1אמר לשליח כו' בפני עדים ר"ל שאומר לשליח בפני עדים:1דמילי לא ממסרי לשליח פירוש הואיל שאמר לו שהוא יכתבנו אין לו רשות למסור שליחותו לאחר וזה פירוש של מילי לא ממסרי לשליח וכ"כ בהדיא לקמן סימן קמ"א ובח"מ ס"ס רמ"ד האומר לשנים כתבו וחתמו כו' אין יכולין לומר לאחרים לכותבו דמילי נינהו ולא ממסרי לשליח ועיין בדרישה:1בפני עדים רצה לומר עידי מסירה ומה שכתב ואם כתב כו' כשר לשון דיעבד היינו משום דאי אפשר לחתום עליו עידי חתימה שהרי הבעל לא עשאום שלוחים שיחתמו לכן כתב אע"ג שאי אפשר שיהא הגט כתיקונו מ"מ אם כתב כו' כשר בדיעבד ותנשא כו':1דעידי מסירה כרתי פירוש בלא עדי חתימה וכתב בית יוסף ודבריו של ב"ה אינם ענין לסימן זה אלא גבי דין אומר אמרו לסופר ויכתוב בסימן ק"ך או גבי דין עידי מסירה כרתי בסימן קל"ג אלא משום דהתחלת דבריו מיירי באומר לשליח הולך גט זה כתבו רבינו כאן:1זרק לחצרו רצה לומר של שליח:1ומסתברא שדינו כו' ק"ק דמתחילה אמר דמספקא לן ואחר כך כתב ומסתברא ויש לומר שאף על גב שמסתברא לו כך מסברתו מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא שאין בו כח להכריע שיהא הדין כן בבירור אבל בית יוסף תמה וכתב דלא ידע מקום מוצא להסתפק בזה: ואפילו אם היתה קטטה ביניהם משום דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו כ"פ:1אבל אם אמר לו הילך לה כצ"ל ורבי נתן הוא דמפליג בין הולך להילך ועיין בדרישה:1מיד בקבלתו פירוש אפי' נשרף מיד אחר קבלתו קודם שנתרצית:1ומדברי ב"ה יראה כו' משמע דאינו מוכרח לומר דה"ט משום דהגאונים לא אמרו אלא דאם ירצה לחזור אינו יכול וא"ל דהיינו טעמא משום דספיקא הוא אי הוה ניחא לה באותה שעה שקבל לה שלוחה אי לא ואם כן מ"ש נמי ב"ה בפירוש דבריהם דמתגרשת איכא למימר דר"ל דמתגרשת מספק ומש"ה לא כתב אלא יראה וק"ל:1והיא רצונה בו כו' דאין זה חוב לה דלא אמרינן דחוב הוא לה אלא כשלא גילתה דעתה אבל כל שגילתה דעתה זכות הוא לה ודעת רבינו שאעפ"י שבדקנוה עכשיו ואמרה רוצה אני אכתי איכא למיחש שמא בשעת קבלת השליח הגט לא היתה רוצה אלא אם כן יש עדים שרצתה באותה שעה וכן הוא בירושלמי ב"י וע"ש:1תתקבל לה או הולך לה כו' נראה דיש להגיה במקום הולך הילך אף שבפרק האומר דף ס"ג ע"ב איתא בגמרא דמסתפקא גם בהילך אי הוה כזכי או לא מ"מ לפי מה שפסק הרא"ש וגם רבינו לעיל דהולך לאו כזכי צריך להגיה כאן הילך דאל"כ הוי זו ואצ"ל זו:1והתקבל והולך לה קאמר וה"ה הילך והולך לה קאמר: עשאו שליח להביא פירוש עשאתו שליח להבאה והשליח שינה ואמר שעשאתו שליח לקבלה כ"פ: והבעל ג"כ כו' כיון שא"ל הילך כמו שאמרה היא ר"ל והוא סבר שהשליח אומר אמת שעשאתי שליח לקבלה כ"פ:1או זכי לה ודאי כו' דא"ל מאי שאמר זכי לה שיקבל הגט כמו שאמר לו השליח ולא עשאו שליח דאם כן ישתוק ויתנו לו בסתם וממילא יהיה שליח לקבלה לפי דעתו אלא ודאי כוונתו במאי שא"ל זכי לה זכי והולך לה קאמר והוא עשאו עכשיו שליח להולכה שהרי אינו יכול לעשות שליח אלא להולכה כמו שאמרינן לעיל בסמוך גבי התקבל וגם השליח אסיק אדעתיה שהכי כוונתו מטעם שכתבתי ומקבלו בתורת שיהא שליח להולכה וקשה מ"ש מהא דכתב רבינו לעיל ז"ל אבל א"ל הילך גט או זכי לה בגט זה והיא עשתה שליח לקבלה נתגרשה מיד בקבלתו. אע"ג דגם שם אמר ליה השליח איך שהיא עשאתו שליח לקבלה כדאיתא בהדיא בגמרא ולא אמרינן מדהוה ליה למימר הא לך כמו שאמרה היא ואמר ליה זכי לה שעקר שליחותה ועבדיה שליח להולכה. לכן נראה דלעולם בלשון זכי לה רצה לומר זכי לה בכל מה שהוא זכותה לכן לעיל בעשתה היא שליח לקבלה וגם השליח אמר ליה כן משום הכי מגורשת מיד דזה הוא זכותה מה שאין כן כאן דעשתה שליח להולכה והוא עקר אותו השליחות תו אין כאן זכותה כי אם כשנעשה שליח של בעל מחדש להולכה והבעל ודאי כיון לזכותה בכל אופן המועיל והשליח אדעתא דהכי קיבל הגט מהבעל וק"ל:1ספק מגורשת משום דמספקא לן אי אדיבורא דידה קא סמכינן במאי שאמר לו הילך כמו שאמרה היא לפי שלא האמין לשליח דילמא עשאתו שליח לקבלה ולכך מגורשת א"ד אדיבוריה דשליח קא סמיך דהאמין לו דשליח להולכה עשאתו ואדעתא דהכי יהבינן ליה ואינה מגורשת בשלמא היכא שעשאתו שליח להולכה ואמר לבעלה שעשאתו שליח לקבלה והוא אמר הילך כמו שאמרה דאינה מגורשת כלל משום דהתם בין שכוונתו של בעל עשאתו שליח להולכה או לקבלה מכל מקום השליח עקר שליחותו ואינה שלוחה וגם הוא לא עשאו שליח להיות שלוחו שהרי לא אמר ליה אלא הילך כמו שאמרה רצה לומר אני נותן לך הגט על דעת שליחות שהיא עשאך וכיון שהשליח כבר עקר שליחות האשה והוא לא חזר ועשאו שליח מחדש במה תתגרש דדוקא היכא שהבעל אומר הולך או זכי לה ולא אמר כמי שאמרה היא אמרינן שהבעל עשאו שליח להולכה אבל הכא בסיפא שהשליח לא עקר שליחותו אלא הוסיף עליה ולכן אם נשרף הוי ספק מגורשת וק"ל:
