פרי מגדים על יורה דעה, משבצות זהב צ״ח:י״א

1 והוא אסור. עט"ז ודבריו צריכין ביאור. מ"ש שומן למאכל חלב אין איסור מצ"ע מה בכך בשלמא מלח הבלוע מדם כיון דנ"נ בשאר איסורין דרבנן נתנו על המלח כאלו הוא דם משא"כ בב"ח כיון שהשומן נרגש בחלב אף ביותר מס' דטעמא לא בטיל שוב ראיתי במ"י כלל פ"ה אות ס"ג הרגיש בזה ועי' או"ה כלל כ"ה ד"ה וח' וכלל מ"ו דין ד' ועס"י פ"ו. וצריך לומר סברת הט"ז הוא דלטעם מדרבנן לא בטיל כמ"ש הש"ך אות כ"ט מדרבנן ולכן בב"ח שכ"א היתר לא גזרו:

2 ועוד י"ל כיון דחזינן דהתורה דווקא דרך בישול אסרה תורה טעם גמור בעינן. ומיהו שומן שבלע טעם מחלב בפחות מס' וודאי גוף האיסור הוא הוה כמו שומן איסור וראוי הוא שלא לבטל באלף דלטעמא עבידי והביא הט"ז ראיה מא"ח דקורא לביצה עביד לטעמיה ואף דשם תרתי בעינן חזותא וטעמא היינו דטעמא לחוד אין אוסר שם דלא גזרו בדשיל"מ על הטעם ומשום חזותא וטעמא הוה כממשו עס"י תקי"ג בא"ח יש לעיין בי' מה שאין כן כאן טעם לחוד אוסר. ומ"ש הט"ז ואע"פ שכתב רמ"א כו' צריך ביאור ויש לפרש דה"ק דכ"ז שמרגישין טעמו היינו מסתמא אין בו טעם אף במידי דעביד לטעמא אם כן מותר לטעום התבשיל ואם טועם אחר כך הטעם אסור הוא ואם כן בשומן איסור נמי כן הוא אם יש ס' טועם הישראל ואם יש טעם אה"נ דאוסר ביותר מס' וביצה בי"ט כיון דחזותא הוא חיישינן מסתמא שמא יש טעם ואסור לטעום דהוה כממשו של איסור עס"י תקי"ג דבעינן ממשו דווקא וכאן סימן ק"ב וכ"ז דוחק. ולסוף העלה דלא מיקרי דעביד לטעמיה כי אם ד"ח הא שומן לא מיקרי טעם כו' ולפ"ז י"ל כמ"ש הש"ך אות כ"ח דבכל הדברים בסתמא בששים אין בו טעם ואם מרגישין טעמו אסור אף ביותר מס' ולכן מלח ותבלין מסתמא אסור ביותר מס' וביורה גדולה אף מלח שרי וכן הלכתא. ובל"י אות כ"ב בשם חידושי הגרשוני אוסר בשומן איסור והוא התיר יע"ש:

3 ודע דיש לעיין בשומין ובצלים עיין חולין צ"ז ב' תוס' ד"ה כל דמשמע פלפלים באלף לא בטל ובצל עכ"פ ביותר מס' בטל ואם כן אנחנו לא נדע מה לעשות בבצלים ושומין של עובד כוכבים וכיוצא מגוף האיסור דס' עכ"פ לא מהני וראיתי במ"י כלל ע"ד אות ס"א העיר בזה קצת ובפר"ח אות כ"ד כ' דלא נ"מ יע"ש וא"י דודאי אסור לישראל למיטעם ומיהו בעובד כוכבים קפילא או מסל"ת ביותר מס' יש להקל האידנא וכמ"ש הש"ך אות כ"ט ושם אבאר: