1
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:
פני דוד, במדבר, חקת ט״ו
2
ונפשנו קצה בלחם הקלוקל וישלח ה' בעם את הנחשים וכו'. אפשר דהם נצטערו שהמן היה נבלע באברים ואינו יוצא ממעיהם כמשז"ל וז"ש ונפשנו קצה בלחם הקלקל ונפשנו דייקא קצה שאינו נעשה הבירור והפסולת נשאר בקרבם. ולא ידעו דהנחש היה סיבה לערב הזוהמה בכל ועי"ז נעשה הבירור אבל המן בא מעל דמעל ואין רע יורד מן השמים כי קדש הוא ובקרבך קדוש ולא היה פסולת וכמו שאמר בספ' עבודת הגפן. ולכן לקו בנחש כלומר דהנחש סיבה כי האכילה להוצאה נתנה ויבא ויפרע מהמדבר על המן שיש פסולת כמו שאר אכילה דהטיל זוהמא בכל והוא נח"ש ינח"ש משא"כ המן קדוש הוא: