2אשה כי תזריע, בפ' הקודמת דינים מבהמות טמאות שקצים ורמשים, להורות לנו אם האבות אוכלים מאכלים אסורות, גורמים שהולד הנולד יהי' פגום וטומטם הלב אגרת רמב"ן, וגם בסוף שמיני מסיים ולהבדיל וגו', ההמשך דמצות מילה הוא הבדל בין הטמא וטהור בין ישראל לעמים: והגה"ק מקאצק ז"ל אמר, טומאה מן הסתלקות הקדושה, במקום שהי' קדושה והלכה, ובא במקומה טומאה, כמו טומאת המת הוא ממה שנשמה הולכת - בולדות אי' בתענית ב'. דמפתח של היה אצל השי"ת בעצמו, ולא ניתן לשליח כמ"ש ויפתח אלקים את רחמה ויצא ל' כ"ב, אלקים בעצמו, נמצא אצל כל לידה יש השראה של קדושה עליונה, ואחר הלידה כשהקדושה הולכת, יבא הטומאה: ובמד"ר הה"ד תן חלק לשבעה אלו ז' ימי נדה וגם לשמונה אלו ח' ימי מילה, אם שמרת ז"י נדה אני נותן לך בן ואתה תמול לח', וצ"ב הל' ואתה תמול, ובס' אבני שהם כ' עפמ"ש בת"כ דאם אינם שומרים ימי נדה בניהם נולדים בצרעת, ובשבת קל"ג. ימול אפי' במקום בהרת, ופריך הא הוי דשא"מ ומשני באבי הבן דמכוין לקוץ צרעת, וע"ש דהוי פסיק רישא ורק בליכא אחר, א"כ כשיש צרעת נימול ע"י אחר והוי דשא"מ, ולא ע"י אב דמכוין לקוץ בהרת, וז"ש המד' כשתשמור נדה אני נותן לך בן, ולא יהי' לו צרעת ותוכל "אתה" למוהלו ולא ע"י אחר דוקא: ועוד הובא עפמ"ש בשבועות י"ח: הפורש סמוך לוסתה יהי' לו זכרים דכ' להבדיל וסמוך לי' אשה כי תזריע וילדה זכר, וז"ש תן חלק לז' ר"ל תתן עוד חלק לז"י נדה, שתוסיף עונה סמוך לוסת ועי"ז תזכה לזכרים ותמול לח':3שם וילדה זכר, בת"כ וירושלמי פסחים פ"ב ה"א לרבות את המת, ופי' בתוה"מ מדלא כ' וילדה בן כמו בכ"מ ויולד בנים ובנות, והחילוק דבן מלשון בנין ומורה על בנין העולם, וזה שייך רק בילד חי, שהמת אינו בונה העולם, אבל זכר מורה גם על ולד מת: ובנדה ל"א: קטן נמול לח' מפני שאמו טמאה לידה אביו ואמו עצבים וכל העם שמחים, וז"ש וטמאה שבעת ימים משו"ה וביום השמיני ימול ומסורה ד', עמ"ש בפרד"י פקודי דף שע"ג.:4שם רש"י א"ר שמלאי כשם שיצירתו אחר בהמה כך תורתו וכו' כי תזריע לרבות אפי' מחוי, והוא מנדה כ"ז: וצ"ל נמחה לאחר שנברא ולד, דאי מתחילת ברייתו נמחה אינה טמאה בלידה דאינו ראוי לברית שמונה, בנדה כ"ד: - ובס' זכרון יעקב כ' לחבר אלו ב' מאמרים עפמ"ש בבעה"ט להבדיל כו' תזריע,שצריך להמתין ג' חדשים להבחין בין זרע לזרע ע"ש, ולפ"ז איצטריך הלשון תזריע ולא כ' תלד להורות שצריך הבחנה, וגם לפ"ז צריך לכתוב פרשה זו אחר תורת בהמה לרמז זה, ויבואר דהשתא דפרש"י דכ' אדם אחר בהמה כסדר יצירתו, א"כ ק' למה כ' תזריע, לזה כ' רש"י לרבות מחוי כעין זרע, ומדוקדק מה שכ' רש"י אאשה כי תזריע לר' שמלאי, דלכאו' מוכח ממלת תזריע כבעה"ט, לזה כ' רש"י דלעולם כר' שמלאי ואיצטריך תזריע להורות מחוי: ובשפ"ח הק' דאי כר' שמלאי הו"ל להקדים פ' מצורע לפ' תזריע דהא מצורע מדבר באיש ותזריע באשה, ואדם נברא קודם חוה, וי"ל דבלא"ה יל"ד דבשבועות י"ח: אר"י הפורש סמוך לוסתה הו"ל זכרים דכ' להבדיל וסמיך לי' וילדה זכר, א"כ מנ"ל לר' שמלאי כ' כסדר הבריאה, אימא דכ' להורות הא דר"י, וצ"ל דעדיין ק' דהו"ל לכתוב פ' מצורע קודם תורת בהמה, ופ' תזריע אחר בהמה כמ"ש באמת, אע"כ כר' שמלאי דכ' כסדר הבריאה, אך ק' אימא כר' שמלאי לחוד ומנ"ל דרשות ר"י, ולהנ"ל א"ש דא"כ לכתוב מצורע קודם תזריע כסדר הבריאה אע"כ להורות ג"כ דרש ר"י וא"ש, ועי' מהרש"א עה"ת, ובחנוכת התורה, ופרדס דוד אריכות ופלפול על רש"י: וביפ"ת הק' על ר' שמלאי אי אזלי' בתר יצירה למה הקדים בפ' שמיני תורת הבהמה קודם לעוף, דיצירת עוף הי' ביום ה' ובהמה ביום ו', ובס' בכור שור חולין נ"ז: תי' עפמ"ש רש"י בראשית א' י"ד כל תולדות מיום ראשון וכו', אבל דגים ועופות דלא כ' בהו לשון הוצאה לא נבראו ביום א' רק בזמנם ע"ש, ובנדה ל"א: שאלו לרשב"י למה יולדת מביאה קרבן, א"ל בשעה שכורעת לילד נשבעת וכו', וק' מדוע שאלו דוקא לרשב"י, ועוד הלשון שכורעת הול"ל בשעת לידה, ובס' דרוש שמואל בשם ר"ר העשיל ז"ל, דאי' פלוג' אי יוצא דופן חייבת קרבן בנדה מ'. וס"ל לרשב"י דחייבת, וברמב"ם כ' דיוצא דופן אין אמו תלד אח"כ, לכן שאלו דוקא לרשב"י למה יוצא דופן מביאה קרבן, ול"ל שנשבעת הא י"ד אין מולדת אחריו א"כ אינה נשבעת, והשיב מיד בשעה שכורעת לילד ואינה יודעת עדיין אם יהי' יוצא דופן אז נשבעת ע"ש, ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפהמ"ש בכורות פ"ח מ"ב וע"ש ברע"ב, ובנפש יהונתן כ' דק' איך שייך קרבן על שבועה זו הא מזידה וקרבן רק על שוגג וזה קו' ר' יוסף שם, ותי' המפו' דודאי הבעל מיפר ביום שמעו, רק היא אינה יודעת מהפירו ועוברת בשוגג, ואי' בפוסקים דבעל מיפר ביום שמעו, דוקא אם הנדר חל באותו יום, ואם נדה נודרת שלא תשמש עד ט"ו יום נדרה קיים, דביום שמעו א"י להפר דאינו חל, ובימי טהרתה א"י להפיר דל"ה ביום שמעו, וק' על תי' הנ"ל איך יכול להפיר ביום שמעו דעדיין לא חל דאף בלא הנדר אסורה משום נדה, רק פלוג' בשבועות כ"ד., דרבנן אית להו כולל ור"ש לי"ל כולל, וי"ל דמיירי שנדרה גם על שאר דברים וחל בכולל ויכול להפיר לה, והוא שוגגת ומייתית קרבן אבל לר"ש לית לי' כולל והקשו לי' למה מביאה קרבן, והשיב בשעת שכורעת קודם לידה אז חל הנדר דאינה נדה ויכול להפיר ביום שמעו והיא שוגגת ודפח"ח, ובציון לנפש שם העיר דבנדר התלוי בזמן דממילא קאתי יכול להפיר קודם הזמן בשלהי נדרים צ'. ויו"ד סי' רל"ד סכ"ח, וצ"ל כיון דתלוי במעשה הטבילה א"י להפיר קודם שיחול הנדר, ועש"ך סקמ"ה - עי"ל דהתלמידים ס"ל כמ"ד דגם הבעל א"י להפיר עד שיחול ובענין אין חלות ההיתר ואיסור ביחד אי אמרי' כולל, עי' תומים סי' ע"ג סק"ד, ושעה"מ פי"ד ה"ח מא"ב, והפלאה בקו"א ה' כתובות סי' קי"ח אות ח', וברוך טעם שער הכולל ד"ו, וילקט יוסף חלק י"א סי' ע"ו: ובתחלה כ' וילדה זכר ואח"כ ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת, ואח"כ זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה י"ל עפמ"ש בנדה ל"א: שנשבעה כו' לכן בעוד שהבנים קטנים פחות מל' יום אינם בכלל בנים דאינו חייב להתאבל עליהם, וקראו בשם זו"נ, ואחר ימי טהרה אחר ל' יום שמביאים קרבן שכבר ניחמה מהשבועה ויש לה געגועים עליהם, ויצאו מכלל נפל מכונים בשם בן ובת, ואמר זאת תורת היולדת לזו"נ, דנתן טעם למה לא הביאה קרבן מיד אחר לידתה, משום דאז הי' קטנים ולא הי' חביבים כבנים ועדיין מושלת בשבועתה ולא תביא קרבן רק אח"כ, עי' בזה בס' חוט של חסד ומשך חכמה - ובכריתות י'. אפשר לפתיחת הקבר בלי דם ויולדת גזה"כ דטמאה, ועיו"ד ר"ם קצ"ד, ובתוס' שם תמה דלמ"ל הפסוק דיולדת טמאה ז' תפ"ל משום נדה אי אין פה"ק בלא דם, ובס' סדרי טהרה תי' דנ"מ ביולדת בתוך נדתה כגון בז' דמשום נדה טובלת לערב אףשראתה כל ז', ומחמת הלידה צריך ז"י מיום הלידה ועי' מנ"ח: והגה"ק מאסטראווצא ז"ל אמר בזה, כימי נדת דותה תטמא וביום השמיני ימול, דק' מה ענין נדה לכאן, ואי"ל דא"א לפה"ק בלא דם, ז"א דק' כנ"ל דת"ל משום נדה והתי' דראתה ביום ז' וכנ"ל וצריך משום לידה, ושוב ק' למה תלי' לידה בנדה, ובילקוט מביא פסיקתא תן חלק לשבעה וגם לשמונה אלו ימי נדה ומילה ותמוה, וי"ל עפמ"ש בנדה דנשבעת כו' וק' הא במזיד ול"ש קרבן וכנ"ל, וי"ל ע"פ קו' המפו' סוף נדרים נטילה מן יהודים איך חל שבועה על איסור א"א שאסורה לבעלה בלא"ה, ואי"ל דכי פקע א"א חלה השבועה, ז"א דדוקא באיסור שאין חילוק בזמן כשנפקע איסור קמא חל הב', אבל אם בשעה שנשבע ל"ה מקום לחול, בודאי אינו חל, ודוקא אם איסור א' בשבועה אמרי' בשבועות כ"ז: אם נשאל בראשונה חל הב', דעוקר נדר מעיקרא והוי כלא הי', משא"כ הכא, א"כ כל יולדת קודם לידה היא נדה ואיך חל השבועה, ולאחר הלידה שפיר מותרת לבעלה באופן דטומאת הנדה גורם להיות מותרת לבעלה אחר זמן, וז"ש וטמאה ז"י, ואי דאיך אפשר לחול הלא טמאה ואדרבה אסורה לעולם, וע"ז כ' כימי נדת דותה תטמא היינו דע"י האיסור נדה ל"ה חל שבועה, ובגמ' מפ"מ נימול לח' של"י העולם שמחין והם עצבין, ובאמת כ"ז אי מותרת לו בח', ולזה כיון דכ' כימי נדת דותה תטמא ולא חל השבועה, הסמיך לזה וביום הח' ימול וכילקוט הנ"ל:5שם רמב"ן אם נותנת החומר ואב הצורה, עי' פרד"י ח"א דף קצ"ח: וח"ב במלואים תל"ו. בהזכרת שם הנפטר אחר אביו ע"ש הרבה:6שם אוה"ח עי' מעשה הכשרים, וכ"כ במשפטים כ"א י"א, ובלק כ"ד י"ז, ועפרד"י משפטים דף ר"א.:
