וחליצה לאחת מהן לפי שמאמר עושה לביאה שנייה ביאה פסולה דכיון דקמייתא אגידא ביה מכח המאמר ה"ל שתי בתים רש"י:1עשה מאמר בזו כו' בעלת המאמר צריכה גט אבל להתייבם אסורה דקם עליה בלא יבנה:1או עשה בה מאמר צריכה גט וחליצה דגט קמא דוחה קצת ומשייר קצת זיקה לכך צריכה חליצה אבל אסור לייבמה דמגט קמא קיימא בלא יבנה וגם צריך עוד לגט משום ביאה או מאמר שעשה בה אחר הגט:1כיצד בא על יבמתו וחזר הוא או אחיו וחלץ לה פירוש אחר שבא עליה חלץ לה הוא בעצמו ואשמעינן דלא אמרינן מאחר שחלץ לה נאסרה עליו משום לא יבנה ויגרשנה:1אין אותה החליצה כלום הואיל שבא עליה וקיים מצות יבום נפקעה כל הזיקה:1וכן אם חזר אחיו ועשה בה מאמר או בעל אינו כלום כו' ר"ל ולא אמרינן שמאמר זה או בעילה זו פסל הביאה הראשונה ותהא צריכה חליצה וג"כ רצה לומר שאינה צריכה גט מהשני אבל מ"מ היא נאסרה על שניהם כדין אשה שזינתה דאמרינן אפי' נישאת ע"פ שני עדים שאמרו לה שמת בעלה ואח"כ בא בעלה שתצא מזה ומזה ולא שייך הכא לומר שתהיה צריכה גט מהשני כמו שאמרינן באשה שהלך בעלה למדינת הים דהתם חיישינן שמא יאמרו גירש זה וקדש זה אבל הכא באשת אחיו לא שייך למימר הכי שהרי גרושת אחיו אסורה לו וכמו שנתבאר לעיל בסי' קנ"ט בשם רש"י ע"ש והא דאמר לעיל בסמוך אין המעשה שנעשה אחריהן מועיל לא לפסול מצד יבום אבל מ"מ מועיל לאסרה מטעם א"א דלא יהא אלא א"א דעלמא שאינו אחיו אוסרת על הבעל מכח איסור סוטה. ומיהו יש לומר דמיירי הכא שבא עליה בטעות דלא ידע שקנאה אחיו בביאה ודמיא להא דאמרינן לעיל בסימן קל"ט דאם נתייבמה בטעות מותרת לחזור לבעלה הראשון וה"ה הכא מותרת ליבמה ראשון:1אבל אם בא הוא או אחיו כו' צריכה גט פירוש מאחר שצרתה אינו אלא בעשה דבית א' הוא בונה כו' מדכתיב אשר לא יבנה וגומר ולאו הבא מכלל עשה עשה כ"פ א"כ כשבא עליה תופסין הקידושין מדאורייתא כדלעיל בסימן י"ט דקידושין תופסין בחייבי לאוין ובחייבי עשה והמאמר תופס בה מדרבנן וצריכה גט ועד"ר:1אין אותה חליצה כלום ליאסר בקרובותיה כו' אין חליצת האחרונה כלום ומותר בקרובותיה מכאן משמע שדוקא הכא לא נפסלו קרובותיה אבל אם אחר שחלץ בעל או שקדש כו' דצריכה גט דנפסלו קרובותיה וכדמסיק רבינו וכ"כ בהדיא זה לשונו אבל אם אחר שחלץ ליבמתו בעל או קידש כו' תפסי בה הקידושין. ובתחלה כתב רבינו דהמעשה דאחר החליצה אינה כלום אלא ע"כ צריך לומר דלא ממעשה דבעילה וקידש איירי וכן מסיק רבינו וכתב זה לשונו אבל חליצה אפילו היא פסולה כו' עד אפי' הכי אין מועיל אחריה כלום וביאר שם הב"י וכתב דהיינו דוקא בחזר הוא או אחיו וחלץ לה או לצרתה אבל אם בעל או קידש תפסי בה קידושין. ש"מ דמ"ש דאין מועיל אחריה כלום לא איירי בבעילה וקידושין וק"ל.1או צרתה תפסי להו בהן קידושין דקידושין תופסין בחייבי עשה הבא מכלל לאוין כזו שהיתה מותרת תחלה אלא שנאסרה מכח שחלץ ועומד בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:1והראב"ד כתב קדשה לשם יבמין אינו כלום כו' שהרי אין כאן צד ייבום והוה ליה קידושי טעות ונראה דה"ה לעיל בסמוך בבא על יבמתו וחזר הוא או אחיו ובא על צרתה או עשו בה מאמר כו' שהראב"ד נמי מחלק כמו הכא ועד"ר:1או עשה מאמר בזו ובעל את זו דהוי ביאה פסולה מכח בית אחד הוא בונה כו':1וגם היא לא סגי לה בגט כו' רצה לומר קודם שחלץ הוא או אחיו לשלישית לא סגי אפי' לשנייה בגט אע"פ שבעל דאכתי נשאר בהזיקה מכח שעשה מאמר בראשונה הוי הביאה של שנייה ביאה גרועה מטעם בית אחד הוא בונה כו'.1אבל חליצה אפי' היא פסולה שקדם רצה לומר למה היא פסול לפי שקדם לה כו':1אפי' הכי אין מועיל אחריה כלום אף ע"ג דביאה עדיפא מחליצה. ביאה פסולה שייך למיגזר טפי דאם נתן גט ובעל גזרו שיהא מעשה זו שאחר הביאה מועיל משום ביאה אחר החליצה שאם לא יועיל והביאה תהא ביאה גמורה ותסגי בגט לבד אתיא למימר מדקניא ביאה שאחר גט יבאו לבעול אפי' אחר חליצה והוה ליה איסור דאורייתא. ובביאה אחר מאמר יש לגזור משום ביאה אחר ביאה בשתי יבמות דכשם שביאה אחר קנין מאמר מהני אתי למעבד ביאה אחר ביאה אבל אחר חליצה פסולה ליכא למיגזר מידי כ"פ ודוקא בחזר הוא או אחיו וחל לה או לצרתה אבל אם בעל או קידש תפסי בה קידושין אחר חליצה כשרה וכ"ש אחר חליצה פסולה ב"י:1ואחר כך נתן לה גט לזיקתו ר"ל שכוונתו שהגט יפקע הזיקה כמו חליצה שמפקעת הזיקה בגמרא בפרק ד' אחין פירש רש"י דאם נתן לה גט סתמא הוי כאילו פירש אף לזיקתו כ"פ ולכן צריכה גט למאמרה שהמאמר עדיין במקומו עומד שלא היה כוונתו בגט לבטל שמאמר וחליצה לזיקתה שאין הגט מפקיע הזיקה:1נשארה זקוקה כמו שהיתה דמאמר דעביד שקליה ופש לה זיקה כדמעיקרא:1ופירש רש"י שאינה מותרת אלא לאחין אבל המגרש אסר בה דמחלפא בבעלת הגט רצה לומר אם נתן גט ליבמתו בתחלה בלא מאמר אבל לא מחמרינן כולי האי לאוסרה לאחין שאינן עשו מעשה הואיל שאין האיסור אלא משום דמחלפא.1וא"א הרא"ש ז"ל כתב שהיא מותרת אף למגרש דלא דמי לבעלת הגט דהתם נותן הגט להפקיע הזיקה ודומה לחליצה ואיכא למיגזר משום חליצה כמו שכתב לעיל בריש הסימן אבל הכא נותן הגט לבטל המאמר ולהחזיר הזיקה ואינו דומה לחליצה וליכא למיגזר מידי. ביאת בן תשע ויום אחד כמאמר בגדול אף על גב דאין קנין לקטן כיון דביאת בן תשע לענין עריות הוי ביאה שהיא נהרגת עליו אם היא גדולה מדרבנן כמאמר בגדול כ"פ:1וכן אם חזר הקטן ובא על צרתה כר פירש רש"י משום דבית אחד הוא בונה כו' וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהני ביאה שנייה להצריכה גט וכיון דצריכה גט קם כולי' ביתא בלא יבנה וזה הטעם אם בא אחיו עליה או על צרתה: ואינו מועיל אלא בתחילה דאז גזרינן מאמר בן ט' משום ביאת בן ט': כיון שהמאמר הראשון מבן ט' והוי כמו מאמר אחר מאמר בשניהם גדולים כ"פ:1או בעלת מאמר פוטרת הצר' דנקלשו זיקה בעלת הגט ובעלת המאמר ולכך אין חליצתה פוטרת את הצרה שיש לה זיקה גמורה:1כדפי' לעיל בריש סי' זה והיינו כדעת רש"י שהסכים הרא"ש לסברתו ולא כדעת ר"י:1חלץ לצרה הותרה האסורה ז"ל המ"מ סברת רבינו נכונה כו' וע"ש וב"י מביאו:1ששלשתן צריכות חליצה מכל אחד מהאחין דכל א' מהן הוי חליצה פסולה דאין יכולין לייבם אחת מהן דכל אחת מהן היא אחות זקוקתו ומדחליצתה פסולה כלומר גרועה שהרי אין אחד מהן יכול לייבם לא מיפקע זיקה שיש לכל אחד מהאחין בחליצת חבירו אלא כל א' צריך בעצמו ליפקע זיקתו שיש לו בכל אחת ואחת:1כשתפול השנייה יחלוץ השני דאין זה חליצה פסולה לשני הא דאי בעי מייבמי דאין כאן אחות זקוקתו שהרי כבר חלצה אחותה קודם נפילה זו והשלישית עדיין לא נפלה לשניהן:1מכל אחד ואחד שחליצה פסולה צריכה כו' כיון שאי בעי מייבמי לא מצי דאחות חלוצת שניהן היא ובולא כלום נמי לא נפקא דאחות חלוצה אינו אלא מדרבנן הלכך חלץ לה האי חליצה כל דהו ופקע זיקתו אף ע"ג דלאו חליצה מעליא היא כיון דזיקה וחליצה שוין שתיהן לגרוע וכן אידך חולץ כל דהו ומפקע זיקתו רש"י:1ואיכא תרי שינויין בגמ' פי' אליבא דשמואל:1דכל היכא דמצי למחלץ חליצה כשרה כו' ואע"ג דהראשון והשני נמי לא הויא חליצה כשירה לגמרי שהרי כל א' הוי אחות זקוקתו מ"מ הכי עדיף טפי מכשיחליץ אחד לכולן דאז השנייה הויא אחות זקוקתו ואחות חלוצתו וק"ל: איזו שירצה חולץ לשלישית ומ"ש אחד חולץ לכולן משום דהחולץ לשלישית חולץ לשנייה שהוא רוב מקרי אחד חולץ לכולן כ"פ:1אחד חולץ לכולן "אפי' לכתחלה כצ"ל:1דלפטור נפשה פטרה אפי' בחליצה גרועה פי' לאפוקי למיפטר בחליצתה ג"כ צרתה:1שנבעלה א' מהן ביאה פסולה פי' כגון שקודם לכן נתן לא' מהן גט או עשה מאמר באחת מהן חוץ מזו:2או שניתן לה מאמר פסול מיירי גם כן כהאי גוונא דפרישית:1וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לשוק שאין הזיקה נפקעת מבעילת פסולה רמב"ם:1שפוסק כשמואל וכשינוייא בתרא כו' והראב"ד פסק גם כן כשמואל וכשינויא קמא כן צריך להיות וכן הגיה בית יוסף ובתשובת מהר"ר דוד כהן האריך ליישב גירסא שלפנינו ע"ש. ומה שכתב ויראה מדבריו שפוסק כשמואל רצה לומר דאי כרב אמאי כתב שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לזר הא לרב לא הותרה אפי' היא עד שיחלצו לה כל האחין ומה שכתב שאין חליצה פסולה מסלקת היבום עד שתחזור על כל האחין היינו דוקא למפטר צרה אבל למפטר נפשה אין צריך לחזור וכדשמואל ומה שכתב וכשינויא בתרא דאילו לשינויא קמא כל היכא דמצי למיחלץ חליצה כשירה לא תחלוץ חליצה גרועה כזו:1עד שיודע שאחיו ייבם תחלה האי תחלה אינו מדוקדק דמשמע שאין מוציאין מידו אלא שידעי' בודאי שאחיו ייבם תחלה ולעיל מיניה כתב שאף אם הוא ספק מי ייבם תחלה מוציאין מידו אלא נראה דה"ק שאין מוציאין מידו עד שיודע תחלה שאחיו ייבם ואז אם יודע שהוא ייבם אף אם לא ידעינן מי ייבם תחלה מוציאין מיניה ולא אתי אלא לאפוקי אם לא שמעו שייבם אחיו כלל דאין מוציאין מן הספק:
