פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט של״ו

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט של״ו
1 השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו. ובו ד סעיפים: השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מחבירו מה שההנהו וא"י לומר לו טול מה שעשית בשכרך אפי' לא אמר לו שכרך עלי אלא שכרו סתם אבל אם שכרו לעשות בשל חבירו סתם יכול לומר טול מה שעשית בשכרך ואם א"ל שכרך עלי אינו יכול לומר לו כן: הגה שכרו בפני חבירו ושתק חבירו שתיק' כהודאה וחייב לתת לו שכרו וה"ה בשוכר מלמד לבן חבירו . אחד שאמר לחתנו תלמוד עם בנך ואני אשלם לך פטור מלשלם לו מרדכי פרק זה בורר:
2 השוכר את הפועל לעשות בשלו או ללקט לו דבר של הפקר אינו יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך ואם נתרצה הפועל ליטלו בשכרו ואח"כ חזר בו אין שומעין לו והוא שעשה משיכה או הגבהה או שהוא ברשותו:
3 שכרו לשמור לו דבר של הפקר יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך לפי שעדיין לא זכה בו ב"ה וילך הוא ויזכה בו:
4 השוכר את הפועל ונאחז באנגריא לעבודת המלך א"י לומר הריני לפניך אלא אינו נותן לו אלא כפי מה שעשה עמו:
פירוש פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט של״ו
1 מה שעשית בשכרך. עיין בספר דברי משפט שכ' דלפי מ"ש רש"י בבבא מציעא דף קיח הטעם כיון דכתיבנא תלין שכרו מאי דאתני בהדיה משמע לפ"ז היכא דשלח שליח לשכור פועלים ואמר השליח שכרכם על בעה"ב דבהכ"ג אינו עובר על בל תלין כבסימן של"ט ס"ז א"כ יכול לומר טול מה שעשית בשכרך וכן מבואר להדיא במהרש"א שם אך בש"מ שם כתב בשם רשב"א דמשכרי לא משמע מידי אלא הטעם הוא דלא נשכר לו אלא דצריך למזונות לערב ושלא יהא צריך לירד לשוק לחזור ולמכור ולפ"ז אפי' היכא דשלח שליח שאינו עובר על בל תלין מ"מ א"י לומר טול מה שעשית בשכרך. ומדברי הרמ"א בסימן של"ב ס"ד שפסק דאם א"צ ליתן לו חפץ בשכרו יכול ליתן לו אחר כך דמיו משמע דס"ל כרשב"א הנ"ל. ובזה א"ש דברי הסמ"ע סק"ג שכ' בשם המרדכי דדוקא בתבן וקש אבל במידי דאכילה כגון חטין ושעורין שומעין לו ע"ש. ועיין בש"ך סק"ב נראה שלא הסכים לדברי המרדכי הנ"ל ועיין בהגהות הרש"ש לדף הנ"ל שכ' ואולי דוקא בחטין ושעורין דאינן ראויין לאכילה כמות שהן אבל פת אפוי וכיוצא גם הש"ך יודה: