36אך מעין ובור, יש הבדל בין עין ומעין, העין הוא הנמצא בעומק קודם שיתפשטו המים חוצה, והמעיין מציין נביעת המים לחוץ - ויש הבדל בין מעין ובין באר, שהבאר בעומק ולא מעין, ויש הבדל בין באר לבין בור, הבור מים מכונסים ובאר מים נובעים, תיה"מ סי' קמ"ד ואילת השחר סי' תס"ח, ועי' אה"ע סי' קכ"ח ס"ה, אם יש בארות נובעים, ואם כתב בגט דיתבא על מי בורות כשר, ועב"ש סקט"ז, וגט פשוט סקנ"ב ועפרד"י ח"ב במלואים דף תל"א. בזה:37שם ברש"י שלא תאמר ק"ו וכו' וברא"ם ועוד היכן מצא ק"ו וכו', עי' בנדרים ע"ה. ותמצא כה"ג, וראיתי בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רי"ג בשם קדמון א' שהק' הלא המים מתטמאים מהטובל בהם וחוזרים ומטמאים הטובל, ואפי' למ"ד לטמא אחרים או דאו', רק טומאת עצמן יש בהם, מ"מ הוי חוקה טפי מפרה אדומה זו שיטהר הטובל ויטמא המים, אע"כ קרא סמך אסברא חיצונה שירחץ במים שאינם מתטמאים, ומבוארים בקרא דאך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור, נמצא שצריך שיהי' טהור ואינו מקבל טומאה, דהיינו מה מעין בידי שמים אף מקוה ביד"ש, ודוקא מעין אף בזוחלין, ומקוה דוקא באשבורן שאין מקבלין טומאה ויש לו דין מחובר אותן מים כשרים וירחץ בשרו במים, אבל כל שמקבל טומאה, אין הטמא עולה מטומאתו, א"כ בשלג וכפור דאין בהם קבלת טומאה טובלים אפי' הויתו ע"י אדם, ואפי' שאובים בכלים שאינו מתמעט מדומי' דמעין, וא"נ נמוח אח"כ ונעשה מים ומקבל טומאה לא מיפסל שתחלת הויתו הי' ע"י אדם, ז"א דפנים חדשות בא לכאן, דמעין הי' לא אוכל ולא משקה, ועכשיו נעשה משקה והו"ל כאלו נעשה מקוה ממילא עש"ה: ובחלקת יואב קמא יו"ד סי' ל"ב כ' דין חדש דידוע דטהרת המקוה אינו מכח פעולת המים, רק מכח המקום דתרגם של מקוה הוא בית כנישת מיא, ודוקא מעין המים שבו מטהרין ולכך כשרין אף בזוחלין, אבל במקוה הטהרה שבו הוא רק מה שהמקום היא בית כנישת מיא, ולכך צריך בו אשבורן דוקא, ומטעם זה נר' דהיכי דהדבר עומד שיוצא המים מהמקום אינו מטהר כלל כיון דהמקום אינו בית כנישת מיא עש"ה, ועי' שערי תורה ח"ב סי' י"ג - וראיתי בירחון אהל מועד ש"ב סי' קס"ז הק' על רש"י כאן שאם יגע בעודו במקוה בשרץ או בשאר טומאה יטמא, וק' הא ע"כ מיירי שגופו הי' תחלה בתוך המים, דאל"כ ליכא ק"ו דהא מקוה לא מטהר אלא כשהי' כל גופו בתוך המים, וכן הטומאה דאם הי' מקצתו בחוץ ליכא ק"ו, וע"כ ששניהם הם בתוך המים ממש, וק' אמאי לא הוי טומאה וטהרה בלועה כמו שתי טבעת, ומ"ש מעובר מת במעי אמו דהוי בלוע, ואי"ל דבמים כיון שנראה בתוכו ל"ה בלוע, ז"א חדא דמשכחת מים עכורים, ואפי' בצלולים סו"ס ל"ה דועל פני השדה, דר' ישמעאל יליף דעובר במעי אמו טהור, וי"ל דבלוע ל"ה אלא בשבלוע בתוך דבר גושי ולא בתוך דבר לח ונוזלי ושם בש"ג סי' ס"ה כ' ע"פ תוס' חולין ע"ב. ד"ה גזירה, דהא דר' ישמעאל אינו ענין לטומאה בלוע, אלא כל שהוא במעי אמו אינו מטמא אף אם הוציא ידו דלאו בלוע הוא: עי"ל דבר"מ פי"ד ה"ד מכלים, והובא במנ"ח מ' רס"ג אות ג', דאין דין בלוע רק בבלוע בבע"ח, ובר"מ פ"כ ה"ב מטומה"מ וכ"מ, ועי' משנה אחרונה במשניות ווילנא פ"ה ה"ה מכלים, ומ"מ לפי טעמו נר' דטומאה במקוה וכ"ש האדם לאו בלוע מקרי, אך הראב"ד לא ס"ל כן ע"ש, ובסי' רצ"ז העיר דאף במקוה משכחת לי' בגוש כזבחים כ"ב. מטבילין ביבחושין אדומים וביו"ד סי' ר"א סל"ג, ועי' מקואות פ"ז מ"א דעושין תחלה מקוה בשלג וה"ה בכפור וברד, ובזה בלוע בגוש, אך ישלחלק דלא מקרי בלוע בגוש רק בלוע בין הרבה גושים נפרדים ע"ש אריכות: ובשם הגה"ק מאסטראווצא ז"ל שמעתי הא דמקוה שיעורו מ' סאה דגימ' "מי מקוה" עם המילוי כזה, מם יוד מם קוף ואו הה, עולה שפ"ט גימ' "ארבעים סאה", ועי' פרד"י פקודי דף שע"ה: מענין תתק"ס שיעור מקוה, ובריה בטילה לירושלמי תרומות ע"ש שהארכתי, והרה"ג מגאלין שליט"א ר' חנוך טשארניטשפקי כתב לי לעי' בס' מנות זהב פ' מצורע דל"ט: ויד שאול ר"ס ר"א בשם הריב"ש וחת"ס יו"ד סי' ר"ט, ועי' תשובות הרי"מ בחי' ריש ברכות דטהרת הערב שמש הוא ענין השקה שהדברים חוזרים אז אל שורשם עש"ה, ובגליוני הש"ס ריש ברכות כ' דטהרת טבילה ג"כ ענין השקה, וביטול במים המחוברים לקרקע דהם כקרקע עולם, ונמצאו כל עניני הטהרה השקה וטבילה והערב שמש כולם מעין השקה, וע"ע גליוני הש"ס זרעים כ"ג אות קע"ד, הא דל"ו צדיקים בסוכה מ"ה: ע"פ ירושלמי מע"ש פ"ד ה"א אין פודין מע"ש אלא עד ל"ו בשיווי ע"ש, ומשמע דא' מל"ו אין לו חשיבות לעצמו ומתבטל אל הל"ו דהוא קודש, וצדיק א' שקול ככל העולם נמצא העולם א' מל"ו צדיקים ומתבטל אליהם ונתפס הוא בקדושתו ולכך יש לו מציאות עש"ה, וי"ל דזה ג"כ ענין שיעור ט' קבין דטבילה במקוה מ' סאה ר"מ קבין דהם תתק"ס לוגין כירושלמי, וט' קבין דהוא ל"ו לוגין ג"כ הוא ענין ביטול כנ"ל, ושניהם ענין ביטול במספר הלוגין אלא זה בתתק"ס וזה בל"ו, וע"ל בפסוק מ"ב: וח"א כתב לי דבברכות ל"ג. ברש"י כשערוד נושך אם ערוד קודם למים מת האדם וכו' דבסנהד' ס"ז: וברש"י מכשפות נבדקין על מים חמין ונימוחו, ובס' שפתי כהן סו"פ ויצא מ"ב: ויעבור אחריו שיעקב פחד שמא עשה לו לבן כישוף ועבר בנהר לבטל, דהנה גזירת מלך דמים יהי' טהור כמו שהשליט מים על ביטול כח טומאה על כחות הטומאה, ובברכות שם אין ערוד ממית אלא החטא, וכשנחש נושך מעורר דין על עצמו וכח שרשו נמצא האדם והנחש נתונים בדין מי חטא יותר מי יחיה ומי ימות. ועל מי יחול מדת הדין, ומים רומז למדת חסד השולט על מדת הדין והם הבוררים מי לחיים ומי למות, ומזה נשתלשלה הסגולה למים גשמיים דמי שקדם למים אות הוא שממנו סרה מדת הדין וחלקו בחיים:
