פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ז׳:ה׳:א׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

מקור שיר השירים רבה ז׳:ה׳:א׳
5 צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, כְּתִיב בראשית לג, ד: וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, כֻּלּוֹ נָקוּד, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא הַכְּתָב רָבֶה עַל הַנְקֻדָּה אַתְּ תָּפֵישׂ אֶת הַכְּתָב וּמַנִּיחַ הַנְּקֻדָּה, נְקֻדָּה רָבָה עַל הַכְּתָב אַתְּ תָּפֵישׂ הַנְּקֻדָּה וּמַנִּיחַ אֶת הַכְּתָב, בְּרַם הָכָא לֹא כְתָב רָבֶה עַל הַנְּקֻדָּה וְלֹא נְקֻדָּה רָבָה עַל הַכְּתָב, אֶלָּא כֻּלּוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ נָקוּד עָלָיו, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹא בָּא לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁל שַׁיִּשׁ וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע וְנָמַסּוּ כַּדּוֹנָג, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּבְכּוּ, אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בּוֹכֶה עַל שִׁנָּיו. רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר מַיְיתֵי לָהּ מִן הֲדָא: צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, כְּתִיב שמות ב, טו: וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה וַיִּבְרַח משֶׁה, וְכִי יֵשׁ אָדָם יָכוֹל לִבְרוֹחַ מִן הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְחִיְּבוּ לְהַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, אָמַר רַבִּי אֶבְיָתָר נִתְּזָה הַחֶרֶב מִצַּוָּארוֹ שֶׁל משֶׁה וְהִתִּיזָה צַוָּארוֹ שֶׁל קוֹסְטֵנָר הָרָשָׁע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמות יח, ד: כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה, אוֹתִי הִצִּיל וְלַקּוֹסְטֵנָר לֹא הִצִּיל. רַבִּי בּוֹן הַוֵּי קָרֵי עֲלֵיהּ משלי יא, ח: צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו. אָמַר ר' בֶּרֶכְיָה משלי כא, יח: כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע. בַּר קַפָּרָא אָמַר מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד מַלְאָךְ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל משֶׁה וְתָפְשׂוּ אֶת הַמַּלְאָךְ וְהִנִּיחוּ אֶת משֶׁה וּבָרַח. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל אִיסְקוֹלִין שֶׁל פַּרְעֹה נַעֲשׂוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵהֶן אִלְמִין, מֵהֶן חֵרְשִׁין, מֵהֶן סֻמִּין, מֵהֶן חִגְּרִין, אוֹמְרִין לָאִלְמִין אֵיכָן הוּא משֶׁה, וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִים, וְלַסֻּמִּין וְלֹא הָיוּ רוֹאִים, וְלַחֵרְשִׁין וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים, וְלָחִגְּרִים וְלֹא הָיוּ מְהַלְּכִין, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ד, יא: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִּקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה', הֲלָא אֲנָא הוּא דַּעֲבַד כָּל אִילֵּין, שמות ג, י: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה.
פירוש פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ז׳:ה׳:א׳
5 צוארך. מפני מה לא הביא פסוק שני שדייך ולא דרש בו שכבר דרש לעיל ע"ש כל הדרשה:
6 וישקהו כולו נקוד.ב"ר פע"ח סי' ט' כל הענין:
7 כולו נקוד וישקהו עליו. מיותר ושם ליתא שכבר התחיל כן וישקהו כולו נקוד:
8 ונמסו כדונג כו'. צ"ע:
9 כתיב וישמע פרעה. שמ"ר פ' א' סי' ל"א ד"ר פ"ב סי' כ"ט:
10 מי שם פה לאדם. שלפי הענין שאמר משה להשי"ת כי כבד פה וכבד לשון אנכי היה די במה שהשיב לו מי שם פה לאדם הלא אנכי ה' למה האריך לכתוב או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור שאינו שייך למשה כאן אלא שכולם היו כאן אצל משה וכן אעשה לך ועכשיו כשתלך אצל פרעה באופן שתצליח בשליחותך וע"כ כתוב אצלו ואתה לך וגו' והוריתיך אשר תדבר כמו שהייתי עם פיך בעמדך לפני פרעה עי' רש"י בחומש פסוק מי שם פה וז"ל מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי: