1והיתה לכם לחקת עולם, אוה"ח לבל תטעה שכהנים פטורים מעינוי או כ"ג שבמקום עינוי הוא עבודתו וכו', וכ' לכם שגם משה ואהרן בכלל עינוי וצ"ע, ובכל"ח אות ב' כ' כיון דהקריבו ביו"כ וס"ד כמו מלאכה אשתרי ה"ה עינוי במקדש ביו"כ ע"ש אריכות, וגם משום דכהנים באכילתם מקיימים מ"ע קס"ד דא"צ לכפרת עון ואינם בכלל גזירת העינוי, ובקונ' קוי אור הק' התינח באכילת קדשים, אבל הרי עדיין לכפרת עון על אכילתם חולין, וי"ל עפ"מ שהק' בשו"ת צמח צדק מהג' מליבאוויטש ז"ל לר"ל דח"ש מותר מה"ת יה"כ שחל בשבת יהי' מחויב לאכול כזית כדי לקיים מצות עונג שבת שהוא מ"ע,כמ"ש בשו"ת הרשב"א סי' תרי"ד בדעת הרמב"ם דהמצוה מקיים, ולענין יו"כ לא הוי רק ח"ש דיו"כ שיעורו בככותבת דהוא ב' זתים - הן אמת דבס' לחם שמים יעב"ץ חידש דביו"כ דח"ש דילי' כזית גם לר"ל אסור מה"ת, ואמנם כי כן אי' בירושלמי פ"ו ה"א מתרומות, אבל זה נגד ש"ס דילן ביומא ר"פ יה"כ, ותו דגם לר"י ק' אמאי לא ידחה עשה דוקראת לשבת עונג לאיסור ח"ש דיה"כ, וי"ל דבתהלים ק"ז י"ח אוילים מדרך פשעם וגו' כמו אדם שיש לו משפט קשה אז ביום הדין לא יוכל לאכול, וז"ש אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו שזה אולת מאתם, רק צריך שהחוטא מאימת יום הדין ימרר נפשו כ"כ כי כל אוכל תתעב נפשו גם שלא לשם תענית: והה"ק מריזין ז"ל אמר דב' תעניות יו"כ וט"ב גם אם לא הי' כתובים בתורה היינו יודעים מסברא, ט"ב מחמת גודל הצער שחרבה ביהמ"ק בימינו וישראל הלך לגולה למי יערב כל אוכל, וביה"כ להיפך מגודל השמחה שהוא יום כפרה סליחה ומחילה לא יעלה על לב אכילה, ודבריו מקור מקומו טהור מברכות נ"ז. בבר הדיא לרבא א"ל פסוד עסקך ולא אהנת לך למיכל מעצבא, לאביי א"ל נפוש עסקך ולא אכלת מחדותא דלבך, וזה כנ"ל שאדם א"י לאכול מחמת צער או שמחה, וא"ש קו' הצ"צ דאטו מאכל ומשתה כ' בקרא, וקראת לשבת עונג כ', ואם מחמת שמחת יום הקדוש לא יהי' לו תאוה לאכילה, כמצינו בתענית חלום באו"ח סי' רפ"ח דמותר להתענות, שהתענית עינה לו גם בזה מקיים מצות עונג, וכן ת"א שמות כ"ד א' ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו והוו חדן בקרבנותיהן דאתקבלי' ברעוא כאלו אכלין ושתין: וכן אמר הגה"ק ר' יחזקאל משינאווע ז"ל עה"פ בשלח ט"ז כ"ה אכלוהו היום, כלומר עצומו של יום כי קדוש היום לה', וע"כ מפני כי קדוש היום יהי' היום עצמו אכילה וכתרגום הנ"ל, וה"נ ביה"כ קדושת היום עצמו עונג, וגם אם חל בשבת מקיים בזה מצות עונג, וז"פ אוה"ח דקס"ד שהכהנים המקודשים, ומה גם כ"ג או משה רבינו, דמשיגים ביותר קדושת היום בלא"ה לא ירגשו שום עינוי בתענית, ע"כ צוה ה' "והיתה לכם" שגם הם בכלל העינוי:2שם לחקת עי' כלי חמדה קו' מיד ולדורות אות י"א בזה, ובמדרש משלי ט' כל המועדים בטלים ופורים לא בטל, ועשו"ת הרשב"א ח"ד סי' צ"ג שמי יאמר שיבטל מן התורה אפי' אות א', ואפי' יה"כ אינו בטל לעולם דכ' לחקת עולם, ועשו"ת רדב"ז סי' תתכ"ח, והארכתי בזה בפרד"י תצוה רפ"ד: עש"ה, וביוצר לפ' החודש דת חדשה יתן, וע"ע בעוללות אפרים מאמר ל"א, פרי עץ חיים שער י"ט פ"ה, תורה אור דרוש ק"י, של"ה מגילה פ' נר מצוה ותורה שבכתב פ' תצוה, וס' הברית ח"א מאמר ב' פל"א: מדרש פליאה אמרו מה"ש להקב"ה אימתי יה"כ השיב להם אני ואתה נלך לב"ד של מטה ותמוה, ובס' שמנה לחמו כ' עפמ"ש בטור או"ח סי' תכ"ח לא אד"ו ראש, ואי' בתנחומא משפטים ה', בזמן שיש דין למטה אין דין למעלה וזה הי' שאלת המלאכים, באיזה יום ר"ה, אם ביום א' הלא לא אד"ו ראש, ואם ביום ב' אז יש דין למטה דב"ד יושבין בב' וה' בשבת, ובזמן שיש דין למטה אין דין למעלה ור"ה יום הדין - וא"ת ביום ג' אזי יקשה מתי יה"כ דא"כ יהי' ביום ה', ואם יש דין למטה אין דין למעלה, וא"ת ביום ד' לא אד"ו ראש, וא"ת ביום ה' יש דין למטה, וא"ת ביום ו' לא אד"ו ראש, וא"ת בשבת, אז יקשה אימתי יה"כ ביום ב' ויש דין למטה, והשיב ה' לעולם ר"ה בגה"ז, וא"ת כשיש דין למטה אין דין למעלה, באמת אני ואתם נלך לב"ד של מטה ואז יהי' רק דין של מטה:3שם בעשור לחדש תענו, בירושלמי בפ"א מחלה והובא בב"י סוס"י תרכ"ד, ומג"א סק"ז, הקשה למה לא תיקנו ב' ימים יו"כ מספק ותי' דהוי סכנה, וכ"כ בשאלתות פ' בא סי' מ"ו וע"ש בשאילת שלום אות נ"ג, וראיתי מקשים לטו"ז סי' תר"ד דא"א לומר שיהי' התענית ביום ט' דצ"ל התענית מערב עד ערב ותו לא כמ"ש בקרא, א"כ מה מקשה בירו', והתי' דהט"ז אמר דלא יכול להיות כוונת התורה שהתענית בט' וי' משום דמערב עד הערב כ' יום א', אבל ירו' הקשה דחכמים יתקנו להתענות ב' ימים מספק, דאין אנו יודעים איזהו יום העשירי, וכמ"ש שבעת ימים מצות תאכלו ומספק אנו אוכלים ח' ימים, וגם עתה דבקיאין בקביעא דירחא גזרו חז"ל משום גזירה, ואם כי מפורש בתורה יכלו חכמים לגזור משום סייג וגם כי זה אינו מקרא מפורש בתורה לענין שא"י לגזור, כי אדרבה בתורה כ' גם ועניתם את נפשותיכם בתשעה בחדש, א"כ כ' מערב ועד ערב, וכ' בתשעה, אז ניתן הדבר לחכמים שהם יבחרו איך הדבר, וזה לא נקרא מפורש בתורה לעניןשלא יוכלו לגזור, וכטו"ז יו"ד סי' קי"ז, ואו"ח סי' תקפ"ח וחו"מ סי' ב': ועל תי' ירו' משום סכנה קשה הא אפשר לאכול שלא כדרך אכילה ולא עבר על יו"כ, ויהי' ראי' מזה לשאג"א סי' ע"ד דביו"כ לכ"ע אסור שלכדה"נ ועשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קס"ו בירו' הנ"ל: וראיתי בשם הגה"ק מאסטראווצא ז"ל על תי' ירו' דהוי סכנה וספק פק"נ, דעכ"פ במלאכה ל"ה פק"נ, ומהראוי שיהי' אסור במלאכה ב' ימים מספק, וי"ל דבאמת כ' המפורשים דגם ביום א' סכנה להתענות, ורק כיון דרצון ה' להתענות תו לא הוי סכנה, דציווי התורה עשאו לדרך הטבע שלא יהי' סכנה, ובתוס' פסחים מ"ו: ד"ה רבה, הק' אי אמרי' הואיל בטלה כל מלאכת שבת הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה, ותי' דחולה שיב"ס לא שכיח, וא"כ ממנ"פ דאם תאמר דלא יעשה מלאכה מספק שמא היום יו"כ, א"כ אתמול לא הי' יו"כ, א"כ על יום אתמול לא הי' הציווי להתענות ואעפ"כ התענו, א"כ שוב כולם בחזקת סכנה עומדים, ושוב מותר היום לעשות מלאכה דהא שכיח חולה שיב"ס, דהא כולם בחזקת סכנה הם ודפח"ח: ועל תי' הנ"ל דיכול לאכול שלכדה"נ להפו', דר' יוחנן רק אין לוקה קאמר בפסחים כ"ד: אבל איסור תורה גם שלכדה"נ א"כ א"ש, ורק נשאר קו' לרמב"ם דאף איסור תורה ליכא רק מדרבנן, ועי' משל"מ פ"ה ה"ח מיסוה"ת, אולם לשיטתי' דספקא דאו' מה"ת לקולא א"כ מה"ת בלא"ה ל"צ לעשות ב' ימים רק מדרבנן, ומדרבנן אין מועילין כלום דבדרבנן גם שלכדה"נ אסור, וכ"כ בכרו"פ סי' ק"י בסופו, שהק' לירושלמי דאין עושין ב' ימים מסכנה, לר"ל דח"ש מותר מה"ת עושין לאכול ח"ש ויקיים תענית דספיקא דיומא ואיסור ליכא בח"ש, ותי' ג"כ כנ"ל לרמב"ם דספד"א מה"ת לקולא ומדרבנן גם ח"ש אסור, ע"ש, ועי' מג"א סי' תרנ"ה דאין דוחין דרבנן מפני דרבנן: ובתירץ הכרו"פ יש להעיר לפמ"ש המהרי"ט ופר"ח, דבב' חתיכות מודה הרמב"ם דספק מדאו' לחומרא עי' מלא הרועים בזה בערך ספד"א ה"נ חד יומא בודאי יו"כ הוא, ואל תשיבני דלא דמי לחתיכה מב' חתיכות בכריתות י"ז: דאיסור והיתר לפנינו בזמן אחד, אבל הכא אם היום יו"כ אז רק איסור ואם היום חול לפנינו רק היתר, אך כבר כ' המג"א סי' שמ"ב הא דבאיסור דרבנן לא גזרו בין, השמשות רק ביה"ש של ערב שבת. אבל ביה"ש של מוצאי שבת גזרינן דהוי איקבע איסורא ע"ש, והוא מתוס' כריתות י"ז: ד"ה מדסיפא, הרי דגם באופן זה מקרי איקבע איסורא, ועי' לח"מ פ"ח, ה"ב משגגות, דגם ביה"ש של ערב שבת מיקרי איקבע איסורא כיון דהוי בהכנסת שבת: והנה קשה מתענית כ"ו. דלא היו מתענים ביום ראשון שלא יצאו ממנוחה ותענוג ליגיעה ותענית וימותו, ובטור או"ח סי' תר"ד מצוה להרבות בסעודה בערב יו"כ כדי שיקל התענית של יו"כ, וערש"י ביצה ט"ז, ולגמ' הנ"ל כל מה שאוכלים בט' יותר מקבלים כובד התענית ליום עשירי, ולשון וימותו שם הפשט ויחלשו כמו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' ברכות ס"ג., דאילו מיתה ממש נעשה חפשי מתורה בנדה ס"א:. וכן משמש מת יבמות נ"ח:, ובתמיד ל"ב. מה יעשה האדם ויחיה ימית עצמו, כלומר ישפיל עצמו ועל פי זה יובן בברכות ל"ד: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ותמוה, ולהנ"ל א"ש דלזה שהורגל בתענוגים חטאים, קשה לו ביותר לפרוש מהם, ועוד לסגף עצמו יותר מצדיקים אשר לא הרגישו שום חטא וכרש"י סוכה נ"ב. בשם חסיד, על מי שלא עבר עבירה מימיו, וע"כ נסיונם של בע"ת רב מאד: ולקושיא זו יש לחלק דבעיו"כ מצוה לאכול רק בבוקר כמ"ש במג"א סק"א, דפעם א' ביום סגי, ולא דמי לשבת דמצוה לאכול סעודה ג', והעיקר נראה דודאי אלו לא יאכלו ביום שלפני' ויתענה ביו"כ יהי' סכנה, וברוב אנשים הסעודה של אתמול מבריאו ומחזקת כח, וע"י כן לא תכבד התענית, ואף דלקצתם מזיק שינוי וסת לצאת מעונג לתענית, והוי כמו בכתובות ק"י: אין יכול לכופה להוציאה מנוה רעה ליפה מפני שנוה יפה בודק והוי שינוי וסת, אף דלרוב העולם יחשב כיתרון גדול מ"מ האשה תוכל לטעון לא בעינא, וכמו במתנה שזכות כגיטין י"ד: ומ"מ קיי"ל בחו"מ סי' קע"א ס"י כרשב"ג דיכול לומר שונא מתנות יחיה, ורשב"ג לשיטתי' בכתובות וה"נ לא קבעו תענית ביום א' דיש אנשים שמזיק להם שינוי וסת, אבל פשיטא שלרוב אנשים סעודה מיום שלפניו מקילה התענית, ובראב"עכאן עי' פרד"י בא דף ס"ז. מ"ש מזקיני הגאון מלאסק ז"ל, ומכל ענין עינוי של תענית עי' באריכות בס' תוספת ברכה, ושו"ת חבלים בנעימים ח"ג סי' ל"ד, וקובץ כנסת חכמי ישראל סי' קע"ח, וילקט יוסף תרס"ב סי' י"א ומ"ז, ואהל מועד סי' ע"ג: בשו"ת בנין ציון סי' ל"ד נסתפק, כשאכל פעם א' ברשות כגון חולה שיב"ס, כשאוכל אח"כ שלא ברשות אי הוי בכרת, או כיון שלא יכול לקיים מצות תענו את נפשותיכם מערב עד ערב דכבר אכל, שוב אינו בכרת אם יאכל באותו יום, ובקובץ דרושים חוברת ה' סי' ל"ד הביא דודי הגאבד"ק לאסק ז"ל ראי' מיומא ע"ב: יה"כ אסור באכילה ופריך אסור ענוש כרת הוא כו', נימא דכל היום אסור אף אי שכח ואכל, ואינו בכרת על אכילה שני', ומדלא משני כן משמע דעל כל אכילות חייב כרת ע"ש אריכות, ובחוברת ז' סי' כ"ו הביא ראי' מכריתות י"ח: וא"א ידיעות מחלקות לחייב ב' חטאת כו' הרי דגם באכילה שני' חייב כרת, ויש לחלק בין אכל ברשות ולא נצטוה על מערב ועד ערב שוב ליכא כרת כשאכל אח"כ, אבל היכי שאכל גם בפעם הראשון שלא ברשות ונתחייב כרת שפיר מחייב על כל אכילה, וא"כ אין ראי' מכריתות, ועי' ברשב"א קידושין כ"א: מי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו עד שיאירו עיניו ומשם ואילך באיסורא קאי עכ"ל, והביאו בלחם הפנים על קיצור ש"ע סי' קל"ג ע"ש, ובקובץ דרושת חוב' ט' סי' י"ב הביא המשנה יומא פ"ג הנ"ל בבולמוס עד שיאירו עיניו ומוכח דאח"כ אסור וכרשב"א הנ"ל, ודחה זאת דבמשנה מיירי בדברים טמאים, וי"ל דזה אסור אחר שיאירו עיניו, אבל בטהורים י"ל כבנין ציון ע"ש, אבל ברשב"א מפורש דאח"כ קאי באיסורא, וע"ע בזה בס' מנחת סולת על החינוך מהגאבד"ק דוקלא בשו"ת שם סי' ג' בזה, וע"ע בשד"ח הל' יה"כ סי' י"ג: ושם בקו"ד מדודי ז"ל, בפלוג' ב"י ומג"א בסי' קצ"ז אי השותה מים מצטרף לזימון, והביא הלכות קטנות ח"ב סי' רפ"ב דבשותה מים ביה"כ אינו חייב כרת דמים לאו מידי דמזין רק מוליך המזון למקום הנצרך, ורק איסור תורה גרידא יש, ומכל הפוסקים לא משמע כן, ועשו"ת חדות יעקב תנינא סי' ס"ט בזה. והביא מיומא פ"ו מ"ה הרי מזון והרי מים הרי דמים הוי שתי', ועי' בזה במנחת סלת על חינוך מצוה ל' ובקול סופר על משניות יומא שם, וע"ע בזה בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכ"ג, ומה שכתבתי בזה הרבה בפרד"י ח"ב דף שפ"ו: ובשו"ת חבלים בנעימים, ח"ב סי' כ"ט בזה:4שם והגר הגר בתוככם, וה"ה בקדשים י"ט ל"ד הגר הגר אתכם, לשון הגר אתכם בא על מי שנתגייר מקרוב, ול' הגר בתוככם מורה שנתגייר זה ימים רבים, וכן לשון גר בישראל מורה שהוא "גר" מכבר:
