פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נ״ג:י״א

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

« פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נ״ג:י׳ פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נ״ג:י״ב »

11 שמות רבה פתח ↗

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב משלי יג, כד: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם שֶׁאוֹמֵר לוֹ חֲבֵרוֹ פְּלוֹנִי הִכָּה לְבִנְךָ יוֹרֵד עִמּוֹ עַד לְחַיָּיו, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ בְּנוֹ מִן הַמַּרְדּוּת סוֹף בָּא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאֵהוּ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיוּ לוֹ גַּעְגּוּעִים עַל אַבְרָהָם אָבִיו וְלֹא רִדָּהוּ וְיָצָא לְתַרְבוּת רָעָה וּשְׂנֵאָהוּ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם. מֶה עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁהָיָה בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הִתְחִיל לְהָבִיא צֶלֶם מִן הַשּׁוּק וְהָיָה מְצַחֵק בּוֹ וְעוֹבְדוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאָה מֵאֲחֵרִים. מִיָּד בראשית כא, ט: וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק וגו', וְאֵין מְצַחֵק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר שמות לב, ו: וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק, מִיָּד בראשית כא, י: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, שֶׁמָּא יִלְמַד בְּנִי אָרְחוֹתָיו, מִיָּד בראשית כא, יא: וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם וגו' עַל שֶׁיֵּצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, בראשית כא, יב: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ וגו', מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת. מִיָּד בראשית כא, יד: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא לְיִשְׁמָעֵאל עַל שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְשִׁלְּחוֹ הוּא וְאִמּוֹ הָגָר רֵיקָם וּטְרָדוֹ מִבֵּיתוֹ עַל כָּךְ. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ בראשית יג, ב: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה וגו', הָיָה מְשַׁלֵּחַ אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם בְּלֹא כְסוּת וּבְלֹא מִחְיָה. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה לֹא נִפְנָה עָלָיו. מֶה הָיָה סוֹפוֹ, כְּשֶׁגֵּרְשׁוֹ יָשַׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְהָיָה מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית טז, יב: וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם. כַּיּוֹצֵא בּוֹ בראשית כה, כח: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, לְפִיכָךְ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה עַל אֲשֶׁר לֹא רִדָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת עָבַר עֵשָׂו הָרָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, בָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְכָפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְכָפַר בָּעִקָּר, וּבִזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה. וְעוֹד, שֶׁתָּאַב מִיתַת אָבִיו, וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כז, מא: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וגו'. וְגָרַם לְיַעֲקֹב לִבְרֹחַ מֵאֲבוֹתָיו, וְהָלַךְ אַף הוּא אֵצֶל יִשְׁמָעֵאל לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תַּרְבּוּת רָעָה וּלְהוֹסִיף עַל נָשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כח, ט: וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ דָּוִד שֶׁלֹא יִסַּר לְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ וְלֹא רִדָּהוּ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת אָבִיו, וְשָׁכַב עִם פִּילַגְשָׁיו, וְגָרַם לוֹ לֵילֵךְ יָחֵף וְהוּא בּוֹכֶה, וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים וְכַמָּה רְבָבוֹת, וְגָרַם לוֹ דְּבָרִים קָשִׁים הַרְבֵּה שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, דִּכְתִיב תהלים ג, א: מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו תהלים ג, ב: ה' מָה רַבּוּ צָרָי וגו'. וְקָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, דְּאִלּוּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג כְּתִיב תהלים ב, א: לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְהַלָּן כְּתִיב תהלים ג, ב: ה' מָה רַבּוּ צָרָי. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עָשָׂה דָּוִד בַּאֲדֹנִיָּה שֶׁלֹא רִדָּהוּ בְּיִסּוּרִין, וְלֹא גָעַר בּוֹ, וּלְפִיכָךְ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, דִּכְתִיב מלכים א א, ו: וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו, מלכים א א, ו: וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם, וַהֲלוֹא אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה וַאֲדֹנִיָּהוּ בֶּן חַגִּית, מַהוּ וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְלֹא רִדָּהוּ אָבִיו, וּכְתִיב בַּאֲדֹנִיָּהוּ וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו, אַף הוּא יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. משלי יג, כד: וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל שֶׁאָהַב אֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב מלאכי א, ב: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', שֶׁהוּא מַרְבֶּה אוֹתָן בְּיִסּוּרִין. אַתָּה מוֹצֵא שָׁלשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם לֹא נְתָנָם לָהֶם אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, הַתּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב תהלים צד, יב: אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב דברים ח, ה: וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו דברים ח, ז: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ וגו'. הָעוֹלָם הַבָּא, דִּכְתִיב משלי ו, כג: כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וגו'. וְכָל הַמְיַסֵּר אֶת בְּנוֹ, מוֹסִיף הַבֵּן אַהֲבָה עַל אָבִיו וְהוּא מְכַבְּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר משלי כט, יז: יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וגו', וְאוֹמֵר משלי יט, יח: יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה. וּמוֹסִיף עָלָיו אַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר, לְפִי שֶׁשִּׁחֲרוֹ מוּסָר לְכָךְ אוֹהֲבוֹ. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאַבְרָהָם יִסֵּר אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וְלִמְּדוֹ תּוֹרָה וְהִדְרִיכוֹ בִּדְרָכָיו, דִּכְתִיב בְּאַבְרָהָם בראשית כו, ה: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, וּכְתִיב בראשית כה, יט: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לְאָבִיו בְּכָל דָּבָר, בְּנוֹי בְּחָכְמָה בְּעשֶׁר וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁבֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה הָיָה כְּשֶׁעֲקָדוֹ אָבִיו, וּכְתִיב בראשית כד, א: וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַעֲקָדוֹ וּכְפָתוֹ כְּשֶׂה וְלֹא נִמְנַע, לְפִיכָךְ בראשית כה, ה: וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, הֱוֵי: וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר. כַּיּוֹצֵא בּוֹ הָיָה יִצְחָק מְשַׁחֵר מוּסָר לְיַעֲקֹב שֶׁלִּמְּדוֹ יִצְחָק תּוֹרָה וְיִסְּרוֹ בְּבֵית תַּלְמוּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית, כז: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם וגו', וְלָמַד מַה שֶּׁלִּמְּדוֹ אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פֵּרַשׁ מֵאָבִיו וְנִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר לִלְמֹד תּוֹרָה, לְפִיכָךְ זָכָה לִבְרָכָה וְיָרַשׁ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לז, א: וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וְאַף יַעֲקֹב אָבִינוּ יִסֵּר אֶת בָּנָיו וְרִדָּה אוֹתָם וְלִמְּדָם דְּרָכָיו, שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶם פְּסֹלֶת, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה וגו', הִשְׁוָן כֻּלָּם לְיַעֲקֹב, שֶׁכֻּלָם צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בּוֹ הָיוּ, הֱוֵי: וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.

12 בראשית רבה פתח ↗

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם בראשית כא, יא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ישעיה לג, טו: עֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ וגו', אָמַר רַבִּי יוּדָן יִצְחָק אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא בְיִצְחָק, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם בַּר חַטְיָה בי"ת תְּרֵין, בְּמִי שֶׁהוּא מוֹדֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שָׁלוֹם, כְּתִיב תהלים קה, ה: זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו, מוֹפֵת נָתַתָּ לְמִי שֶׁהוּא מוֹצִיא מִתּוֹךְ פִּיו, כָּל מִי שֶׁהוּא מוֹדֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת לֹא יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

13 בראשית רבה פתח ↗

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר בראשית כא, יד, בֵּיתוֹ שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם וַתְּרָנִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיִּתֵּן אֶל הָגָר, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ עֲבָדִים שֶׁיִּהְיוּ מְמַלְּאִים כַּדִּים עַל שִׁכְמָם. בראשית כא, יד: עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד, בֶּן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנִים, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ: שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בּוֹ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְנִכְנְסָה בּוֹ חַמָּה וְאַכְאָבִית, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, דִּכְתִיב בראשית כא, טו: וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַחוֹלֶה לִהְיוֹת שׁוֹתֶה הַרְבֵּה וּבְכָל שָׁעָה. בראשית כא, טו: וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרְתָמִים לִהְיוֹת גְּדֵלִים בַּמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי אַמֵּי תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם, שֶׁשָּׁם הֵשִׂיחוּ עִמָּהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. בראשית כא, טז: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, נֶאֱמַר כָּאן וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר במדבר כ, ב: מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד. הַרְחֵק, הָכָא אַתְּ אוֹמֵר הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר יהושע ג, ד: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה, הָא לָמַדְנוּ נֶגֶד מִנֶּגֶד, וְרָחוֹק מֵרָחוֹק. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, שְׁנֵי טְוָחִים בַּקֶּשֶׁת, מִיל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּמַטַּחַת דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמְרָה אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי בראשית טז, י: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וגו', עַכְשָׁו הוּא מֵת בַּצָּמָא.

13 מדרש תהילים פתח ↗

הצילה נפשי משפת שקר וגו'. אמרו ישראל לפני הקב"ה כשם שהצלתנו מן הכל כך תצילני מזה ואין לנו צרה עוד כי שפת שקר היא הצרה. לכך נאמר הצילה נפשי וגו'. כל אבריו של אדם מהם יושבים ומהם עומדים רגליו מהלכות ידיו נושאות ונוטלות. הלשון הזה אינו לא יושב ולא עומד אלא מוטל דומם וסגור ונתון בפנים וכך הוא מכה גדולים וקטנים קרובים ורחוקים אלו היה מבחוץ נושא ונותן כשאר כל אברים ומהלך ברגליו על אחת כמה וכמה. מה יתן לך ומה יוסיף וגו'. מה אתה נהנה ומה אתה מועיל הוא חוטא ולא לו. אמר הקב"ה ללשון הגנב גונב לאכול אף על פי שכתוב שמות כ יג לא תגנוב. גונב לשעה שנאמר משלי ו ל לא יבוזו לגנב וגו'. וכתיב שמות כ יג לא תנאף. ונואף. ועושה תאות נפשו לשעה שנאמר משלי ו לב נואף אשה חסר לב. אף על פי שמשחית נפשו עושה תאותו לשעה. ואתה הלשון כלום הועלת את נפשך והרגת. אומר לך מה אני עושה לך לשון הרע כשם שעשית לעולם מתחלה והלשנת על אדם והוא הנחש. כך אני עושה לך ונחש המדבר דכתיב במדבר כא ה וידבר העם באלקים ובמשה. מה עשה להם שם ו וישלח ה' בעם נחשים השרפים. ולמה נחש אלא הוא המלשין שנאמר תהלים קמ ד שננו לשונם כמו נחש וגו'. ואף אני כך אני עושה להם כשם שאמרתי לנחש בראשית ג יד ועפר תאכל וגו'. מה יתן לך ומה יוסיף לך וגו'. לשון הרע קורין אותו שלישי ולמה שהורג ג'. הורג עצמו והמקבלו ומי שנאמר עליו. וכן אתה מוצא בדואג שהרג עצמו ואין לו חלק לעולם הבא. והרג לאחימלך הכהן שנאמר עליו ונוב עיר הכהנים שלו. והרג שאול ששמע וקבל ממנו שנאמר שמואל-א לא ו וימת שאול ושלשה בניו וגו'. וכן עכו"ם הרשעה הוא מכה כנחש שנאמר ירמיה מו כב קולה כנחש ילך וגו'. נמשל הלשון לחץ ולמה שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חבירו הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקו. אבל החץ כיון שירה אותו והלך אפילו מבקש להחזירה אינו יכול להחזיר. לכך נאמר חצי גבור שנונים וגו'. הרותם הזה מי שמדליקו גחליו אינם כבות. ומעשה היה בב' בני אדם שבאים במדבר וישבו תחת רותם א' לקטו עצים מרותם ובשלו להם מה שיאכלו ואכלו והלכו להם. לאחר שנה באו למדבר באותו מקום הרותם ומצאו אפר ממה שהדליקו אמרו הרי י"ב חדש יש לנו משעברנו ואכלנו במקום הזה מששו באפר והלכו עליו ונכוו רגליהם מן הגחלים שתחת האפר לפי שאין נכבות. לכך נמשל לשון הרע כגחלי רתמים שנאמר חצי גבור שנונים וגו'. וכן הרשע הזה הורג בני אדם בלשון. כשם שהחץ הזה אינו יודע בו עד שהגיע אליו כך לשון הרע אינו יודע בו עד שחיציו של אדם רשע מעשו באין פתאום ואין אדם יודע עד שהן מוציאים אותה מלה להריגה או לאיסורין לפי שאדם הזה נתון במקומו וכותבין עליו להיכן שהוא והורגין אותו. לכך נאמר חצי גבור שנונים. וכן משה אמר לישראל תהלים צא ה לא תירא מפחד לילה. מפחדה של עכו"ם. מחץ יעוף יומם. מן לבלרין שלהם. לכן נאמר חצי גבור שנונים. אויה לי כי גרתי משך. מה אויה לי כי גרתי משך שהיו מוליכין אותי מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום. וכן הוא אומר ישעיה יח ז עם ממושך וממורט. מהו ממושך שהייתי נמשך עמהם. שכנתי עם אהלי קדר. מהו אהלי קדר שהשחירו פניהם כשולי קדרה. מהו כי גרתי משך שגרתי עם העם הנמשכים לגיהנם. שכנתי עם אהלי קדר שאין להם לא מקום ישיבה א' ולא עמידה א' אלא נוטע היום אהלו כאן ולמחר להלן ולהלן במקום אחר. כך הם הרשעים יהיו כאהלי קדר שהם שוכנים כאן היום ולמחר ילכו למקום אחר. רבת שכנה לה נפשי וגו'. וכי יש אדם שונא שלום. עשו שונא השלום וכן הוא אומר ויקרא כו ו ונתתי שלום בארץ. אימתי יהיה כן והשבתי חיה רעה מן הארץ. ואין חיה רעה אלא חזיר שנאמר תהלים פ יד יכרסמנה חזיר מיער. זה עשו הרשע. אני שלום וכי אדבר וגו'. מהו אני שלום כך אמר הקב"ה למשיח שם ב ט תרועם בשבט ברזל וגו'. א"ל רבונו של עולם לאו אלא בשלום אני פותח לדבר לגוים. לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו'. אמר ישעיהו ישעיה נז יט שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו'. לידי פשוטו איני מחזיר בריה מי שנתן לי לבו בתשובה איני עוד מחזירו. לכך נאמר שלום שלום וגו'. וכל מי שיבוא אצלי אני בא אצלו ומרפא אותו. שנאמר שם ורפאתיו. שם כ והרשעים כים נגרש. כך הם הרשעים אינם מבקשים שלום שנאמר תהלים לה כ כי לא שלום ידברו וגו'. למה כי אינם מבקשים שלום. לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו:

14 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת שְׁנֵי טְוָחִים בְּקֶשֶׁת מִיל אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּמַטַחַת דְּבָרִים כְּלַפֵּי בּוֹרְאָה, אָמְרָה, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ" וְעַכְשָׁיו הוּא מֵת בַּצָּמָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב תהלים נו, ט "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ". כְּאוֹתָה בַּעֲלַת נוֹד "הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ", כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר שֶׁלְּךָ שם לט, יג "אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ" דִּמְעָתָה שֶׁל הָגָר, לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ, וּלְדִמְעָתִי תַּחֲרִישׁ וְאִם תֹּאמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה גִּיּוֹרֶת הָיְתָה חֲבִיבָה, אַף אֲנִי כֵּן שם "כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי". וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, בִּזְכוּת עַצְמוֹ. יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ מִתְּפִלַּת אֲחֵרִים. קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְּרְגוֹ. אָמְרוּ לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם שֶׁעָתִיד לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא, אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ הַבְּאֵר, אָמַר לָהֶם, עַכְשָׁיו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אָמְרוּ לוֹ, צַדִּיק, אָמַר לָהֶם, אֵינִי דָּן אֶת הָאָדָם, אֶלָּא לְפִי שְׁעָתוֹ.

14 מדרש תנחומא פתח ↗

כֵּיוָן שֶׁכָּלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל מֵת בַּצָּמָא, מִיָּד וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, זֶה הָרֹתֶם הַגָּדֵל בַּמִּדְבָּר. רַבִּי יוֹסִי בַר חֲלַפְתָּא אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁהִסִּיחַ עִמָּהּ אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים. רַבִּי בֶרֶכְיָה אוֹמֵר, שֶׁהִטִּיחָה דְבָרִים קָשִׁים כְּלַפֵּי מַעְלָה. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּבְיָכוֹל אַתָּה דּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהֵן אוֹמְרִים לִתֵּן דָּבָר וְחוֹזְרִים בָּהֶן. לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ, הֲרֵי הוּא מֵת בַּצָּמָא. מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַבְּאֵר. אָמַר אוֹתוֹ מַלְאָךְ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָרָשָׁע הַזֶּה שֶׁעָתִיד לְקַפֵּחַ אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ אֶת הַבְּאֵר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַהוּ עַכְשָׁו, לֹא צַדִּיק הוּא, אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא עַל שָׁעָה שֶׁעוֹמֵד בָּהּ בַּדִּין לְפָנָי. לְפִיכָךְ כְּתִיב: כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן.

15 בראשית רבה פתח ↗

וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל בראשית כא, כ, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִים וְרַקִּים מִעוּטִים, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִם, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ, אָמַר לוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר וַיְהִי אֱלֹהִים הַנַּעַר, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה, אֶלָּא אֶת הַנַּעַר. אָמַר לוֹ דברים לב, מז: כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק מִכֶּם, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ, אֶלָא אֶת הַנַּעַר, הוּא וְחַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. בראשית כא, כ: וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת, רָבֶה וְקַשְׁיוּתוֹ עִמּוֹ נסח אחר: וקשיותו אמו, רָבֶה, מִתְלַמֵּד בְּקֶּשֶׁת, רָבֶה עַל כָּל הַמּוֹרִים בַּקֶּשֶׁת. בראשית כא, כא: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק זְרוֹק חוּטְרָא לַאֲוִירָא וְעַל עִקְרֵיהּ הוּא קָאֵים, כָּךְ לְפִי שֶׁכָּתוּב בראשית טז, א: וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר, לְפִיכָךְ בראשית כא, כא: וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

11 ארשב"י. תוספתא סוטה פרק ה' ופרק ז'. ועי' שמ"ר רפ"א כל הענין וס"פ מ"ב כל הדעות ביחד:

12 דבר לגנאי. שחטא ישמעאל:

13 מכבש גנות. פי' כובש גנות של אחרים וצד נשים לתוכן. או גנות מל' גן נעול ע"ש בשי"ר וכ"פ יפ"ת ופי' עוד גנות מל' גיניא דלעיל פי"ח שפי' נשים ואגב שהביא רשב"י דעת ר"ע הביא המדרש דעות אחרות והפסיק באמצע דברי רשב"י עד דבר לשבח:

14 וישחקו לפנינו. פי' שילחמו יחד ונהרגו עי"ז:

15 ר' עזרי' בשם ר"ל. עיין בפר"א פ"ל וכ"ז לישב מ"ש שרה גרש וגו' ואת בנה בעבור מצחק לבד:

16 כמתלהלה וגו'. כמ"ש ויהי רובה קשת וכמ"ש ואמר משחק אני כן כאן מצחק:

17 לשבח. שאין בענין זה דבר עבירה ובתוספתא וז"ל ואני אומר ח"ו כו' אותו שכתוב בו למען אשר יצוה יהיה בביתו עבודת כוכבים וג"ע וש"ד אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה:

11 בראשית רבה פתח ↗

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית בראשית כא, ט, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לִגְנַאי, וַאֲנִי אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח, דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא וַתֵּרֶא שָׂרָה וגו', אֵין מְצַחֵק אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר בראשית לט, יז: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָנוּ לְצַחֶק בִּי, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אוֹתוֹ לְיִשְׁמָעֵאל מְכַבֵּשׁ גִּנּוֹת וְצָד נְשֵׁי אֲנָשִׁים וּמְעַנֶּה אוֹתָן. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לב, ו: וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אֶת יִשְׁמָעֵאל בּוֹנֶה בִּימוֹסִיּוֹת וְצָד חֲגָבִים וּמַקְרִיב עֲלֵיהֶם. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר שמואל ב ב, יד: יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק נֵלֵךְ וְנִרְאֶה חֶלְקֵנוּ בַּשָּׂדֶה, וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וּמוֹרֶה כְּלַפֵּי יִצְחָק, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְצַחֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי כו, יח יט: כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים וגו' כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאוֹמֵר הֲלֹא מְצַחֵק אָנִי, וְאוֹמֵר אֲנִי בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח אֵין לָשׁוֹן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד אָבִינוּ יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים, אָמַר לָהֶם יִשְׁמָעֵאל שׁוֹטִים אַתֶּם, אֲנִי בְּכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמִּתְּשׁוּבַת אִמֵּנוּ שָׂרָה לְאַבְרָהָם בראשית כא, י: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי, אַתָּה לָמֵד, כִּי לֹא יִירַשׁ עִם בְּנִי אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ יִצְחָק, וְעִם יִצְחָק אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּנִי, קַל וָחֹמֶר עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.

12 מדרש תהילים פתח ↗

הודו ליי' קראו בשמו. אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל שנאמר דרשו יי' ועוזו בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאותיו אשר עשה. אמר רבי אלעזר בראשית כא יב כי ביצחק יקרא לך זרע. כל מי שהוא בשם יצחק עולמית הרי הוא כיצחק שנאמר כי ביצחק. רבי יודן אמר במקצתו ולא בכולו שנאמר ביצחק ולא בכולו. כל מי שמודה בשני עולמות יקרא לך זרע וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע:

13 ערכין פתח ↗

וְאֵין גִּבּוֹר אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ כְּגִבּוֹר יֵצֵא״, גַּחֲלֵי רְתָמִים הַיְינוּ גֵּיהִנָּם.

14 בראשית רבה פתח ↗

הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים נו, ט: נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, כְּאוֹתָהּ בַּעֲלַת נֹאד, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים תהלים לט, יג: שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה וגו', אֶל דִּמְעָתָהּ שֶׁל הָגָר לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ אֶל דִּמְעָתִי אַתָּה מַחֲרִישׁ. וְאִם תֹּאמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה גִּיּוֹרֶת הָיְתָה חֲבִיבָה, אַף אָנֹכִי תהלים לט, יג: כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי. בראשית כא, יז: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. בראשית כא, יז: בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, בִּזְכוּת עַצְמוֹ, יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִכֹּל. בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, אָמַר רַבִּי סִימוֹן קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהָמִית אֶת בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ. בראשית כא, יח: קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר. בראשית כא, יט: וַיִּפְקַח אֶת עֵינֶיהָ, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם, מִן הָכָא וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ. בראשית כא, יט: וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת, הֲדָא אָמְרָת מְחֻסֶּרֶת אֲמָנָה הָיְתָה.

« פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נ״ג:י׳ פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נ״ג:י״ב »