פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט קצ״ה

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט קצ״ה
1 דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין. ובו יא סעיפים: בקנין כיצד יתן הקונה למקנה כלי כל שהוא ויאמר לו קנה זה חלף הקרקע או המטלטל שמכרת או שנתת לי ואין נוהגין שיאמר לו הקונה כן כי מסתמא אדעתא דהכי הוא נותן לו טור וכיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטלים ללוקח או למקבל מתנה בכל מקום שהוא אע"פ שלא החזיק ולא נתן כסף ולא כתב שטר ולא משך ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפי' אין עדים בדבר אם מודים זה לזה: הגה וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוי קנין הואיל ומודים זה לזה שקנה הרא"ש כלל ס"ו סי' ח':
2 אין קונים אלא בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה ובלבד שיהא עשוי מדבר חשוב לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר טור ואין קונים בדבר שאסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע בהמה מקרי כלי וקונין בה אבל שאר מטלטלין שאינן כלי אין קונין בהם טור מטבע שנפסל לגמרי הוי ככלי וקונין בהם טור סי' ר"ג ואין קונין בכליו של מקנה:
3 הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח אפי' הקנהו שלא בפני הקונה ואע"פ שהקנה לו הכלי ע"מ להחזירו נקנה המקח: הגה ולכך הורגלו לעשות הקנין בסודר של עדים אפי' בפני הקונה לפי שרוב הקנינים הן שלא בפני הקונה טור בשם הרא"ש והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה וכיוצא בזה דודאי ניחא ליה אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה ושניהן חוזרין מהרי"ו ס' ד':
4 אע"פ שלא תפס המקנה כל הכלי אלא מקצתו ונשאר קצתו ביד הקונה קנה בו והוא שיאחז ממנו שיעור כלי שהוא שיעור ג' אצבעות ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחוז בענין שיהא יכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו: הגה וי"א דאין קנין בפחות מג' המגיד פ"ה דמכירה ור"ן סוף פ"ד דנדרים וב"י בשם עיטור ונ"י פ"ק דמציעא ואין המוכר יכול לעכב הכלי או לחתוך קצתו דסתם קנין ע"מ להחזיר הכלי הוא הגהות אשירי פ' הזהב ואין מקנין בכלי אלא מדעת בעליו ב"י בשם עיטור ור' ירוחם והרא"ש והר"ן ספ"ד דנדרים ונ"י פ"ק דמציעא ולכן מי שלקח סודר חבירו בלא דעתו ומקנה בו אינו קנין תשו' רשב"א חי"ט ותשובת רמב"ן סי' ק"א וי"א אפי' הוי כלי שאול לו אינו קנין אא"כ השאילו כדי להקנות בו מרדכי ס"פ הספינה וכן נראה לי:
5 י"א שאין הקנין מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמר לו הקונה תקנה סודר זה ותקנה חפצך לי לאחר שלשים לא קנה מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה אבל אם אמר לו קנה ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' יום קנה: הגה ובסתם אמרי' דהוי מעכשיו באופן המועיל דודאי בכדי לא הוי עביד פסקי מהרא"י סי' קע"ג :
6 אע"פ שנגמר הדבר בקנין סודר כל אחד משניהם יכול לחזור בו כ"ז שעוסקים באותו ענין ואם הפסיקו הענין אין א' מהם יכול לחזור בו:
7 בשאר דרכי הקנייה אין שום א' מהם יכול לחזור בו לאחר כדי דיבור:
8 יש מי שכתב שאם פירש בשעת קנין סודר בלא חזרה או שכתבו שטר או שקבלו דיינים לפשרה בקנין אע"פ שעוסקים באותו ענין אינם יכולים לחזור בהם אחר כדי דיבור:
9 בדרכים שהקרקע נקנה בהם שכירות ושאלת קרקע נקנין: הגה ואפי' במקום שכסף אינו קונה בלא שטר כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ץ מ"מ שכירות סגי ליה בכסף לחוד ב"י וי"א שאינם נקנים בקנין סודר:
10 שכירות ומשכונא אינם נקנים במלוה: הגה משום דהויין כמכר ואין קונים במלוה אפילו בתורת כסף וע' לקמן סי' ר"ד סעיף י':
11 אין קונין בשבת קנין סודר ואם קנו אע"פ שעשו עבירה קנו:
פירוש פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט קצ״ה
1 ולא כתב שטר. עמ"ש לעיל סי' ק"צ ס"א סק"א ושם ס"ז סק"ה:
2 אלא בכל. עבה"ט עד וכ' מהרא"י דאם לא כתוב כן אין מוציאין כו' הנה אף שהסמ"ע כ' כן בפשיטות מכל מקום לע"ד אין כן הלכה כי בד"מ אות ט' כ' עליו ונראה דעכשיו שנהגו לכתוב קנין סודר הוי כמו שכתב דכשר למקניא ע"כ. גם הב"י בבדק הבית ס"ס זה כ' על דברי מהרא"י הנ"ל ואין דבריו נראה לי דמסתמא אמרי' שקנה במנא דכשר ומה שנוהגים ככתוב בשטרות אינו אלא לרווחא דמלתא עכ"ל ועיין לעיל סימן מ"ב ס"ה בסמ"ע ס"ק ט"ז שכ' גם כן בשם מהרא"י כמ"ש כאן בשמו דאם לא כתוב במנא דכל"ב יש לחוש שקנה בקנין אחר כו' ובט"ז שם חולק עליו ופסק דהשטר כשר דסתם קנו מיניה היינו ק"ס והביא שם ג"כ דברי בד"ה הנ"ל והגאון ח"צ ז"ל שם בהגהותיו כ' דודאי גם מהרא"י מודה לזה אלא דעובדא דידיה היה ענין דלא מועיל קנין חליפין כגון מטבע כו' ע"ש והסכימו לזה בתומים ובנה"מ שם דאע"ג דכתוב וקנו מיניה לבד ולא נזכר במלא דכל"ב מ"מ אמרי' סתמא בחליפין נעשה כדרך רוב קנינים ולכך במוקום דמהני ק"ס הקנין טוב וכשר אבל אם הוא דבר שאינו נקנה בקנין סידור כגון מטבע לא אמרינן שהיה בקנין המועיל כגת משיכה או אג"ק וכיוצא אלא תלינן שהיה בק"ס ווופסול ע"ש ומהתימה על הנתיבות דבסי' מ"ב שם פסק כדעת הט"ז הנ"ל וכאן העתיק בסתם דברי הסמ"ע הנ"ל גם למה לא זכר כלל דברי הד"מ ובד"ה הנ"ל וצ"ע:
3 שהוא שיעור ג' אצבעות. עבה"ט שכ' ר"ל ג"א על ג"א. דאז שם כלי בגד עליו לענין טומאה וכ"כ רש"י כו' ועיין בתשובת באר יצחק סי' ה' שנשאל מהרב הגאון מו"ה אייזה ז"ל משאוויל דהא קי"ל דדוקא בצמר ופשתן סגי שלש על שלש אבל שארי מינין בעי שלש על שלשה טפחים כדאי' בשבת דף קכ"ו ע"כ אם כן אם הסידר הוא משארי מינין ליבעי שלשה טפחים והרב הגאון המחבר נ"י השיב דבאמת מבואר בתוס' ב"ב קע"ג ע"ב סוד"ה אסורי מחסרא שכתבו דאין חילוק בין עור לשק בדאמרי' בב"מ כיון דנקט שלש על שלש כו' וכ"כ תוס' בפסקי תוס' שם ובהג"א שם והטעם י"ל בכמה אנפי חדא דאף דבשארי בגדים לא אתרבי שלש על שלש לטומאה מ"מ כיון דבצו"פ נתרבה לטומאה והיינו משום דחזי לעניים כמ"ש הברטנורא פכ"ז דכלים מ"ב א"כ שם כלי עליו לעולם ולכן מועיל בחליפין ורש"י בב"מ שכ' דאשכחן גבי טומאה כוונתו על שיעור הפחות דבציר מג"א לאו שם כלי הוא בשום מקום כו' ועוד י"ל ע"פ הגמ' בזבחים נ"ד ע"א אמר אביי מטלית פחותה משלשה כ"ה גירסת הרמב"ם איכא בינייהו מאן דאמר ראוי הא נמי ראוי כדאי בעי חשיב עליה כו' ועוד ע"פ הגע' שם צ"ה ע"א בהא דמשני אגב אביהן חשיבי פרש"י כשהוא מחיבר בבגד חשוב שלש על שלש דידיה והאריך בזה בחריפות ובקיאות עש"ה:
4 מעכשיו. עבה"ט עד וכ' הש"ך דדבריהם תמוהין דהא האי ע"מ הקונה קא"ל כו' וע' בקצה"ח שכ' עליו שותא דמרן לא ידענא דמה לי הקונה אמר או המקנה כו' וגם במה דסיים הש"ך וגם דעת התוס' בקידושין כן לשמואל דקיי"ל כוותיה ממה עליו הקצה"ח שדעת הפוסקים נראה דקיי"ל כר' יוחנן דאמר שיורא כו' ע"ש וכן בט"ז לקמן סימן קצ"ז ס"ז כתב דזה פשיטא דלא הוה הלכתא כשמואל וכ' שם דהפוסקים באה"ע סי' מ' פליגי אי הלכתא כרב או כר' יוחנן אבל כשמואל כ"ע ס"ל דלא קיי"ל כוותיה בזה ע"ש וע' בס' דגמ"ר שתמה ג"כ על הש"ך בזה במ"ש דקיי"ל כשמואל דז"א דכשמואל ודאי לא קיי"ל כו' אך לדינא מסכים עם הש"ך דמעכשיו לחוד סגי וכ' שדברי הסמ"ע תמוהים לדינא כיון דקיי"ל בסי' רנ"ח כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח אף שכ' לאח"מ קונה וא"כ אטו עדיף זמנו של שטר מהיכא דכ' בהדיא מעכשיו ולכן נראה דע"כ לא פליגי רב ור"י ושמואל אלא בגט וקדושין וכה"ג דלא שייך לומר קרן מהיום ופירי לאחר זמן אבל בדבר דשייך גוף ופירי כ"ע מודים דאמרי' הגוף תיכף ופירי לאחר זמן כמבואר בב"ב קל"ו ע"א ודברי התוס' במס' קידושין מיירי ג"כ במה דלא שייך קרן ופירי כמו קידושין ושידוכים כמבואר שם בתוס' בהדיא אם כן לדינא מהני מעכשיו לחוד במה דשייך קרן ופירי ודלא כסמ"ע וכן הט"ז השיג על הסמ"ע לדינא ובלי ספק שהדין פשוט דמעכשיו מועיל כו' עכ"ד ע"ש וע' בזה בנה"מ לקמן סי' קצ"ז וגם בקצה"ח שם ובסי' רנ"ח באורך:
5 בשאר דרכי הקניה. עבה"ט וע' בתשובת חוט השני סי' ד' שכ' דהתוקע כפו כדי לקיים המקח במקום שנהגו התגרים לקנות בו כדלקמן סי' ר"א ס"ב יכול לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין דלא עדיף מקנין הן לטעם של הרא"ש והן למ"ש הגמי"י כו' וכן נ"ל הלכה למעשה ע"ש וכן מבואר בסמ"ע אלא דלח ברירא ליה כ"כ ומסיק בצ"ע אמנם בעט"צ ובנה"מ כתבו כן בפשיטות ע"ש:
6 לחזור בו אחר כ"ד. עי' בתשובת ושב הכהן סי' י"ט דמה שמבואר כאן דתוך כדי דבור יכול לחזור בכל הקנינים אין זה מוסכם כי מדברי הרמב"ם פט"ו מה' קרבנות דין א' מוכח דבמסירה וכיוצא בו א"י לחזור אפילו תכ"ד מדפסק שא"י לחזור בהקדש תכ"ד אם הוציא בשפתיו וע"כ הטעם משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דאי הטעם משום חומרא דהקדש היה הדין דאפילו חישב בלב נמי א"י לחזור וכ"כ להדיא התוס' במנחות דף פ"א ע"ב דמש"ה א"י לחזור בהקדש אפילו תכ"ד דמשום דאמירתו לגבוה הוה כמסירה להדיוט ע' בש"ך לקמן סי' רצ"ה סק"ה וא"כ פשיטא במסירה להדיוט א"י לחזור אפי' תכ"ד וה"ה במשיכה או הגבהה ולפ"ז אפשר קצת לומר דגם מדברי הרא"ש בב"ב אין מוכח להדיא דס"ל שיכול לחזור תכ"ד במשיכה ומסירה דמ"ש שם אין בהם חזרה לאחר כ"ד היינו דאחר כ"ד בכל הקנינים חוץ מק"ס א"י לחזור אע"פ שעסוקים בא"ע אבל תכ"ד יש מהן שיכול לחזור כגון כסף ושטר וחזקה אבל במשיכה או מסירה או הגבהה אפילו תכ"ד א"י לחזור כו' והאריך בזה ומסיים דדין זה צע"ג ועמ"ש בפ"ת לא"ה סי' כ"ז סוף ס"ק י"ב:
7 לאחר כדי דבור. עמ"ש בפ"ת לחה"ע סי' ל"ח סק"ה בשם ס' בית מאיר דבתוך כדי דבור כמו שיכול לחזור בו ה"ה וכ"ש דיכול להפיל בו תנאי ודלא כהב"ש בשם הט"ז שם ע"ש. וע' בתשובת שלמה חח"מ סי' י"א שכ' דלכאורה אינו מובן דע"כ אמר מתחלה הריני נותן לך זה במתנה וא"כ כשאמר אח"כ תכ"ד על תנאי כך והיינו אם יהיה כך לא יהיה מתנה ואם לאו יהיה מתנה איך מהני והוי תנאי הא הוי מעשה קודם לתנאי דהתנאי בטל לדעת רוב הפוסקים דס"ל דגם באמירה צריך להקדים התנאי וכ' לתרץ דעיקר הקפידא בתנאי קודם למעש' הוא רק באמירת התנאי דכיון שאומר התנאי בהקדמת המעש' דהיינו יהי' מתנה או גט אם יהי' גט חזינן דמקפיד על המעשה שיתקיים וע"כ צריך להקדים בלשונו התנאי אבל אם בלשון התנאי מקדים התנאי שאומר אם יהיה כך יהא מתנה כו' אע"ג שאמר תחלה הריני נותן לך לית לן בה דממ"נ הן אם התנאי מפרש דבריו הראשונים או שנידון משום חזקה כיון דבלשון התנאי דקדק כראוי להקדים התנאי למעשה כו' והאריך בזה עי' שם וע' מה שכתבתי בזה בביאורי לסדר גיטין בסג"ר אות רל"ג: