3בזאת יבא אהרן. בשנת ת"ח הראו מקובלים לשנת משיח, "זאת" גימ' ת"ח, וכן אמר הגה"ק ר"ש מאסטראפאלי ז"ל, וכשעבר השנה ולא בא הקץ נפלו ישראל ביאוש, ופרסם אא"ז הש"ך ז"ל קול קורא, "מאת ה' היתה זאת" זאת שנת ת"ח הי' במוסכם מהשי"ת, "הוא נפלאת בענינו" שנראה נפלאות, אבל "זה היום עשה ה" המניעה הי' "היום", כמ"ש בסנהדרין צ"ח. בשעה שריב"ל שאל למשיח אימתי יבוא מר וענה "היום" היום אם בקולי תשמעון, מתחלה צריך תשובה וחסר היום הזה - וגם איתא זאת גימ' ת"ח, ולתשובה צריך "צום קול ממון" ג' פעמים קל"ו ג"כ גי' ת"ח, הקול קול יעקב, ב' קולות יתן, אבל השלישי "ממון" ידים ידי עשו - היתן כפיר "קולו" זה יתן "צום קול" אבל לא ממון: וז"ש בתהלים כ"ז ב' אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, אם יהי' מלחמה אני בוטח "בזאת", וכן י"ל ואף גם "זאת" בהיותי בארץ אויביהם, לא מאסתם ולא געלתם בחקתי כ"ו מ"ד, ובמשלי י"ט ל"א ועצת ה' הוא תקום "עצת" ר"ת "עינוי צדקה תורה" - ובמד"ר פכ"א יש עשרה דרשות על בזאת, וחשב י' זכותים, שבת מילה תורה ירושלים שבטים יהודה ישראל תרומה מעשר קרבנות, ובמשנה כלים פ"א מ"ו עשרה קדושות, וקדושה של ק"ק העשירות וקדושה גדולה מכולם, וכדי לבוא למקום הגדול הזה הי' צריך אהרן לעשרה זכותים, כן כ' בשם האבני נזר ז"ל ובמד' שם זש"ה בתחבולות תעשה לך מלחמה משלי כ"ד ו' חבילות של מצות, הלשון חבילות מצות שכל א' יכולל הרבה כמו חבילה אחד ויש בו הרבה דברים מיוחדים, וחשב שבת ומילה, דשקולה שבת ככל התורה, וכן מילה שאלמלא היא לא נברא העולםנדרים ל"א:. וזאת נקרא חבילות של מצות, ועי' שפ"א תרל"ח: וכעת אין לנו שיור רק המקדש מעט בתי כנסיות ובהמ"ד, ובמקום כ"ג יכהן הרב הדורש ומקשר לבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים וצריך שלא יבא ביאה ריקנית ורק להראות כשרון הטפה, רק שידע כי עובד עבודת הקודש, לזרזם לתורה ולצדקה ולשמור שבתות, בזאת יבא אל הקדש, וכל "אדם" לא יהי' בו, בהדורש כל נטיה אשיית, לא לכבוד עצמו ידרוש רק מה שנצרך לכלל ישראל - אומה שלימה אי אפשר שתבדיל עצמה מעסוק בצרכי פרנסתה ותתיחד לעבודה רוחנית, והבדיל ה' הכהנים מורי הדרך לעם שאינם טרודים בצרכי יום יום, וברמב"ם סוף הלכות שמיטה לא שבט לוי בלבד אלא כל איש אשר יעמוד לשרת את ה' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים הרי זה נתקדש קודש קדשים וכו', ובכל עת יהי' בגדיו לבנים, ושמן על ראשו לא יחסר, בגדיו מדותו יהי' לבנים בלי שום רבב, רדיפה אחר הבצע או הכבוד, שמן על ראשו לא יחסר כל דבר מדע כללית - וביומא י"ט: ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע כו' לפעמים גם הכ"ג מתנמנם, זקן וצדיק סגור בתוך ד' אמות רואה סביבו רק תלמידי חכמים, סוכי' שהכל טוב ואין צורך לפעולות כבירות, אז מחובת הנוער פרחי גדולה להעידו ולזרזו למעשים:4שם אל הקדש עבודת כל היום אף בכהן הדיוט רק דמצוה בכ"ג, ויש סוברים דאפי' בדיעבד פסול בכה"ד עבודת כל היום, ובמנ"ח מ' קפ"ה כ' דז"פ בשעה שכ"ג לבש בכדי לבן אם הפך בצינורא ע"ג מזבח החיצון חייב מיתה וכמחוסר בגדים, לכן אם עבד עבודה בפנים בבגדי זהב דינו כיתר בגדים שג"כ ח"מ בידי שמים, וג"כ מחלל עבודה – וכה"ד או זר אי עבדו ביו"כ ויש בה מלאכה חייב, כמ"ש בפ"ט הי"ב מביאת מקדש, דזר ששימש בשבת דבר שיש מלאכה חייב משום שבת, ה"נ משום יה"כ: וסדר עבודת יו"כ בקיצור: ז' ימים קודם יו"כ מפרישין אותו מאשתו, ומזין עליו ביום ג' וז' מאפר פרה. ובליל יו"כ בחצות מפייסין לתה"ד ושאר עבודות עד שמגיעין לשחיטת תמיד, פושט בגדיו וטובל, ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ושוחט התמיד רוב ואחר גומר. וכ"ג מקבל הדם וזורקו, ומקטיר קטרת שחר ואברים ונסכים ואח"ז מקריב הפר, וז' כבשי עולות של מוסף, ומקדש יו"ר ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי לבן, ומקדש יו"ר וסומך ידיו ומתודה ואח"כ מגריל ב' השעירים ואח"כ קושר בראש לשון זהורית ול"ה קושר על צוארו, ומתודה ושוחט הפר ומקבל דמו ונותנו למי שמנדנדו שלא יקרש, וחותה אש על מזבח החיצון ולוקח קטרת דקה מן הדקה, וחופן מהכלי להסף ונכנס לקה"ק ומניח המחתה בין ב' בדים, וצובר הקטרת ע"ג גחלים וממתין עד שיתמלא הבית עשן ויוצא, ומתפלל בהיכל ונוטל דם הפר מזה שהי' מנדנדו ונכנס לק"ק ומזה ח' הזאות א' למעלה וז' למטה, ויוצא ושוחט השעיר ומקבל דמו ונכנס לק"ק ומזה ח' הזאות כדרך שהזה מדם הפר, ויוצא ולוקח דם הפר ומזה על הפרכת המפסיק בין היכל לק"ק ג"כ א' למעלה וז' למטה. וכן מזה מדם השעיר ומערבין דם השעיר בדם הפר ומזה על ד' קרנות ממזבח זהב, ומזה על מזבח בצד הדרום ז' הזאת ויוצא, שופך שירת הדם על יסוד מערבי של מזבח החיצון ובא לשעיר המשתלח וסומך ידיו ומתודה עונות ישראל, ומוסר המשתלח לשלחו, ואח"כ מוציא אימרי פר ושעיר הנשרפין חוץ למחנה לשרפם ומקדש יו"ר ופושט בגדי לבן וטובל ולובש בגדי זהב, ומקדש יו"ר ומקריב שעיר הנעשה בחוץ ואילו ואיל העם, ועושה מנחת המוספין ונסכיהם ומקריב תמיד של בה"ע ומנחתם, ומקדש יו"ר ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי לבן, והולך לק"ק ומוציא הכף ומחתה ומקדש ופושט בגדי לבן וטובל ולובש בגדי זהב, ומקדש יו"ר ומקטיר קטרת של בה"ע ומטיב הנרות ומקדש יו"ר ופושט ולובש בגדי עצמו ויוצא, זה לדעת ר"מ ויש ג"כ חלוקי דעת בזה. ואם חל יו"כ בע"ש השעיר החיצון נאכל לערב כשהוא חי, דא"א לבשלו בשבת, ומזה מקשים על הר"מ פ"ו ה"ו ממ"א דדם אברים שלא פירש אסור מה"ת, עי' תי"ט מנחות פי"א מ"ז: ובס' עבודת ישראל בחי' ליו"כ מביא מאברבנאל שהק', למה כ"ג בהכניסו את הכף ומחתה לפני ולפנים הניחם שם עד אחר גמר עבודת היום, הביאו לו בגדי לבן ולבש נכנס להוציא הכף ומחתה, וק' בשלומא המחתה היתה צריכה להיות שם עד גמר עלות עשן הקטרת, אבל הכף הי' לו להוציא תיכף בראשונה אחרי אשר נתן הקטרת על האש לפני ה' ע"ש, וראיתי לתרץ דהי' להוציא מדעת הצדוקים לכנוס בענן. ולשיטתם ל"ה צורך כלל להכניס הכף, כי קודם שנכנס הכהן לק"ק כבר נתן הקטרת על הגחלים במחתה עי' יומא פ"א מ"ה, וברע"ב פ"ה מ"א, לכן עושים להיפך דלא די שמכניסים הכף לחת על הגחלים בק"ק פנימה אלא גם נשאר הכף בפנים, בעת שהוא כבר תיקן, עד כניסה ויציאה מיוחדת, והוא מן הקצה אל הקצה כמו במנחות פ"י מ"ג בקצירות העומר להוציא מדעת הצדוקין, ועי' חגיגה פ"ב מ"ד, ובס' קול סופר ובפרה פ"ג מ"ז, ופנים יפות ט"ז כ"ג, ובשו"ת בית יחזקאל בפתח הבית דף י"ז.: והבעה"ט בילדותו שימש להה"ק ר' יצחק מדראהאביטש ז"ל, ופ"א כשנתן לו הקאווע חכה עד ששתה ונטל הכלי בחזרה, ושאל לו: הבאת הקאווע אני מבין דמשמש ת"ח, אבל החזרה מה מצוה, והשיב לו דגם החזרת דכף ביו"כ הי' מן עבודות יו"כ, הרר"י נתפעל מהתשובה, והשיב לו אם כן הוא, מהיום אני מתחיל לשמש אתכם: בענין קטרת עי' יומא י"ב. הפך בצנורא, ועמל"מ פ"ו ה"א מתמידין דאינו אלא רשות, ועי' אגלי טל מלאכת זורע ואבני נזר או"ח סי' ע"ג וע"ד, אי מהפך בצינורא הוי בגדר עבודה, וי"ל מהא דגם בשבת הי' מהפכין בצינורא, כסוכה נ"ז: במשמר הנכנס פרש"י דמהפכין בצינורא, הרי דגם בשבת הי' עושין, וכן מיומא שם לובש ח' ומהפך בצינורא ומוכח דהוי עבודה, דאל"כ איך מותר בשבת ויו"כ דהוי מלאכה גמורה וכרשב"א שבועות י"ז: דהוי קרוב בישול, ועי' בזה בירחון קול תורה ש"א כי' כ"ה, וא"ש בזה ביבמות ל"ג: זר ששימש בשבת או בהקטרה וכו', ועשו"ת חמד שלמה אה"ע סי' י"ז דתמה הא הקטרה נפסלת והוי מקלקל ע"ש, אך י"ל על זר שהפך בצינורא דחייב משום שבת וזרות, ובודאי אין הקטרה נפסלת ע"י היפך הזר בצינורא: וע"ש באב"נ מתי מתקיימת מצות הקטרה. וחידוש שלא העיר מספרי קרח בקרא דוזה יבא וגו' מן האש קרח י"ח ט', דאע"פ דכשנותן האברים על האש קיים מצות הקטרה, אבל אינו עולה לרצון עד שתאכלנו האש, וכ"ה בספרי פנחס בקרא אשה ריח ניחוח לה' כ"ח כ"ד – וע"ע ס' יראים סי' שע"ד וז"ל ומצות הקטרה שנותן על האש על המזבח ומיד כשהעשן יוצא קיים מצות והקטיר ע"ש, וע"ע רמב"ן ויקרא א' ט', ובמשנה זבחים מ"ז: - ובענין כ"ג שעבד בד' בגדים ח"מ ביד"ש ועבודתו פסולה זבחים י"ח., ור"מ פ"י ה"ד מכלי מקדש ועוד עניני כ"ג ומשיח, ועי' חידושי מהרא"ך ח"ב דף מ"ו. קונטרס בשם "בית הגדול" מזקיני הגאון מלאסק ז"ל בעהמח"ס אהבת דוד ושו"ת הרד"ד. ומגודל אריכות לא העתקתי דבריו הנחמדים מפז:
