1עד שיהיו תשעים יום ממיתת הבעל כו' דאין העובר ניכר עד תשעים יום ולכן צריכה להמתין תשעים יום מלהתייבם שמא יפגע באשת אחיו שלא במקום מצוה ומדאינה ראויה לייבם אינה ראויה ג"כ לחליצה דכתיב אם לא יחפוץ וגו' הא אם יחפוץ ייבם כל העולה לייבום עולה לחליצה כו' גמרא בפ' החולץ יבמות דף מ"א ע"ב:1ויום הייבום ויום החליצה ר"ל או יום החליצה: אינה צריכה כלום ר"ל לאפוקי מי"א דחליצה פסולה היא וצריכה חליצה אחרת מכל האחין כיון שבשעת חליצה לא ידענו שהיא בת חליצה כ"פ:1אע"פ שחלצה עד שיהיו לה ג' חדשים דשמא היא מעוברת ותפיל הולד ותהיה החליצה פסולה למפרע או משום הבחנה לידע הבן זה של מי הוא כ"פ:1צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתתו דדוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה מידי דהוה אממאנת שמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל מת היבם אחר ג' חדשים צריכה להמתין עוד ג' חדשים דיותר קרובה היבמה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה תוס' ואשר"י:1או ילדה ולא חיה ל' יום שאז דינו כנפל אלא א"כ ידוע שכלו חדשיו כמ"ש לעיל סי' קנ"ו:1או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ונמצאת מעוברת ולה צרה כצ"ל:1תוך ג' חדשים ה"ה אחר שלשה חדשים אלא דמילתא דלא שכיח הוא דתחלוץ לאחר ג' ותמצא מעוברת דהעובר ניכר לג' חדשים:1היבמה לא תתייבם בעת נדותה ז"ל הרא"ש בריש יבמות יש שואלים וכו' כמבואר בב"י עד נדתה קנאה כדמוכח בפסחים פרק אלו דברים עכ"ל וזה שכתב רבינו שלא תתייבם בעת נדתה משמע הא אם אינה נדה בשעת ייבום אע"ג דהיתה נדה בשעה שמת בעלה תתייבם. ומסיק נמי דנדה מותרת לחלוץ וגם שאם עבר ויבמה שקנאה אע"ג דבלא ייבום נמי אסור לבא עליה משום איסור נדה א"כ פשיטא שלא תתייבם די"ל דאע"ג דפשיטא הוא מ"מ כתבו רבינו לאשמעינן שאע"פ שאינה יכולה להתייבם מ"מ חולצת לכתחלה או אם עבר ויבם ובא עליה שקנאה:1מפרישין אותה ממנו שהרי ספק אשת אח שלא במקום מצוה הוא אבל א"צ לגרשה כיון דלשם מצוה נתכוון מה שאין כן בעבר ונשא מעוברת ומינקת חבירו דחייב להוציא כמו שכתב רבינו לעיל סימן י"ג ע"ש בב"י דהביא לשון הרמב"ם דכתב גם שם מפרישין ממנו:1ואם הפילה שילדה ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו לו חדשיו כמ"ש בסימן קנ"ו שהוא נפל כ"פ: יחזור ויקיים כתב רבינו ירוחם יקיים ויחזור ויבעול דביאה ראשונה שהיתה מעוברת לא שמה ביאה וכתב הרמ"ה ואם רוצה לחלוץ לה אינו די לה בחליצה אלא צריכה נמי גט כדי שלא יאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה:1הרי זו ספק וצריכה גט דשמא כלו לו חדשיו והוי אשת אש שלא במקום מצוה ולכן אסור להשהותה וצריכה גט דדמיא לכנוסה וחלוצה דשמא לאו ולד הוא וביאת מעוברת לא שמה ביאה כ"כ המ"מ:1והרמ"ה כתב כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו הואיל שיש לומר שהולד אינו בן קיימא ובסמוך הביא רבינו עוד כדומה לזה לדברי הרמ"ה וכתב עליו ול"נ כו' ועיין בדרישה מה שאכתוב שם:1ויוציא ואינה צריכה כלום דכיון שהיא ערוה עליו לא צריכה לא גט ולא חליצה וכתב המ"מ דה"ה אם נודע בבירור שכלו לו חדשיו שיוציאנה ואינה צריכה כלום:1או בן שבעה לשני יוציא בגט דאסור לקיימה דלמא הולד הוא מראשון או משני והולד כשר ממ"נ ואין צריך חליצה ממ"נ רק גט צריכה מספק שמא הוא בן ז' לאחרון כ"פ:1הוי ספק ממזר דהוי מספק אשת אח שלא במקום מצוה:1אם לישראל נתקדשה חולצת כו' דבגמ' איכא פלוגתא דרשב"ג ס' דאי לא אישתהי תשעה חדשים לא הוי בר קיימא ורבנן סברי אף ע"ג דלא שהה ולד מעליא הוי הלכך לגבי ישראל דאיפשר בחליצה עבדינן כרשב"ג אבל גבי אשת כהן דלא איפשר דאי חליץ לה נאסרה עליו עבדינן כרבנן. ואף ע"ג דגבי שומרת יבם שנישאת בלא חליצה תצא מבעלה התם ודאי בעיא חליצה אבל הכא כיון שמת תוך ל' יום ספיקא הוי ומספיקא לא מפקינן איתתא מתיתי גברא כ"כ הרי"ף וכתב עוד אאשת כהן דאמרינן דלא תחלוץ ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה הכהן וכו' כמבואר בב"י:
