2
צו וגו' זאת תורת העולה, רש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך זירוז במקום שיש בו חסרון כיס, כ' ברמב"ן שקאי על פסוק י"ג זה קרבן אהרן ובניו שכ"ג הביא מנחת חביתין בכל יום והוא חסרון כיס, אבל קשה דהכהנים נטלו תרומות ומעשרות ולא חסר להם קמח להביא כל יום מנחה, רק כאן הכוונה בזמן שישראל היו במדבר שלא היו להם תרומות ומעשרות ונצטרכו לקנות קמח מסוחרים שהביאו מרחוק למדבר והי' ביוקר, וז"ש "במקום" שיש חסרון כיס, במקום כזה צריך זרוז, ע' בכתב סופר בשם אביו ז"ל: ובפענח רזא כ' שהיו צריכין להקיץ כל הלילה ויתבטלו ממלאכה, וגם שהיו צריכין לקצוץ שכר להמקיצין - ובשם אפרים כ' דקאי על פסוק ד' ולבש בגדים אחרים שלא ילכלך, ואם לא יפשוט יתלכלכו ולא יהיו ראוים לשימוש ויהי' נפסד של הקדש, ועי' יומא כ"ג: ובר"מ פ"ב ה"י מתמידין גם בהסרת דשן צריך בגדים פחותים ע"ש בכ"מ ומשל"מ, וזה חסרון כיס שילכלך בגדיו ע"י הוצאות הדשן, וע"ע שבת קי"ט. ר' ענן לבש גונדא ע"ש ברש"י: והחידושי הרי"מ ז"ל אמר דעל כל אברים יש כיס, להלשון שלא ידבר מה שאסור, ויש כיס לעינים, לעצום עיניו מראות ברע, וכן לאזנים ככתובות ה':, אולם להמחשבה אין כיס ושולטת בכל עת, ועולה מכפר על מחשבה, וז"ש בעולה צו שצריך זירוז במקום שיש חסרון כיס ועמ"ש בזה בכלי חמדה ובשפתי צדיק הביא מהחה"ר ז"ל שנצרך כיס לכל דבר יקר ובכל קרבן יש חלק הנאכל להכהנים או לבעלים, והי' למראות עין לדבר פשוט, אבל עולה כולה כליל, ולא הי' עם מה לכסות הקדושה נקרא חסרון כיס והי' צריך זירוז ביותר, ואמר כל הצדיקים הי' להם כסות עינים היהודי ז"ל בלמדן, וכן ר"ר בונם, החוזה ז"ל עם רוח הקודש, ועל עצמו אמר, תערוך לפני שלחן נגד צוררי, לפעול פרנסה לישראל, וז' שנים שנהג החי' הרי"מ קראו החסידים שבע שני השבע: ובתולדות יעקב יוסף כ' ביותר צריך זירוז קאי על "לדורות" שכל משרת הקודש רבנית וכדומה יהי' עיקר על מעות, בלי מעות לא יוכל לבוא למשרת קודש, וזאת הזהירה התורה על זמן הזה - ובס' כפלים לתושיה כ', ביותר צריך לזרז ולעורר העם במקום חסרון כיס, בזמן שאין פרנסה לעם, שיפלו ע"י זה ליאוש וחסרון אמונה ובקידושין ל"א. גדול המצוה ועושה מאינו מצוה ועושה, דהמצווה לא יבא לו בנקל לעשותו להכי במקום שכ' "צו" צריך זירוז ביותר, והה"צ מגאסטאנין ז"ל תירץ בזה קו' תוס' שבת י'. ד"ה טריחותא, דבברכות כ"ז: תפלות ערבית רשות, וכשנטל החגורה לאכול אין מטריחין אותו לחגור החגורה ויתפלל בלא חגורה, והק' בגמ' וכי יש טירחא לחגור החגורה, וגם יתפלל בלא חגורה, והק' תוס' שבתירץ גמ' לא מתורץ קו' ראשונה הכי יש טירחא לחגור, ורק אם יש מצוה משום הכון לקראת אלהיך, ממילא יש טירחא, דלעשות מצוה לא בנקל בא ויתורץ ב' קושיות הגמ': ובדברי דוד מהטו"ז כ' זירוז "מיד ולדורות" דמצווה צריך מיד כשבא זמנה, משא"כ אינו מצווה רק כשירצה, גם מצווה יש להוכיח לבנו לעשות אבל אינו מצווה יאמר הבן אינו רוצה לעשות דבר שאינני מצווה ועי' ביבין שמועה כלל קכ"א בענין זירוז אי הוי אחד עם מיד, וכדברי רא"ם כאן, ועי' בס' לחמי תודה באריכות. ובס' אמרי בינה הביא ע"פ מדרש נח הוא העולה שהקריב אדה"ר ולא שלמים, והטעם דבסנהד' נ"ו: אדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה, ולפ"ז לא הקריב שלמים דנאכלין לבעלים, אבל עולה כולה כליל, ותוס' שם הק' מדוע לא חשוב בין ז' מצות דב"נ, ותי' דלא חשב רק מה שנצטוה גם לדורות, אבל בשר הותר לדורות, וז"ש רש"י הוא העולה שהקריב אדה"ר ולא שלמים, וצ"ל משום שנאסר לו בשר, וק' למה לא חשב בז' מצות לכן פרש"י מיד ולדורות, דחשב רק מה שיהי' לדורות: ובס' עיר דוד כ' ג"כ כנ"ל דבזמן ביהמ"ק קיים, והי' עני ג"כ נתכפר בלימוד, כמ"ש במנחות ק"י. כל העוסק בפ' עולה כאלו הקריב עולה, ובתהלים קי"ט צ"ב לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, כאשר לא הי' לי להביא אף עשירית האיפה, וז"ש צו וגו' לאמור דייקא זאת תורת העולה היא העולה, פי' אם אומר תורת העולה חשוב כהקריב עולה "מיד ולדורות" תמיד אם תאמר פרשת עולה חשוב כהקריב עולה, אך ק' בזמן ביהמ"ק יכול להביא עולה, ע"ז אמר ר"ש ביותר צריך זירוז במקום ת"כ ואינו יכול להביא מוכרח לומר פ' עולה: ובס' לקוטי נפתלי כ' דק' הא בקטרת ג"כ יש חסרון כיס יותר, דבעולה עכ"פ נהנים בעורה ובקטרת כלל וכלל לא ואמאי לא כ' בקטרת צו,וצ"ל דל"צ זירוז דמעשרת, וביומא כ"ו. פריך ואימא עולה נמי מעשרת, ומשני הא שכיח והא לא שכיח, ופרש"י מסתברא דעושר אדלא שכיח דאל"כ נמצא הכל עשירים, והנה כשנאמר פ' העולה לא הי' רק ג' כהנים אהרן ובניו והי' קטרת שכיח כמו עולה, והי' אפשר לומר דעולה ג"כ מעשרת, וק' למ"ל צו, הא א"צ לזרז, וצ"ל זירוז קאי אדורות, ולדורות אינו מעשרת, וז"פ אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, וק' מנ"ל לדורות, לכן אמר ביותר צריך זירוז במקום ח"כ, ובעולה ח"כ, וק' הלא קטרת כו' וצ"ל דמעשרת, וק' קו' גמ', אלא ודאי דקאי אדורות, ועי' קהלת ישורין דבר נכון, ובנפש יהונתן, ובכור שור קידושין כ"ט אריכות גדול - ובירושלמי תרומות פ"ח ה"ט בר' יוחנן דאבד לי' כיסתי' בעיין מיני' אורייתא ולא ידע, ואמר להו דעתא בליבא תליא וליבא בכיסא תלי', הרי שבמקום שיש חסרון כיס יש חסרון דעת, וא"כ בעולה שלגבוה ואין לכהן חלק בבשרו ויש ח"כ, ויש לחוש גם לחסרון דעת שתטרף דעתו ולא יעסוק בעבודתו כראוי לכן צריך הכתוב לזרזו ובס' גרש כרמל כ' אף דבעולה יש לכהן העור, ורק זירוז עולה היכי שאירע פסול בקרבן דקיי"ל כרש"י דאם עלו לא ירדו, ובזבחים ק"ג. כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה אלא נשרפין עם עורן, נמצא הוי ח"כ גמור לכהנים שאין להם גם עור, ויש לחוש לעצלות וזה לדורות, כי מסתמא בקרבן אהרן ובניו לא אירע שום פסול וא"ש המשך דברי רש"י: ובמד"ר אין עולה בא אלא על הרהר ומקרא מלא יחזקאל כ' ל"ב והעולה על רוחכם הי' לא תהי', ותמוה כמ"ש ביפ"ת דאין זה מקרא מלא, ובדברי שאול מ"ת כ' ע"פ הכוזרי מאמר ב' אות פ' שלשון הקודש מבדיל בין ה' השאלה לה' הידיעה, דה' שאלה בפתח כמו המן העץ, הגם לכבוש המלכה, וה' ידיעה בקמץ, וי"ל עוד דה' ידיעה דבר החלט, וה' שאלה מסופק, ולפ"ז אי הי' הכוונה בהעולה על רוחכם ה' השאלה, והיינו מה שעולה על רוחכם הי' לא תהי' הי' ראוי לנקוד בפתח, וכיון שנקוד בקמץ משמע קרבן עולה, והיינו ע"ד המחשבה ומלשון רעיון, וה' הידיעה היינו קרבן עולה, וכן הוא בירושלמי יומא פ"ח ה"ז עולה מכפרת על הרהר כמ"ש והעולה על רוחכם וכו', וכן איוב אומר א' ה' והעלה עולות אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם מחשבה פתח חטאת, וסוף מעשה במחשבה תחלה, ובאבות פ"ב מי"ג לב טוב ולב רע, וברכות י"ב: אחרי עיניכם זה הרהר עבירה ושם ס"א. יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין ב' מפתחי הלב, ושבת ס"ד. מידי הרהר לא יצאנו, מיד ויקרב את קרבן ה' - יומא כ"ט. הרהורי עבירה קשו מעבירה - כתובות מ"ו. אל יהרהר ביום - קידושין ל"ט: ודלמא מהרהר בע"ז נזיר כ"ב. מי שנתכוון לחזיר ועלה בידו טלה טעון סליחה - סנהד' ק"ו: הקב"ה ליבא בעי - מנחות ס"ה. פרש מצודה לדגים והעלה תינוק ודגים חייב זיל בתר מחשבה ליבא ועינא ב' סרסרי דעבירה, ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה ותנחומא שלח ט"ו, ובמדב"ר פ"י וזה"ק משפטים קט"ז: ועמ"ש בפרד"י ויחי דף של"ה. כל מחשבה שגורם לעקור עיקר מעקרי הדת מוזהרים שלא להעלותו על לבינו, ר"מ פ"ב ה"ג מעכו"ם מחשבות רעות אבות הטומאה והמעשים ילדיהן, חינוך מ' שפ"ז, ועי' בס' יביע אומר: ובבנין אריאל כ' דלאהרן ובניו הי' ריווח מקרבנות, ואף בעולה העור, ויש לחוש פן לא ירצו לפרסם הא דעוסק בפ' עולה כאלו הקריב, דבנ"י לא יביאו קרבנות רק ילמדו פ' קרבנות, וזה שהי' צריך זירוז ע"ש, וגם לאמור שדור אחד יגיד להשני כמ"ש במד"ר דברים א' כ', ואת העם צו לאמור, אתם צוו לבניכם, ובפ' ב' ואתחנן וגו' לאמור לדורות, ועי' ישועות יעקב. ובס' הדרוש והעיון כ' דמחשבה טובה מצרפת למעשה, בקידושין מ'. וברכות ז'. חשב לעשות מצה ונאנס כאלו עשאה, וזה רק יש ללמוד מעולה דבא על הרהר ואם מחשבה רעה לבדו פוגמת מכ"ש מחשבה טובה, שמדה טובה מרובה מפרעניות במכות ה': וברש"י, וז"פ זאת תורת העולה, כלומר זאת התורה יוצאה מעולה ונלמד ממנה כל הקרבנות. ובס' מלאכת מחשבת רצה באמת לומר כן רק בעולה, כי הלימוד ישלים רק חלק הגבוה ולא החלק השייך לכהנים, ופלא שנעלם ממנו הגמ' במנחות ק"י. דדרשינן כן גם על שאר קרבנות, ובס' ברכת אהרן מאמר כ"ז כ' הא דחשב לעשות מצוה ונאנס הוי כעשאה, זה רק במצות שבין אד למקום ולא בבין אדם לחבירו שרק עשייתה מביא תועלת לאחרים כגון צדקה, דלכאורה הא נקטינן דרק אונסא כלא עביד, אבל אונסא כעשן דעביד לא אמרי', כדאי' בש"ך חו"מ סי' כ"א סק"ג, והוא מירושלמי קידושין פ"ג ה"ב, וע"ש בתומים, ורק י"ל דזה רק כשהתחייבות הי' בין ב' אנשים שא' התחייב לתת לחבירו דבר מה אם יעשה לו איזה דבר, ואי נאנס ולא עשה אמרי' דאונס לא חשיבכעביד מעשה, שהוא לא קיבל עלי' התחייבות רק מפאת שהי' לו צורך באותו דבר, ומה בכך שלא נעשה ע"י אונס סוף סוף לא השיג התועלת, אבל במצוה למקום שאין להשי"ת שום צורך בעשיית המצוה, וא"כ גם אם לא נעשתה ע"י אונס הוי כעביד, ושפיר רק במצוה בינו למקום אמרינן חישב כו', אבל בין אדם לחבירו הדרינן לכללא דאונסא כמאן דעביד לא אמרינן, ושפיר רק בעולה הוי כאלו הקריב, אבל בשאר קרבנות שיש לכהנים חלק לא שייך זה, אבל בגמ' שם אי' דגם בחטאת ואשם כן, וי"ל אף דיש לכהנים חלק בקרבנות, וזה הוא מענין כפרה כפסחים נ"ט: כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, אבל אין אכילת כהנים מעכבת הכפרה, ואם נטמא הבשר או שנעשה נותר קודם שנאכל, הבעלים מתכפרים בלא אכילת כהנים, וכשמשלים ע"י הלימוד בתורת הקרבן החלק שעולה לגבוה, לא איכפת לן אם לא נשלם החלק השייך לכהנים, ועמש"ל ו' י"ח באונס כמאן דעביד: ובשו"ת בית יצחק או"ח סי' ג' אות ג' בצלעות הבית כ' עפמ"ש במד"ר ריש איכה, כ"ז שישראל משליכין ד"ת לארץ הגזירה על ישראל מוצלחת שכ' דניאל ח' י"ב השליך אמת ארצה, ואין אמת אלא תורה, שהוא לבוש מלכות, ואין ללמדם אלא לתכלית לקיים המצות, והלומד לתכלית גשמי, והלימוד סבה לתכלית דבר פחות הוא מקיל בכבודה, וז"ש כ"ז שמשליכין ד"ת לארץ, שעניני ארץ מגמת ומטרת לימודו אז גזירה מוצלחת, וז"ש כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב, ואמרו שצריך זירוז ללמוד לשמה ביותר במקום ח"כ, ואילו ע"י כן ילמוד לתכלית פחות הערך: