פרי מגדים על יורה דעה, משבצות זהב כ״ד:ו׳:א׳-ג׳

6 מיעוט הא'. עט"ז והנה ראוי לבאר כאן קצת באורך. דע שעל בעיא דהחליד במיעוט סימנים יש בו פירושים רבים ואבארם. הפי' הא' הוא פירש"י לאחר ששחט הרוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה החליד מיעוט הנשאר כמו בשהייה לעיל. הפי' הב' הוא פיר"ת הביאו תוס' חולין ל"ב ד"ה החליד דמיבעיא ליה אם תחב הסכין תחת מיעוט קמא דקנה ושחט הרוב מלמעלה למטה בחלדה מיבעיא ליה אפילו לאמרי בי רב תחת עור א"י הכא איפשר דכמאן דפסק דמי ולא פוסל א"ד פסולה וע"כ דהעור היה חתוך. הפי' השלישי הוא ג"כ של ר"ת שתחב תחת מיעוט קמא ושחט המיעוט מלמטה למעלה בחלדה מי גמירי שהייה דווקא ברוב הסימן ולא במיעוטו ומשכחת ליה בקנה כמ"ש בפי' א' א"נ בוושט שחתך מצד זה ברוחב הסימן וכן בהיקף מצד הב' ואח"כ תחב הסכין ושחט השליש בחלדה. ולפ"ז אמאי לא פירשו כפשוטו ששחט מיעוט סימנים בחלדה כגון בין סימן לסימן או תחת העור ושחט מיעוט בחלדה מהו ויראה לפרש דה"ק דאף בכה"ג הוה בכלל ספק דל"ת דשמא המיעוט כמאן דחתוך דמי ושמא כי גמירי חלדה במידי דמנבלה ביה כמו לענין שהייה אפ"ה בכלל הספק ולפ"ז ה"ה וכ"ש אם שחט בין סימן לסימן שתחב הסכין ושחט מיעוט בחלדה הוה ספק. הפי' הד' הוא פי' הב"י בר"מ ז"ל פ"ג מה"ש ה"י שחט מיעוט סימנים בחלדה וגמרו שלא בחלדה הר"ז ספק נבילה ופי' הב"י וכ"מ כפשוטו בין סימן לסימן מי גמירי שהייה וחלדה דווקא במידי דמנבלה ביה כו' והנה הטור פי' בר"מ ז"ל כפי' הב' של ר"ת ולכאורה אין נפקא מינה לדינא אלא שהטור מצייר כך והב"י כפשוטו. אמנם כן ראיתי שיש הבדל גדול כפי מה שלמדתי מתוך דברי הפר"ח אות כ"ה דר"ת בפי' הב' ה"ק דוודאי אי החליד בין סימן לסימן אפשר דהוה חלדה ול"ד לבעיא דשהייה דכי גמירי במידי דמנבלא משא"כ חלדה אלא דמיבעיא החליד תחת מיעוט קמא ושחט ממטה למעלה מי אמרינן כיון דאין מיעוט זה מעכב דאי שחט שאר הרוב בהכשר ושבק להמיעוט א"כ לא הוה ג"כ חלדה משא"כ אי הכניסו הסכין בין סימן לסימן ושחט מיעוט בחלדה כיון דהסכין מכוסה בסימן שלם או ברוב וודאי הוה מה ששחט בחלדה חלדה גמורה. הפירוש החמישי הוא פי' הר"ר אושעיא שהחליד תחת מיעוט בתרא דקמא ושחט סימן הב' מי אמרינן דהמיעוט כמאן דליתא דמי או הוה חלדה. הפירוש הששי הוא פי' הריב"ז סי' קפ"ז הביאו הכ"מ בפ"ג מה"ש וכמו שהבנתי אני בדבריו דאם שחט רוב של סימן ראשון והחליד המיעוט בתרא של סימן ראשון מהו אף דמיעוט בתרא של שני סימנים אין פוסל דרסה חלדה כיון שאין זקוק תו לשחוט עוד משא"כ כאן זקוק עוד לשחוט סימן ב' הכי אגמרי' רחמנא באם זקוק לשחוט שלא יהיה פסול באמצע שחיטה אף במיעוט בתרא דקמא והמעיין בריב"ש יראה לדייק בהדיא דא"א לפרש כדבריו כ"א כמ"ש ושוב ראיתי להב"ח בכאן שהבין כן דברי הריב"ש כדכתיבנא יע"ש. וראיתי להכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"א כתב דריב"ש מפרש פי' ב' בר"מ כפירוש ר' אושעי' ואני תמה איך העביר עיניו ח"ו ממאי שכתב הריב"ש בהדיא כדברי וממ"ש הריב"ש דומיא דפי' המפרשים בשהי' במיעוט סימנים ואי כפירוש הר"ר אושעי' אמאי לא אמר כפי' הר"ר אושעי' אלא החליד באותו מיעוט גופא ועוד דאי שחט סימן הב' תחת מיעוט בתרא דקמא מהו זה שכתב הר"מ ז"ל ג"כ שחט מיעוט סימנים בחלדה והא שחט רוב סי' ב' בחלדה. והכנה"ג גופא דחה דא"א לפרש כפי' א' של ר"ת דהא מיעוט סימנים קאמר וא"כ מה"ט א"א לפרש כפי' הר"ר אושעיא ג"כ ומ"ש הר"מ ז"ל סימנים לשון רבים דקאי או אקנה או אוושט עיין בריב"ש שמפני זה עשה כלומר ע"ש ואולי כוונתו כפירוש הר"ר אושעיא בשהיה דהיינו בסכין רעה ששהה במיעוט בתרא דקמא הכי מפרש הר"מ בהחליד ובאותו מיעוט וז"ש הריב"ש דומיא דפי' המפרשים בשהייה במיעוט סימנים. סוף דבר הכל נשמע דבר"מ ז"ל א"א לפרש פי' א' של ר"ת דשחט מיעוט בחלדה קאמר ולר"ת שחט הרוב בחלדה ומה"ט נדחה גם פי' הר"ר אושעיא להעמיס בדברי הר"מ ז"ל כמ"ש גם פירש"י א"א שהרי גילה דעתו בפירוש דדרסה אין פוסל במיעוט בתרא כמ"ש שם הי"ג וכמ"ש הכ"מ דלמד מדין שהייה מתוספתא ה"ה חלדה אין פוסל דוודאי דרסה וחלדה שוין המה ואין לחלק כלל. ונמצא לא נשאר לפרש כ"א שלש פירושים פי' ב' של ר"ת כפי מה שהבין הטור או כפי' הב"י והכ"מ או כפי' הב' של הריב"ש סימן קפ"ז כאמור. והנה היה נראה לפרש האיבעיא בשחט מיעוט קמא או חצי וושט והחליד מיעוט קמא דקנה מי אמרינן מידי דהוה אחצי קנה פגום א"ד בתחילת שחיטה כשירה משא"כ באמצע שחיטה ועיין בריב"ש כתב שזה וודאי נבילה משום דמפרש איבעיא בע"א אלא שאני רואה דא"א לפרש כן בר"מ ז"ל דא"כ מאי מיעוט סימנים לשון רבים ובש"ך אות ח"י אבאר באורך:

7 ועתה אשוב לבאר דברי הט"ז. הנה המחבר כתב תלתא בבי. בבא א' פי' הטור בר"מ והוא פי' ר"ת בפי' הב'. בבא תנינא פי' הר"ר אושעיא. בבא שלישית הוא כפי' הב"י בר"מ דמיבעיא ליה מיעוט בחלדה מהו והא הוה דומיא דראשונה דאם תחת מיעוט קמא וחתך מלמטה למעלה הוה חלדה כ"ש כאן ותי' דכאן תחת העור וה"א דווקא לעיל דחתך מלמטה למעלה גרע טפי משא"כ כאן ולא הבינותי אמאי לא בהחליד בין סימן לסימן ושחט מיעוט קמא בחלדה מלמעלה למטה וזהו שמוסיף וי"ל דאה"נ אלא דרבותא קאמר דאפילו תחת העור דהוא גופא ספק אפ"ה אם גם מיעוט החליד תחת העור הוה בכלל ספק. וראיתי להדרישה אות ז' דבבא ג' הוא כפי מה שהבין הב"י בר"מ שהחליד בין סימן לסימן ואחריו החזיק התב"ש אות י"א יע"ש וכתב דקמ"ל דלא הוה אלא ספק נבילה ועל פי' הט"ז כתב דחלוקה זו לא נזכר בשום מקום הנה מ"ש דחלוקה זו לא נזכר בשום מקום האמת אתו ובגמרא ודאי א"א לפרש בעיא דהחליד מיעוט סימנים תחת העור א"כ היה צ"ל באת"ל תחת העור כו' אמנם במ"ש דקמ"ל דאף זו הוה ספק ור"ל דל"ת דווקא תחת מיעוט קמא דאיפשר דאין המיעוט מעכב כ"כ משא"כ תחת סימן שלם ושחט מיעוט בחלדה הוה ודאי. אמנם תמהני וכי המחבר דייק בלישניה בין ספק לוודאי והלא מסתם סתום והא לא הזכיר כלל אי ספק הוויין כל אלו ואמאי לא פי' דאשמועינן אף ששחט ממעלה למטה ובבא א' השמיענו דל"ת דהמיעוט כמאן דחתך דמי ומ"מ לדינא הכל בכלל ספק נבילה דלא גרע מתחת העור כמ"ש הב"י. ויש לראות דודאי גריעי מתחת העור כמו שצידד ר"ת גם לפי' הר"ר אושעיא תחת העור הוה חלדה דא"א בע"א אם לא בחלדה משא"כ תחת מיעוט בתרא דקמא דהא אי בעי הוה חתך לב' בלא חלדה וי"ל ממ"נ אי האיבעיא לכ"א מהפירושים א"כ עלתה בתיקו ואי איבעיא כפי' הא' א"כ לאינך צדדים נשאר הסברא החיצונה דלא גריעי מתחת העור ובשלמא אי הגמ' מצדד בזה דאיפשר דגריעי א"כ אפ"ה הרי עלתה בתיקו משא"כ הסברא החיצונה ודאי נותן דכל אלו לא גריעי מתחת העור והוה כולהו ספק:

8 הלח"מ בפ"ג מה"ש הניח בצ"ע אמאי תחת מטלית הוה ספיקא הא הוה ס"ס שמא עור כשירה ואת"ל פסולה אפ"ה שמא מטלית כשירה. הנה תפס במושלם דשני בעיות הוה ס"ס עיין ב"י סי' נ"ט בגלודה ואיפשר דהתם לשיטת הר"מ כתבו דסובר ס"ס משם א' הוה ס"ס כמבואר מדבריו בהל' א"ב מהא דפתוי קטנה רצון הוא מחמת קושיות התוס' בסוגיא דפ"פ יע"ש א"כ ה"ה ב' בעיות ובקונטריס הספיקות יבואר. ומיהו אי ס"ס במקום חזקה לא מהני וכ"ש להר"מ דטעם ס"ס דהוה ספק דרבנן וזה לא שייך במקום חזקה אלא דכבר כתבנו דספיקא דדינא ובעיא דלא איפשטא מהני במקום חזקה דבשביל זה לא ישתנה הדין ובסימן כ"ט ולמ"ד וק"י אבאר ומיהו להר"מ פ"ט מט"מ י"ל ס"ס בעיא דלא איפשטא הוה מ"ה והוכיח לפי' דמש"א הוה ס"ס דאל"כ אמאי הניח הגמ' בתיקו דהא מותר הוא וז"א ואין להאריך: