פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כ״ח:ה׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

« פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כ״ח:ד׳ פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כ״ח:ו׳ »

5 ויקרא רבה פתח ↗

וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' ויקרא כג, יא, וְכֵיצַד הָיָה מְנִיפוֹ, רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא לְמִי שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְמִי שֶׁהָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שֶׁלּוֹ. רַבִּי סִימוֹן בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר מוֹלִיךְ וּמֵבִיא כְּדֵי לְבַטֵּל רוּחוֹת קָשׁוֹת, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד כְּדֵי לְבַטֵּל טְלָלִים קָשִׁים.

6 ויקרא רבה פתח ↗

אָמַר רַבִּי אָבוּן וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הִיא, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר לְעוֹלָם אַל תְּהִי מִצְוַת הָעֹמֶר קַלָּה בְּעֵינֶיךָ שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת הָעֹמֶר זָכָה אַבְרָהָם לִירַשׁ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בראשית יז, ח: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, עַל מְנָת בראשית יז, ט: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִּשְׁמֹר, וְאֵיזֶה זֶה מִצְוַת הָעֹמֶר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְעוֹלָם אַל תְּהִי מִצְוַת הָעֹמֶר קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת הָעֹמֶר עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, הֱוֵי אוֹמֵר בִּזְכוּת קֶמַח שְׂעוֹרִים. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הִיא שֶׁעָמְדָה לָהֶם בִּימֵי גִדְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר שופטים ז, יג: וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים, מַהוּ צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים, רַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁצָּלַל עֲלֵיהֶם אוֹתוֹ הַדּוֹר מִן הַצַּדִּיקִים, וּבִזְכוּת מָה נִצֹּלוּ, בִּזְכוּת לֶחֶם שְׂעוֹרִים, וְאֵיזוֹ זוֹ מִצְוַת הָעֹמֶר, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הִיא שֶׁעָמְדָה לָהֶם בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ישעיה ל, לב: וְהָיָה כֹּל מַעֲבַר מַטֵּה מוּסָדָה אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' עָלָיו בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בָּם, וְכִי יֵשׁ מִלְחֶמֶת תְּנוּפָה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ מִצְוַת הָעֹמֶר. וְרַבָּנָן אָמְרוּ הִיא שֶׁעָמְדָה לָהֶם בִּימֵי יְחֶזְקֵאל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב יחזקאל ד, ט: וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים. רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא אָמַר רִבָּה בָּהֶן שְׂעוֹרִין. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רִבָּה בָּהֶן דְּבָרִים שֶׁהֵן מְרִיצִין לִבְנֵי מֵעַיִם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר תַּמָּן אָמְרִין עֲבַדִּין מִינֵיהּ לְכַלְבָּא וְלָא טָעֲמָא. שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָא אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי אָמְרָה לוֹ כַּמָּה נִצְטָעֵר אוֹתוֹ צַדִּיק, כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לוֹ וְהֵן מְפַסְּלִין בָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁלּוֹ. אָמַר לָהּ כָּל כָּךְ לָמָּה לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצַעַר אַף הַצַּדִּיקִים הֲווֹן עִמָּהֶם בְּצַעַר. רַבִּי לֵוִי אָמַר הִיא שֶׁעָמְדָה לָהֶם בִּימֵי הָמָן, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדְּכַי אֶת הָמָן בָּא כְּנֶגְדוֹ וְהַסּוּס בְּיָדוֹ, אָמַר דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאֵין רָשָׁע זֶה בָּא אֶלָּא לְהָרְגֵנִי, וַהֲווֹן תַּלְמִידָיו יָתְבִין תָּנְיָין קָמוֹי, אָמַר לָהֶם עִמְדוּ וּבִרְחוּ שֶׁמָּא תִּכָּווּ בְּגַחַלְתִּי. אֲמָרוּ לֵיהּ בֵּין לִקְטֹל בֵּין לְחַיֵּי אֲנַן עִמָּךְ וְלָא נִשְׁבְּקָךְ, מֶה עָשָׂה נִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְעָמַד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְתַלְמִידוֹי יָתְבִין תָּנְיָן, אָמַר לָהֶם בַּמֶּה אַתֶּם עוֹסְקִים, אָמְרוּ לוֹ בְּמִצְוַת הָעֹמֶר שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בַּמִּקְדָּשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה. אֲמַר לְהוֹן הָדֵין עֻמְרָא בְּמַאי הֲוָה דִּדְהַב אוֹ דִכְסַף, אֲמָרוּ לוֹ דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לְהוֹן וְכַמָּה הֲוָת טִימֵי דִידֵיהּ בַּעֲשָׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגִּין בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לְהוֹן קוּמוּ דְּנִצְחוּ עֲשֶׂרֶת מִנְּכוֹן לַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קַנְטַרְיָא דְכַסְפָּא. כֵּיוָן דְּשָׁמְעַת אֶסְתֵּר כֵּן אֲפַקַת כָּרוֹז בְּכָל מְדִינְתָּא וְאָמְרָה לָא יִפְתַּח בַּר נַשׁ חֲנוּת בְּגוֹ שׁוּקָא, כָּל עַמָא יִפְקוּן לְהוֹן, פְּרָטֵי דִיהוּדָאי בָּעֵי לְמִצְטַלְבָא. כֵּיוָן דַחֲסַל מִן מַצְלֵי אֲמַר הָמָן לְמָרְדְּכַי לְבוֹשׁ הָדֵין פּוֹרְפִּירָא וְהַב הָדֵין כְּלִילָא עַל רֵישָׁךְ וְסַק רְכוּב הָדֵין סוּסְיָא. אֲמַר לֵיהּ שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם לֵית אַתְּ יָדַע דַּאֲנָא מִן שַׂקָּא וּמִן קִטְמָא, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ פּוֹרְפִּירָא דְמַלְכָּא דְּלָא סָחֵי, מָה אַתְּ בָּעֵי לִבְזוּיֵיא לְמַלְכוּתָא. אָזַל בְּדִיל בַּלָּנָאי וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ, מַה עֲבַד אֲסַר מָטֵי וֶסְתֵּיהּ וְעָל מַזְגֵיהּ וְקַנְחֵיהּ, וְעָל אַסְחֵיהּ. כֵּיוָן דַּחֲסַל לָבַשׁ פּוֹרְפִּירָא. אֲמַר לוֹ הַב הָדֵין כְּלִילָא דְמַלְכָּא בְּרֵאשָׁךְ, אֲמַר לֵיהּ אִית בַּר נָשׁ יָהֵיב כְּלִילָא דְמַלְכָּא בְּרֵישֵׁיהּ וְלָא מְסַפַּר, מִפְּנֵי מָה אַתְּ בָּעֵי לִבְזוּיֵיא לְמַלְכוּתָא. אָזַל בְּגִין סַפָּרָא וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ, מָה עֲבֵיד אַפֵּיק מָאנֵי סַפּוּרְיֵהּ וִיתֵיב וּמְסַפַּר לֵיהּ, עַד דַּהֲוֵי יָתֵיב וּמְסַפַּר לֵיהּ שָׁרֵי מַתְנַח, אֲמַר לֵיהּ מַה לָּךְ, אֲמַר לֵיהּ וַוי לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא מָה אָתָא עֲלוֹי, מַאן דְּעָבֵיד קוֹמוּס בְּגָרוֹן, מַאן דְּעָבֵיד קוֹמוּס קָלָטוֹר, מַאן דְּעָבֵיד מַנִּסְטָאר פָּלָטִין, אִתְעֲבֵיד בַּלָּנָאי וְסַפָּר. אֲמַר וְלֵינָא חַכִּים לַאֲבוּהָ דְּהַהוּא גַבְרָא שְׁחִיק טְמַיָּא בִּכְפַר קְרִינוּס בַּלָּנָאי וְסַפָּר וְאִלֵּין אִינוּן מָאנַיָא סַפּוֹרַיָּה, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן מְסַפְּרָא לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ קוּם רְכוֹב עַל הָדֵין סוּסְיָא, אֲמַר לֵיהּ לֵית בִּי כֹּחַ דַּאֲנָא גְבַר סָב, אֲמַר וְלֵית אֲנָא גְבַר סַב, אֲמַר לֵיהּ וְלָאו אַתְּ גָּרַמְתְּ לְנַפְשָׁךְ, אֲמַר לֵיהּ קוּם דַּאֲנָא מֵימִיךְ לָךְ קְדַל וּדְרוֹס עָלַי וְסוּק וּרְכוֹב הָדֵין סוּסְיָא לִמְקַיְמָא עֲלֵיכוֹן מַה דַּאֲמַר כְּתָבְכוֹן דברים לג, כט: וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ. כֵּיוָן שֶׁרָכַב עַל הַסּוּס הִתְחִיל מְקַלֵס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר תהלים ל, ב ד: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי, ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי. תַּלְמִידָיו מָה אָמְרוּ תהלים ל, ה ו: זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ וגו'. אוֹתוֹ רָשָׁע מַהוּ אוֹמֵר תהלים ל, ז ח: וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְּוִי וגו' ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז. אֶסְתֵּר מָה אָמְרָה תהלים ל, ט י: אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא, מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִיד אֲמִתֶּךָ. יִשְׂרָאֵל מָה אָמְרוּ תהלים ל, יא יב: שְׁמַע ה' וְחָנֵנִי, הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס וּבִקְרִיאַת שְׁמַע הָיָה עוֹסֵק וְלֹא הִפְסִיק, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים ל, יג: לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד.

6 פסיקתא דרב כהנא פתח ↗

ד ר' יעקב בר אביי בשם ר' יהוד' בר' סימון ר' יוחנ' ור' שמע' בן לקיש. ר' יוחנ' א' לעול' לא תהא מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אבינו אברהם לירש את ארץ כנען, הד' דכת' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וג' בראשית יז:ח, על מנת, ואתה את בריתי תשמר שם ט. ר' שמעון בן לקיש א' לעולם לא תהיה מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר הקב"ה משים שלום בין איש לאשתו, הד' דכת' והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה וג' במדבר ה:טו. ר' אבהו אמ' לה ר' סימון אמ' לה ר' יהוש' בן לוי אמ', היא שעמדה להם בימי גדעון, ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלם חלמתי והנה צליל לחם שעורים וג' שופטים ז:יג. מה הוא צליל, רבנין אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים. ובזכות מה ניצלו, בזכות צליל לחם שעורים. ואיזו זו, זו מצות העומר. ור' שמואל בר נחמן אמ' היא שעמדה להם בימי חזקיה, והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר וג' ישעיה ל:לב. וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור, אלא הוי או' זו מצות העומר. ורבנין אמרין היא שעמדה להם בימי יחזקאל, ואתה קח לך חיטים ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמין ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אתם לך ללחם יחזקאל ד:ט, ואמ' ר' חמה בר' חנינה ריבה בה שעורים. ר' שמואל בר נחמן אמר דברים שהיו מריצים את בני מעיים. שמואל אמ' תמן אמרין עבדין מנה חררה לכלבה ולא טעמ'. מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו הצדיק, כמה עבדים כמה שפחות יש לו והן מבזבזין במאכל ובמשתה. אמ' לה להודיעך שבכל מקום שישר' בצער הצדיקים החיים עמהם בצער. ר' לוי אמ' היא שעמדה להם בימי המן. את מוצא כיון שראה מרדכי להמן בא לקראתו והסוס בידו, א' דומה אני שהרשע הזה בא להרגני, א' לתלמידיו ברחו לכם לא תכוו בגחלתי, אמרין ליה בין מחיים בין ממות עימך אנן. מה עשה, נתעטף בטליתו ועמד לו להתפלל. אתא ההוא רשיעא ויתב ליה גביהון, א' להון במה אתון עסיקין, אמרין ליה במצות העומר שהיו ישר' מקריבין בבית המקדש. אמ' לון ודמה הוה הדין עומרה, דכסף דדהב דחיטין דשערין, אמרין ליה דשערין. אמר לון בכמן הוה טימי דידה, בעשרה קינטינרין, אמרין ליה סגין סגין בעשרה מניי. אמ' לון קומון דנצחון עשרתי מניכון לעשרתי אלפי קנטרינרין דכספ'. כיון דחסל מי מצלי אמ' ליה סב לבוש הדן לבושה. אמר לה מה את מבזה מלכותה, אית בר נש לביש לבושה דמלכ' דלא סחי. אזל בעי בלנהא ולא אשכחי'. מה עבד, אסר זוניתיה, על ואסחותיה. כיון דנפק אמ' ליה סב לבוש הדן כלילא. אמ' לי' מה את מבזי מלכותה, אית לך בר נש לביש כלילא דמלכא דלא מספר. אזל בעי ספרא ולא אשכחיה. מה עבד, אזל לבייתיה ואייתי מני ספריה ויתב ליה מספר ליה. שרי מיתנח. אמ' ליה מה לך מיתנח, אמ' ליה לא ווי ליה לאבויי דההוא גברא מעביד קומיס פנטון קומיס קלטור עבד בלניי וספר. אמ' ליה ומה היא שאילה לך, לית אנה חכים לאבויי דההוא גברא בלנאי וספר בכפר קריינוס ואת משכח דאילין מני ספירה דידיה. אמ' ליה קום רכיב על הדן סוסיא, אמ' ליה לית בי חילה דאנה גבר סב. אמ' ליה ולית אנה גבר סב, אמ' לה ולא את הוא דגרמת לנפשך. אמ' ליה קום דאנה ממיך קדלי ואת דריס עלוי וסליק ורכב, למקיימה לכון מה דאמ' כתבה, ואתה על במותימו תדרוך דברים לג:כט. וכיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקב"ה ואו' ארוממך י"י כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, י"י אלהי שועתי אליך ותרפאני, י"י העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור תהלים ל ב-ד. תלמידיו מה היו או', זמרו לי"י חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רינה שם ה-ו. אותו הרשע מה היה או', ואני אמרת בשלוי בל אמוט לעולם, י"י ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל שם ז-ח. אסתר מה היתה אומרת, אליך י"י אקרא ואל י"י אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמיתך שם ט-י. ישר' מה היו או', שמע י"י וחנני י"י היה עוזר לי, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה שם יא-יב. א"ר פנח' בקרית שמע היה עסוק ולא הפסיק, למען יזמרך כבוד לא ידום וג' שם יג. חסילה.

5 מוליך ומביא. מוליך לצד מזרח ומביא לצד מערב רומז למ"ש ממזרח שמש עד מבואו מהלך הגלגל הסובב העולם ממזרח למערב ובזה שמוליך מצד מערב לצד מזרח רומז בזה למהלך המזלות העצמי לאחור ממערב למזרח כידוע:

6 רוחות קשות. שבאים מצדדי העולם כמ"ש ברוח קדים עזה וכדומה רוח צפון תחולל גשם וכדומה רוח ים. מן החדר תבא סופה וחדר הוא דרום וכל הענין בפסיקתא שם פר' י"ח סימן ד' ושם הגירסא בהיפך ר"ח בר ע' בשם ריב"ח מוליך ומביא כדי לבטל וכו' ר"ס בשם ריב"ל מוליך ומביא למי וכו' ומ"ש כאן ר' סימון ב"ר יהושע הכוונה ר"ס בשם ר' יהושע בן לוי:

6 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

ואתה בן אדם קח לך מחבת ברזל, אמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר ואתה בן אדם קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל. שכב על צדך השמאלי לאחר שבעה ימים שנאמר ואשב שם שבעת ימים משמים נאמר לו ואתה שכב על צדך וגו' ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מרות ותשעים יום ד מלמד שהיו ישראל מכעיסים לפני המקום ארבעים שנה כשגלו עשרה שבטים עד שחרבה ירושלים. ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי, אותה שנה הראה ליחזקאל כבוד השכינה שמסתלק מן הבית וישאו הכרובים את כנפיהם תמצא ואתם עשר מסעות לשכינה. ויהי בשנה השבעית בחמישי בעשור לחדש באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' בן אדם התשפוט אותם. אותה שנה כרת המלך צדקיה ברית את כל העם היושבים בירושלים לקרוא להם דרור וישובו אחרי כן וישיבו את העבדים וכרתו עגל לשנים ועברו בין בתריו למרוד במקום, אותה שנה מרד צדקיה במלך בבל והלך ונסמך על מלכי מצרים, כשתמצא לומר אלו מתוך מרד ואלו מתוך מרד, אלו נסמכו על מלכי מצרים ואלו נסמכו על מלכי מצרים, אלו גלו שלש גליות ואלו גלו שלש גליות, אלו עשו במצור שלש שנים ואלו עשו במצור ג' שנים, אלו אכלו בשר בנים ובנות ואלו אכלו בשר בנים ובנות, לקיים מה שנאמר בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך. ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש בעשרה בטבת, בשנה העשירית בעשירי בשנים עשר לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים, אותו זמן באותו פרק הנה חנמאל בן שלום. ויהי באחת עשרה שנה בראשן בשבעה לחדש וגו' בן אדם את זרוע פרעה וגו', בשלשה בתשרי אחר חרבן הבית חמשים ושתים יום ויהרוג ישמעאל בן נתניה את גדליה ושאר הפליטה הלכו למצרים וירמיה וברוך עמהם: בן אדם נהה על המון מצרים, אותה שנה הראהו ליחזקאל שהעו"א נתונים לבאר שחת. בעשרים ושלש שנה לנבוכדנאצר נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו והגלה ירמיה וברוך עמהם. שנאמר בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה, אותה שנה הראהו ליחזקאל תבנית הבית לעתיד לבא: שכב על צדך השמאלי, א"ל ההוא מינאה לרבי אבהו אלהכון גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל שכב על צדק השמאלי וכתיב ושכבת על צדך הימני, אדהכי אתא ההוא תלמידא א"ל מ"ט דשביעית, אמר להו השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוויכו, א"ל הקב"ה לישראל זרעו שש ותשמיטו שבע כדי שתדעו שההארץ שלי היא והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו, מנהגו של עולם מלך ב"ו שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג כלם ואם רחמן הוא הורג את חצים ואם רחמן מלא רחמים הוא מיסר את הגדולים שבהם ביסורים, אף כך הקב"ה מיסר את יחזקאל כדי מלרק עונותיהם של ישראל: ואתה קח לך חטין ושעורים ופול ועדשים, רבנן אמרין מצות העומר עמדה להם בימי יחזקאל, רב חמא בר חנינא אמר ריבה בה שעורים, רבי שמואל בר נחמני אמר דברים שהם מריצים את בני מעים, תמן עבדין מינה חררה לכלבא ולא טעמא. מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא כמה צער נצטער אותו צדיק, כמה שפחות כמה עבדים יש לו והן מבזבזין במאכל ומשתה, אמר ליה להודיעך כל זמן שישראל בצער אף הצדיקים עמהם בצער וכשהם בשלוה אף הצדיקים והקב"ה עמהם בשמחה, וכה"א ישוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. מאי ועוגת שעורים תאכלנה א"ר חסדא לשיעורים, א"ר פפא עריבתא כעריבת שעורים ולא כעריבת חטים. ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא. א"ר אבהו כל האוכל בלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא. ואומר אהה ה' אלהים הנה נפשי לא מטמאה מקרה יום ומקרה לילה, שלא הרהרתי ביום ובתי לידי טומאה בלילה, ונבלה וטרפה לא אכלתי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם, ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, ומשום רבי נתן אמרו שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה:

6 סנהדרין פתח ↗

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: זִרְעוּ שֵׁשׁ וְהַשְׁמִיטוּ שֶׁבַע, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלִּי הִיא. וְהֵן לֹא עָשׂוּ כֵּן, אֶלָּא חָטְאוּ וְגָלוּ. מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה – אִם אַכְזָרִי הוּא, הוֹרֵג אֶת כּוּלָּן; אִם רַחְמָן הוּא, הוֹרֵג חֶצְיָם; אִם רַחְמָן מָלֵא רַחֲמִים הוּא, מְיַיסֵּר הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶן בְּיִסּוּרִין. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַיסֵּר אֶת יְחֶזְקֵאל כְּדֵי לְמָרֵק עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

« פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כ״ח:ד׳ פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כ״ח:ו׳ »