פרדס יוסף, ספר ויקרא י״ד:ל״ד

« פרדס יוסף Leviticus 14:30 פרדס יוסף Leviticus 14:35 »

34 רשב"ם על בבא בתרא פתח ↗

דין גרמא דעשיראה ביר - נשאר אצלו שן אחד מבניו ובו היה מנחם למרי נפש האבלים שהשן של מת אינו טמא דתנן באהלות פרק ג' מ"ג כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והצפורן ובשעת חיבורן הכל טמא וכיון דרבי יוחנן לא הניח בן אם איתא דסבירא ליה דמי שלא הניח בן נקרא לא ירא אלהים לא היה אומר לבריות דין גרמא דעשיראה ביר דאמרינן בעלמא ברכות דף לד: חציף עלי מאן דמפרסם חטאיה כדכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:

35 תשובות הריב"ש פתח ↗

גבר חכם בעוז ה"ר משה בנימין נר"ו יהי שלום בחילך הגיעני כתבך ואמרת כי מה שכתבת בענין ראובן שקנס עצמו אם לא יפרע ונשבע להשלים הלכת בשיטת ר"ת ז"ל ושכן דעת הרא"ש ז"ל דקנין בב"ד חשוב מסלק אסמכתא בכל תנאין ולזה הוספת מסברתך דהשבועה הוי כקנין בב"ד חשוב דומיא דהקדש גם אני כך כתבתי לך כי אתה הלכת בשיטת ר"ת ז"ל ולשיטתו אפשר שיהי' כן אבל לדעת הראשונים והאחרונים ז"ל אין קנין בבית דין חשוב מועיל בתנאים שבין אדם לחבירו ולא נזכר אלא במתפיס זכיותיו. ומה שאמרת שהיית רוצה לראות דבריהם הלא כתבתי לך לשון הרב אלפסי ז"ל בשם הגאון ז"ל שכתב בפרק גט פשוט וכן סימנתי לך אנה כתב כן הרמב"ם ז"ל וכן הרמב"ן ז"ל כתב כן בהלכות נדרים שחבר לתשלום הלכות הרב אלפסי ז"ל ע"ש ותמצא הכל מבואר באר היטב וכל חכמי ארצנו הבאים אחריו שחברו ספרים כן כתבו כגון הרשב"א והרא"ה ז"ל ומורי הרב רבינו נסים ז"ל וכן בדין מעכשיו דעתם שהוא מסלק אסמכתא לעולם ואם אין בידך השטות האלה סמוך אדידי שלא אומר דבר בשם מי שלא אמרו. ומה שכתבתי על תשובת הרא"ש ז"ל במי שנשבע והקנה לחברו מחצית הריוח דכיון שהשלים אין לו עליו כלום ואמרתי דיצא לו זה מכח ההיא דאי שמיט ואכיל וכו' וכ"ש מוחל מדעת דאי לא הויא מחילה לא קיים שבועתו ואמרת כי קצרה ידך בזה כי הא דמחילה בטעות קנה דוקא היכא דראה דשמיט וכסבור כי כדין שמיט ובטעות זה מוחל אבל הצועק בב"ד היאך יקנה חבירו כגון בתשובה ובנדון שלפנינו ואי משום שנשבע לקיים הרי קיים לתת כי לא נשבע לתת מתנה גמורה ואפילו בעל מנת להחזיר שמה מתנה ואימא לך דבהכי קיים כיון שלא פירש דהא שלא מן הדין הוא נוטל חברו ממנו וכיון שהדין נותן שלא יקנה למה קנה עכ"ל ואני אומר ראה זה חדש הוא ומוקצה מן הדעת שהמתחייב לתת לחברו איזה דבר שיוכל לתתו במתנה על מנת להחזיר ובזה נאמר שקיים תנאו שאם אמרו בפרק קמא דקדושין ו': בכולהו קני לבר מאשה וכו' היינו באותן דברים שחייבה תורה לתת שבזה יצא ידי נתינה כיון דנתינה גמורה לשעתה היא וכן בההיא דאתרוג קרינא ביה לכם בשעת נטילה אבל בתנאים שבין אדם לחברו הולכין אחר לשון ודעת בני אדם וכל שהתנה סתם לתת יש לו לתת סתם ולא בתנאי ושיור זה וכן בנדרים ושבועות שהולכין בהן אחר לשון בני אדם וכל שכן בנדון זה *ד"מ ח"ע סי' רמ"א אות ה' רמ"א שם ס"ו וע"ש בסמ"ע סקי"ז ועי' בש"ך יו"ד סי' רל"ח סקכ"ה שהתנה תחלה במכירת סחורתו שיתן לו בעדה כך וכך זהובים ואחר כך נשבע להשלים התנאי ההוא ועוד שהנותן מתנה על מנת להחזיר הכוונה היא על מנת שיחזירנה המקבל מדעתו ומרצונו ואין כופין אותו להחזיר אלא שאם רצה המקבל מחזיר ונתקיימה מתנתו למפרע ואם לא רצה להחזיר ועבר זמן החזרה או נאבד הדבר הנתון בענין שאי אפשר להחזירו נתבטלה המתנה למפרע וא"כ בנדון זה כל שנאנס להחזיר הרי אין כאן חזרה ברצון ואינה חזרה אך בטלה ממנו החזרה שמעתה אי אפשר לו להחזיר ונתבטלה המתנה למפרע ונמצא שלא קיים שבועתו וצריך לחזור ולתת לו הסך ההוא ואם לא נאנס להחזיר אי פקח הלה לא יחזיר לעולם ברצון וא"ת אם לא יחזיר לעולם נתבטלה המתנה וכופין אותו לשלם דמיה לפי שנתבטלה המתנה הרי גם הנותן לא קיים שבועתו כיון שנתבטלה המתנה למפרע וצריך לתת פעם אחרת כדי לקיים שבועתו אלא ודאי ע"כ צריך הוא לתת במתנה גמורה ולמחול זכותו ודינו ברצון אם בא לקיים שבועתו ולזה אמרתי דאם מחילה בטעות שמה מחילה כ"ש במאן דידע ומחיל כדי לקיים שבועתו ואינו חוזר וגובה ממנו דמה זו מחילה והלה חוזר וגובה אותה ואם אין כאן מחילה הרי הוא עדיין בחיוב שבועתו ומה שאמרת שכוונת הרא"ש ז"ל הוא משום דבכח השבועה נחת לאקנויי לגמרי כמו גבי מעכשיו דאע"ג דהקנה באסמכתא מכל מקום כיון דאמר מעכשיו הקנהו לגמרי למאן דאמר האי סברא ואני אומר דלא דמי דמי שהקנה באסמכתא מ"מ כיון שאין הקנין חל מעכשיו אלא לאחר בטול התנאי והתנאי הוא אסמכתא שהיה סומך דעתו עליו לקיים הנה אין הקנין חל כלל אבל כשהקנה מעכשיו כבר חל הקנין ומה שהתנה הוי כשאר תנאין דעלמא ואע"פ שתולה בדעת עצמו שאין כח באומדנת אסמכתא לבעל הקנין אשר חל כבר במעכשיו כיון שלא נתקיים התנאי אבל בלא מעכשיו אע"פ שנשבע לקיים לא נתבטל דין האסמכתא אלא שהוא חייב לקיים מכח שבועתו ומה תאמר בההיא שכתב הרא"ש ז"ל שמי שהקנה לחברו מחצית מה שירויח וכו' התאמר כי השבועה מקיימת הקנין ועושה מה שלא בא לעולם כאלו בא משום דגמר ואקני והלא אפי' הקנה דבר שלא בא לעולם בבית דין חשוב ובקנין במעכשיו ואמר בפירוש דגמר ומקני דלא כאסמכתא אינו מועיל כלום אבל כוונת הרב ז"ל לומר שחייב להשלים מכח שבועתו וכיון שהשלים חברו קנה ואין צריך להחזיר שהרי יש לו למקנה למחול כדי לקיים שבועתו ואם כדבריך שהשבועה מקיימת הקנין לא היה לו לרב ז"ל להאריך בלשונו ולומר שחייב להשלים וחברו קנה אלא לומר אם נשבע להשלים קנה והייתי יודע דכיון שקנה חייב להשלים מן הדין וגם כדי לקיים שבועתו אבל נראה שכוונתו ז"ל הוא דאע"ג דאין הקנין מועיל מן הדין חייב להשלים כדי לקיים שבועתו וכופין אותו להשלים וחברו קנה מכיון שהשלים:

35 ויקרא רבה פתח ↗

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ירמיה לא, יט: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. עֲשָׂרָה נִקְרְאוּ יְקָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַנְּבוּאָה, וְהַתְּבוּנָה, וְהַדַּעַת, וְהַסִּכְלוּת, וְהָעשֶׁר, וְהַצַּדִּיקִים, וּמִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים, וְהַחֶסֶד, וְיִשְׂרָאֵל. הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ג, טו: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. הַנְּבוּאָה מִנַּיִן שמואל א ג, א: וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם. הַתְּבוּנָה מִנַּיִן משלי יז, כז: יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה. הַדַּעַת מִנַּיִן משלי כ, טו: וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. הַסִּכְלוּת מִנַּיִן קהלת י, א: יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט. הָעשֶׁר מִנַּיִן משלי יב, כז: וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. צַדִּיקִים מִנַּיִן תהלים קלט, יז: וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל. מִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים מִנַּיִן תהלים קטז, טו: יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. הַחֶסֶד מִנַּיִן תהלים לו, ח: מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי, בַּנֹּהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לַמִּקְרָא, יוֹצֵא מֵהֶן מֵאָה. מֵאָה לַמִּשְׁנָה, יוֹצְאִין מֵהֶן עֲשָׂרָה. עֲשָׂרָה לַתַּלְמוּד, יוֹצֵא מֵהֶן אֶחָד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב קהלת ז, כח: אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה אַבְרָהָם. קהלת ז, כח: וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ שָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה עַמְרָם. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ יוֹכֶבֶד. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה משֶׁה. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, אֵלּוּ נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר. רַבִּי אוֹמֵר נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר כְּשֵׁרוֹת הָיוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן מִיָּד נָעֲלוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׂרָאֵל בְּיֹקֶר עוֹמְדִין לִי. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר אִלּוּ בִּקֵּשׁ פַּרְעֹה מִשְׁקַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק וַהֲלוֹא בְּדָמִים נְטָלָן מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים, מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל עָרוֹב, אֵין לוֹ דָּמִים, הֱוֵי בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי. הֲבֵן יַקִּיר לִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, בַּכֹּהֲנִים כְּתִיב שמות מ, טו: וְכִהֲנוּ לִי, בַּלְוִיִם כְּתִיב במדבר ח, יד: וְהָיוּ לִי הַלְוִים, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב ויקרא כה, נה: כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּתְּרוּמָה כְּתִיב שמות כה, ב: וְיִקְחוּ לִי, בַּבְּכוֹרוֹת כְּתִיב במדבר ג, יג: כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בַּסַּנְהֶדְרִין כְּתִיב במדבר יא, טז: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שמות יט, ה: כִּי לִי כָל הָאָרֶץ, בִּירוּשָׁלַיִם מלכים א יא, לו: הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד שמואל א טז, א: כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ, בַּמִּקְדָּשׁ שמות כה, ח: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, בַּמִּזְבֵּחַ שמות כ, כא: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, בַּקַּרְבָּנוֹת במדבר כח, ב: תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שמות ל, לא: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא. לִי אֶפְרַיִם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר פַּלָטְיָאנִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָן אָמַר אַבְגִינוֹס, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס עֲטָרָה זוֹ נִתְעַטֵּר אֶפְרַיִם מֵאָבִינוּ יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר לְעוֹלָמוֹ אָמַר לוֹ אֶפְרַיִם רֹאשׁ הַשְּׁבָטִים רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה יָפֶה וּמְעֻלֶּה שֶׁבְּבָנַי יְהֵא נִקְרָא עַל שְׁמֶךָ שמואל א א, א: בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי, שמואל א יז, יב: וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. ירמיה לא, יט: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, אֵיזֶהוּ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים בֶּן שְׁתַּיִם בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן רַבִּי סִיסִי בֶּן אַרְבַּע בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים. ירמיה לא, יט: כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא דַּי דִבּוּרִי שֶׁנָּתַתִּי בּוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמּוֹ אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל בּוֹ, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, כִּי בְּוַדַּאי דִּבּוּרִי בוֹ. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ פְּרָקְסִין וְהָיָה מְצַוֶּה אֶת עַבְדּוֹ וְאָמַר לוֹ קַפְּלוֹ וְנַעֲרוֹ וְתֵן דַּעְתְּךָ עָלָיו, אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ מִכָּל פְּרָקְסִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ אִי אַתָּה מְצַוֶּה אוֹתִי אֶלָּא עַל זֶה, אָמַר לוֹ שֶׁאֲנִי מַדְבִּיקוֹ לְגוּפִי. כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת אַוְותִינְטִיאוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּעוֹלָמֶךָ אִי אַתָּה מְצַוֶּה אוֹתִי אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל במדבר כח, ב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שמות יד, ב: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שמות לג, ה: אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ שֶׁהֵן דְּבוּקִין לִי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ירמיה יג, יא: כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פּוֹרְפִּירִין וְהָיָה מְצַוֶּה אֶת עַבְדּוֹ וְאוֹמֵר לוֹ תֵּן דַּעְתְךָ עָלָיו וְקַפְּלוֹ וְנַעֲרוֹ, אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ מִכָּל פּוֹרְפִּירִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ אִי אַתָּה מְצַוֵּנִי אֶלָּא עַל זֶה, אָמַר לוֹ שֶׁאוֹתוֹ לָבַשְׁתִּי בְּיוֹם מַלְכוּתִי. כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת אַוְותִינְטִיאוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּעוֹלָמֶךָ אִי אַתָּה מְצַוֶּה אוֹתִי אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הֵן שֶׁהִמְלִיכוּנִי תְּחִלָּה עַל הַיָּם וְאָמְרוּ לִי שמות טו, יח: ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מָשָׁל לְזָקֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ מַעֲפוֹרֶת וְהָיָה מְצַוֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ וְאוֹמֵר לוֹ קַפְּלָהּ וְנַעֲרָהּ, אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ מִכָּל מַעַפְרָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ אִי אַתָּה מְצַוֶּה אוֹתִי אֶלָּא עַל זוֹ, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁאוֹתָהּ לָבַשְׁתִּי כְּשֶׁנִּתְמַנֵּיתִי זָקֵן. כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת אַוְותִינְטִיאוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמֶךָ אִי אַתָּה מְצַוֶּה אוֹתִי אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם מַלְכוּתִי בְּסִינַי וְאָמְרוּ שמות כד, ז: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יוּדָן בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּזְכִּירָן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ח, יט: וָאֶתְּנָה אֶת הַלְּוִים נְתוּנִים וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה מְצַוֶּה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ, אָכַל בְּנִי, אוֹ שָׁתָה בְּנִי, אָזַל לְבֵית הַסֵּפֶר, אָתָא מִבֵּית הַסֵּפֶר. כָּךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אֶת משֶׁה וְאוֹמֵר לוֹ: אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, וְעָבַר אֶחָד עָלָיו, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִקְבֹּעַ בָּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת קְבַע, זְמָרַגְדִּין קְבַע, מַרְגָּלִיּוֹת קְבַע, לָמָּה, שֶׁעָתִיד לִנָּתֵן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, שַׁבֵּחַ. לְגַדְּלָן וּלְפָאֲרָן, פַּאֵר. לָמָּה, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מט, ג: וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אַף הַכְּתוּבִים חָלְקוּ כָּבוֹד לְיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּתֵימָא ויקרא א, ב: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם, אֲבָל כְּשֶׁהוּא בָּא לְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁל גְּנַאי, רְאֵה מַה כָּתוּב אָדָם מִכֶּם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא ויקרא יג, ב: כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר תַּרְתֵּין שִׁיטִין דברים טו, ד: אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן, כְּשֶׁהוּא בָּא לְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁל גְּנַאי כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקִּרְבְּכֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא דברים טו, יא: מִקֶּרֶב הָאָרֶץ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שִׁיטָה אַחֶרֶת, וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְקַלֵּל אֶת הָעָם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא דברים כז, יג: וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה, אֲבָל בַּבְּרָכָה כָּתוּב דברים כז, יב: אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַמֵּי בְּשֵׁם רַבִּי אִלְעָאי אָמְרוּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכְּשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם צַדִּיקִים כּוֹבְשִׁין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, אָדָם, יְהֵא קָרְבָּנְךָ דּוֹמֶה לְקָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה הַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ וְלֹא הִקְרִיב מִן הַגְּזֵלוֹת וּמִן הַחֲמָסִים, אַף אַתָּה לֹא תַקְרִיב מִן הַגְּזֵלוֹת וְלֹא מִן הַחֲמָסִים, וְאִם עָשִׂיתָ כֵן תהלים סט, לב: וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר. דָּבָר אַחֵר, אָדָם, זֶה לְשׁוֹן חִבָּה וּלְשׁוֹן אַחֲוָה וּלְשׁוֹן רֵעוּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל בֶּן אָדָם, בֶּן אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, בֶּן צַדִּיקִים, בֶּן גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, בֶּן שֶׁמְבַזִּין אֶת עַצְמָן עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְעַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו. דָּבָר אַחֵר, בֶּן אָדָם, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, עָמַד וּדְחָפָן מִבֵּיתוֹ וְהוֹצִיאָן לַחוּץ, לְאַחַר מִכָּאן שָׁלַח וְהֵבִיא בֵּן אֶחָד מֵאֶצְלָהּ אָמַר לוֹ בֶּן פְּלוֹנִי בּוֹא וְאַרְאֲךָ בֵּיתִי וּבֵית שְׁכוּנָתִי שֶׁיֵּשׁ לִי חוּץ מֵאִמְּךָ, כְּלוּם פִּחֵת כְּבוֹדִי וּשְׁכוּנָתִי אַף עַל פִּי שֶׁאִמְּךָ עוֹמֶדֶת מִבַּחוּץ, כָּךְ נִדְמֶה לִיחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל א, א: וַיְהִי בִּשְׁלשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, יחזקאל א, ג: הָיֹה הָיָה דְּבַר ה', זוֹ שִׁיטָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר יחזקאל א, ד: וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, מֵאַחַר שֶׁהֶרְאָהוּ כָּל הַמֶּרְכָּבָה אָמַר לוֹ בֶּן אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדִי שֶׁהִגְבַּהְתִּי אֶתְכֶם לְמַעְלָה מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּלוּם פִּחֵת כְּבוֹדִי וּבֵית שְׁכִינָתִי לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל מג, יא: וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ צוּרוֹת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו, שֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין לִי מִי שֶׁעוֹבֵד אוֹתִי, כְּבָר יֵשׁ לִי לְפָנַי אַרְבַּע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁשָּׁה אֲלָפִים שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵם עוֹמְדִים וּמְקַדְּשִׁים שְׁמִי הַגָּדוֹל בְּכָל יוֹם תָּמִיד מִיצִיאַת הַחַמָּה וְעַד שְׁקִיעָתָהּ וְאוֹמְרִים קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, מִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וְעַד יְצִיאָתָהּ וְאוֹמְרִים יחזקאל ג, יב: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁבָּאָרֶץ, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם עוֹשִׂים דְּבָרִים הַמְכֹעָרִים, דְּבָרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִן מַכְעִיסִין אֶתְכֶם בַּיִּסּוּרִים הַבָּאִים עֲלֵיכֶם, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה הֲרֵינִי עוֹשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי הַגָּדוֹל שֶׁנִּקְרָא עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כ, יד: וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל וגו'. אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם ויקרא א, ב, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר אִישׁ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שמות יב, ג: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ כִּי יַקְרִיב, אַף כָּאן יֹאמַר הַכָּתוּב וְיִקְחוּ לָכֶם אִישׁ בָּקָר אוֹ צֹאן, לָמָּה נֶאֱמַר אָדָם, לְהָבִיא אֶת הַגֵּר. מִכֶּם, פְּרַט לְגוֹי שֶׁהוּא מֵבִיא עוֹלָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שִׁבְעָה דְבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְזֶה אֶחָד מֵהֶם, גּוֹי שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם, אִם הֵבִיא נְסָכִים עִמָּהּ קְרֵיבִין נְסָכִים מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם לָאו קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר, וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת מִנְחָתוֹ קְרֵבָה מִשֶּׁל צִבּוּר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים, וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ מְצָאַנִי אָדָם אֶחָד וְהָיָה בָּא אֵלַי כְּבָא עַל חֲבֵרוֹ בִּזְרוֹעַ, אָמַר לִי אַתֶּם אוֹמְרִים שִׁבְעָה נְבִיאִים עָמְדוּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהֵן מְעִידִין בָּהֶן וְיוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם. אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי כָּךְ מִשִּׁבְעָה דוֹרוֹת וָאֵילָךְ יְכוֹלִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר לֹא נִתְּנָה לָנוּ תּוֹרָה וַעֲדַיִן לֹא הֵעִידוּ בָּנוּ, מִפְּנֵי מָה אָנוּ יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם. אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים בַּמִּשְׁנָה גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַיֵּיר פּוֹשְׁטִין לוֹ יַד לְהַכְנִיסוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ גֵּרֵי הַדּוֹר מְעִידִין בַּדּוֹר. מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וגו', אִם נֶאֱמַר מִן הַבְּהֵמָה, לָמָּה נֶאֱמַר מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, מִכָּאן אָמְרוּ מְקַבְּלִים מִינֵי זְבָחִים מֵרִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְהַכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, חוּץ מִן הַמּוּמָר וְהַמְנַסֵּךְ אֶת הַיַּיִן וּמְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא. מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁסָּפַר עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים, אָדָם הֶעֱלָה שׁוֹר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים סט, לב: וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר, נֹחַ קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ח, כ: וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה', אַבְרָהָם קִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כו, ה: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם וגו', שֶׁהוּא עָשָׂה קָרְבָּן וְהִקְרִיב אַיִל, יִצְחָק קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לִפְנֵי אָבִיו כְּשֶׂה זָבוּחַ. יַעֲקֹב קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לה, ד: וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וגו'. יְהוּדָה קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לח, ח: בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וגו'. יוֹסֵף קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ, יב יג: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וגו' לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה לֹא תַחְמֹד, עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה לָהֶם וְהֵם עָשׂוּ אוֹתָהּ מֵאֲלֵיהֶן, לְפִיכָךְ אֲהֵבָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַהֲבָה גְּמוּרָה וְהִשְׁוָה אֶת שְׁמָם לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר תהלים קיט, א: אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָּרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה', וְאָמַר דברים לב, ד: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, וְאָמַר תהלים יח, לא: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וגו' וּבָאַיִל הוּא אוֹמֵר ויקרא א, יא: צָפֹנָה לִפְנֵי ה', אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כְבָשִׂים, אֶחָד שֶׁל שַׁחֲרִית וְאֶחָד שֶׁל עַרְבִית, וְכָל כָּךְ לָמָּה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין תָּמִיד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְקוֹרִין אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה צָפֹנָה לִפְנֵי ה', זוֹכֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲקֵדַת יִצְחָק, מְעִידַנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, בֵּין גּוֹי בֵּין יִשְׂרָאֵל בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה בֵּין עֶבֶד בֵּין אָמָה, קוֹרִין אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה, צָפֹנָה לִפְנֵי ה', זוֹכֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲקֵדַת יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: צָפֹנָה לִפְנֵי ה'. דָּבָר אַחֵר, צָפֹנָה לִפְנֵי ה', כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁהֵם צְפוּנִים לְפָנָיו, וּמִנַּיִן שֶׁהַלָּשׁוֹן הַזֶּה הוּא לְשׁוֹן צָפֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ז, יד: חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב יְשָׁנִים, עַמְרָם בֶּן קְהָת וְכָל הַכְּשֵׁרִים שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם, חֲדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, חֲבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה וַחֲבוּרָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וַחֲבוּרָתוֹ שֶׁל דָּוִד וְשֶׁל חִזְקִיָּה יְשָׁנִים, חֲבוּרָתוֹ שֶׁל עֶזְרָא וְשֶׁל הִלֵּל וְשֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְשֶׁל רַבִּי מֵאִיר וַחֲבֵרָיו, חֲדָשִׁים, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים. בַּשּׁוֹר הוּא אוֹמֵר ויקרא א, ט: וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר, וּבָאַיִל הוּא אוֹמֵר ויקרא א, יג: וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְרִיב, מַה בֵּין אַיִל לְשׁוֹר, שׁוֹר חָסֵר שְׁתִי וָעֵרֶב אַיִל אֵין חָסֵר שְׁתִי וָעֵרֶב. אָמְרוּ חֲכָמִים לָמַדְנוּ הַקְרָבָה לְשׁוֹר מִן הָאַיִל, וְהַקְרָבָה לָאַיִל מִן הַשּׁוֹר, אָמַר לָהֶם רַבּוֹתַי עָפָר אֲנִי תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם אוֹמַר לִפְנֵיכֶם דָּבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ אֱמֹר, אָמַר לָהֶם רַבּוֹתַי שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים עָמְדוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ לָזֶה עוֹלָה וְלָזֶה עוֹלָה, לָזֶה חַטָּאת וְלָזֶה חַטָּאת, לזה אשם ולזה אשם, לָזֶה זֶבַח שְׁלָמִים וְלָזֶה זֶבַח שְׁלָמִים, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הַקְרָבָה בְּשׁוֹר וָאַיִל וְכָאן נֶאֱמַר הַקְרָבָה בְּאַיִל וְלֹא נֶאֱמַר בְּשׁוֹר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם בְּעַצְמוֹ אֵלֵךְ וְאֶעֱשֶׂה דְבָרִים מְכֹעָרִים דְּבָרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין אָבִיא שׁוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּשָׂר הַרְבֵּה וְאַעֲלֶה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וַהֲרֵינִי עִמּוֹ בְּרַחֲמִים וּמְקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר הַקְרָבָה בְּאַיִל וְלֹא נֶאֱמַר הַקְרָבָה בְּשׁוֹר.

35 חולין פתח ↗

כִּי סְלֵיק אִיסִי בַּר הִינִי, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי רַבִּי יוֹחָנָן דְּקָא מַתְנֵי לֵיהּ לִבְרֵיהּ ״רְחֵלִים״, אֲמַר לֵיהּ: אַתְנְיֵיהּ ״רְחֵלוֹת״, אֲמַר לֵיהּ: כְּדִכְתִיב ״רְחֵלִים מָאתַיִם״, אֲמַר לֵיהּ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָן.

34 ונתתי נגע וגו' רש"י בשורה כו' והוא גמ' הוריות י'. וטעם הדרוש מלשון ונתתי, וע"פ רוב לשון נתינה מה' לדבר טוב, ונתתי גשמיכם בעתם בחקתי כ"ו ה', ונתתי שלום בארץ שם, ונתתי בציון תשועה ישעי' מ"ו י"ג: ובענין נגעי בתים ע"ע ביומא י"א: עונש על מי שאינו רוצה להשאיל כלי ביתו ואומר שאין לו, עונשו שצריך לפנות הכלים לחוץ, ובערכין ט"ז. נגעי בתים באים על צרות עין, ובסוף סוכה נ"ו: או לרשע ואו לשכנו טוב לצדיק וטוב לשכנו, ופרש"י דתניא בת"כ וחלצו הוא ושכנו ולוקה זה בשבילו, והק' מפו' איך מוכח מזה טוב לצדיק טוב לשכנו, דקרא וחלצו ברשעים מיירי, וי"ל דלכאו"ק מהא דבשורה טובה כו' וא"כ איך קורא אותו רשע אלא דודאי למי שהי' מוצא המטמון הי' לטובתו ונקרא צדיק, אלא שהי' ג"כ נגעי בתים בבית רשעים ולא מצאו מטמונות ושפיר אוי לרשע אוי לשכנו שהי' צריך לסייע לחלוץ, אבל אם הי' צדיק ומוצא מטמון ושכנו המסייע לחלוץ, הי' חולק עמו במטמונות וזה צדיק וטוב לו עי' ס' מלין דרבנן - ועל הא דבשורה כו' דק' אמאי מדבר הפסוק בנגעי בתים לעונש, כ' בס' אמרי שפר דלהתעשר ע"י נגעים ג"כ אינו מן דברים נעימים וגם זה עונש: ובשאילת שלום על השאלתות סי' צ"ב הק' דזה סותר לגמ' הוריות שם אשר נשיא יחטא יכול גזירה אמרי אין אשכחן דכ' ונתתי נגע צרעת בשורה כו', ופרש"י שמבשרין שעתיד להיות אע"פ שדבר רע הוא וכו', הרי דהביא ראי' מזה דבשורה יכול להיות על רעה, ולרש"י הנ"ל הוא בשורה טובה, ומה ראי' מביא בש"ס על גזירה אשר נשיא יחטא שכאן הוא לטובה ונשאר בצע"ג, ועשו"ת זכרון יצחק בח"ת, ובפרד"י בשלח קי"ט: בענין אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה:

35 שם וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת, עי' תוספת ברכה שהק' הא הם לא באו לארץ כפי הגזרה, ואף כי הי' לאח"כ חקת כ' י"ב אך קמא שמי' גלי' מקודם, וגם שפרש"י שמות ד' י"ג שאמר משה אין סופי להכניסם לארץ - ו' א' עתה תראה העשוי לפרעה ולא למלכי שבע אומות, וברש"י בשלח ט"ו י"ז, וי"ל עפמ"ש בסנהד' ע"א. בית המנוגע לא הי' ולא עתיד להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר, וזה מרומז כי תבואו, כשם שהם לא יבואו לארץ כך לא יהי' בפועל נגעי בתים וז"ש כנגע נראה לי ובנגעים פי"ב מ"ה כנגע ולא נגע, ובתי"ט חקר הטעם וכ' משום דאל יפתח פה לשטן מו"ק י"ח., ולהנ"ל לא יהי' לעולם ורק דרוש וקבל שכר, ועי' תוספתא פ"ו מנגעים, ומהרש"א בח"א שם ובפי' על התורה: עי"ל אי אומר נגע הוא מחליט זה, ובאמת צריך הכהן להחליט, ואם יאמר נגע היא הוי כמורה הלכה בפני רבו עי' עירובין ס"ג. - ובס' מקרא מפורש כ' לפמ"ש רשב"ם ב"ב קט"ז. ד"ה דין, דהמפרש עונש החטא הוי כמו מפרש חטאתדהוי חצוף, א"כ אין לו לומר נגע ממש דהוי עונש על ז' עבירות והוי כאלו מפורסם רק יאמר כנגע עש"ה: ובבעה"ט מסורה כנגע נראה לי, ומרחיק ה' נראה לי ירמי' ל"א ג', ורמז שרואים לפעמים שאנשים אשר בעצמם מתנהגים עוד כדרך יראי ה' אבל ביתם נשחת עד היסוד, הבנים יגדלו ללא תורה, והמחזה הזאת יפוץ לנו אור של המהות הפנימיות שלהם כי גם המה אינם יר"ש באמת, וכמ"ש באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה' בראשית י"ח י"ט, וז"ש כנגע נראה לי בבית אם פשה המספחת בבית האדם, אז מרחיק ה' נראה לי, מזה יש לפשוט כי מרחוק ה' נראה לבעל הבית הזה - וגם בברכות ה'. אם יסורים באים עליו יפשפש במעשיו, וז"ש אם כנגע נראה לי וצרה ויגון אמצא, עליו לדעת כי זה מפאת מרחוק ה' נראה לי שהתרחק הוא מה' - עי"ל להנ"ל דבשורה כו', וגם אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה, וז"ש כנגע נראה לי, ולא כ' נגע דהוא רק כנגע היינו לפי ראות עיני האדם אבל באמת הוא לטובה כי מרחוק "ה'" מדת הרחמים נסתר בזה: עי"ל כי חילוק בין בתי כנסיות ובהמ"ד הישנים להחדשים, שעושים כמנהג העכו"ם, הראשונים נקראו קרובים, והשניים רחוקים כי מתרחקים מהישנות, וכל מנהג ישן רחוק מהם, ואומרים שגם מרחוק ה' נראה לי, אבל אנחנו אומרים, אם משנים ממנהגי ישראל "כנגד נראה לי בבית", ועי' בס' הדרוש והעיון, ופרי חיים, ושו"ת תירוש ויצהר סי' נ"ז, ובעניני מנהג עמ"ש בפרד"י תרומה דף רפ"ב: ציונים מכל הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ע"ש היטב ותרוה נחת בעזה"י: ולהתאים לדורנו יש לפרש דבכתובות ל'. אע"פ שבטלו ד' מיתות, דין ד' מיתות לא בטלו וכו' ואם בטלו נגעי בתים אבל דין נגעי בתים וצרות הבתים לא בטלו, אם בארץ ישראל הביאו עלינו נגעי בתים כדי שימצאו אוצרות שטמנו הכנענים, פה בגלות אוצרות לא מצאנו, אבל מנגעי בתים אנו סובלים, אב בביתו רואה נגעי בניו כל אב "אשר לו הבית" בא ומגיד באנחה שוברות כל גופו "כנגע נראה לי בבית" בבית אשר בניתי ברוב עמל ויגיעה, מצאתי נגע והולך ופשה, החיים הגלותיים השפיע עליהם קרירות אש דת היהודית, אשרי האב שהכיר את הנגע בתחלת פריחתו, ועדיין יוכל לומר "כנגע נראה לי בבית" ולא נגע ממש, ועדיין יש לו זמן לפנות הבית, אבל אוי לאב שעיניו היו סגורות ולא ראה את הנגע הנשקף עליו מביתו, פתאום ראה את הנגע עומד בעיניו "בקירות הבית" א' כבר עבר המועד ואין תקנה עוד: והא דנגעי בתים שנוי בתורה בסוף, דשאר נגעים הי' אפשר גם במדבר ולא שייך הכניסה לארץ, דהי' יושבים באהלים מתנועעים ומטולטלים כמ"ש בפ' תשא ל"ג ה' ונצבו איש פתח אהלו, ואמור כ"ג מ"ג כי בסכת הושבתי, ונגעי בתים רק בבתים קבועים שדרים כמה שנים בקביעות ואפשר שיתדבקו בכתלים ותקרות לחות, ולא באנשים ובנינים קלים, והי' אפשר רק בארץ אחוזתכם, ולהכי אף דבעינשין יבואו מקודם נגעי בתים, ער"מ פט"ז ה"י מטו"צ, אך מפני שהם נקרים גם בדרך נקראים שכיחים, ומתבאר מקודם מנגעי בתים: וביומא י"ב: בית הכנסת אינו מטמא בנגעים רק אם יש דירה לחזן, וכ"פ הר"מ פי"ד הי"ד, ובס' הדוה"ע העיר הא לא הוי קנינו של חזן, וכ' ובא אשר לו הבית היינו מי שהבית קנינו ובהכ"נ לא הוי קנין של שום איש, וי"ל דהגזבר בבחינת בעלים, ודמיון לירושלמי פ"א ה"א מתרומות דמה"ט יכול הגזבר לתרום בשל הקדש דגזבר כבעלים, אבל ר' יוסי פליגי שם, ועי' ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ג דר"י ור"ל פליגו בזה אי גזבר כבעלים - ועי' משנת חכמים בהקדמה שנסתפק בגזבר שקנה בהמה לצורך גבוה, אי שאלה ע"י גזבר מוציא לחולין, ועשו"ת בית יצחק חו"מ בסוף דרוש האחרון שכ' דזה תלי' בפלוגתא הנ"ל אי גזבר כבעלים - ובתיב"ע בפל"ה ובא אשר לו הבית, ויעול די דילי' ביתא, ובקול תורה שנה ג' סי' ט"ז הביא דאפשר אם השכיר ביתו לאחד ונראה בו נגע אין השוכר הולך לכהן אלא מי שהבית שלו ע"ש, והסברא נראה כי על השוכר החיוב כי חובת הדר הוא ואינה חובת הבית, וגם שכירות ליומא ממכר הוא, וביומא י"א: לו למה לי וכו' ולא משני דלו אתי למי שהבית שלו ממש אבל השוכר א"ח, משמע ג"כ דלהשוכר נחשב כאילו הבית שלו, וגם להנ"ל דבהכ"נ החיוב על החזן אף שאינו שלהם ממש ולא עדיף משכירות ובדברי רמב"ן כאן עי' מה שהאריך בכל"ח תזריע אות ד', וגם ק' מפני מה ניתנה נגעים בבגדים בשלומא באדם על גסות רוח, ובבתים טעמים הנ"ל אבלבבגדים למה, וי"ל דע"ז ומשמשי' מחויבים לנחוץ ולשרוף. ובבגדים שלא בלתה שמלותם כל מ' שנה שהיו במדבר כמ"ש דברים ח' ד' שמלתם לא בלתה, לכן נשלחו נגעים בהבגדים שיהי' נשרפים, וע"ע בפרד"י ח"ב במלואים דף תמ"ב. בענין נגעי בתים בשביל צרי עין ע"ש:

35 יומא פתח ↗

דְּרוֹמִית מִזְרָחִית הִיא לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים. מִזְרָחִית צְפוֹנִית — בָּהּ גָּנְזוּ בֵּית חַשְׁמוֹנַאי אַבְנֵי מִזְבֵּחַ שֶׁשִּׁקְּצוּם מַלְכֵי גוֹיִם. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית — בָּהּ יוֹרְדִין לְבֵית הַטְּבִילָה. אָמַר רַב הוּנָא: מַאן תָּנָא מִדּוֹת — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. דִּתְנַן: עֶזְרַת נָשִׁים הָיְתָה אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּאַרְבַּע מִקְצוֹעוֹתֶיהָ, וּמֶה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת? דְּרוֹמִית מִזְרָחִית — הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים, שֶׁשָּׁם נְזִירִים מְבַשְּׁלִים אֶת שַׁלְמֵיהֶן וּמְגַלְּחִין שְׂעָרָן וּמְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד. מִזְרָחִית צְפוֹנִית — הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים, שֶׁשָּׁם כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹמְדִין וּמַתְלִיעִין בְּעֵצִים, שֶׁכׇּל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹלַעַת פָּסוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית — הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַמְצוֹרָעִין. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: בָּהּ הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וָשֶׁמֶן, וְהִיא הָיְתָה נִקְרֵאת ״לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמָנַיָּא״. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא, דִּתְנַן: כׇּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם הָיוּ גְּבוֹהִין, חוּץ מִכּוֹתֶל מִזְרָחִי, שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּהַר הַמִּשְׁחָה וּמְכַוֵּון וְרוֹאֶה כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּאַת הַדָּם. וּתְנַן: כׇּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם גּוֹבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרוֹחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת. וּתְנַן: לִפְנִים מִמֶּנּוּ סוֹרֵג. וּתְנַן: לִפְנִים מִמֶּנּוּ הַחֵיל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁילְחָהּ חֲצִי אַמָּה. חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ, הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁילְחָהּ חֲצִי אַמָּה. וּתְנַן: בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁילְחָהּ חֲצִי אַמָּה. וּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מַעֲלָה הָיְתָה שָׁם וּגְבוֹהָ אַמָּה, וְדוּכָן נָתוּן עָלֶיהָ, וּבוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁל חֲצִי חֲצִי אַמָּה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא — הַיְינוּ דְּאִיכַּסִּי לֵיהּ פִּיתְחָא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבָּנַן, הָא אִיכָּא פַּלְגָא דְאַמְּתָא דְּמִתְחֲזֵי לֵיהּ פִּיתְחָא בְּגַוֵּויהּ! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: הָא מַנִּי — רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמִּזְבֵּחַ מְמוּצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע עֲזָרָה, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת הָיוּ לוֹ,

35 שבת פתח ↗

תַּנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים עַל מִדָּה זוֹ, שֶׁאִם הוּא לֹא בָּא — בָּא בְּנוֹ, וְאִם בְּנוֹ לֹא בָּא — בֶּן בְּנוֹ בָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם. אָמַר רַב יוֹסֵף, נְקִיטִינַן: הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לָא מִיעֲנֵי. וְהָא קָא חָזֵינַן דְּמִיעֲנֵי! אִם אִיתָא דְּמִיעֲנֵי, אַהְדּוֹרֵי אַפִּתְחָא לָא מַהְדַּר.

35 עבודה זרה פתח ↗

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: יַיִן שֶׁמְּסָכוֹ גּוֹי, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: וְאֵימָא ״מְזָגוֹ״! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּדִכְתִיב קָאָמֵינָא, ״טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ״. אֲמַר לֵיהּ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמוֹ.

« פרדס יוסף Leviticus 14:30 פרדס יוסף Leviticus 14:35 »