4
ועמוק רש"י לא ידעת פירושו, כי כתם לבן על הדבר שחור נראה תיכף שעמוק וז"פ ל"י פירושו, ובשבועות ו'. בהרת עזה כשלג, כלו' לבנה הרבה ועמוקה ביותר וא"כ איך יאמר כאן, ואם בהרת לבנה הוא, דמשמע שהיא לבנה ועמוקה הרבה, ואח"כ תיכף יאמר עליו ועמוק אין מראי', ז"ש ל"י פירושו, ובפענח רזא כ' דל"ק דהכי פי' ואם בהרת לבנה הוא בעור ועמוק, שמלת ועמוק מוסב אלעיל, ואח"כ אמר אין מראי' מן העור, כלו' שאין מראה כמראה עור, ושער בנגע הפך לבן טמא הוא, כי השער שנתלבן הוא סימן שנחלש הבשר ונרקב כמנהג הזקנים שמחלשותם שערותיהם מתלבנים, לכן אמרו שער לבן קודם לבהרת טהור, שלא נתלבן מחמת הנגע, ובתורה תמימה אות ט' כ' דעיקר כח הראי' שבעין הוא בשחור שבו, ודבר שחור מקבל הראי' יותר מדבר לבן, ולפ"ז כשרואה דבר לבן ושחור ביחד נראה לו כמו שהשחור קרובה אלי' יותר מהלבן, וזה הענין שמראה הלובן עמוק כלומר רחוק, וכ"כ מפורש בר"מ פ"א ה"ו מטו"צ, אך ק' מבכורות מ"א. מיחרץ חרוץ כדכ' ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל, הרי דפי' עמוק ממש, עי' בזה בתו"ת שם אות כ"ו: ובס' ביאור ומדרש תורה מהה"ג ר' בענדיט ז"ל מלאסק כ' דבפ"ד מ"ד מנגעים בב' שערות עיקרן שחור וראשן לבן טהור, עיקרן לבן וראשן שחור טמא, דמקרי השערות שקועים בתוך הבשר בעומק למטה מן העור, ואם עיקרן לבן ידוע שאדם נגע שקוע תחת העור וקשה לרפאות, וז"ש אם מראה הנגע עמוק מעור הבשר, אם בתוך הבשר ג"כ מראה טמא ניכר כי השרש השער בנגע הפך לבן, ואם עמוק אין מראה מן העור אז שערה לא הפך לבן, מסתמא אם עיקרן משחיר, אז בתוך הבשר נשתנה מראה הנגע בעומק ושם אין מראה טמאה: וראיתי מהגה"צ ר' שלום צבי ז"ל הרב מזגערש, דלרש"י הי' קשה הלשון שהי' צ"ל ומראה אין עמוק מן העור אבל הלשון ועמוק וגו' אינו כלל לפרש כפשוטו, על זה כ' רש"י דבלשון הקודש מצינו סגנון ממאמר כזה, כמו "לא ידעתי" והפשט אנכי אינו יודע "איך ווייס נישט" הגם שהי' צריך לכתוב ידעתי לא כמו שאומרים "נישט איך ווייס" הוא פירש "לא ידעתי" - וזה הכוונה ברש"י "לא ידעתי - פירושו" הפירוש מפסוק כאן שלא מסגנון הלשון, כמו שאנו אומרים, הוא כמו המאמר "לא ידעתי" שאומרים בלשוננו קודם פי' תיבת "ידעתי" ואח"כ "לא" איך ווייס נישט ופח"ח: ובשו"ת רדב"ז ב' אלפים קצ"ג שאלת אם יש אצלי טעם לתרץ ד' רש"י, תשובה מסתמא ידעת מ"ש רמב"ן בתי' הקו', ואי' שלא נאמר בכתוב כמראה הנגע שהיא עמוק מן העור אלא שנהפך בו שיעור לבן או צהוב, אבל כששערה לא הפך לבן ולא צהוב נא' בו עמוק אין מראי' מן העור כו', וכבר תפס עלי' המזרחי ע"ש, ועו"ק שאין הפרש בין שפל לעמוק, שהרי גבי מכות אש פתח בעמוק דכ' ומראי' עמוק מן העור וסיים שפלה איננה מן העור, משמע דשפל ועמוק חדא הוא, ועו"ק נהי דל"ש למימר ומראי' עמוק מן העור אלא היכי דאיכא שיעור לבן או צהוב אבל היכי דליכא שיעור שחור ל"ש לומר עמוק מן העור, מ"ש למאי הלכתא כ' רחמנא בכלהו ומראהו אין עמוק מן העור והלא אין הטומאה תלוי' רק בסימנין ואחר בקשת המחילה מפי רבותי אני אומר דבכלהו מראות נגעים צריך למיכתב ומראי' אין עמוק ושפלה איננה מן העור, ללמד שאע"פ שהנגע גוונה טמא, אם נראית לעין שוה לעור הבשר אינו נגע כלל, ואפי' נולדה בו סימני טומאה, וז"ל הר"מ בפ"א ה"ו כל מראות צרעת אינה קרוי' נגע ולא מטמאה עד שיהי' עמוק מעור בשרו, לא עמוק במשישתו אלא במראה עין כמראה חמה הנראית לעין עמוקה מצל, אבל אם הי' מראה לבן או הפיתוך בשוה עם שאר העור או גבוה מעור אינו נגע אלא כמו צמח מן הצמחים העולים בגוף עכ"ל, ושיעור הכתוב בכל אחת ממראה הנגעים אם היא עמוק מעור לפי מראות העיןהנגע, וטהור וטמא כפי הסימנים, אבל אם אין נראה עמוק מן העור הבשר אין נגע כלל, ול"ה קשה לרש"י לפרשו כפי ענינו, אלא הי' קשה עליו לפרשו על הכתוב, ואפשר לפרשו על צד הדוחק, ואם בהרת לבנה היא אע"פ שבהרת לבנה הוא אם אין מראי' עמוק מן העור אין זה נגע, אבל אם בהרת לבנה האמורה למעלה שמראי' עמוק מן העור, אז הדבר תלוי בסימנין אם לא הפך לבן והסגירו וכו' ועל דרך זה מתפרש בכתובים, ובנגע הראש או הזקן, והא דכ' גבי נתקים והנה לא פשה הנתק בעור או שמראהו איננו עמוק מן העור מטהר אותו הכהן, ואע"פ שפי' זה מסכי אל הלכה עדיין אינו מתיישב על הכתובים ולפיכך צריך תלמוד עכ"ל: