פרי מגדים על יורה דעה, פתיחה להלכות תערובות כ״א

1 והנה מצאתי מקום א' אשר לכאורה יותרו ב' ספיקות הראשונות מהא דכריתות ר"פ ספק אכל ח"י א' דאיקבע איסורא בעינן עי' ר"מ פ"ט מהל' ט"מ הלכה י"א ופ"ח מהל' שגגות והא א"א לצמצם אפי' בידי אדם כמ"ש בפ"ט ה"י מה' רוצח ושמירת נפש הל' ט' בפירוש ומסתמא ב' חתיכות אין שוות אלא א' גדולה וא' קטנה ושמא הגדולה היתר ואף הקטנה היתר דאחרי רבים וכו' ושמא הגדולה איסור כו' וכיון שכן אין כאן קביעות איסור דאי גדולה היתר אין כאן שום איסור כלל ובשלמא אי אפשר לצמצם משכחת בשוין ודוחק גדול לומר דהא נמי חשיב איקבע איסורא עס"י ק"י בפר"ח דלהר"מ ספיקא מ"ה שריא ואשם תלוי משום איקבע כו' וקשיא כדאמרן. שוב ראיתי בתשובת הרשב"א סימן רע"ב ורע"ג שחכם השואל הוא חכם ר' מאיר בן ר' שלמה בן שהולא חקר באשם תלוי איך מביא כיון דיבש בטל ברובו אם לא בשוין והרשב"א הרבה להקשות עליו דמ"ה ודאי בטל אלא דהתם א' גדולה וא' קטנה כל שאכל א' מהן גדולה או קטנה חייב אשם תלוי באין ניכר יע"ש עוד כתב דלא משכהת ביטול ברוב אם לא בשלשה חתיכות דאי ב' ממ"נ אי גדולה וקטנה שמא גדולה דאיסורא יע"ש. הנה החכם השואל כפי הנראה שחכם גדול היה והרשב"א קלסיה וע"כ אומר דהשואל הכי קשיא ליה כיון דא"א לצמצם לא מיקרי איקבע איסורא וכדאמרן שמא הגדולה של היתר ואין כאן איסור כלל אף הקטנה דבטל הוא ברוב. ומ"ש הרשב"א דבין אכל הגדולה או הקטנה מביא אשם תלוי יש לתמוה כשאכל קטנה ממ"נ אי של היתר אמאי ואי של איסור והגדולה של היתר הרי בטילה כיון דלאו חד בתרי ממש בעינן כפי הנראה שם וע"כ אתה רואה דסובר אי מעט היתר בתוך רוב איסור נעשה כולו איסור וחייב על כל א' מהן ומש"ה עכ"פ מביא אשם תלוי שמא גדולה של איסור ואף כשאכל קטנה דאיסורא אכל וראיתי למהר"א כהן אפימינט"ל בס' התערובות חלק א' פרק א' נז"ג כתב הפך מזה זית א' בב' זיתי איסור אין לוקה או כרת על כל א' מהן יע"ש ואמנם הוא לשיטתיה בחלק ב' פ"א פ"ג ב' ממרוצת דבריו שם גדולה וקטנה והוא אכל גדולה הוא דחייב אשם תלוי ואני תמה דהמעיין ברשב"א כתב בהדיא בין גדולה או קטנה וכדאמרן: