פרדס יוסף, ספר ויקרא י״ט:ט׳

« פרדס יוסף Leviticus 19:5 פרדס יוסף Leviticus 19:10 »

9 שבת פתח ↗

״וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה״ — אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָלְכָה וּבָאת, הָלְכָה וּבָאת, עַד שֶׁמָּצְאָה בְּנֵי אָדָם הַמְהוּגָּנִין לְיֵלֵךְ עִמָּהֶם. ״וַיֹּאמֶר בּוֹעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת״ — וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל בּוֹעַז לִשְׁאוֹל בְּנַעֲרָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּבַר חָכְמָה רָאָה בָּהּ. שְׁתֵּי שִׁבֳּלִין — לוֹקֶטֶת, שָׁלֹשׁ שִׁבֳּלִין — אֵינָהּ לוֹקֶטֶת.

9 חולין פתח ↗

וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהוּא״? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: טֶפַח, שֶׁכֵּן עוֹשִׂים תנורים תַּנּוּרֵי בָּנוֹת טֶפַח.

9 נדרים פתח ↗

דְּאֵין אָדָם מְגָרֵשׁ אֶת אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ, אֲבָל בְּעָלְמָא — מִי שָׁמְעַתְּ לְהוּ? מֵיתִיבִי: ״הֲרֵי הוּא עָלַי״, ״הֲרֵי זֶה עָלַי״ — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָד לְקׇרְבָּן. טַעְמָא דְּאָמַר ״עָלַי״ — הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל לָא אָמַר ״עָלַי״ — לָא. תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי! אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: טַעְמָא דְּאָמַר ״עָלַי״ — הוּא דְּאָסוּר. אֲבָל אָמַר ״הֲרֵי הוּא״, וְלָא אָמַר ״עָלַי״, ״הֲרֵי הוּא דְּהֶפְקֵר״ ״הֲרֵי הוּא דִּצְדָקָה״ קָאָמַר. וְהָא ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָד לְקׇרְבָּן״ קָתָנֵי! אֶלָּא אֵימָא: טַעְמָא דְּאָמַר ״עָלַי״ — הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר, אֲבָל אָמַר ״הֲרֵי הוּא״ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין, דְּדִלְמָא ״הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ״ קָאָמַר. מֵיתִיבִי: ״הֲרֵי זוֹ חַטָּאת״ ״הֲרֵי זוֹ אָשָׁם״, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּיב חַטָּאת וְאָשָׁם — לֹא אָמַר כְּלוּם. ״הֲרֵי זוֹ חַטָּאתִי״ ״הֲרֵי זוֹ אֲשָׁמִי״, אִם הָיָה מְחוּיָּב — דְּבָרָיו קַיָּימִין. תְּיוּבְתָּא דְּאַבָּיֵי! אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: הָא מַנִּי — רַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְהָא אַבָּיֵי הוּא דְּאָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי — אֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה! הֲדַר בֵּיהּ. אֶלָּא לֵימָא, רָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר לָךְ רָבָא: אֲנָא דַּאֲמַרִי — אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן דְּלָא בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת אֶלָּא גַּבֵּי גֵּט, דְּאֵין אָדָם מְגָרֵשׁ אֶת אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ. אֲבָל בְּעָלְמָא בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת.

11 תוספות על בבא קמא פתח ↗

מאי לאו עונש דממון - תימה בממון מה שייך לומר לא ענש אלא א"כ הזהיר דבשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו אע"ג דאיכא כרת:

9 ובקצרכם וגו' לא תכלה פאת שדך לקצור, וכ"ה באמור כ"ג כ"ב, ובאוה"ח שלא יאמר אדם אם הזיד ונתחייב כרת, מעתה אין לשמור עצמו ויוכל לעשות רע, כי כבר נתחייב כרת, וז"א ובקצרכם פי' כשחטא עד שנקצר קציר ארצי שחייב כרת, ואמר לא תכלה פאת שדך לקצור, ועמ"ש המגיד מדובנא ז"ל בסוף קהלת עה"פ שמח בחור בילדותיך והבאתי לעיל בפ' שמיני ט' ח':

10 שם יש הבדל בין השמות "עבר צד צלע קצה סוף פאה שפה" שם צלע הונח על גשם, שי"ל אורך ורוחב וגובה, ועיקר שם צלע על צלעות הצדדים, שם קצה בא על דבר שטחיי, ובמרובע יהי' הקצוות בארבע הזוית. שם פאה בא לציין הרוח של איזה דבר. שם צד בא על דבר שהוא בצד דבר אחר, ושם עבר בא על דבר הנמשך באורך ועוברים אותו מקצה לקצה, ושם סוף מגביל לשם ראשית והונח לשני צדדי האורך, ושם שפה על חוט המקיף הדבר סביב סביב, התוה"מ:

11 שם בנדרים ו'. עשה כל שדה פאה מהני, ובתוס' דכל שדהו לאו דוקא, דלא נתחייב בפאה עד שיתחיל לקצור כ"ש, ומשקצר כ"ש יכול לעשות המותר פאה, ועמנ"ח מ' רט"זאות ט' ואם מניח כשיעור פאה ואח"כ מוסיף עוד אי דינו כפאה, עמל"מ פ"א הט"ו ממתנות עניים, ובירושלמי פאה פ"ג ה"ז קרקע כ"ש חייבת בפאה, והק' הא קודם. שקצר אין חיוב פאה, ומשקצר אין כאן שיור, ותי' שהי' קלח א' ובו ה' שיבולין, ובפני משה כ' דל"ש כ"ש דוקא רק עכ"פ בעינן קלח אחד, ומצינו לשון כ"ש אף שיש שיעור. ב"ב קמ"ט: שייר קרקע כ"ש, וכמה כ"ש כדי פרנסתו, וחולין קכ"ד. כמה כ"ש טפח. וביצה ט"ז: שייר כ"ש והוא כזית, ועי' לעיל אחרי ט"ז י"ג - וספק לקט לקט, במרדכי סוף חולין סי' תשל"ז, ועמל"מ פ"ד ה"ט ממת"ע, ותפארת ישראל פ"ד אות נ"א, וחת"ס חו"מ סי' ר"ה: ובפאה פ"ו מ"ה ב' שבלים לקט וג' אינו לקט דכ' לעני ולגר, ובש"א ג' לקט דכ' לגר ליתום ולאלמנה, ובשבת קי"ג: למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה, אלא דבר חכמה ראה בה ב' לקטה ג' לא לקטה, והק' במהרש"א הא שאר עניים ג"כ ידעו בזה, ומה החכמה, ותי' דטעמא דב"ש כירושלמי דכ' לגר ליתום ולאלמנה, ורות שהי' גיורת ועניה ואלמנה, והיתה ראוי' ליטול גם שלש דגם ב"ה מודו, והי' חכמה שלא לקטה ג', שלא רצתה להיות נחשבת לשלשה מדוכים כאלה, ונטלה רק ב' כשאר עניים ע"ש, אבל עדיין ק' דמה הי' החכמה בזה שלא לקטה ג', והא רק שלא רצתה להיות עניה מדוכאת, ואמר החידושי הרי"מ ז"ל דבאמת לקטה ג' כדינה, והי' החכמה דידעה שרק היא מותרת ליקח ג' ולא לשאר עניים, ומשו"ה זרזה עצמה ללקט רק ב' דכל עניים היו קופצים על זה, והג' הנשארים השאירה על אח"כ שידעה שלא יקח שום עני, ולא הי' צריכה להקדים בזה דידעה שישאר עבורה ודפח"ח, ועמ"ש עוד בזה בבנין אריאל בקונ' בית מועד:

9 בבא בתרא פתח ↗

שִׁיֵּיר קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת. וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהוּא״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: קַרְקַע כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ. וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: מְטַלְטְלִין כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ.

9 ביצה פתח ↗

תְּנַן: אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד — לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה, שִׁיֵּיר מִמֶּנּוּ כׇּל שֶׁהוּא — סוֹמֵךְ עָלָיו לְשַׁבָּת. מַאי כׇּל שֶׁהוּא? לָאו אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא כְּזַיִת? לָא, דְּאִית בֵּיהּ כְּזַיִת.

9 תלמוד ירושלמי פאה פתח ↗

הלכה: רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעֵי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה שָׁם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת עַד שֶׁלֹּא קָצַר אֵין כָּאן חִיּוּב מִשֶּׁקָּצַר אֵין כָּאן שִׁיּוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס תִּיפְתָּר בְּשֶׁהָיָה שָׁם קֶלַח אֶחָד וּבוֹ חָמֵשׁ שִׁבּוֹלִים.

« פרדס יוסף Leviticus 19:5 פרדס יוסף Leviticus 19:10 »