1אסור עמ״א וכ״כ ע״ש בשם הרשב״א קע״ה ועי״ד סקי״ג סי״ו ומשמע לכאורה ה״ה כאן מהני הגעלה עכ״פ דלית ביה עיקר מ״ה עמ״ש בפריי שם. ומיהו צריך ששים נגד הבלוע דחמור מבישולי עכו״ם עי״ד סי׳ קי״ג מזה:2למ״ש מיד עמ״א עט״ז א׳ דהמחבר בתקט״ו ס״א משמע דסובר הטעם שלא יהנה כרש״י מדאוסר לכל ישראל ומתיר בליל שני עמ״א שם אות גד״ה אפ״ה ע״י ישראל ל״ש ולא גזרו רבנן שלא יהנה תוס׳ חולין ט״ו ד״ה מורי כו׳ יע״ש. וע״י עכו״ם חמור יותר דצריך כדי שיעשו למ״ש. ומיהו אם בישל עכו״ם מים בשבת ונצטנן דלא נהנה כלל ממלאכת שבת י״ל דא״צ למ״ש כדי שיעשו שאף לטעם שלא יאמר לו דהא שותה צונן אבל בו ביום אסור לכ״ע דאיתעביד איסורא עסי׳ רנ״ג מזה:3ומ״ש דאם מ״ש י״ט אסור משום הכנה כל י״ט עסי׳ תק״ז מגן אברהם אות ד׳ וט״ז ג׳ אם הוי הכנה מן התורה כה״ג וע׳ תוס׳ ריש ביצה ע״ב ד״ה והיה ונ״מ טובא לענין להוסיף בדרבנן עי״ד צ״ט בזה. ובתקי״ג שבת וי״ט הסמוכים ונולדה כו׳ ה״ה כאן. ואף בישל לחולה בשבת ומ״ש י״ט אסור לבריא י״ט ראשון דהכנה הוי עמ״א תקי״ג ח׳. ודוקא דבר שאין נאכל כמות שהוא חי ובישל תפוחים צ״ע ומים חמין הוחמו בשבת אם נצטננו למ״ש י״ט ודאי ל״ש הכנה. ע׳ מ״ש בסמוך אי״ה. ומ״ש בי״ד כו׳ כ״כ הש״ך שם אות ט״ו דיצוייר במזיד ולא ביאר כי י״ל בג׳ אנפי א׳ נתערב בשבת שמותר בו ביום לבשל ע״ז אמר דמיא לביכורים אע״פ שעדיין ביד ישראל חשיב דשיל״מ הואיל ולכהן דשיל״מ. הפן הב׳ נתערב בשבת אי שרי למ״ש לבעלים הג׳ שנתערב דוקא למ״ש דלא חל כלל שום דשיל״מ מעולם עמ״ש בפריי לי״ד שם והנה במ״ש י״ט ואם ימתין עד מי״ט יתקלקל המאכל י״ל אף בשוגג בו ביום מותר בביטול וכ״ת דימתין עד מ״ש י״ט דבשבת יש ב׳ איסורים נהנה ממלאכת שבת וקנסא ולמ״ש אזיל איסור נהנה בכ״ש ונשאר רק קנסא כעין מ״ש הצ״צ הביאותיו בפריי לי״ד ביצת טריפה בי״ט דמ״מ דשיל״מ דחד איסורא אזיל הא בורכא ל״מ למ״ד הכנה כזו ד״ת א״כ אדרבה אם ימתין יהיה יותר איסור חמור ואף אם דרבנן מ״מ אין מרויח כלום ועדיין צ״ע. ומ״ש למי שנתבשל בשבילו י״ל דשרי דבי״ד צ״ט בב״י ב׳ תירוצים א׳ דאמר לישראל לבשל דלא משמע לאינשי איסורא ב׳ ע״י עכו״ם וכאן ל״ש ב׳ תירוצים דאף דרבנן זהירי ולא ישמע ישראל וע״י עכו״ם אין מרויח דימתין כ״ש. עמ״ש אות ז׳ אי״ה:4ובשוגג עמ״א שוכח משמע שוגג וצ״ע. אונס חמור משוגג א״ר אות ה׳:5שאלה עמ״א עב״י עוד טעם מחובר מדלא לקמן דחינהו בידים משא״כ שוחט לא איתרמי ליה סכין יפה משא״כ מחובר אף פירות דעכו״ם אמרינן דהוה מוקצה מדלא ציוה לעכו״ם ללקוט מבע״י עב״י מזה עט״ז ב׳:6חי עמ״א דאסור למלוח בשבת והדחה בעי משום דם בעין ומותר להדיח בשבת כיון שרוצה לאכול עתה מיד:7שמא עמ״א ממרוצת לשונו משמע דאף למ״ד דרבנן אפ״ה איכא למגזר שמא ירבה בשבילו ולפ״ז אף בעשה מלאכה דרבנן לחולה שאין סכנה אסור לבריא שמא ירבה שהרי הר״ב אומר כן בהג״ה בישל ע״י עכו״ם אסור לבריא ע׳ ע״ש דלא כרשב״א שכתב דבדרבנן הוי גזירה לגזירה ומירי י״ל בעכו״ם דאיסור אמירה קיל טפי יש לגזור אף בדרבנן שמא ירבה בשבילו כו׳:8ואפילו עמ״א בשם ש״ך דל״ת דוקא בישראל לחולה לא בעי כ״ש כמ״ש הרשב״א הביאו הב״י אף לרש״י דל״ש שיהנה ממלאכת שבת בהיתר נעשה ושמא יאמר לו פ״א ישראל לא יעשה משא״כ ע״י עכו״ם יש חששא דקל בעיניו כבאות ב׳ קמ״ל דא״צ כ״ש כל שהעשיה היה בהיתר ואף לחולה שאין סכנה. עי״ד קי״ג ט״ז ט״ו והנה מתוס׳ גיטין ראיה דבש״ע לית כה״ג י״ל בדבר שאין עעש״מ או נאכל חי. שוב ראיתי מתוס׳ אין ראיה כלל דבגיטין דף ח׳ ב׳ ד״ה אע״ג כתבו דע״י עכו״ם אסור להרבות היינו להחם חמין יע״ש. ואני תמה ממה שנרשם בש״ע בהג״ה תוס׳ פ״ק דגיטין שם לענין להרבות וכ״ה בב״י אבל בר״ן מוכח שפיר דשבת אסור עב״י בזה עט״ז ב׳ מזה:9משום עמ״א ושמא ירבה בשבילו בקצירה בעוקץ א׳ אם נאמר דמודה הר״ב בדרבנן דשרי י״ל זה דרבנן עט״ז ב׳ ומ״א ז׳. ומ״ש הגדל בטל ברוב דלא ניכר מעולם ל״ש דשיל״מ דומיא דגיגית בסי׳ ש״ך יע״ש:10שאסור עמ״א ודינו כבס״ה ותולדות חמה וחמי טבריא עסי׳ שכ״ו כחמין שהוחמו בשבת משמע דינו כמבשל בתולדות אור:11להטמינה עמ״א שבת ל״ט א׳ ומשנה שם בשביל שתצל״ה וכ״ה בטור ולרבה משום הטמנה קשה דאפילו נתבשל כ״צ נמי אסור עסי׳ רנ״ז מזה ובש״ע השמיט שתצלה ובר״מ פ״ט לא כתב להטמינה דע״ג חול נמי אסור כרבנן דרבי יוסי דאטו תולדות אור. ודברי הרא״ש דכתב לרבה אסור מבע״י מדין הטמנה אליבא דרבי יוסי הוא. וע״ג חול דאסור הוא לרב יוסף אליבא דרבי יוסי ולרבא שרי ע״ג חול דהטמנה אסור אפילו נתבשל כ״צ כבסי׳ רנ״ז כרבה וע״ז כתב המ״א דכ״ז לר׳ יוסי אבל לרבנן ע״ג חול אסור אטו תולדות אור והטמנה ל״ד אלא מגולה מכל צד וקצת הטמינה ועיקר האיסור משום שתצלה אטו תולדות אור אע״ג דרואה שהוחם בחמה גזור אבל גג הוחם באור י״ל דלא גזור כמו חמה עצמה ומ״מ יש להחמיר כנ״ל פירוש דברי הב״ח ומ״א ועדיין צ״ע. וע׳ לבוש כתב בחול משום הך גזירה וכ״ה כוונת המחבר והטמנה ל״ד כאמור. ומ״ש המ״א בשם הר״ם ור״א ז״ל פ״ט ״ה בשבת והשגת הר״א בהרמ״ך הובא בכ״מ שם דסובר כמאב״ד בשבת כבישל כ״צ הוי וי״א שאין חייב בו שוב משום בישול ועמ״מ שם ה״נ ודברי ר׳ יוחנן במנחות דלאו הלכתא הוא דכמאב״ד מבושל גמור הוי לענין שבת בין להקל ולהחמיר ועא״ר כתב דהר״א בא לשלול דברי רש״י וצ״ע דודאי כוונתו להשיג על הר״מ ז״ל יע״ש. ולדידן אין נ״מ דמשמע אף בישול דרבנן אסור בשוגג בו ביום לא לעולם. וכל שיש ספק פלוגתא אם הוי בישול או לאו בזה ספק דרבנן לקולא. ומ״ש המ״א בר״מ פ״ט ה״ו ופי״ב ה״א הקשה על המ״מ ועלח״מ שם יישב כוונת המ״מ דהר״מ סובר כל שמעביר גחלת ממש חייב שתים מבשל ומעביר ולהר״א רק מבשל והמ״א סובר די״ל בין ע״ד שתעשה גחלת ולא עד בכלל וכוונתו לרפה גוף קשה ט״ס שריפ״ת וצ״ל שריפה ומ״א גרס עד שנעשה גחלת וצ״ע:12יש עמ״א בססי׳ רנ״ג בהג״א דכל שיש בו משום בישול אסור בכל ענין ואף בשלו ע״י עכו״ם אסור כבס״א:13ועמ״א בכ״ר כ״ז שיס״ב אין בישול אחר בישול ואין יס״ב אף בכ״ר יש בישול אחר בישול אם מחמם אח״כ שיס״ב ואם הורק לכ״ש אף יס״ב י״ל דיש בישול אם מניחו אח״כ בכ״ר וכדומה עסי׳ רנ״ג ואי״ה בט״ז אות ג׳ יבואר בזה:14וי״א עמ״א ובאות כ״ז י״ל דהמחבר קאמר שם מצטמק ויפה אסור לד״ה הא מור׳ל תליא בפלוגתא ומ״מ כאן פסק בסתם להחמיר:15מותר עמ״א השיג על הב״ח במ״ש מהגמ״ר מסופק אי מבושל כ״צ שורין בכ״ר ותליא בסברת ר״ת דכל שלא בא מדיחין מכ״ש ממילא כל שבא בכלי שני שורין וא״כ המחבר דפסק כר״ת בי״ד עירוי ככ״ר ממילא הכין הוא ולא ביאר בש״ע זה צ״ע הא בסט״ו מבואר בפירוש מבושל לגמרי מותר נגד המדורה דאין בישול אחר בישול וכ״ה בתוס׳ שבת ל״ט א׳ ד״ה כל בכ״ר משמע אף לפיר״ת והגמ׳ י״ל דספק דידיה כל שב״א מחמין לא נתבשל על האש ב״א בא בכ״ר שהוסר מאש בדברים שנגמר בישולן בכך או מלוחים או בלא מלוח שקלים בטבע להתבשל לגמרי בכ״ר שהוסר מאש איכא לספוקי א׳ שורין בכ״ר או רק בכ״ש לפיר״ת דומיא דמדיחין וכן מטין דברי הר״מ ז״ל פ״ט מה״ש ה״ג ופכ״ב ה״ח שלא יסתרו זה לזה ועב״י וד״מ פרישה ולמ״ש א״ש דודאי דבר שאין דרכו להתבשל לגמרי בכ״ר שהוסר מאש פשיטא דאסור להשים אחר כך בכלי ראשון שהוסר מאש דכמאב״ד דמי וגרע מיניה רק דבר שדרכו וטבעו קל להגמר בישולו בכ״ר אז שרי ליתן אח״כ דאין בישול אחר בישול ומ״ש ומשמע מש״ע כו׳ וטוב להחמיר אפשר כה״ג כדכתיבנא דאל״כ חיובי מחייב וכדכתיבנא:16אם מותר לערות חמי טבריא מכ״ר שהוחם במעיין על דבר שאין מבושל לכאורה עירוי ספק הוי אי מבשל לא ודאי א״כ הוי ספק לקולא. וי״ל דאין זה ספק עמ״ש בפריי לי״ד בס״ח וק״ה מזה:17מדיחין עמ״א תוס׳ שבת ל״ט א׳ ד״ה כל ב׳ תירוצים ואין דרך הפוסק לומר משום סיפא דקולייס האספנין ש״מ דוקא מדיחין מכ״ש ע״י עירוי הא שורין לא ומכ״ש עירוי אסור דבי״ד פסק עירוי ככ״ר ומבשל כ״ק והיינו עירוי שלא נפסק הקילוח אבל נפסק הקילוח אין מבשל כ״א מפליט ומבליע כ״ק עי״ד סי׳ ק״ה בש״ך אות ה׳ וע׳ מה שכתב בפריי שם ובצל כתבלין הא בכ״ר מבשל מ״ה וחולק אט״ז ח׳ דאוסר בצל בכ״ש יע״ש וכ״כ א״ר י״ח דלא כתו״ש. ע׳ תוס׳ שבת ל״ט א׳ ט״ס ל״ח ואף בנפסק הקילוח י״ל דשרי בכ״ר מ״מ מדנקיט סתמא מדיחין ומשמע דבא לשלול שורין והא מדיחין בלא נפסק נמי אסיר ש״מ בב״ש איירי ועתו״ש:18כל עמ״א הנה המעיין בב״י בשם פרדס וכמ״ש הפרישה הביאו א״ר י״ד וט״ו משמע דכל מלוח שנגמר בישולו ע״י הדחת חמין דמבשל הוא וחייב משום מבשל אף בכ״ש וכל שאין החמין פועל בישול רק דא״א לאכול כלל מחמת מלחו אם לא בחמין חייב משום מכה בפטיש וזה כוונת המ״א דקולייס הוא גמר בישולו ואין נאכל מחמת מלחו הוי מכה בפטיש וא״י מה איריא חמין אף צונן נמי יהא גמר מלאכה ול״ד להדחת כוסות דמ״מ ראוי ע״י הדחק ומי שאין איסטניס לאכול כך:19משום עמ״א ובשלו ואח״כ צלאו חייב בפסח אע״ג דמבטל ליה לאו לגמרי והוספה הוא ומחייב בתרווייהו ע׳ פסחים מ״א א׳ לר״כ ובר״מ פ״ח מה׳ ק״פ יע״ש. ומותר לשרות:20אפי׳ עמ״א עס״ט מלח הגס יש מחמירין בכ״ש ומלח שלנו אין בישול אחר בישול עמ״א שם אות ל״א ואי״ה שם יבואר:21מתירין עמ״א תדקדק בדברי האדון ז״ל כי באות ס״ו כתב כחי׳ של תוס׳ דמשמע ליה דוחק איידי דסיפא בדברי הפוסק ואמנם הטור כ״כ מדיחין ובהכרח איירי מדכתב אהרא״ם וא״י למה אסרו בכ״ש ולתירוץ א׳ של תוס׳ דמיחזי כמבשל ש״מ דסובר כתי׳ הב׳ ובכ״ש שרי לשרות דבר חי ממש אבל המחבר שכתב כאן ויש מתירין משמע אף כ״ר והוא הראבי״ה בב״י כמו שציין באר הגולה אות ך׳ מרדכי בשם ראבי״ה ולא הביא ב׳ ויש מתירין א׳ הטור בכ״ש ויש מתירין בכ״ר הראבי׳ ש״מ דהמחבר סובר כתי׳ א׳ לחומרא דבכ״ש מיחזי ודוחק איידי והשמיט לגמרי דעת הטור רק יש מתירין בפת בכ״ר שאין בישול אחר אפיה הא חי ממש ודאי יש לאסור אף בכ״ש וז״ש האדון ז״ל וכ״מ דעת הש״ע היינו דחוזר אמ״ש כתי׳ א׳ של תוס׳ ויש להחמיר משום זה ועתו״ש:22אפי׳ עמ״א דלח אף בישול אחר בישול יש בנצטנן כבסי״ד:23שהיס״ב עמ״א ולערות מכ״ר רוטב על פת עיין ע״ש. והנה המחבר משמע דפסק כדיעה א׳ בסתם והר״ב שכתב ונהגו היינו בכ״ש אבל בכ״ר אפשר מדינא דיש בישול אחד אפיה ועירוי הוי ס״ס עט״ז אות י״ו ומ״מ כתבנו בפריי לי״ד דאין נחשב לס״ס גמור והבן זה:24בבצק עמ״א סובר בצק אין זה מירוח דלא כט״ז אות י׳ וע׳ שי״ו במ״א אות כ״ד. ומוקצה י״ל דצריך הבצק לתרנגולים ע׳ סי׳ ש״ח סכ״ב ועתו״ש:25אין עמ״א מטעם בישול בלח אסור אם נצטנן שאין יס״ב תו הוי בישול כבס״ד ויבש שרי אפילו נצטנן לגמרי כמו נגד המדורה בסט״ו ועט״ז אות ט׳ ואי״ה שם יבואר:26לעולם עמ״א הנה כירה גרופה חזרה שרי ולכתחלה להניח אסור כבסי׳ רנ״ג ס״ב וע״ג אש ממש אף חזרה אסור דנראה כמבשל בשבת וכאן קדירה מפסקת באין על אש עדיף מגרופה ובעל הא״ש י״א דהוי ככירה גרופה וחזרה שרי ולהניח אסור וי״א דעל אש נמי עדיף מגרופה דהוי כנגד המדורה דאית היכרא ה״ה כאן וערנ״ג ס״ב דאם משחשיכה הוי חזרה ה״ה כאן ע׳ אות כ״ו:27כמניח עמ״א דהוי כגרופה ואסור לכתחלה כבאות כ״ד ואי״ה באות כ״ו יבואר עוד מזה יע״ש:28וראשון עמ״א הקשה למה בס״ח הכריע וס״ז לא הכריע וגם ברנ״ג ס״ה ט״ס לכאורה ס״ג עתו״ש הביא לשון הר״ן פנאדרי״ש משמע לכאורה גם באין גרופה עדיף מגרופה הואיל והקדירה מפסקת וע״ז פי׳ דצלי כלומר יבש דלית גזירה אטו קר בזה הכריע דאע״ג ע״ג אש הואיל וקדירה מפסקת עדיף מגרופה ומותר להניח לכתחלה בשבת משא״כ בס״ז לח דיש גזירה אטו צונן דיש בישול מ״ה להמחבר בס״ד בע״ג אם יש ב׳ גזירות אטו צונן ושמא יחתה לא הכריע ועתו״ש ומש״ה הביא המחבר ס״ז וס״ח לכאורה א׳ הוא ולמ״ש המ״א א״ש דבס״ז לא הכריע בלח וביבש הכריע כאמור וע׳ לבוש בס״ז כתב י״א כמעמידו על האש ממש ואף חזרה אסור והטעם דבלח יש חשש אטו צונן ויבוא לידי בישול ובס״ח כתב דהוי כמניח ע״ג כירה ביבש וחולק עם המ״א בס״ז אף חזרה אסור ע׳ אות כ״ד מזה:29ומצטמק עמ״א הקשה דברי המחבר אהדדי דבס״ד השמיט דברי רי״ו וכאן הביאו המחבר כתב בס״ח ביבש כמו צלי הכריע ובלח חם יס״ב לא הכריע ובלח צונן כ״ע מודים ליכא למימר כ״ע אף רי״ו דא״כ אכתי יש מחלוקת הר״מ ור״ן סוברים דלח צונן מוי״ל נמי ליכא בישול אחר בישול וע״כ דברי הכל מה דהביא בש״ע א״כ שפיר קשה:30וכ״ז שהיס״ב עמ״א והיינו עומד על האש הא העביר מאש באין יס״ב שרי עי״ד צ״ד בט״ז א׳ וכ״מ משנה מרותחין עכ״פ יס״ב עט״ז וא״צ אצל האש בלא״ה אסור עסי׳ רנ״ג ולקמן סט״ו בזה י״ל רחוק מהמדורה ואין בו בישול:31של שור עמ״א דהר״ב בהג״ה דנקיט אהמחבר קאי עט״ז י״ב דהטור בודאי סובר כן דלא הזכיר מלוח כלל עמ״ש אי״ה באות שאח״ז:32דם עמ״א ובי״ד מלת מבש״ל בכ״ש י״ל מפליט ומבליע מיהו י״ל לשיטתיה מבשל ממש ונ״מ בב״ח והרא״ש שכתב נמלח מחדש והודח אפ״ה הלחלוחית בכ״ר הא עדיין מלח עליו אף בכ״ש מבשל כה״ג:33דהמלח עמ״א בב״י בשם רבינו שמחה וע״כ על האש דבהעביר שרי ליתן לכתחלה עמ״ש בט״ז י״ב ובמלח שלנו אין בישול אחר בישול נגד המדורה דע״ג אש אסור מדרבנן א״נ בהעביר מאש ומלחא בבישרא דתורא במלח שחופרין אבל שלנו י״ל מבשל בכ״ר שהעביר מאש רק דאין בישול אחר בישול ועד״מ כ״כ:34אסור עמ״א תוס׳ שבת מ״ב ב׳ ד״ה אבל דעירוי שלא נפסק קילוח מבשל ונפסק רק מפליט ומבליע ובי״ד סס״ח ביארנו דיני כ״ר ועירוי וכ״ש והנה למ״ש באות ט״ו דהמחבר כתי׳ א׳ בתוס׳ שם דבכ״ש חי אסור דמיחזי כמבשל א״ש דנקיט כאן לערות אתבלין וכ״ה במשנה הא שאר בשר וכדומה אף בכ״ש שיס״ב אסור דמיחזי כמבשל והא דסי״א אמבטי בכ״ש שמחממן הרבה לק״מ דמשמע שאר כ״ש שרי די״ל דוקא להניח גוש בכ״ש לשרות מיחזי כמבשל משא״כ מים במים שמתערבין יפה לא מיחזי כמבשל אלא בהוחם לרחיצה אסור ואי״ה שם יבואר באות ל״ד:35מלאה עמ״א גמרא שבת מ״ם ב׳ במעשה דרבי טול בכ״ש ותן אמבטי גומא בקרקע שהומשך ממעיין חמי טבריא לתוכה הוי אמבטי כ״ר אף ע״פ שנפסק אח״כ ממעיין הואיל ובשעת משיכה הוי ממעיין הוי לה לאמבטי דין כ״ר שהוסר אח״כ מאש כפירש״י שם עט״ז י״ב ואסור ליתן לתוכו פך שמן בקיתון המפסיק עסי״ג דאפילו כלי מפסיק אסור כ״ש ליתן כך לתוכו אף בחמי טבריא אבל לתת לתוך כ״ש בחמי טבריא שרי והוחמו ע״י אש אסור בהוחמו לרחיצה. ועמ״א ט״ו לתי׳ א׳ י״ל בין כלי מפסיק דשרי כבסי״ג:36שהוא עמ״א ע׳ אות ט״ו א״כ מה איריא לרחיצה כתבתי באות ל״ב דמים שמתערבין ל״ש דנראה כמבשל דוקא בגוש. ומיהו י״ל הר״ב שהגיה לשיטתיה שהרי הר״ב אומר כן בס״ה דנהגו ליזהר בפת בכ״ש ומה איריא פת אף בצלי לכ״ש נמי ש״מ פת דרכיך דוקא ומדהביא שם יש מתירין בכ״ש מוכח כן עמ״א יע״ש:37אבל עמ״א אע״ג דעירוי מבשל כ״ק כבסי׳ זה גוש אע״ג דתתאה צונן רב מים וכדומה משא״כ מים עם מים ותחתון צונן מרובים הרבה מעליון אין מבשל כ״ק ונ״מ באיסורין בב״ח שעירה רוטב בשר צלול חם לתוך חלב רב צונן אע״פ שמתערבים יפה ונאסרו באכילה שרי בהנאה דלאו דרך בישול הוא ובפריי לי״ד ביארנו זה יע״ש וצ״ע לדינא. ואם יש לחלק בין כלי שני לכלי שלישי עב״י וב״ח כתב דאין לחלק אפי׳ כלי רביעי ככלי שני חשיב וע׳ סי׳ תמ״ו במ״א אות ט׳ משמע עירוי מכ״ש הוי ככלי שלישי ואין אוסר כלל בחמין וכ״ש בשאר איסורין אף למ״ד דכ״ש מפליט ומבליע עירוי שלו אין מפליט ובשבת למ״ד בס״ה דאוסר פת בכ״ש הא כלי שלישי בט״ע וכדומה שמערה ממים טמונים לכ״ש ומשם לקערות קטנים דיש להקל:38מרובים עמ״א ע׳ מ״מ פי״ב מה״ש ה״א וב׳ ובתוס׳ שבת מ״א ב׳ דה״ה מיחם פלפלו לרבי יהודה שאין מתכוין או מ״ה אסור או מדרבנן וממרוצת דברי המ״מ שם משמע לר״י מ״ה חייב באין מתכוין. ויש חסרון תיבה במ״א שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי. והנך רואה שדעת המ״א ש״מ שהמ״מ בה״א דצירוף מיחם לא הוי פ״ר עם מ״ש בה״ב דאין רוצה לעשות ממנו כלי הם ב׳ תירוצים נפרדים אבל הלח״מ שם פירש דבמיחם שהיא כלי אי הוי פ״ר אסור וחייב למ״ד צירוף ד״ת ועכ״פ מדרבנן אסור משא״כ גחלת מתכות ועששיות חתיכה ברזל אז אף אי הוי פ״ר כל שאין מתכוין שרי אף לר״י דדומה לקטימת קיסם כיון שאין רוצה לעשות ממנו כלי לא הוי כלי כלל יע״ש וכ״מ דברי המ״מ שאין רוצה לעשות ממנו כלי היינו גחלת וחתיכה ואמנם רואה אני שנהפוך הוא כי צונן על מלח מרובים שי״ל המחבר השמיט מרובים בהורק המיחם מעטים נמי כל שאין היורה חם ביותר ולא יבא לבישול במעט מים הא מרובים לפעמים אסור בממלח דהוי פ״ר דצירוף והטור י״ל דסובר צירוף דרבנן ופ״ר דרבנן שרי עסי׳ שי״ד במ״א ה׳ כתה״ד והמחבר סובר כר״מ פי״ב ה״ב צירוף ד״ת השמיט מרובים ולהר״ן בגחלת הוי פ״ר צ״ל כלח״מ שם דומה לקטימת קיסם או סובר צירוף דרבנן ובהיזקא לא גזרו והמ״א לעיל בשי״ד כתב דרבנן נמי פ״ר אסור ומש״ה סידר כאן דבריו והראה לשל״ד סכ״ז גחלת כאמור והבן:39הנאכלין עמ״א דהר״ב מאיסורא מהדר דה״ה בפירות קרוב ליס״ב אסור וחייב ג״כ משום מבשל וער״מ פ״ט מה״ש ועמש״ל. וכ״כ ע״ש. ואלונטית הוא שעוה י״ל אף במקום שיתיך בלבד באין יס״ב אסור דהוי מבשל שריפה גוף קשה עסס״ג אות י״ד יע״ש. ועופות ויש בו יבש מבושל או לח רותח אפ״ה אם יותך עופות יהיה חייב משום מבשל וי״ל דאין מתכוין ולא הוי פ״ר וגם מסתמא יקח מקודם עתו״ש ע׳ אות ל״ח מזה:40מותר עמ״א הרא״ש כירה דף מ״ם ב׳ גבי מביא קיתון של מים כו׳ וזה שהשמיענו המחבר כאן אע״ג דכבר כתב בס״ד יבש אין בישול אחר בישול יע״ש וכאמור:41אקילו עמ״א המ״מ פכ״ב ה״ד רמב״ם ורשב״א יע״ש ומה שהכריע הר״ב להתיר בלא נצטנן לגמרי אף שאין יס״ב לאו למימרא דכה״ג אף להמחמירין שרי דז״א כבס״ח אלא דנהנו להקל ולא מדינא כרשב״א ומ״מ אם נצטנן עד שאין ראוי לאכול אסור דנראה כתיקון קצת עסי׳ רנ״ג וצ״ע:42מקום עמ״א הנה בטעם אין מרסקין שלג אבל נותן לכוס כבסי׳ ש״ך ס״ט יש ג׳ פירושים א׳ דומה למלאכה שבורא מים כפירש״י ז״ל ב׳ שמא יסחוט פירות ולהנך טעמים נימוח ממילא שרי ולתוך הכוס ל״ד וי״ל משום נולד ולתוך הכוס שרי דמתערב ואין ניכר הא בעין אף ממילא אסור משום נולד עט״ז ואי״ה שם יבואר. והמחבר כתב דממילא שרי דהטעם משום בורא או שמא יסחוט. ודעת הלבוש באין יס״ב דאל״כ בנימוח הוי כלח צונן שיש בישול אחר בישול כבס״ד ומה לי שמן קרוש שנימוח או שומן קרוש שנימוח ומגיה באין יס״ב וא״ש במ״ש רמ״א וכ״ש כשיש בקדירה כו׳ דבאין יס״ב שוין המה. אבל המ״א סובר דשמן ודאי חי יש בו בישול ביס״ב משא״כ שומן ונתבשל אף נימוח אח״כ דין יבש יש לו ואין בישול אחר בישול מ״ש ברנ״ג אות ל״ג צ״ל בשי״ח סי״ו ומ״מ אין מבואר שם דמיירי עם שומן ופירוש דברי המרדכי הובא בב״י וז״ל הב״י המרדכי כתב כדברי סה״ת רבינו ברוך דאסור משום נולד ורבינו יחיאל מפריש מביא להיתר סכה ידה בשמן ומחממה במדורה ושמן קרוש ואפ״ה שרי ומ״מ טוב ליזהר שלא יס״ב נראה מדבריו דלסה״ת לא אסור אלא ביס״ב וליתא דטעמא לאו משום בישול אלא משום נולד וא״כ יס״ב נמי. ועוד דמשמע לרבינו יחיאל מפריש בשמן שרי אף ביס״ב וליתא דשמן יש בו משום בישול הוי יע״ש הנה גם הב״י מודה דשומן שנימוח אין בישול הואיל ותחלה יבש הוי דין יבש ומש״ה הקשה דלסה״ת ודאי לאו משום בישול דאין בישול רק נולד וא״כ למאן דמתיר באין יס״ב דל״ש נולד כאן דתמיד אוכל הוא וכן שלג תמיד משקה הוא וכדבעינן למימר לקמן אי״ה ה״ה יס״ב נמי שרי כך וא״צ להגיה בב״י כמ״ש הט״ז אות כ׳ ואי״ה שם יבואר ובשמן הוא דהוי בישול דחי הוא והמרדכי דכתב טוב להחמיר בסי״ב הוא דחשש לסה״ת נולד ומש״ה ביס״ב זב למרחוק אסור ובאין יס״ב נשאר בפשטי״ד אין ניכר כ״כ עב״י. ומ״ש הב״י דשמן יש בו בישול הבין דלרבינו יחיאל בשמן יס״ב שרי למרדכי ואינו דשמן אסור ביס״ב רק מיירי באין יס״ב וראיה דמ״מ לאו נולד הוא והמרדכי כתב טוב להחמיר בשומן ביס״ב דזב למרחוק לחוש לרבינו ברוך בעל סה״ת משום נולד ובסמ״ק שוה צלי יבש דאין בישול אחר בישול לפשטי״ד דשומן יבש הוי ומשמע הא שומן לח וצלול ונצטנן אסור ביס״ב דהוי דין לח וצ״ע קצת. ומ״ש שהב״י הבין דקאי אשמן כלומר גם אשמן וליתא דלא קאי רק אשומן ואי״ה באות מ״ה יבואר עוד:43והוי יודע דבב״י הטעם דלא הוי נולד דשלג וברד תורת משקין עליהם לכל דבר ושומן לעולם אוכל הוא לא הוי נולד ומש״ה מתירין דיעה א׳. ולפ״ז רוטב קרוש הוי נולד כשנימוח באין יס״ב ואסור לר״ה כנראה מהר״מ זכרונו לברכה פ״א מהט״א ה״ש כ״א ופ״ט שם ה״א ובשמן קרוש חישב בטלה דעתו ובנימוח משקה מכל מקום י״ל לאו נולד הוי דמעיקרא לא אוכל ולא משקה יע״ש דבש דבורים עסי׳ קנ״ח מ״א ז׳ דבש דבורים קרוש אוכל נימוח משקה חלב קרוש אוכל בחישב עליו ונמוח מז׳ משקין וצ״ע בכל זה ע״ש בפ״א המ״א הכ״ג שלג וצ״ע:44וכ״ש עמ״א פירשתיו באות מ״ם לשיטתיה דיס״ב א״ש א״כ האי כ״ש ל״ד דבלח אסור ביס״ב משום בישול אם נצטנן ומשמע לכאורה אף שרוטב ג״כ נקרש יש בו בישול אם נימוח אח״כ ול״ד לשומן דאוכלא הוא וצ״ע בזה דאפשר כוונתו הרוטב צלול ושומן נקרש על גביו:45ויש עמ״א ע׳ שו״ת פנים מאירות ח״א סי׳ פ״ד מזה דמשמע דנולד ומשקין שזבו תרי טעמי הוי או משום נולד או גזרו שמא יסחוט אף בנימוח מעצמו כמו בש״ך ס״א יצאו מעצמן אסורים ואי״ה בש״ך אות י״ד יבואר מזה. ולכאורה נראה להגיה כאן דהוי נולד א״ו דדמי למשקין שזבו ואף מעצמן אסורים ואפ״ה באין ניכר שרי ועיין פ״א שם ובש״ך י״ד כתב לטעם נולד ה״ה שלג ואי״ה יבואר שם במ״ש ניתן פשטיד״א קודם שהוסק התנור לא הבינותי דלאו מטעם בישול קאתינן עליה כ״א מטעם נולד אפי׳ הניחו בחמה אסור ליש מחמירין כבאות מ״ם:46אסור עמ״א עסי׳ רנ״ב אות ב׳ דשם כתב המחבר ביורה שמא יגיס והמגיס בקדירה חייב משום מבשל הא כ״צ בקדירה שהעבירה עכ״פ שרי ממילא ה״ה צמר ליורה בנתבשל הסמנין כ״צ שרי מדתלה טעמא דומיא דקדירה עט״ז כאן אות כ״ב אבל התוס׳ ורא״ש בתי׳ ב׳ כתבו כאן משום צובע וכ״מ לשון המחבר כאן אב״ל צמר ליורה משמע אע״פ שבישל כ״צ וסממנין דינם כקדירה אם הם בלא צמר אפ״ה אסור משום צובע אם יש בהם צמר דבהגסה נקלט הצבע יותר בצמר ועט״ז כ״ב שהצמר צריך הרבה בישול ל״ד אלא הסמנין צריך בישול רב ואי״ה שם יבואר:47ולכתחילה עמ״א ועט״ז אות כ״ג ובסי׳ שכ״א אות ח״י וי״ד בט״ז ומ״א והר״ב סמך שם אמ״ש כאן יע״ש:48כנגד עמ״א. ס״ד וסט״ו כצ״ל וכ״מ מרש״י אסט״ו קאי ועט״ז שם אות י״ב פירש״י שהעבירן ביה״ש לא יתן משתחשך יע״ש. ובי״ד גושי״א דכ״ש מבשל כו׳ עמ״ש בפריי שם. ושלא לרסק שומן בידים דדמי לבורא מים כמו אין מרסקין שלג ועש״ך אות י״ב וכאן אות מ״ם. ע׳ פנים מאירות סי׳ פ׳ יי״ש ביורה שבת כל טיפה נולד ואסור לא הבינותי למ״ש מיד מותר רק בשבת אסור נולד. וע״ש שא״צ להסיר הכיסוי בשבת:
