פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ד׳:ב׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

« פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ד׳:א׳ פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ד׳:ג׳ »

2 דָּבָר אַחֵר, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וגו', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב קהלת ו, ז: כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי מַה שֶּׁסִּגֵּל אָדָם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵינוֹ מַסְפִּיק לַהֶבֶל הַיּוֹצֵא מִפִּיו. קהלת ו, ז: וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי קַרְצִיפָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִין כְּפִיטוֹרִין הַיּוֹצְאִין מִן הַוֵּשֶׁט, וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּצִפּוֹרִין הַיּוֹצֵא מִן הַוֵּשֶׁט, שְׁמוּאֵל אָמַר כְּסִילָן רָטֹב וְהָפוּךְ הַיּוֹצֵא מִן הַוֵּשֶׁט. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁסִּגֵּל אָדָם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לְפִיו, וְלֹא לְפִי בְּנוֹ וְלֹא לְפִי בִּתוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְפִיהוּ וְלֹא לְרֵיחַ רָע, לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ יוֹדַעַת כָּל שֶׁיְגֵעָה לְעַצְמָהּ יְגֵעָה, לְפִיכָךְ אֵינָהּ שְׂבֵעָה לְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְעִירוֹנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי בַּת מְלָכִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲכִילָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, לָמָּה לְפִי שֶׁהִיא בַּת מְלָכִים, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיִּפְעַל אָדָם עִם נַפְשׁוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, לָמָּה שֶׁהִיא מִלְּמַעְלָה. שְׁלשָׁה כְּפוּיֵי טוֹבָה הֵן: הָאָרֶץ, וְהָאִשָּׁה, וְהַנֶּפֶשׁ. הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ל, טז: אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַיִם. הָאִשָּׁה מִנַּיִן משלי ל, כ: אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן. הַנֶּפֶשׁ מִנַּיִן קהלת ו, ז: גַּם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא. שְׁלשָׁה נוֹטְלִין בְּשׁוֹפַע וְנוֹתְנִין בְּשׁוֹפַע: הָאָרֶץ, וְהַיָּם, וְהַמַּלְכוּת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, שִׁשָּׁה פְּעָמִים כְּתִיב כָּאן נֶפֶשׁ, כְּנֶגֶד שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנֶּפֶשׁ, כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לֹא בָרָאתִי אֶלָּא בִּזְכוּתֵךְ וְאַתְּ יוֹצֵאת וְחוֹטֵאת, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא.

פירוש פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ד׳:ב׳

2 כל עמל אדם לפיהו. כל הענין במדרש קהלת פסוק זה דף צ"ט א' פסוק ואלו חיה וגו' על עמל וגו' וס"ד וגם הנפש לא תמלא וכמ"ש בסוף הסי':

3 שסיגל מצות ומע"ט. ב"ר פ' ע"ט סוף סי' ה' וכמ"ש בסנהדרין דף צ"ט כי אדם לעמל יולד אינו יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה ת"ל נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין אינו יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה ת"ל לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא ולזה כוון במ"ש כאן כל עמל אדם לפיהו למצות ומע"ט:

4 לא תמלא. כשמשימים איזה דבר בנקב אם הוא שוה עם הנקב ונכנס ויוצא בו זה נקרא מלא ואם אינו יכול לצאת הוא יותר ממלא וזה לא תמלא כפיטורין בפי ושט שהוא יותר מן הושט ויוצא בדוחק גדול:

5 כפיטורין. ע' במ"כ ובערוך פי' מביאין סיב של דקל של נרגילה וכשמכניסים אותו בנקב של ספינות וכו':

6 לפיהו ולא לריח רע. במדרש קהלת שם ליתא למאמר זה וכאן פי' כמו שהעתקנו מסנהדרין צ"ט לפיהו על עמל תורה וכמ"ש רבי יוחנן ברכות כ"ט היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש אע"פ שמגיע לו ריח רע וכאן דייק ממ"ש לפיהו כשפיו טהור מותר ללמוד ואינו תלוי בנשמה וריח ע"ש בגמ' גם יתכן שפירושו כמ"ש במדרש תהלים קמ"ט על פסוק רוממות אל בגרונם אמר הקב"ה לא יקלסו הרשעים בגרונם למה שריחם רעים נאמר קבר פתוח גרונם ע"ש ופי' שכמו שקבר פתוח מסריח כך מפתח גרונם מסריח אין קלוסם ערב וזהו מ"ש כאן ולא לריח רע:

7 והמלכות. כמ"ש קהלת רבה פסוק כל הנחלים ע"ש:

8 שש פעמים נפש. א' ונפש כי תחטא. ב' או נפש כי תגע. ג' או נפש כי תשבע. ד' נפש כי תמעול. ה' ואם נפש כי תחטא. ו' נפש כי תחטא ומעלה מעל רומזים ע"פ מדת מנגד על ששת ימי בראשית שיש לכל חשבון כנגדו חשבון אתר:

« פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ד׳:א׳ פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ד׳:ג׳ »