1מ״ש המחבר בס״א שיסדר פעמיים וג׳ עפר״ח ג׳ ג״פ ומ״ש הר״ע לא עלה אע״פ שקרא ב׳ מקרא לא קרא ג״פ יע״ש ועב״ח ולבוש עכשיו גם העולה ראוי לסדר ולפ״ז רב אב״ד וכדומה שיודע שיקרא היה ראוי לסדר ג״פ ולא ראיתי נוהגין כן וסומכין על סתימת רמ״א שדי בש״ץ2מן הכתב עמ״א הר״ב סמך עמ״ש ס״ג בהג״ה דסומא וע״ה עולים לתורה וע׳ לבוש ועמ״ש בט״ז ג׳:3לא עמ״א עב״י בשם א״ח אין רשאי לקרות אא״כ נקרא והלין כהניא דמצלי ביומא דספר׳ ועומד א׳ מהקהל להקרותה לא יאות עבדין אחר שאינו נקרא דפגמא ליכא אחר שנראה שאותו העומד לשמאל הקורא הוא החזן והקורא לימינו דכתיב מימינו אש דת למו ואם דחוקים הם לקרות יוציא ישראל ס״ת מהארון ויוליכנו על המגדל ויקרא הכהן. הב״ח פירש דכהן ש״ץ בב׳ וה׳ וחושש לסברת ר״א בקל״ה ע״ש סי״א בהג״ה דיאמרו ש״ץ פגום שקורא לכהן אחר ומש״ה כהן אחר עולה מעצמו לא שפיר עביד כהן אחר מאחר שבזבז לעצמו אלא הש״ץ קורא אותו דפגמא ליכא אחר שהש״ץ לשמאלו יודעים שהוא ש״ץ וליכא פגמא עמ״א קל״ה י״ט ואם דחוקים הם פירוש שש״ץ חושש לפגמו ואין רוצה לקרות לכהן אחר יעלה ישראל עם ספר תורה ויקרא לכהן מהקהל. אבל המעיין בכל בו הלכות קריאת ס״ת סימן ך׳ בשם הר״ר נתן יראה דה״פ ש״ץ כהן וחושש לסברת ר״א לפגמו ומעצמו אין רוצה לעלות שלא יהא כמבזבז וכבת בוגרת ומש״ה אומר לא׳ מקהל שיקרא לש״ץ כהן וא״ש להקרותם בה׳ ומ׳ אכהניא קאי לא שפיר עבדין כהניא כי אדרבה מבזבז יותר מצוה שיקרא לו וגם חלקם שאלו בפיהם יע״ש בכל בו מ״ש ואף כי חלק אין להם לש״ץ כ״א בשוים אבל כשיש כהן יותר חשוב אין לו חלק אלא הש״ץ יקרא לאחר דפגמה דש״ץ ליכא כמ״ש בקל״ה פי״א בהג״ה ואם דחוקים הם הציבור שאין רק ש״ץ כהן יעמוד ישראל ויקרא לש״ץ לא שיצוה הש״ץ וע׳ כל בו מ״ש טעם אחר דלא יקראו שנים בתורה אפשר דש״ץ קורא ג״כ בקול רם וזה אין ראוי כבסי׳ קמ״א ס״ב אלא דלא יתיישב מ״ש שם ולטעם זה ישראל המקרא כהן צריך להקרותם אחרים אין לו ביאור ואם נאמר דה״פ דמש״ה אין ראוי שיקרא א׳ מהקהל לחזן ויקרא לו א׳ מהקהל ואח״כ הש״ץ יקרא ללוי וישראל שלא לבייש דהוי שנים קוראים א׳ מהקהל ואח״כ הש״ץ ולפ״ז כשהם דחוקים כו׳ קורא ישראל לכהן ולוי ולישראל ואין זה נכון דבימי הש״ס כ״א קורא לעצמו גם הקורא כשעולה לתורה מקרא לעצמו ול״ש שלא לבייש כי ידוע שהוא הקורא ואין להאריך עוד:4ואסופי עמ״א באה״ע שם ה״ה בשני רעבון נאמנים אחר שנאסף משוק נמי הא לא״ה אין נאמנים א״נ בבאו עדים אח״כ ואמרו שזו אמו:5סומא עמ״א וסומא כהן עמ״ש בקל״ה מזה אי כהן בעל מום מחוייבין לקדשו דל״ש לחם אלקיך מקריב ועסי׳ רפ״ב במ״א וי״ו:6מברכין עמ״א עא״ר כאן ז׳ בשם תשובת פני משה לרמב״ן ורשב״א וחינוך ד״ת ולרי״ף ורמב״ם ורא״ש דרבנן והמ״א הסכים לכאורה דד״ת אבל חולק עם הב״ש בבירך בשחרית דלכ״ע דרבנן כמ״ש המחבר בס״ח ועפר״ח. וע׳ א״ר ק״מ אות ג׳ וקמ״ד אות ג׳ יע״ש ותבין קישור המ״א דאע״ג דברכת התורה ד״ת מ״מ אם סיים כהוגן יצא ול״ת שאני ברכות הפירות דרבנן עסי׳ ר״ט אות ג׳ ובתוס׳ ברכות י״א דספק דרבנן לקולא י״ל נוסח הברכה ג״כ אין מן התורה ומיהו י״ל דזה גרע מאם החליף הברכות דאין סדר כמו ברכות ק״ש. והנה מ״ש החליף יצא הוכיח מסי׳ סמ״ך דאין סדר לברכת ק״ש וזה סייעתא לא״ר ס׳ ב׳ דאמת ויציב קודם יצא ועא״ר ק״מ אות גימ״ל השיג ע״ז ומ״מ ספק ברכות להקל:7בפתיחה כתבנו למ״ד ברכת התורה ד״ת בשמחת תורה שקורין הרבה ב״א וא׳ מברך וכולם שומעים אם קטן שא״י אם הביא ב״ש א״י גדולים בברכתו כמו בהמ״ז עסי׳ קפ״ו:8ופותח עמ״א תוספות מגילה ל״ב א׳ ד״ה גוללו. עא״ר אות ז׳ בשם הרוקח שמשתחוה ומש״ה אומרים יהללו כי נשגב שמו לבדו ומה שמשתחוה לתורה שהיא שמותיו יתברך שמו:9גולל עמ״א דקודם טורח הוא עט״ז אות ד״ה בזה:10שמאלו עמ״א ועא״ר אות ז׳ בשם שכ״ג שלא להסתכל בכתב כ״א חוץ ויראה דא״ש דלהפוך גמגם הט״ז באות ד׳ אבל מנהג שכ״ג נכון ורואה חוץ א״ש זה:11נהגו עמ״א ממשמעות הגמר׳ מגילה ל״ב א׳ פותח שדקדק המרדכי מזה דמגוללת דוקא לא מכוסה לבד דלא הוי שייך לישנא דפותח רק מגלה ע׳ נ״צ אבל מנהגא רק לכסות והר״ב כתב שנהגו לגוללה דוקא ושכ״מ בגמרא ומיהו אף להמחבר מכסה קודם הברכה דלא גרע מנהגא מדינא. ולכאורה אמר זה בעבור שהר״ב תרתי אית ליה דלא כט״ז וי״ו ונ״מ לדידן שגם הכיסוי קודם הברכה ומיהו י״ל דסובר לגמרי כט״ז:12בלחש עמ״א הנה בטור רק ברכו בקול רם כדי שיענו אחריו ברוך כו׳ אבל שאר ברכות אדרבה ממה שנסתפק הרר״י בטור מוכח דלחשדי אבל ב״י בשם מהרי״א בשם רבינו יונה דברכות ג״כ בקול רם דבציבור ניתקנו וז״ש המחבר והברכות ולפ״ז מ״ש הר״ב כדי שישמעו העם הוא טעם הדבר דבציבור ניתקנה ומ״ש ויענו ענין בפ״ע משום סיפא נקטיה דבלא שמעו עונין אמן. והמחבר בס״ז אחר שענו העם ברכו א״ת ט״ס וצ״ל ברוך ה׳ כו׳ ובד״מ דפוס פיורדא ט״ס מה שהעתיק דברי הב״י בשם הרר״י מצאתי דצריך לחזור ולברך בקול רם כדי שיענו העם. וצ״ל כדי שישמעו העם ובציבור. עמ״ש סימן נ״ז וכאן בא״ר ט׳:13צריך עמ״א ומ״ש וכתב עוד ליתא בלבוש רק בב״ח עא״ר י׳ צ״ל כתב הב״ח יע״ש:14אשר עמ״א בלבוש כתב נפטר מברכת התורה ושינה מלשון המחבר וא״י למה ומ״ש דלא גרע כו׳ אע״ג דגרע מ״מ לאשר ב״ב לא גרע. ט״ס הציון בס״ח וצ״ל בס״ט:15צריך עמ״א עמודים א״צ מפה עסי׳ קמ״ז ואי״ה שם יבואר נוסח ברכה אחרונה בר״מ פי״ב מה״ת היה א״נ לנו תורתו תורת אמת וכ״כ הפר״ח אבל נוסח שלנו א״נ לנו תורת אמת. וי״ל ברכה א׳ ונתן לנו תורתו למה לא הוזכר תורת אמת וי״ל שם א״א וחיי העולם כי עיקר ברכה א על תורה שבכתב שקורא וא״כ אין להוציא מהכלל בע״פ ולכן אומרים תורתו סתם. ובר״מ פי״ב שם וחיי עולם בלא ה״א ובנוסח הספרדים מצאתי בה״א ומנהנינו בלא ה״א. וחיי החי״ת פתוחה והי׳ צרויה ובחי העולמים יש מחלוקת אי פת״ח או ציר״י וכאן מורכב יחד וי״ל לשון רבים כי שתי תורות כתב ובע״פ הם חיי עולם ובה״א הפירוש כך ובלא ה״א י״ל ב׳ תורות הם נצחיים:16ס״ת עמ״א מלת הזה משמע מורה באצבע עא״ר י״ד הדרן עלך חזור ותתחיל שלא תשכח לחזן ישר כח גמרת המצוה יה״ר שתזכה לעשות יותר מצוות והנה אשר אין בו חוזק ישר מישור שרר טבור ע׳ מ״ג ויהיה יישר כח מני פ״א י׳ ומישור ואפשר ע״ד ההשאלה שרר אלא דא״כ חד יו״ד סגי לזכר נסתר:
