פרי מגדים על יורה דעה, שפתי דעת י״ח:א׳

1 הר"ז נבילה. כ' הש"ך ספק נבילה. הנה המחבר שינה מלשון הר"מ ז"ל פ"א מה"ש הכ"ד כתב בדק ונמצא פגומה הרי זה ספק נבילה והשוחט בהמות רבות ונמצא פגום הרי הכל ספק ואפילו הראשונה והמחבר כאן כתב הר"ז נבילה ובסי"א כתב ספק והיה אפשר דלקמן איכא ס"ס גמור שמא במפרקת בתרייתא ושמא בסימן בתרייתא ועכ"פ הראשונות יש ס"ס אלא דהוה ס"ס במקום חזקה והוה פלגא מדרבנן או מן התורה מש"ה קרי ליה ספק וכ"ת אחרונה ליכא כ"א חד ספק בעצם ומיעוט בתרא הכל א' הוא כמ"ש הש"ך בסי' ק"י אות ס"ד י"ל כיון דכלל הכל מש"ה אמר הרי הכל ספק ומשום הראשונות כלל גם האחרונה וקורא בשם ספק ומשום דאין נ"מ כ"כ עתה בין ספק לודאי כתב כן ומ"ש שם ואפילו הראשונות ה"ק לא מבעיא שאר הנשחטין חוץ מראשונה דאיכא למימר מפרקת קמייתא איפגם אלא אפילו ראשונה כו' משא"כ כאן דליכא כ"א ספק א' דשמא לא הוליך נגד הפגימה מסתמא הוליך ושמא במפרקת או במיעוט בתרא הכל שם אחר כמ"ש הש"ך סי' ק"י אות ס"ד מש"ה הוה ודאי נבילה דסוקלין ושורפין על החזקות אלא דהש"ך שם השיג על המ"ב דבתרי בהמות ליכא ס"ס ואנן כתבנו שם דעיקר הוכחת מ"ב הוא משחט הרבה בהמות דהוה ס"ס גמור שמא במפרקת בתרייתא והכל כשירין ואת"ל בסימן בתרייתא אכתי הראשונה כשירה וה"נ דכותיה הוא וא"צ להפכו דבתרי גופים א"צ להתהפך וכבר הארכנו בזה בסימן ק"י. או יאמר דהמחבר כתב כאן הר"ז נבילה אפילו נגע כו' דהיינו בלא נגע הוה ודאי נבילה דליכא כ"א ספק אחד דודאי הולך כל הסכין ובנגע הוא דכתב חיישינן דהתם לא הוה כ"א ספק והר"מ ז"ל לא הזכיר זה בתרתי אפילו נגע ומש"ה כתב ספק נבילה היינו בנגע במפרקת הוה ספק ולא ודאי. או יאמר דהמחבר אף בנגע הוה ודאי מדכייל להדדי אפילו בלא וי"ו משמע דדין אחד להם אפ"ה ל"ק דהר"מ לשיטתיה דסובר דס"ס משם א' הוה ס"ס ואף א"צ להתהפך שהרי הרב אומר כן פ"ב מהל' סוטה ה"ד ופ"ג מהל' איסורי ביאה ה"ב דקטנה נאסרה בזנות מחמת קושית התוס' דכתובות ט' אמאי הא הוה ס"ס ספק אונס ספק רצון ושמא בקטנותה אלא פיתוי קטנה לאו אונס והתם לא הוה אלא משם אחד ועוד איך תאמר שמא באונס ואת"ל רצון שמא בקטנותה והא כיון דאמרת שמא ברצון הודית דלא בקטנותה דפיתוי לא שייך בקטנה וע"כ הר"מ חולק גם אזה וסובר דלא צריך להתהפך עי' במ"י בקו' הספיקות אות כ' מש"ה כתב שפיר דהוה ספק שמא במפרקת ושמא במיעוט בתרא כי א"צ להתהפך גם משם א' הוה ס"ס משא"כ המחבר סותם באה"ע סי' ס"ט סי' ו' סי"ד דפיתוי קטנה לאו אונס הוא מש"ה סתם כאן דהוה ודאי נבילה ולא ספק אף בנגע במפרקת דהוה מש"א או שלא מתהפך וכדאמרן ועיקר דלא מתהפך ובסק"י אבאר בדברי הש"ך שם. ומ"ש דבא"ע סותם פיתוי קטנה לאו אונס הוא המעיין שם ובספרי הארוך יראה שיש צדדין לכאן ולכאן ואין להאריך ובסק"י אבאר:

2 שוב ראיתי לכה"ג בהגהות הטור אות ג' הביא בשם הגהות אלפסי הוא ספר תומת ישרים כתב כן דהוה ודאי נבילה וספק נבילה משכחת בספיקא דדינא לא בספק הנקרה מצד המקרים ע"ש וכן כתב בסימן כ"ה אות ג' בהגהות הטור העתיק הגהות אלפסי זו יע"ש. והנה הר"מ ז"ל כתב כאן הר"ז ספק נבילה ובפ"ד מה"ש ה"א ישראל שא"י ה"ש ושחט בינו לבין עצמו הר"ז קרובה לספק נבילה ובפי"ב מה"ש ה"ה השוחט והרי היא ספק נבילה אסור לשחוט השני ובפ"ג מה"ש ה"ד שהה במיעוט הר"ז ספק נבילה ובהי"ז תפס בסימנים ושחט ונמצא שחוטה הר"ז ס' נבילה ובהי"ד הר"ז ספק נבילה, ופ"א הי"ב כתב השוחט ולא בדק בסימנים אח"כ הר"ז נבילה ובפ"ג הי"ח כל ספק בשחיטה הר"ז ספק נבילה ושם העיד בנו האיש משה הוא אדונינו הר"מ ז"ל שכ"מ שנאמר בחיבור פסולה הר"ז נבילה ולוקה יע"ש. ועתה אשובה אראה אשמור ציוני. הנה מ"ש בפ"א הכ"ד דהוה רק ספק יש לומר ודאי כן דלא הוה ודאי דבכל דוכתי קי"ל חזקה דהשתא ליתא נגד חזקה דמעיקרא כ"א היכא דחסר ואתאי כמו מקוה ומש"ה לא הוה בסכין תרתי במקום חדא אלא דקשיא בלא"ה אמאי אפילו נאבד הסכין דכשירה הא אוקי חזקה דסכין להדי חזקה דבהמה והוה ספק השקול מיהת וע"כ לומר כמ"ש הרא"ש ז"ל דחזקה דבהמה איתרע דהרי שחוטה לפניך וחזקה דסכין לא איתרע וגם אין מדרך הסכין להפגים בחתיכת סימנים משא"כ אם רואין שנפגם ואיכא למימר במיעוט בתרא הרי איתרע גם כן עכ"פ חזקה דסכין דמעיקרא והוה תו חזקה להדי חזקה ומש"ה הוא ספק השקול ולא ודאי ולפ"ז אפילו לא נגע במפרקת רק שחט קצת יותר מן רוב המשוער הוה ספק. ומ"ש פ"ג ה"ד שהה מיעוט סימנין כו' דזה בעיא דלא אפשטא בכה"ג לא אמרינן אוקי חזקה כמ"ש הגהות אלפסי דודאי מפני חזקה לא ניפשטא האבעיא וכן כתב התב"ש בסי' ל' אות א'. ובהי"ד וי"ז וי"ח שכתב כל ספק בשחיטה הוה ספק נבילה נמי שפיר הוא דנשחט איכא רובא להתירא ורובא עדיף ומדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וה"נ פלגא וקרוב הדבר דמדרבנן אסור לא מן התורה. ומ"ש כל ספק בשחיטה הוה ספק היינו שהה ודרס די"ל דרוב שוחטין כהוגן ואין שוהין ודורסין כמ"ש התוס' חולין דף יו"ד א' ד"ה סכין איתרעי דמסתמא שוחט כדרך השוחטין יע"ש מש"ה כתב דהוה רק ספק הא כל ספק השקול וחזקה ודאי אוקמי אחזקה ומילקי היה לקי והיו סוקלין ושורפין על החזקות. אמנם מ"ש בפי"ב מה"ש שחט ס' נבילה אסור לשחוט אחריה ואין לוקה ע"כ בס' נבילה ד"ת קאמר והיינו בעיא דלא איפשטא וכדומה דאי איסור דרבנן ודאי היה לקי. ובהא דפ"א הי"ב לא בדק בסימנים הר"ז נבילה לכאורה ודאי אמנם הכ"מ כתב שם דפסק לחומרא משמע דספק הוה וקורא לספק נמי בכלל נבילה והכלל שנתן הוא רק לפסולה ולא לנבילה. ומ"ש בפ"ד ה"א ישראל שא"י ה"ש הר"ז קרובה לספק נבילה צ"ע ודברי הכ"מ שרוצה לפרש דקאי על בבא שלאחריו דשחט ג' וד' פעמים שפיר צ"ע דא"כ הוה ליה לומר אבבא שניה ועוד היא גופא אכתי לא ידענא והנה מכל דברי האחרונים משמע דידע דלא גמיר הוה ודאי ולא ספק וכבר כתבנו זה במקום אחר. ובשרשים כתבנו מזה ואי"ה כל אחד על מקומו אבאר ובסי' כ"ח לענין כיסוי אבאר בש"ך אות כ"ז ועיין ב"ח כאן: