פרדס יוסף, ספר ויקרא י״א:י׳

« פרדס יוסף Leviticus 11:9 פרדס יוסף Leviticus 11:11 »

10 שבת פתח ↗

אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, ״בִּכְנָפָיו״ — לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹר. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עוֹר הוּא — הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵיהּ. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָאו עוֹר הוּא — אַמַּאי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ לָאו עוֹר הוּא, וְאִיצְטְרִיךְ: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּאִית בֵּיהּ פִּירְצֵי פִּירְצֵי מְאִיס — קָמַשְׁמַע לַן.

10 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

מיני עופות הגדילים באילן ותלוים באילן בחרטומיהן אסורים משום שרץ השורץ על הארץ:

10 חולין פתח ↗

וֶושֶׁט נְקוּבָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, דְּרוּסָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ. קָנֶה נְקוּבָתוֹ בִּכְאִיסָּר, דְּרוּסָתוֹ בְּכַמָּה? בָּתַר דְּבַעְיָא הֲדַר פַּשְׁטַהּ: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בְּמַשֶּׁהוּ. מַאי טַעְמָא? זִיהֲרֵיהּ מִקְלָא קָלֵי וְאָזֵיל. יָתֵיב רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים. רַב נַחְמָן אָמַר: הָאֱלֹהִים! מוֹרֵי בַּהּ רַב מִכַּפָּא וְעַד אַטְמָא. מַאי כַּפָּא? אִילֵּימָא כַּפָּא דִּידָא – הַיְינוּ כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים, אֶלָּא מִכַּפָּא דְּמוֹחָא עַד אַטְמָא. כִּי סְלֵיק רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף, אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: דְּרוּסָה שֶׁאָמְרוּ – צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים. אֲמַר לְהוּ: הָאֱלֹהִים! מוֹרֵי בַּהּ רַב מִכַּפָּא וְעַד אַטְמָא. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: מַנּוּ רַב וּמַנּוּ רַב? וְלָא יָדַעְנָא לֵיהּ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְלָא נְהִירָא לֵיהּ לְאוֹתוֹ תַּלְמִיד שֶׁשִּׁימֵּשׁ אֶת רַבִּי רַבָּה, וְרַבִּי חִיָּיא? וְהָאֱלֹהִים! כׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁשִּׁימֵּשׁ אוֹתוֹ תַּלְמִיד בִּישִׁיבָה, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי בַּעֲמִידָה, וּמַאן גְּבַר? הוּא גְּבַר בְּכוֹלָּא. מִיָּד פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ וַאֲמַר: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, שֶׁאָמְרוּ שְׁמוּעָה מִפִּיו: שְׁמוּטָה וּשְׁחוּטָה – כְּשֵׁרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: יָבִיא וְיַקִּיף. אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא תָּפַס בְּסִימָנִים, אֲבָל תָּפַס בְּסִימָנִים וְשָׁחַט – אֶפְשָׁר לַשְּׁמוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה. זֶה הַכְּלָל, לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי שַׁב שְׁמַעְתָּתָא. דְּבֵי יוֹסֵף רִישְׁבָּא מָחוּ בְּגִידָא נַשְׁיָא וְקָטְלִי, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא, אֲמַר לְהוּ: וְכִי לְהוֹסִיף עַל הַטְּרֵפוֹת יֵשׁ? אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים! רַב פָּפָּא בַּר אַבָּא רִישְׁבָּא, מָחוּ בְּכוּלְיָא וְקָטְלִי. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, אֲמַר לְהוּ: וְכִי לְהוֹסִיף עַל הַטְּרֵפוֹת יֵשׁ? אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים! וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָא מֵתָה! גְּמִירִי דְּאִי בָּדְרִי לַהּ סַמָּא, חַיָּיא. מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה, נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. עַד כַּמָּה תֶּחְסַר? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. נִפְחֲתָה הַגּוּלְגּוֹלֶת וְלֹא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ, נִיקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִיטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כְּזַיִת. הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת, שֶׁנִּיקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה. נִיטַּל הַטְּחוֹל, נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת, נִיטַּל לֶחִי הַתַּחְתּוֹן, נִיטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ, וַחֲרוּתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. הַגְּלוּדָה – רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. גְּמָ׳ אִתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת״ דַּוְקָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: ״אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת״ דַּוְקָא. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בִּדְרַב מַתְנָא, דְּאָמַר רַב מַתְנָא: הַאי בּוּקָא דְּאַטְמָא דְּשָׁף מִדּוּכְתֵּיהּ – טְרֵפָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת״ דַּוְקָא, תְּנָא טְרֵפוֹת, וּתְנָא ״זֶה הַכְּלָל״,

11 פסחים פתח ↗

וַהֲרֵי שְׁרָצִים, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל״, וּתְנַן: צַיָּידֵי חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם מִינִין טְמֵאִין — מוּתָּרִין לְמוֹכְרָן לְגוֹיִם. שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״לָכֶם״ — שֶׁלָּכֶם יְהֵא.

10 מכל שרץ כ' בא"ע ויקרא ב' י"א על מבשרם לא תאכלו,: דדגים נקראים בשר, ועי' שואל ומשיב קמא ח"א סי' רל"ז, דהק' מה ראי' כאן דכ' מבשרם וקאי על שקץ המים הוי כאלו כ' בפירוש מבשר שקץ המים, ונ' דיפה כ' הא"ע דהרי לעיל מיני' כ' מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים, והרי כל מה שיש ביבשה יש בים, וע"כ י"ל דקאי מבשרם על נפש החיה אשר במים ולא על דגים, ולכך כ' הא"ע מ"מ כיון דכ' סתם ומבשרם, דקאי גם על שרץ המים והיינו דגים ג"כ ודו"ק ועמ"ש בזה בפרד"י משפטים רי"ב:, ובמג"א סי' תקנ"ב סק"ב ובט"ז שם, ובסנהד' נ"ט: אדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה, מיתיבי ורדו בדגת הים, הרי שבכלל בשר הוא, ועי' כו"פ סי' י"ג ודעת תורה סי' מ"א אות י"ג: ובשו"ת אמרי יושר מהד"ת סי' י"א נשאל על דגים קארפין שאוכלים בלי בדיקה ויש בהם תולעים דבוקים בחוזק בעורן, ואם הי' ידוע שהתלעים הם מגוף הדג ומזהמיתו גדלים עליו תולעים הי' שרי עכ"פ כ"ז שלא פירשו לגמרי כמו תולע שבפרי, ושע"ג פרי שבא מעיפושי הפרי כמ"ש בחינוך מ' שס"ה, רק שיש ליתנם להמחבת בשעה שהמים רותחים כדי שימותו מהר ויהי' אח"כ פירש מת דלרוב פוסקים שרי, אך זה נוגע לדאו' וכמה לאווין ואין כחי להכריע, ונכון לברר ע"י חכמי הטבע שיאמרו שורש התולעים מאין הם, ואם יאמרו שמגוף הדג נשרצו יש פנים להתירם ע"ש: ובחכמת אדם כלל ל"ח סעי' כ"ח יש מקומות שמגדילים שרצים והם עגולים ואין ניכרין כלל ויש להם עינים ויכול להפרישן בסכין, וכשמניחים אותן בצלוחית של מים שטין במים וצריך לברר ולבדוק היטב מאד מאד עכת"ד ובזמנינו נמצאים בקארפין תולעים, ובפסקי תשובה סי' רמ"א הביא מהגר"י ראזין ז"ל לאסור כיון שיש בעור פרצי פרצי כמו בעוף, עי' שבת ק"ח., ובפי' המשניות ביצה סוף פ"ב גבי מקדרין ומקרצפין, ועי' חולין ס"ז:: ושם בסי' ק"ז הביא תשובה מהג' מצאנז ז"ל בעל דברי חיים, אודות שתיית טראהן שאין בו שום חשש כי אינו ברור שהוא מדג טמא, ולכמה שיטות הוא מותר מדאו' ורק הר"ן מחמיר, ובמקום חולי אין שום איסור כלל וכן העולם נוהגין ע"ש: ובשו"ת מהרש"ם תליתאה סי' שע"ח, ע"ד שנותנים ביצים הנולדים במאשין ומתתממין ויוצאים אפרוחים אבל אינם פרים ורבים, וחיים רק בערך ג' חדשים אם מותרים באכילה, וח"א רצה להתיר גם בלי שחיטה כמו בעופות הגדילין באילן ביו"ד סי' פ"ד סט"ו, אבל אין דמיון לשם, שכל מין זה אין פו"ר, אבל בנידן דידן מינן פו"ר, אלא שחולשת החימום ולידה גורם שאינם פו"ר, וח"א רצה לאסור מכח תוס' נדה כ"ג. ד"ה לאתסורי, דבלא חי שנה הוא טרפה, ולענ"ד אינו ראי' שאינה חיה שנה שלא תהי' נעשית טרפה באיזה אבר שנטרפת בו, אבל היכי שאינה נעשית טרפה, אף שאיננה חיה יב"ח איננה בגדר טרפה אלא בכלל מסוכנת, ובפס"ת סי' קנ"א הביא מגדול מפורסם שנהג איסור באותן עופות, ועשו"ת אמרי יושר ח"א מזה - וע"ע באבני נזר חו"מ סי' ע"א שהעיר ע"ד הפמ"ג במ"ז סי' ס' דאכלה סם ודאי תמות, ואפ"ה כשרה, ועוד העיר מפי' ראב"ד לת"כ, את זה ל"ת ממפריסי פרסה י"א ד', ופי' שם אכלה סם המות מותרת משום דאי בדרי לה סמא חיי, כמ"ש בחולין נ"ד. והלא אלו הם מסוכנות ומ"מ אי לאו דאי בדרי להו אסורה דכל שודאי שתמות טרפה:

11 שם שקץ יהיה לכם, ובראה י"ד י' טמא הוא לכם, עי' תוספת ברכה, שם טמא לא שם טומאה הרגיל, כי אם ממובן שקוץ ומאוס, וביחזקאל ד' י"ג פרש"י טמא לשון מאוס, וירמי' י"ט י"ג התופת הטמאים שמובנו המאוסים המתועבים, וכן בעמוס ז' י"ז אדמת טמאה, וא"א לפרש טמא מטומאת נגיעה, דהא דגים אין מקבלין טומאה, וע"ל י"א מ"ג ונטמתם בם, וביומא ל"ט. עבירה מטמטמת הלב, דבאל"ף אחר מ'עניני טמא ונטמאתם, ובלא אל"ף טומטום סתימה, וזה רק על דרך סימן ורמז, אבל ע"ד הפשוט דרכו של אל"ף להשמט, תומים - התאומים תולדות כ"ח כ"ד - בגד - בא - גד ויצא ל' י"א - אחטנה ת' אחטאנה שם ל"א ל"ט - נחנו תחת אנחנו מקץ מ"ב י"א - מרשית ת' מראשית עקב י"א י"ב - וש"א א' י"ז שלתך תחת שאלתך ועוד:

« פרדס יוסף Leviticus 11:9 פרדס יוסף Leviticus 11:11 »