פלתי על שולחן ערוך יורה דעה כ״ב

1 הוורידין כתב הש"ך שצי וורידין ואמת שכן הוא במחברי' והוא מתוספתא אבל נראה דלאו כל וורידין רק מיוחדי' וכן כתב התוספת' שוורידין משמע ידועים וניכרים ולא כל ורידין וביאר לנו רמב"ם בפירוש משנ' ורידין הם שני גידין דופקים בצוואר על שני צידי קנה וכו' עכ"ל הרי דוק' אלו כי הם המקור שמשם הדם מתפשט ליכנוס ולבוא. ולכן אנן דלא בקיאין בהו כ"כ צריך לשחוט כול' ולכן סתם הש"ע ולא כתב כמו רי"ו שני ורידין ואף הוא כתב לפחות שני ורידין ונתכוון לורידין הנ"ל ופשוט:

2 כדי נטיל' ולקמן בסי' ס"ה בחוטין שנצלו אינו אוסר רק כ"ק תי' הד"מ דשם הם עבים ביותר ולפי פשיט' הואיל דדעת מחברי' אם חתך ורידין בצואר אין צריך בשום חוט יותר ניקור וכדומ' כי הכל תלוי בחוט ורידי צואר ובאופן זה איירי לקמן סי' ס"ה והואיל בלא"ה רבו מתירין הקיל בקליפה:

3 ושרי הרב הש"ך תמה כיון דצלי בעי נטיל' במליח' יהי' עכ"פ קליפה. ע"ש דמחלק בצלי לא אמרינן כבכ"פ דברגע שמסלק מחום בולע ולא פולט משא"כ גבי מליח' וזהו דוחק. כמ"ש הפר"ח ולי נראה דודאי דם בחוטין הוי דם בעין כנוס בכלי ומליח אינו אוסר רק כ"ק א"כ החוטין או ורידין בעצמן הם הקליפ' כמש"ל גבי קשקשי' בסי' ע' וכן בזה. אבל בצלי דבעי נטיל' כעובי אצבע באמת עובי חוטין מצטרף בתוך עובי ההוא. וחנ"נ לא שייך דאין הנאסר יכול לאסור ותמהני מאחרונה שהעלימו מזה עין:

4 בכל מה וכו' האחרונים תמהו דבעוף לבד צריך להיות ס' דחוטין דבוקים וה"ל איסור דבוק והאריכו והכל דחוק. ומה שנ"ל דהא דאמר ר' יהודא שצריך נקיבה לחוטין בשעת שחיט' וכי זה ודאי דאם לא נעש' בשע' שחיט' דאז הדם מחומ' דודאי לא יצא עוד זהו א"א להחלי' רק סבר' אולי לא יצא וכנוס בתוך חוטין אבל אין כאן ודאי והא דעת ר"י להכשי' בדעבד דר' יהוד' לא אמרה רק לכתחל' וא"כ הוי ספק איסור דרבנן דדם שבשלו אינו אלא דרבנן וכולי האי להחמיר באיסו' דרבנן לא אמרינן. ובזו ג"כ יתיישב מה שתמה הד"מ בב"י דאין משערין רק נגד דם ולא נגד החוטין וכתב רמ"א אטו אנן ידעינן כמה דמים בלעו. והסכים עמו הש"ך ולפי מ"ש התוס' חולין דף צ"ז ע"ב בכחל דאמרינן פשיט' דבדידי' משערין דאי במה דנפק מנא ידעינן וכתבו תוספת דהואיל חלב שחיטה דרבנן הוה ליה ספק דרבנן ומותר וא"כ אף בחוטין דלא ידעינן כמה בלעי ונפק מיניה היותו איסור דרבנן יש להתיר ובזה יש להתנצל רבינו ב"י ודוק:

5 שבכל החוטין ודעת הב"ח הואיל ונמלח תחלה ונאסר כ"ק בעינין ס' נגד קליפ' ג"כ. ועיין מ"ש ש"ך דכתב דאין להחמיר כ"כ ע"ש ולא הבנתי כלל דברי הב"ח דאף דקליפת החוטין בעוף נ"נ הרי הוא בשר והדם שבתוך החוטין הוא דם ויש כאן שני מיני' וא"כ אם ס' בקדר' לבטל הדם שלא יהי' נ"ט מכ"ש דיש כאן ס' לבטל טעם בשר הנאסר בקליפ'. זיל הכא ליכא טעמ' וזיל הכא ליכא טעמא ולכך איסורין מבטלין זה את זה וזה מבואר לקמן בהל' תערובו' באריכות: ובאמת בלא"ה לא ידעתי מה נתחבטו הרב הב"ח והרב הש"ך הא מבואר לקמן דעת התו' דדבר שנאסר בקליפ' אפי' אם נתבטל אח"כ אין אוסר תערובת ואין צריך ס' כלל וא"כ מה תמי' זו ועיין לקמן מ"ט בזה. וע' ש"ך בזה סי' ס"ט לחלק בין קליפ' עומד בעינ' והכל צ"ע כמ"ש לעיל. ובחנם האריך הש"ך:

6 הבהמה וכו' ע' מ"ש בכרתי דאך דחותך באברים חתיכות רבות ומפצל אותו אם תלוי בבהמ' ולא נרתק הימנו לגמרי מ"מ שלם מיקרי ואפשר דלא ס"ל לבה"ג כן ולכך פסק אף בבהמ' צריך לחתוך ורידין ותמהו כולם בה"ג בעצמו העתיק דברי ר"ח דלא אמרו ר"י רק בעוף עיין ט"ז ס"ק ח' מ"ש בזה. ונראה דודאי ס"ל לבה"ג הא איכא גדי' וטלאים דצלאן כאחת כמו עופות. רק ס"ל לר' יהודא הא צריך לחתוך הירך וליטל גיד הנשה וקנוק' דגיד דר"י ס"ל בכמ' דוכתי יש בגידין בנ"ט וא"כ לא סגי דלא שקיל לי' קודם צלי ובישול והרי זה כמנותח וא"ש אבל לפי דקי"ל אין בגידין בנ"ט וגם שומנו לדעת ר"ת דלא החמירו יותר מגופן של גיד א"כ יכול להניח כך בתוך ירך עד אחר צלי ובישול ואח"כ להוציאו דפליטתו אין אוסר א"כ שפיר דיצלהו שלם ולכך אוסר: או אפשר איך שכיח דיצלה גדי וטלה כאחד הא צריך לחתוך זרוע לחיים ליתן לכהנים מתנות ואופנים דפטירי לא שכיחי. ורוב בהמות דחייבים וא"כ לא שכיחי דצלהו כאחד ולכך ר' יהודא דדיבר בארץ ישראל דחייבים במתנות כהונה שפיר לא שכיח אבל אנן בחוץ לארץ דלית לן מתנותכהונה שפיר שכיח דצלהו כאחד וזהו הוא דעתו של בה"ג: